פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3170/98
בפני: כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט ח' אריאל
המערער: ג'אודאת עואודה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 1.4.98 בת.פ. 523/97 שניתן
על ידי כבוד השופט ח' גלפז.
תאריך הישיבה: ל' בשבט תשננ"ט (16.2.99)
בשם המערער: עו"ד חלילי
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 523/97) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והטרדת עד, בכך שבהיותו עצור באשמת רצח, דקר בדוקרן מאולתר את מי שפעל כ"מדובב" במסגרת חקירתו. בשל הרשעתו בעבירות האמורות נדון המערער לשנה וחצי מאסר לריצוי בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי.
המערער הורשע בינתיים בעבירת הריגה במקום עבירת הרצח שבגינה היה עצור; ונדון לעונש של 10 שנים מאסר בפועל שירוצה באורח מצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק הנוכחי. בקשת הסניגור היא, כי בהתחשב בתקופת המאסר הכוללת שיהא על מרשו לרצות בפועל, נקצר את תקופת המאסר שנגזרה עליו בתיק הנוכחי.
לאחר ששמענו את טענות בעלי הדין החלטנו לדחות את הערעור. המעשה שבגינו הורשע המערער בתיק הנוכחי נושא אופי חמור במיוחד, בהתחשב בכך שהוא בוצע על רקע של רצון להיפרע מעד תביעה; ומן הדין הוא שהעונש המוטל בשל מעשים מסוג זה יתנו ביטוי לחובתו של בית המשפט להגן על העדים המופיעים בפניו.
עונש בשל פגיעה בעדי תביעה, אינו צריך להיבלע בעונש שנגזר בשל העבירה שבגינה הורשע הנאשם על פי עדותם של אותם עדים. אדרבא, מן הראוי הוא שעונש כזה יעמוד לבדו, כעונש מצטבר לכל עונש אחר.
ניתן היום, ל' בשבט תשנ"ט (16.2.1999).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98031700.H01