דניס פרי נ. הכונס הרשמי

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 316/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט י' כשר המערערים: 1. דניס פרי 2. מיכה פרי נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרשמי 2. שי מרצינקובסקי, עו"ד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט עמית י' בן-חמו) מיום 17.11.2022 בפש"ר 61881-06-18 ובפש"ר 61898-06-18 תאריך הישיבה: י' בכסלו התשפ"ד (23.11.2023) בשם המערערים: עו"ד עבד אלקדר זועבי בשם משיב 1: עו"ד אורי טל בשם משיב 2: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט עמית י' בן-חמו) מיום 17.11.2022 בפש"ר 61881-06-18 ובפש"ר 61898-06-18 בו ביטל את הליך פשיטת הרגל בעניינם של המערערים. ביום 6.8.2018 וביום 7.8.2018 נתן בית המשפט המחוזי צווי כינוס למערער ולמערערת, בהתאמה, על פי בקשתם. על המערער הושת תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח ועל המערערת תשלום חודשי בסך של 2,000 ש"ח. סכום תביעות החוב שהוגשו נגד המערער עמד על 6,416,683 ש"ח ונגד המערערת על 6,798,505 ש"ח. ביום 14.7.2019 הגיש משיב 2, המנהל המיוחד שמונה לנכסי המערערים, בקשה לביטול ההליך לגבי שני המערערים מהטעם כי הם אינם משתפים עמו פעולה, אינם משלמים את התשלומים העיתיים שהושתו עליהם, אינם מגישים דוחות חודשיים ואינם ממציאים מסמכים שנדרשו מהם. אמנם זמן קצר לאחר מכן הוגש מתווה מוסכם להסרת המחדלים וביום 11.8.2019 אישר בית המשפט את המתווה. אלא שהמערערים המשיכו במחדליהם ועל כן ביום 19.8.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת לביטול ההליך. גם אז בית המשפט בא לקראת המערערים, ולפנים משורת הדין נתן להם ביום 17.6.2021 הזדמנות נוספת לשתף פעולה עם המנהל המיוחד, להתייצב לחקירה, למסור את המסמכים הדרושים ולהסיר את מחדליהם. ברם, המערערים לא הסירו את מחדליהם גם בפעם הזו וביום 2.11.2021 ניתן פסק דין בו בית המשפט הורה על ביטול ההליכים. ברם, פסק הדין בוטל ביום 30.11.2021, לאור בקשה מוסכמת שהגישו המערערים והמנהל המיוחד ובה פורטו התחייבויות המערערים להסיר את מחדליהם. כמו כן, ביום 27.6.2022 המליץ המנהל המיוחד על תכנית פירעון ועל מתן הפטר מותנה לשני המערערים. בית המשפט לא אימץ את ההמלצה ותחת זאת ביקש מהמנהל המיוחד להעמיק את חקירתו, לבדוק את אופן יצירת החובות, ולדרוש מסמכים חיוניים מהם ניתן ללמוד אם החובות נוצרו בתום לב. ביום 14.11.2022 המנהל המיוחד הגיש דוח מסכם ובו ציין כי על אף שיש מקום להורות על ביטול ההליך, יש להכריז על החייבים פושטי רגל ללא קביעת תכנית פירעון. זאת כדי לאפשר מימוש זכויות העובדים לשעבר של המערערים מהמוסד לביטוח לאומי. במסגרת דיון שהתקיים ביום 17.11.2022 אף המליץ המנהל המיוחד על תכנית פירעון. משיב 1, כונס הנכסים הרשמי, גרס כי יש לבטל את ההליכים לאור התנהלותם הבלתי תקינה. בית המשפט בפסק דינו אימץ את עמדת הכנ"ר והורה על ביטול ההליכים, נוכח התנהלותם המחדלית של המערערים לכל אורך התקופה, הבאה לידי ביטוי בכך שלא התייצבו לחקירות, לא הגישו דוחות ולא שילמו את צו התשלומים שהושת עליהם. נקבע כי בנסיבות אלו אין הצדקה להמשך ההליכים והסיוע המתבקש לעובדים אינו מהווה שיקול המכריע את הכף לטובתם. על פסק הדין האמור הוגש הערעור לפנינו. בתמצית, לטענת המערערים, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להתנהלותם האמיתית. הם שיתפו פעולה עם הכנ"ר והמנהל המיוחד, על אף מצבם הרפואי הקשה וגילם המתקדם. לטענתם, המבחן האמתי להכרזתם של חייבים פושטי רגל הוא אם החייב נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו. או אז גם נבחנת התנהלותו של החייב לאחר פתיחת ההליכים בעניינו. לטענת המערערים הם צולחים בהצלחה את מבחני תום הלב לגבי שתי התקופות, לא הייתה הצדקה להורות על ביטול ההליכים בעניינם וצריך היה לתת לשניהם לפתוח דף חדש בחייהם. הן הכנ"ר והן המנהל המיוחד תמכו יתדותיהם בפסק דינו של בית המשפט והצביעו על כך שניתנו למערערים הזדמנויות רבות לתקן את אורחותיהם. אף התקיימו שלושה דיונים בהם בית המשפט בא לקראתם חזור ושנה ללא תועלת וללא תכלית. הדיון התקיים לפנינו ביום 23.11.2023 אך המערערים ובא-כוחם לא התייצבו לדיון. לא התברר מדוע לא עשו כן. על כן ציינו בהחלטתנו באותו יום כי לא ניתן לקיים דיון לגופו של עניין. יחד עם זאת, בשים לב לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן מלפני למעלה משנה ובשים לב לכך שגם אם פסק הדין יעמוד על כנו, שמורה למערערים הזכות להגיש בקשה חדשה לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ביקשנו כי בא כוח המערערים יודיע עד ליום 30.11.2023 אם הוא עומד על הערעור. ביום 28.11.2023 ניתנה הודעה כי המערערים עומדים על ערעורם. לא ראינו מקום לקבוע דיון נוסף, אלא לדחות את הערעור לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. עיון בחומר מלמד כי ניתנו למערערים הזדמנויות רבות לתקן את מחדליהם, אך הם לא ניצלו זאת. בית המשפט אף נהג כלפיהם במתינות רבה ובסבלנות מרחיקת לכת. יתר על כן, המערערים לא המציאו למנהל המיוחד מסמכים שדרש מהם ולא הגישו דוחות על הכנסות והוצאות מגובים באסמכתאות באופן מסודר. גם לא ברור כלל מה מקור יצירת החובות בסדר גודל של מיליוני שקלים ודבר זה נותר עלום וללא מענה. בנסיבות אלו לא ניתן לדעת אם המערערים צלחו את המבחן הראשון שבפיהם, היינו שהחובות נוצרו בתום לב, ואין ספק כי לא עברו את המבחן השני, של התנהלות בתום לב לאורך ההליך (וראו בעניין זה לאחרונה: ע"א 1597/23 גרצנשטיין נ' מילוא, פסקה 8 (1.5.2023); ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויזר, פסקה 35 (15.11.2023)). ובשולי הדברים נציין, כי פשיטא שאין מקום להותיר הליך פשיטת רגל על כנו, שעה שמעיקר הדין עליו להתבטל, רק כדי לאפשר לעובדים לשעבר של המערערים לפנות למוסד לביטוח לאומי. מזורם של העובדים יימצא באכסניה אחרת. הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות המנהל המיוחד והכנ"ר בסך של 7,500 ש"ח לכל אחד מהם. ניתן היום, ‏ט"ז בכסלו התשפ"ד (‏29.11.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23003160_N05.docx אפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1