ויקטור ווזנסנסקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3173/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3173/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: ויקטור ווזנסנסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.3.11 בת"פ 4101/09 שניתן מפי השופט קרא תאריך הישיבה: י"א באייר התשע"ב (3.5.12) בשם המערער: עו"ד יעל פינקלמן-ניסן בשם המשיבה: עו"ד ארז בן-ארויה בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס שושנה אלימלך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט קרא) בת"פ 4101-09 מיום 8.3.11, שבגדרו נגזרו על המערער 40 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, עונש פסילה בן 27 חודשים ו-12 חודשי פסילה על תנאי. זאת, לאחר שהמערער הורשע, לפי הודאתו, בעבירות תעבורה שונות, בהחזקת סם, בתקיפה לשם גניבה ובהפרת הוראה חוקית. רקע וגזר דינו של בית המשפט המחוזי ב. כנטען בכתב האישום, בתאריך 3.5.09 נהג המערער בקטנוע, בעודו פסול מהחזקת רשיון נהיגה, והרכיב אדם. משהבחין המערער בשוטר רכוב על קטנוע משטרתי, החל לנסוע במהירות, ולא שעה לקריאות השוטר. משהבחין בשני שוטרים נוספים הדולקים אחריו חצה אי תנועה ונסע נגד כיוון התנועה, תוך שהוא חוצה מספר רמזורים באור אדום. המערער המשיך בנסיעה פרועה עוד מספר רחובות. המערער הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה בפסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. ג. לאחר שהודה בעבירות שיוחסו לו, שוחרר המערער לקהילה הטיפולית "רמות יהודה", שם עתיד היה לעבור הליך טיפולי שיקומי לגמילה מסמים בתנאי מעצר בית מלא. זאת - חרף קיומו של מאסר על תנאי בן עשרה חודשים בר הפעלה כנגדו. לאחר כעשרה חודשים, עקב סגירת "רמות יהודה", עבר המערער לקהילה הטיפולית "מלכישוע", אולם לא השתלב שם היטב, עזב על דעתו את המוסד וחזר להתגורר עם אמו. ד. לבית המשפט המחוזי הוגשו שישה תסקירי שירות מבחן בעניינו של המערער אשר עקבו אחר הליכי שיקומו. בתסקיר שהוגש לאחר עזיבתו את המוסד הטיפולי "מלכישוע" צוין, כי המערער אינו מודע די הצורך לקשייו ולנזקקותו לתמיכה טיפולית. שירות המבחן ציין, כי התרשם מעייפותו ומקשייו לעמוד בדרישות ההליך הטיפולי ארוך הטווח ובעריכת שינויים הדורשים כוחות ואחריות, ולא בא בהמלצה טיפולית לגביו. בתסקיר האחרון שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 26.1.11 צוין, כי נוכח ההיכרות הארוכה עם המערער מתחזקת המסקנה כי מדובר בבחור צעיר המנהל אורח חיים שולי, ונעדר כוחות לשינוי ארוך טווח. בהעדר מוטיבציה וכוחות ובהעדר גורמי תמיכה לא נוצר בסיס להציע כי ימשיך בתהליך טיפולי. ה. בגזר הדין תיאר בית המשפט קמא כיצד פעם אחר פעם נתן במערער אמונו ואיפשר הזדמנות לשיקומו, תוך שהוא דוחה את הטיעונים לעונש למועד אחר. ואולם, בפרק הזמן שחלף תקף המערער קשישה וגנב את תיקה מידה. המערער שוחרר למעצר בית בבית אמו, אך הפר את תנאי המעצר. אל התיק מושא הערעור דנן צורפו שני תיקים נוספים: באחד הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, והשני, פרשת הקשישה שצוינה מעלה, עניינו הרשעה בעבירות תקיפה לשם גניבה, גניבה והפרת הוראה חוקית. ו. בית המשפט קמא לא קיבל את טענת המערער כי סגירתו של המוסד הטיפולי "רמות יהודה" הובילה להתדרדרות במצבו, שכן ניתנה לו הזדמנות להמשיך בהליך טיפולי ב"מלכישוע", אך הוא החליט על דעת עצמו ובניגוד להחלטת בית המשפט לעזוב את המקום ולחזור להתגורר בבית אמו. ז. בית המשפט נתן דעתו לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, כמשתקף מתסקירי שירות המבחן והתיעוד הרפואי שהוגש. למול זאת עמד בית המשפט על האינטרס הציבורי, המתבטא בצורך להגן על שלומם של המשתמשים בדרך ועל בטחונם של קשישים לילך ברחובות העיר בבטחה ומבלי שיחששו לשלמות גופם ומפגיעה ברכושם. בית המשפט קבע כי "בהתחשב באפסיות סיכויי הטיפול והשיקום, כל שנותר בפני בית המשפט בעניינו של הנאשם (המערער- א"ר) הוא נקיטה בענישה מרתיעה שתרחיק אותו מן הציבור, בו הוא חוזר ופוגע כל אימת שמתאפשר לו הדבר". ח. על המערער הוטלו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כן הופעל מאסר מותנה למשך עשרה חודשים במצטבר לעונש המאסר שהוטל. כמו כן הורה בית המשפט על פסילה מנהיגה ל-18 חודשים ועל הפעלת פסילה מותנית למשך תשעה חודשים נוספים. לבסוף הושתו על המערער גם 12 חודשי פסילה על תנאי. הערעור והדיון בפנינו ט. לטענת המערער, הוא אמנם הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אולם הסיכון הרב ביותר נוצר לו עצמו, כאשר ניסה להימלט מן המשטרה. הודגש, כי המערער השתלב היטב בקהילה הטיפולית "רמות יהודה" למשך 10 חודשים, וכי המעבר ל"מלכישוע" והחזרתו מחדש לשלבים ראשוניים של הטיפול הובילו למשבר בטיפול ולנסיגה במצבו. תוארו נסיבות חייו הלא פשוטות של המערער, ובכלל זאת קשיי קליטה מאז עלה ארצה עם אמו בגיל 5, וחבירה לגורמים שליליים: בהיותו בן 7 אושפז אשפוז פסיכיאטרי, בהיותו בן 11 נפגע מינית, ובאותה שנה הוכר כ"קטין נזקק". המערער אושפז מספר פעמים, תוך נסיונות אובדניים. צוין, כי המערער ביצע את המעשים שבהם הורשע מתוך מצוקה, פחד וקושי להתמודד עם נסיבות חיים קשות. לבסוף נטען, כי שהות נוספת בבית הסוהר תוביל את המערער לחבירה לגורמים עברייניים ולסתימת הגולל על שיקומו. י. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, בו נאמר כי המערער שוהה באגף משתלבים במאסר ועובד במפעל נעליים, אינו רואה עצמו זקוק לטיפול בגמילה או בדפוסי עבריינות, ואינו מבטא מוטיבציה להתקדמות במאסר או לשינוי אורח חיים. י"א. בדיון בפנינו תיארה באת כוח המערער את נסיבותיו הקשות ואת חוסר האמון במערכת, שלו ושל אמו. צוין, כי המערער חטף את תיקה של הקשישה מתוך מצוקה. גם המערער עצמו טען בפנינו וציין כי הגיע למסקנה שעליו לשנות דרכיו ולעלות על דרך הישר, יהיו תוצאות הערעור כאשר יהיו. באת כוח המשיבה טענה, כי העונש שהוטל על המערער הוא מתון נוכח ההתחשבות בנסיבותיו האישיות. הוטעם, כי למערער ניתנו הזדמנויות מספר לשיקום מחוץ לכתלי בית הסוהר, אך הוא איכזב פעם אחר פעם. הכרעה י"ב. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור על חומרת העונש. אכן המדובר באדם צעיר, ונסיבות חייו אינן פשוטות כלל ועיקר, אך סדרת העבירות שבהן הורשע מלמדת על חומרה יתרה, ומכאן גם הצורך בענישה מתאימה, ולוא כדי להגן על הציבור ולהרחיק את המערער מן האפשרות לעבור עבירות. יתכן כי אילו הוברר שהמערער עושה מאמצים ראויים בכיוון הטיפולי, היה מקום לשקול הליכה לקראתו כדי לעודדו להתמיד בכך, אך לצערנו אין זה המצב עד הנה, כעולה מתסקירי שירות המבחן. י"ג. למערער ניתנו הזדמנויות רבות אך למרבה הצער לא היטיב את דרכיו, ובעודו ממתין לקיום דיון לעניין הטיעונים לעונש תקף כאמור קשישה, שנקל לשער את תחושתה, והפר את תנאי מעצרו. כל אלה מונעים מתן אמון. נסיבותיו האישיות של המערער הובאו בגדר שיקולי הענישה של בית המשפט קמא, אולם במאזן שיקולי הגמול, ההרתעה והשיקום המשמשים בנוסחת האיזון של העונש הראוי, מחייבים המעשים אשר ביצע המערער הטלת עונש מאסר ממשי בפועל, כמות שנעשה על-ידי בית המשפט קמא. י"ד. אנו מקוים כי המערער יגלה כוחות להשתלב במאסרו בתכנית טיפולית על פי הצהרתו בפנינו בדבר רצונו בשינוי, ואם כך יעשה, הדעת נותנת - בלא שניטע מסמרות - כי דבר זה ייזקף לזכותו בעתיד. מכל מקום, אין דופי בענישה שהושתה. ט"ו. אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. ניתנה היום, ט"ז באייר תשע"ב (8.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11031730_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il