עוואדה סובחי נ. מנהל מס ערך מוסף נצרת - מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 3171/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3171/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: עוואדה סובחי נ ג ד המשיב: מנהל מס ערך מוסף נצרת - מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק ע"ש 713/99 שניתן ביום 21.2.07 על ידי כבוד השופט נ' ממן תאריך הישיבה: ח' בחשון התש"ע (26.10.09) בשם המערער: עו"ד רפאל כהן בשם המשיב: עו"ד שלומי הייזלר פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט נ' ממן) מיום 21.2.07, כנגד שומת מס תשומות שהוציא המשיב למערער מכוח חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), בגין שנות המס 1998-1996. המערער עסק בתקופה הרלבנטית כקבלן ראשי לאספקת שירותים וביצוע עבודות של שחיטה, מריטת נוצות, פתיחה, ביתור ואריזת עופות למפעל "עוף טנא" בחדרה. המשיב פסל מספר חשבוניות מס שאותן ביקש המערער לנכות כמס תשומות, כ"חשבוניות מס פיקטיביות ולא כדין", מאחר שהעוסק הרשום בהן לא ביצע כל עבודה או שירות עבור המערער. הסכום הכולל של החשבוניות עומד על 782,331 ש"ח, והן הוצאו למערער על ידי ארבע חברות שונות, שלטענת המערער, סיפקו לו עובדים בשכר. השגה שהגיש המערער למשיב נדחתה, ומשכך, הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית משפט קמא דחה את הערעור, בפסק דין מפורט ומנומק, בקובעו כי המערער לא הוכיח את אמיתות העסקאות, סכומן והיקפן, ומנגד, המשיב הוכיח פוזיטיבית כי החשבוניות הנדונות אינן כדין וממילא אין להכיר במס התשומות הכלול בהן. בפסק הדין, מתח בית המשפט קמא ביקורת על המערער, שבמקום להביא הוכחות וראיות לביצוע העסקאות, התמקד בביקורת שהוטחה באנשי המשיב. על כך נסב הערעור שבפנינו. גם בערעור, המשיך המערער בקו שנקט בבית משפט קמא, ותקף את אנשי המשיב. לטענתו, החוקר והמפקח מטעם המשיב לא הציגו גירסה אחידה לגבי החשבוניות שנפסלו, אם מדובר בחשבוניות פיקטיביות או אם מדובר בחשבוניות שהוצאו "שלא כדין", מה שהקשה עליו להתגונן. נאמר בקצרה, כי לא מצאנו ממש בערעור. אכן, חוק מס ערך מוסף לא נוקט במונח "חשבוניות פיקטיביות", ומדובר במונח השגור בפרקטיקה. החוק עוסק בחשבונית מס שהוצאה כדין לעומת חשבונית מס שהוצאה שלא כדין, מבלי להבחין בין מקרה בו לא בוצעה עבודה או לא ניתן שירות, לבין מקרה בו החשבונית נמסרת ככיסוי לעבודה או שירות, אך מבלי לייצג עיסקה בין הצדדים לחשבונית. במקרה דנן, המשיב לא התיר את ניכוי מס התשומות, מאחר שהגיע למסקנה כי העובדים שעבדו אצל המערער לא סופקו על ידי קבלני המשנה, והמערער השתמש בחשבוניות שכביכול הוצאו לו על ידי "קבלני משנה", כדי לנכות מס תשומות שלא כדין – השווה המקרה שנדון בע"א 3871/04 מיכאל רונן מהנדסים בע"מ נ' מנהל מע"מ אשדוד (לא פורסם, 29.4.07). הערעור שבפנינו הוא עובדתי גרידא, וכידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים. די בכך כדי לדחות את הערעור. למעלה מן הצורך, ומבלי להדרש לשאלת נטל ההוכחה, נציין כי המערער לא הביא ראיות שיכולות היו לתמוך בגירסתו, ומנגד, המשיב הציג שורה ארוכה של ראיות התומכות בעמדתו. המערער לא הציג קבלות על תשלומים שלטענתו בוצעו במזומן לקבלני המשנה; המערער לא המציא התחשבנות בינו לבין קבלני המשנה; המערער לא הציג רשימות של עובדים, כמות עובדים, שכר עובדים. המערער אפילו התקשה לנקוב בשמותיהם של קבלני המשנה. החשבוניות החשודות נכתבו על ידי עובד של המערער בשם עומר נערה וכל קבלני המשנה היו "מיוצגים" על ידי אותו אדם, אחד בשם כבהא. ואם לא די בכל אלו "קבלני המשנה" היו מוכרים וידועים לרשויות המס כמפיצים של חשבוניות "פיקטיביות" וכשנחקרו, התכחשו לחשבוניות וטענו כי הן מזויפות. המערער, שעל הסתירות בעדותו עמד המשיב בסיכומיו בבית משפט קמא, אף לא זימן לעדות את מי מקבלני המשנה שהוציאו את החשבוניות, והלכה פסוקה היא כי הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע – ראה, לדוגמה, ע"א 2275/09 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614, אותיות אותיות ה-ו (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); י' קדמי "על הראיות - הדין בראי הפסיקה" כרך שלישי, תשס"ד עמ' 1649-1650. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. המערער ישא בשכר טרחת המשיב בסך של 20,000 ש"ח. ניתן היום, ח' בחשון תש"ע (26.10.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07031710_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il