פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3157/02
טרם נותח

אבנר יפרח נ. מדינת ישראל

תאריך פרסום 07/10/2002 (לפני 8611 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3157/02 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3157/02
טרם נותח

אבנר יפרח נ. מדינת ישראל

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3157/02 ע"פ 3261/02 ע"פ 3112/02 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' א' לוי המערער בע"פ 3157/02: אבנר יפרח המערער בע"פ 3261/02: חנן סויסה המערער בע"פ 3112/02: אביב לוי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.3.02 בת"פ 1174/00 שניתן על ידי כבוד השופטים ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב-הרטמן, וש' דותן תאריך הישיבה: א' בחשון התשס"ג (07.10.02) בשם המערער בע"פ 3157/02: עו"ד ליטן רפי בשם המערער בע"פ 3261/02: עו"ד שרון נהרי בשם המערער בע"פ 3112/02: עו"ד זילברברג יוסי בשם המשיבה: עו"ד משה שילה פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. שלושה חברו יחד לביצוע שוד בדירת מגורים. שניים מהם, אבנר יפרח (ע"פ 3157/02) ואביב לוי (ע"פ 3112/02) פרצו לדירת המגורים דרך החלון, בה נמצאו אותה עת אֵם בת 69 ובתה. אבי המשפחה זה עתה נפטר. השניים סברו כי מצוי בדירה סכום של מיליון דולר, שהותיר המנוח. את המידע האמור מסר לשניים אלה קרוב משפחה של האם ובתה (אחיין האם) בשם קדוש. השניים נהגו באלימות ובאכזריות כלפי האם והבת. הן נקשרו על-ידם תוך איומים, על מנת שתגלנה היכן מצוי הכסף, ובמשך זמן ממושך ערכו חיפוש בדירה וגנבו תכשיטי זהב. פיותיהן של השתים נסתמו בעזרת נייר דבק ועל ראשה של הבת הושמה כרית על מנת להחניק צעקותיה. למרבית האסון נגרם כתוצאה מהמעשים הנ"ל, מותה של האם, מחנק. השנים הורשעו בהריגה, שוד והתפרצות וכל אחד מהם נדון ל10- שנות מאסר בפועל, לשנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וכן לתשלום פיצוי סכום כספי בסכום של 50,000 ש"ח. 2. שותף שלישי, חנן סויסה (ע"פ 3261/02), הצטרף ל"משימה" ושמר בהמתינו למטה. הוא הואשם והורשע בסיוע לשוד ובהתפרצות ונדון ל4- שנות מאסר בפועל, לשנת מאסר על-תנאי למשך 3 שנים ולתשלום פיצוי בסך 10,000 ש"ח. הרשעת השלושה נעשתה במסגרת עסקת טיעון לאחר הודאה בכתב אישום מתוקן. העונשים שהוטלו הם ברף העליון של עיסקת הטיעון, כאשר ההגנה טענה לעונש קל יותר. הערעורים סבים על חומרת העונש. 3. אין להכביר מילים על הזוועה והאכזריות שבשוד ובמעשים האכזריים שנעשו על-ידי השניים שפרצו לדירה, באם ובבתה. גרימת מותה של האם בנסיבות בהן נגרם המוות אכן מהווה עבירה במדרג הגבוה ביותר של הריגה ולא מן הנמנע, כי אלמלא עסקת הטיעון, ניתן היה להרשיעם בעבירה חמורה יותר ולהשית עליהם עונש חמור יותר. העונש איננו חמור כלל ועיקר ולגבי השניים שנדונו ל10- שנות מאסר, מהווה הוא את מחצית העונש המירבי לעבירת הריגה בלבד. 4. אשר לאביב לוי, ציין הסניגור המלומד את הנסיבות המקלות שהן: הודאת המערער, הבעת חרטה כנה מצידו, העדר הרשעות קודמות, מעידה חד פעמית, בחור צעיר נורמטיבי, בעל 12 שנות לימוד ושירות צבאי מלא ואב לבת בת שנתיים וחצי. נסיבות אלה הן אכן נסיבות לקולא, אולם מולן עולה התמונה הקשה והאכזרית שציין בית המשפט בתארו את נסיבות האירוע: "12. מורה הדרך לקביעתה של מידת העונש בענייננו נמצא קודם כל בתשתית העובדתית. ממנה ברור כי לוי ויפרח פרצו באישון לילה לביתה של משפחה צנועה ושלוה. הם התעללו באם ובבתה מתוך רשעות, קשיחות לב, ורדיפה אחר מטמון כספי שספק אם בכלל היה בבית הזה. הם הביאו למותה של דינה עליה השלום, ולמנת יסורים כבדה מנשוא לבתה שלומית. אני תוהה, מול מעשים אלה, מהיכן נטלו לוי ויפרח מידה כל כך גדושה של שנאת אדם ורוע לב, והלמו ללא חמלה וללא רחמים באם ובבתה. אני שב ואומר כי המערכת העובדתית מצדיקה, לדעתי, גם הטלת עונש חמור מזה שהוצע על ידי התביעה, ואם הציעה באת כוחה עשר שנות מאסר בלבד, כי אז נאשר את העונש כפי שהוצע." 5. אשר לאבחנה בין אביב לוי לבין אבנר יפרח שהרשעות קודמות תלויות לו מאחורי גבו, אכן ראוי היה שיוטל על אבנר יפרח עונש חמור יותר מזה שהוטל משום ההרשעות הקודמות, אולם מאחר שאיננו מוצאים כי העונש עצמו חמור, איננו מוצאים להפחית בעונשו של אביב לוי על אף העדר הרשעות קודמות. העונש שהושת הולם, גם כשלוקחים בחשבון את הנסיבות האישיות החיוביות. 6. טענת הסנגורים לפיה נקודת המוצא להטלת העונש צריכה להיות העונש שהוטל על קדוש שמסר את האינפורמציה למערערים על המצוי כביכול בדירה, אינה מקובלת עלינו. מסירת האינפורמציה למערערים - ככל שהיא שפלה ובזויה - רחוקה מרחק רב מביצוע עבירות ההתפרצות וההריגה על סמך האינפורמציה שבדירה מצוי סכום כסף גדול. מעבר לכך, לא נטל האחר חלק בשוד ולפיכך אין להקיש מעונשו לעונשם של המעורבים האחרים. 7. לגבי חנן סויסה שהורשע בסיוע לשוד, העונש הוא פחות ממחצית מעונשם של מבצעי השוד וההריגה ואין מקום לשום הקלה נוספת וגם לא להשוואתו למוסר האינפורמציה, קדוש. אשר על כן, נדחים הערעורים. ניתן היום, א' בחשוון תשס"ג (7.10.02). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02031570.J02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il