עדנאן אבו עאמר נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3171/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3171/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: עדנאן אבו עאמר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 09.03.2011 ב-ת"פ 19581-11-09 שניתן על ידי כב' השופט ז' כספי. תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו התשע"ב (12.12.11) בשם המערער: עו"ד איהאב ג'לג'ולי בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' וייס ברכה פסק דין השופטת מ' נאור: ערעור על חומרת העונש שגזר בית המשפט המחוזי במרכז (השופט ז' כספי) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירת נהיגה ללא רישיון, עבירת זיוף ועבירת שיבוש מהלכי משפט. רקע עובדתי ודיוני 1. נגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירת נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, עבירת זיוף לפי סעיף 418 לחוק העונשין ועבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 2. על פי פרטי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, תוקף רישיון הנהיגה של המערער פג בחודש יוני 2007. לפי המפורט באישום הראשון, ביום 9.11.2009 נסע המערער ברכב טנדר מסוג מזדה בעיר מודיעין מכיוון דרום לצפון. המערער חצה פס הפרדה רצוף, עלה על אי תנועה בנוי, כשהוא נוסע נגד כיוון התנועה ועלה על שביל עפר ממזרח. לפי המתואר, באותה שעה, הגיעו למקום שוטרי סיור תחנת מודיעין, כשהם נוסעים בניידת משטרה. בעקבות נסיעתו הפרועה של המערער נגד כיוון התנועה, נאלצו השוטרים לבלום את הניידת. השוטרים ביצעו פניית פרסה והחלו בנסיעה אחרי המערער. המערער חזר בשלב מסוים לכביש, והשוטרים הורו לו באמצעות מערכת הכריזה, לעצור בצידי הדרך. חרף קריאותיהם, לא שעה המערער לבקשתם והמשיך בנסיעתו המסוכנת תוך שהוא חוצה לסירוגין בין הנתיבים ומונע מהניידת להגיע אליו. השוטרים חזרו וביקשו מהמערער לעצור את רכבו תוך שהם מפעילים סירנה ואורת מהבהבים. בתגובה, המשיך המערער בנסיעתו לכיוון מערב, ללא התחשבות בתנועה החוצה. המערער חצה צומת ברמזור אדום, תוך שהוא גורם לנהגים בכביש לבלום בפתאומיות ולסטות. עוד המשיך המערער בנסיעה הפראית, תוך שהוא עוקף מכוניות ותוך כדי חציית קו הפרדה רצוף. בשלב מסוים סטה המערער בפתאומיות לימין ועצר בגבעת עפר. השוטרים עצרו את רכבם במרחק של כשני מטרים מאחורי רכבו של המערער והתכוונו לצאת מהרכב. לפתע, החל המערער בנסיעה מהירה אחורנית. הוא פגע בקדמת הניידת והדף אותה לאחור. המערער נמלט עם רכבו מהמקום תוך שהוא נוהג בפראות ומבצע עקיפות באופן שסיכן את חיי הנהגים בדרך. בהמשך, בצומת כביש 3, נטש המערער את הרכב. 3. האישום השני מפרט כי לאחר האירועים המתוארים באישום הראשון, ניגש המערער לרופא בכסייפה, התלונן בפניו כי הוא אינו חש בטוב וביקש ממנו אישור מחלה. הרופא מסר בידי המערער אישור על כך שהגיע לבדיקה. בהמשך, ולאחר שהגיע המערער לחקירה בתחנת המשטרה במודיעין, זייף המערער את המסמך באופן שרשם עליו בעצמו או באמצעות אחר את המילים "בשעה 6:40 בבוקר", וזאת על מנת להרחיק עצמו מזירת האירועים המפורטים באישום הראשון. 4. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט קיבל את ההסדר והרשיע את המערער על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט הורה להזמין תסקיר בעניינו של המערער ודחה את המשך הדיון לצורך קבלת התסקיר ושמיעת הטיעונים לעונש ליום 1.11.2010. 5. בתסקיר שהגיש שירות המבחן פורט כי המערער הינו אב צעיר לשתי בנות קטנות המתגורר בפזורה הבדואית בתל ערד. המערער עבד טרם מעצרו כנהג טרקטור והוא בעל בגרות חלקית. עוד פורט בתסקיר כי אביו של המערער נפטר לפני כשנה ממחלה, ופטירתו השפיעה קשות על המערער. המערער מרוכז בהצגת תחושת הסבל שלו ובתפיסת עצמו כקורבן, דבר שמונע ממנו הכרה בהתנהגותו הבעייתית. עוד צוין בתסקיר כי המערער נהג להסיע את אביו החולה לבית החולים, למרות שרישיונו נשלל. בתסקיר פורט כי למערער אין תחושת אחריות וקיים אצלו קושי לקבל את מרות החוק. שירות המבחן סבר כי יש להעמיק את הליך האבחון באמצעות קבוצה טיפולית. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, היעדר עברו הפלילי והשפעת ההליך המשפטי עליו, המליץ שירות המבחן על ענישה באמצעות עבודות שירות והטלת מאסר על תנאי. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 6. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי ציינה המשיבה כי אף שמדובר במערער ללא עבר פלילי, יש למערער הרשעות תעבורה קודמות הכוללות פסילה על תנאי שיש להפעיל. המשיבה עתרה למתן עונש של 45 חודשי מאסר בפועל, עונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, פסילה על תנאי ופיצוי למשטרת ישראל. המשיבה פירטה כי האירוע נשוא כתב האישום הינו אירוע חמור. המערער נהג באופן פראי תוך שהוא מסכן חיי אנשים ונהגים בסביבה, וכל זאת כשלא היה ברשותו רישיון נהיגה. עוד פירטה המשיבה כי מעשה הזיוף שבו הורשע המערער מלמד על ניסיונו להתחמק מהליך משפטי וניסיון ליצור אליבי. לטענתה, האינטרס הציבורי צריך לגבור על אינטרס השיקום של המערער ויש להטיל עליו עונש מאסר בפועל. 7. מנגד פירט בא כוח המערער כי המערער הביע חרטה על העבירות, נטל אחריות מלאה על מעשיו בהזדמנות הראשונה וכך חסך זמן שיפוטי. בא כוח המערער פירט כי כל חייו תיפקד המערער ללא דופי, וכי הוא נקלע לסיטואציה קשה אשר נבעה ממחלתו של אביו. בא כוח המערער הסביר כי אמנם לא ניתן לתרץ את התנהגותו של המערער כתוצאה מהשבר אותו חווה, אך יש מקום לטענתו להבין ולזקוף לזכותו את התקופה הקשה. בא כוח המערער פירט כי המערער נמצא בתסכול גדול ובמצוקה כלכלית עקב שהייתו במעצר בית במשך תקופה ארוכה וכי יש להפעיל בעניינו את מידת הרחמים. על כן ביקש בא כוח המערער לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה באמצעות עבודות שירות. 8. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי העבירה המדוברת אמנם התחילה כעבירה שאינה ברמת החומרה העליונה אך שהיא התפתחה לעבירה מסוכנת ביותר. בית המשפט ציין לחומרה את העובדה שהמערער ברח בפראות מהשוטרים, ללא התחשבות בתנועה, בעוברי דרך או ברמזורים, רק על מנת שלא להיתפס על ידי המשטרה. בית המשפט ציין בנוסף כי לא די במעשיו בעת הנהיגה. בהמשך, ניסה המערער לשבש את החקירה באמצעות זיוף מסמך. בית המשפט ציין כי אופן התנהגות זה הפך להיות, כמעט, לתופעה נפוצה וכי יש למגר אותה. עם זאת, בית המשפט ציין לקולא את נסיבותיו האישיות של המערער, את עברו הפלילי הנקי מלבד עבירות תעבורה ואת דפוסי חייו הנורמטיביים. עוד ציין בית המשפט כי נתן ליבו במיוחד למות אביו של המערער לפני כשנה, ולעובדה כי המערער שהיה קרוב אליו, קיבל מוות זה בצורה קשה. בית המשפט ציין כי שקל את המלצת שירות המבחן להשית על המערער עונש של מאסר בעבודות שירות, אך הגיע למסקנה כי עונש זה אינו ריאלי בנסיבות המקרה. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי המלצת שירות המבחן תילקח בחשבון עת שיקצוב את עונש המאסר הראוי וכן תילקח בחשבון תקופת שהייתו הארוכה במעצר בית ואת רצון המערער, כביטוי של נטילת אחריות וחרטה, לפצות את הנפגעים מאופן נהיגתו. 9. לאחר שקילת מכלול השיקולים, הטיל בית המשפט על המערער 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירה עליה הורשע או כל עבירה מסוג פשע, שיש בה משום סיכון חיי אדם, פסילת רישיון הנהיגה של המערער לתקופה של 24 חודשים ופיצוי למדינת ישראל בסכום של 3,000 ש"ח. על חומרת העונש הוגש הערעור שלפנינו. הערעור 10. המערער מלין על חומרת העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי. המערער מציין כי שגה בית המשפט קמא משלא התחשב בתסקיר שירות המבחן החיובי ובהמלצתו להשית על המערער מאסר באמצעות עבודות שירות. המערער הוסיף כי הוא אדם נטול עבר פלילי שמנהל אורח חיים נורמטיבי. המערער ציין את נסיבותיו האישיות כפי שמשתקפות מתסקיר שירות המבחן, וכן כי הוא אב לילדים צעירים אשר משמש כמפרנס יחיד למשפחתו. המערער הוסיף כי הוא הודה בביצוע העבירות שבהן הורשע בהזדמנות הראשונה, וכי מבלי להקל בחומרת העבירות, לא מדובר ברף הגבוה של עבירות סיכון חיי אדם. על כן התבקש בית המשפט לקצר את עונש המאסר בפועל ולקצר את משך פסילת רישיון הנהיגה. 11. המשיבה תמכה יתדותיה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבה הוסיפה כי רף הענישה במקרים דומים עומד על 4 שנים, שהוא גבוה ממה שהוטל על המערער. עוד הוסיפה המשיבה כי אינה רואה מדוע יש מקום להפחית את אורך פסילת רישיון הנהיגה של המערער, בייחוד נוכח חומרת מעשיו ונהיגתו ללא רישיון תקף. המשיבה הוסיפה כי במעשיו סיכן המערער חיי אדם וכי אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו. דיון והכרעה 12. דין הערעור להידחות. 13. בגזר דינו התחשב בית המשפט במכלול השיקולים הרלבנטיים ואין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. המערער נהג, ללא רישיון, בפזיזות ובפראות תוך שהוא מסכן חיי אדם באופן ממשי. המערער לא שעה לבקשות השוטרים לעצור בצידי הדרך, והוסיף וניסה להימלט מהם ללא התחשבות בחוקי התנועה. תופעה זו של ניסיון הימלטות משוטרים כרוכה בסיכון חיי אדם ומחייבת מתן ענישה הולמת. על המערער הוטל עונש של שנתיים מאסר בפועל שהוא, כפי שהוצג על ידי המשיבה, ברף התחתון של הענישה בהשוואה למקרים דומים אחרים (השוו: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.2004); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.2006)). לא ראינו מקום להתערב בעונש זה, שהוא עונש מקל אשר הוטל תוך התחשבות בנסיבות הפרטניות של המערער. 14. אין מקום להתערב גם באורך פסילת רישיון הנהיגה שהוטל על המערער. כבר בביצוע עבירה זו נהג המערער ללא רישיון נהיגה תקף. פסילה למשך שנתיים אינה מחמירה והולמת את ההרתעה הנדרשת במעשים מסוג זה. 15. סוף דבר: הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז בכסלו התשע"ב (13.12.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il