מרי יחזקאל נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3161/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3161/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: מרי יחזקאל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.4.2009 (השופטת ע' צ'רניאק) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עפא 8048/09 תאריך הישיבה: י' בתמוז התשס"ט (02.07.09) בשם המערערת: עו"ד גלי הררי בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עפ"א 8048/09. 1. המערער הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בעבירה של בניית גג ללא היתר. בית המשפט גזר על המערער להרוס את הגג שבנה וכן השית עליו קנס בסך 120,000 ש"ח (להלן: פסק הדין). ביום 8.3.2009 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הודעת ערעור על פסק הדין. לטענת המערער, במסגרת הודעת הערעור ביקש מבית המשפט להגיש את נימוקי הערעור בתוך 30 ימים, אלא אם יורה בית המשפט אחרת. לטענתו, אף שטרם הוגשו נימוקי הערעור, ואף שלא ניתנה כל הוראה מאת בית המשפט, נקבע הערעור לשמיעה ביום 26.3.2009. ביום 23.3.2009 הגיש המערער בקשה לדחיית מועד הדיון. בבקשתו טען המערער, כי יש לדחות את הדיון הן מכיוון שטרם הוגשו נימוקי הערעור והן נוכח מגעים שהתנהלו לטענתו בינו לבין גורמים בכירים בעירייה, הרלוונטיים לסוגיה שבמחלוקת. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע כי הדיון יתקיים במועדו. 2. בפתח הדיון שהתקיים ביום 26.3.2009 ביקשה באת-כוח המערער את דחיית מועד הדיון בערעור במספר ימים, עד להגשת נימוקי הערעור. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי אף שניתן היה לדחות את הערעור מחמת שטרם הוגשו נימוקי הערעור בכתב, אין בכוונתו לעשות כן ולדחות את הערעור ללא דיון לגופו. לפיכך, קבע בית המשפט כי הוא מוכן "בחפץ לב לשמוע היום את כל נימוקיה וטיעוניה של המערערת על פסק הדין", והוסיף: "תתכבד אפוא המערערת ותטען לערעורה אם יש לה ערעור". לאחר שבאת-כוח המערער עמדה על כך שאינה ערוכה לנמק את הערעור, הורה בית המשפט על דחיית מועד הדיון ליום 31.3.2009. בבוקרו של יום 31.3.2009 נחבלה באת-כוח המערער, חבלה אשר בגינה נבצר ממנה מלהגיע לדיון בעניינו של המערער. עקב כך, הורה בית המשפט על דחיית הדיון ליום 2.4.2009. 3. עם תחילת הדיון שהתקיים ביום 2.4.2009, ביקשה באת-כוח המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלדון בתיק. באת-כוח המערער טענה, כי החלטתו של בית המשפט לקבוע את הערעור לדיון אף שטרם הוגשו נימוקי הערעור, וסירובו לדחות את מועד הדיון בערעור, מעידים על משוא פנים מצדו של בית המשפט. כן נטען, כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 26.3.2009 אמר בית המשפט לבאת-כוח המערער: "את עורכת-דין מצוינת ומכירה התיק מצוין ויכולה לקבל 100 על הטיעון רק שרוצה למשוך זמן", ולאחר מכן פנה אל מרשה ואמר לו כי באת-כוחו התרשלה. לבסוף, טענה באת-כוח המערער, כי נאמר לה מפי מרשה כי בדיון שהתקיים ביום 31.3.2009 השמיע בית-המשפט הערות פוגעניות ביחס אליה, שלא בנוכחותה, ואף ייעץ למרשה להחליפה, תוך שהוא מגלה דעתו כי אין בנימוקי הערעור ממש – אף שאלה לא היו בפניו. לשיטתה, התנהלותו של בית המשפט מקימה חשש ממשי כי דעתו ננעלה ביחס לתוצאת הערעור, ולפיכך לא יוכל להמשיך ולדון בהליך ללא משוא פנים (להלן: בקשת הפסלות). מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי בית המשפט לא הביע דעה כלשהי לגופו של הערעור, לא נקט בלשון פוגענית ביחס לבאת-כוח המערער ולא ייעץ למרשה להחליפה. לטענתה, כל שאמר בית המשפט הוא, כי ככל שיבצר מבאת-כוח המערער לייצגו, נוכח פציעתה, יוחלף הייצוג. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי מעולם לא הביע את דעתו ביחס לסיכויי הערעור. כן ציין בית המשפט, כי סגנונה של באת-כוח המערער היה בלתי יאה, וכי מדובר בניסיון להלך אימים על בית המשפט ולהביא לדחייה נוספת בבירור הערעור לגופו (להלן: החלטת הפסלות). 4. על החלטה זו הוגש ביום 7.4.2009 הערעור שבפניי, במסגרתו חוזר המערער על הטענות שהועלו במסגרת בקשת הפסלות. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. באשר לטענות המערער ביחס להחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, הנוגעות לקביעת מועדי הדיון בערעור, דין טענות אלה להידחות. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. על מנת שתקום עילת פסלות, יש להראות כי בנסיבות העניין קם חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט (ראו: ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005); ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (5.1.2003)). במקרה דנן, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט – שעניינן בקביעת מועדי הדיונים – אינן חורגות מגדר סמכויותיו של בית המשפט בניהול ההליך. מכאן, כי לא קם חשש כי דעתו של בית המשפט ננעלה ביחס למערער. 5. באשר לטענות המערער שעניינן בהתבטאויותיו של בית המשפט, גם דין טענות אלה להידחות. התבטאויות שופט באולם המשפט, ראויות ושאינן ראויות, כפופות אף הן למבחן החשש הממשי למשוא פנים. מכאן, כי אין בהתבטאות, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות, ויש להראות כי בנסיבות העניין מעידה ההתבטאות על הינעלות דעתו של בית המשפט. יצוין כבר עתה, כי חלק ניכר מההתבטאויות בית המשפט להן טוען המערער, כלל לא מופיעות בפרוטוקול הדיונים שנערכו בפני בית המשפט קמא. לכך יש להוסיף את דברי באת-כוח המשיבה בדיון שנערך בפני בית המשפט קמא ביום 2.4.2009, לפיהם בית המשפט לא התבטא באופן לו טוען המערער, ואת קביעתו של בית המשפט במסגרת החלטת הפסלות, לפיה הטענה כי הביע דעתו על סיכויי הערעור היא "בדותה גמורה". הלכה היא, כי כאשר דוחה בית המשפט קמא את גרסתו העובדתית של המבקש בבקשת פסלות, מוטל על המערער נטל כבד להוכיח כי שגה בכך בית המשפט. (ראו: ע"א 8234/02 אפרתי – מדפיס ניהול פרויקטים בע"מ נ' חתוכה (לא פורסם, 21.10.2002)). בענייננו, לא עמד המערער בנטל זה. אף אם נקבל את גרסתו העובדתית של המערער, הרי שדין טענותיו להידחות גם לגופן. ניתן לחלק את טענות המערער לטענות הנוגעות להתבטאויותיו של בית המשפט ביחס לסיכויי הערעור, ולטענות ביחס להתבטאויות פוגעניות מצד בית המשפט כלפי באת-כוחו. באשר לטענות המערער שעניינן בהתבטאויות בית המשפט ביחס לתוצאת ההליך, הרי שאין בהתבטאויות מסוג זה, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות (ראו: ע"א 9346/02 עזבון המנוח יוסף שלום ז"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.11.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 193-191 (2006)). בנסיבות המקרה דנן, ובשים לב לשלב בו נמצא ההליך, במיוחד כאשר מדובר בערעור, התבטאותו של בית המשפט ביחס לסיכויי ההליך – ככל שהיתה כזו – אינה מעידה כי נפגעה יכולתו של בית המשפט לדון בעניינו של המערער בלב פתוח ובנפש חפצה. 6. באשר לטענות המערער ביחס להתבטאויותיו של בית המשפט כלפי באת-כוחו, גם דין טענות אלה להידחות. תכליתה של טענת פסלות אינה לאפשר למי מהצדדים להביע את מורת רוחם ביחס להתנהלותו של בית המשפט, אלא למנוע הכרעה בסכסוך תוך משוא פנים. משכך, יש לבחון, בכל מקרה לגופו, האם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים. במסגרת הבחינה יש ליתן משקל, בין היתר, לאופן ההתבטאות, לתוכנה ולמסגרת הדיונית בה נאמרה. המקרים בהם ייפסל שופט רק בשל התבטאויותיו כלפי בעל דין או עורך דינו הם נדירים, ואין המקרה שלפניי נמנה עם מקרים אלה. בעניינו, התבטאויותיו של בית המשפט כלפי באת-כוח המערער באו כתגובה להתנהלותה שלה, אשר נתפסה בעיני בית המשפט כבלתי הולמת, אך אין בהן כל נקיטת עמדה לגופה של המחלוקת. מכאן, כי אין חשש שנפגמה יכולתו של בית המשפט לדון בעניינו של המערער באופן חסר פניות (ראו והשוו: ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52, 56 (1982); ע"פ 4151/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.2005); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). בסופה של החלטה זו, רואה אני להביע צער ומורת רוח באשר לאופן בו התנהלו ההליכים בפני בית המשפט קמא. התברר כי אכן באת-כוח המערער לא יכולה היתה להגיע לדיון שהתקיים ביום 31.3.2009, עקב נפילתה והחבלה שנחבלה; חבל שעקב נסיבות שקדמו למועד זה לא שוכנעה השופטת קמא בנימוקים להיעדרה. זאת ועוד. מעיון בפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט קמא עולה, כי באת-כוח המערער אכן נקטה בלשון קשה ופוגענית כלפי בית המשפט, ובתגובה הביע בית המשפט את מורת רוחו מהתנהלות זו, תוך שהוא נוקט בלשון חריפה וביקורתית. יש להצר על כך כי הדיון הידרדר לסגנון משתלח ובוטה, ומוטב היה לו אמירות מסוימות – הן של באת-כוח המערער והן של בית המשפט – לא היו נאמרות. עם זאת, אין באמירותיו הביקורתיות של בית המשפט, לכשעצמן, כדי להביא לפסילתו. כך בדרך כלל, וכך גם בנסיבות העניין. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ה' באב התשס"ט (26.7.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09031610_N01.doc שי מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il