מדינת ישראל נ. רמי אהרונוב

פסק-דין בתיק ע"פ 3160/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3160/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: רמי אהרונוב ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 514/95 מיום 23.1.06 והשלמתו מיום 6.3.06 (סגן הנשיא אזולאי והשופטים עמר(ע"ה) וסלוטקי) תאריך הישיבה: י"ג בטבת התשס"ז (3.1.07) בשם המערערת: עו"ד דגנית כהן ויליאמס בשם המשיב: עו"ד גלית מבורך פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב. בפנינו תיק שלא היה צריך להגיע עד הלום בהתנהלות תקינה, אך כך אירע בנסיבותיו שאנו נאלצים להידרש לעבירה שנעברה באוגוסט 1995 ושמטעמים שיפורטו להלן נגזר הדין בגינה רק ב-23.1.06. ב. על-פי כתב האישום, שהוגש נגד המשיב וחמישה אחרים, עשו הנאשמים בחבורה במתלוננת, שהיתה במועד העבירה בת 14 ו-10 חודשים, מעשי אונס ומעשי סדום. למשיב יוחס גם מתן סטירה למתלוננת, ואיום כי תוכה אם לא תעשה כחפצם של הנאשמים. המשיב היה בן 17 בעת המעשה, וגם חלק מן הנאשמים האחרים היו קטינים; שניים אחרים היו בגירים בני 18 ו-19. ג. (1) הנאשמים האחרים הודו בכתב אישום מתוקן בהסדר טיעון שאושר ביום 4.7.91, ודינם נגזר ביום 9.1.97 לשלוש שנות מאסר, מהן 18 חודשים בפועל בניכוי ימי מעצר. יצוין כי על-פי כתב האישום המתוקן הורשעו 3 מן הנאשמים בעבירת מעשי סדום ושניים בעבירת אינוס. (2) המשיב, שהודה תחילה אף הוא, חזר בו מן ההודאה וכפר. אשר על כן נערך משפט ראיות לפי כתב האישום המקורי, ופרשת הראיות הסתיימה ב-7.7.1999. רק במארס 2002 נשמעו הסיכומים, בעקבות דחיות שרובן בשל אילוצי בית המשפט, והכרעת הדין, שתחילה נקבעה ל-2002, נדחתה והגיעה ל-2004. באותו מועד לא אותר המשיב, והכרעת הדין נחתמה בהיעדרו (עקב פרישתו של אב בית הדין לגימלאות). בהכרעת הדין הורשע המשיב בעבירות אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(5) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירת מעשה סדום על-פי סעיף 347(ב) לחוק. משלא אותר המשיב גם אחר כך, הותלו ההליכים למשך למעלה משנה, וחודשו ביוני 2005. ב-27.6.05 הושמעה הכרעת הדין, ולאחר דחיות לשם קבלת תסקיר, נשמעו בינואר 2006 הטיעונים לעונש ודינו של המשיב נגזר ב-23 באותו חודש. (3) תסקיר שירות המבחן למבוגרים, שבו עיין בית המשפט קמא, תואר שירות חלקי של המשיב בצה"ל ועבודה בעבודות מזדמנות. המשיב לא נטל אחריות לעבירה. (4) בית המשפט קמא, בגזרו את הדין, הטעים את חומרת העבירות, בראותו במשיב את "הרוח החיה במהלך ההתרחשויות הקשות, כאשר הוא היה זה שהפעיל אלימות כלפיה (כלפי המתלוננת – א"ר), בסטרו לה על פניה, אף תוך שהוא "משתעשע" בסכין מולה. מנגד הביא בית המשפט בחשבון את הזמן הרב שחלף ושהצדיק הקלה. כיוון שהמשיב תרם להתמשכות ההליכים מזה, אך לא הסתבך מאז העבירה בפלילים כל עיקר, ובמסגרת התיק גם ישב במעצר וכן בהסתכלות במעון נעול, נגזר עליו העונש דלקמן: שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי לשמונה עשר חודש, ופיצוי כספי בסך 15,000 ₪ למתלוננת, וכן קנס כספי בסך 2,500 ₪. ד. (1) בערעור המדינה נטען, כי הפער בין חומרת המעשים שבהם הורשע המשיב לבין העונש בפועל הוא עצום ומעביר מסר שגוי; הנאשמים האחרים הודו וריצו מאסר בפועל, ואילו המשיב שכפר וגם תרם לשיהוי – יצא נשכר. נטען כי אין העונש הולם את רף הענישה הראוי והנוהג. (2) שירות המבחן, בתסקיר משלים, דיווח כי המשיב שב ומכחיש מעורבות בביצוע העבירה. הוא עובד במפעל, ובאת כוחו מסרה אישור חיובי ממנהלו. (3) מנגד טענה באת כוחו המלומדת של המשיב, כי המדובר כיום באדם אחר, לאחר שלא נפתחו לו תיקים מאז העבירה; נטען כי התקופה שבה לא אותר המבקש נבעה מאי הבנה; וכי אין מקום להתערב בגזר הדין. ה. (1) התלבטותנו בערעור זה נבעה מחלוף הזמן. לגופם של דברים סברנו, ונשוב לכך בהמשך, כי המשיב ראוי לענישה מחמירה מזו שנגזרה עליו, נוכח חומרת העבירה. השאלה היתה היש מקום להתערבותנו בעקבות תולדותיו הבעייתיות, לשון המעטה, של התיק. אין להלום מצב שבו, בוודאי בתיק פלילי של קטין לעת המעשה, ושאינו מסובך מבחינת כמות הראיות, יישמעו הסיכומים שנתיים ועשרה חודשים לאחר סיום שמיעתן של הראיות, והכרעת הדין תושמע, באילוץ פרישתו של שופט, בתום שנתיים נוספות. בתוך עמנו אנו יושבים, ואין לנו ספק בעומס על בתי המשפט – ומי כמונו בבית משפט עמוס לעייפה ערים לכך – אך, כאמור, השתלשלות כבתיק זה אין בידינו להלום. התוצאה ההכרחית היא שהאינטרסים והשיקולים המתנגשים – אינטרס הציבור בענישה הולמת ואינטרס המתלוננת (לרבות לעניין הפיצוי) מזה, אינטרס המשיב מזה, ושאלת הצדק מזה, אינם מוצאים מנוח המניח את הדעת, והאיזון ביניהם קשה בתכלית. בע"פ 2848/90 אסא נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 837, ציין השופט א' גולדברג כי עינוי דין חמור מוליד "לעג וקלס" למושג של "שפיטה, של עשיית צדק ושל ענישה". נזכיר גם את דברי חכמים (אבות ה', ח') "חרב באה לעולם – על עינוי הדין ...", וכדברי הפרשן בן דורנו ר' פנחס קהתי "שמשהים את פסק הדין, אף שהדין מבורר כבר לדיינים ואינו צריך עוד עיון" (ואיננו מדברים דווקא בתיק זה). אכן, סוגיית חלוף הזמן ניצבת בפני בית המשפט גם כשהמדובר בתיקים אחרים, בעיקר של עבירות מין בקטינים (סעיף 354 לחוק העונשין) אך גם תיקים כלכליים מסובכים, המוגשים שנים לאחר שנעברו העבירות; בעבירות מין בקטינים המדובר אף בשנים רבות מאוד, כפי שנקבע בחוק. בית משפט זה עמד על כך לא מכבר (ע"פ 8442/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ברלינר)). ואולם, בענייננו עסקינן בשאלות הקשורות באילוצי בית המשפט עצמו, גם אם המשיב תרם לחלוף הזמן במשך תקופה מסוימת. (2) בית המשפט קמא נדרש לחלוף הזמן תוך ציטוט רע"פ 4239/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), בו הובאו אסמכתאות באשר לגורם זה כנסיבה מקילה אף שאינה שוללת מאסר בפועל, אלא שלעתים עשויה היא לתמוך בהימנעות ממאסר זה. באת כוח המשיב הוסיפה והפנתה לפסיקה בהקשרים אלה (ע"פ 786/04 הלוי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2) 714; פרשת אסא הנזכרת; כן הפנתה לע"פ 11178/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), מקרה שיש בו דמיון לענייננו (אינוס קטינה על-ידי קטינים) ושאף הוא כלל התמשכות בהליכים באותו בית משפט עצמו. וברוב דעות (השופטת נאור וכותב שורות אלה) אושר מאסר של שנה בפועל, כנגד דעתו החולקת של השופט עדיאל שהציע להחמיר. באותו עניין נעשו העבירות ב-1996 וגזר הדין ניתן ב-2004. (3) לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי אין מנוס מהשתתו של מאסר בפועל. חומרת העבירות – ונזכור כי המשיב הורשע הן במעשה סדום הן באינוס והכל בחבורה – אינה מותירה לנו ברירה שלא להטיל מאסר בפועל. פשיטא כי אילולא עסוקנו במי שהיה קטין בעת ביצוע העבירות היה מקום לענישה מחמירה משמעותית, של שנות מאסר; והרי נסיבות לקולה של הודאה, חסכון זמן וייתור עדותה של המתלוננת, אינן מתקיימות במשיב כשם שהתקיימו בחבריו בשעתו. ואולם, לזכות המשיב עומדים כיום למעלה מעשור של התנהגות נורמטיבית (למעט בעיות מסוימות בשירותו הצבאי), וחלוף הזמן הרב בהקשר ההליכים המשפטיים, שגם אם תרם אף הוא להימשכותם – מוטלת היא בעיקר לפתחו של בית המשפט. (4) בשקלול, סבורים אנו כי יש להשית על המשיב שנת מאסר בפועל (במקום ששה חודשים בעבודות שירות). יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. מן המאסר תנוכה התקופה בה ישב המשיב במעצר מיום 9.8.95 עד יום 12.9.95. המשיב יתייצב לריצוי עונשו ביום ט"ז בשבט תשס"ז (4.2.07) עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ניתן היום, י"ג בטבת תשס"ז (3.1.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06031600_T05.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il