ג'מיל זראיעה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3156/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3156/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: ג'מיל זראיעה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.4.11 בת"פ 241770-07-10 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ת' כתילי תאריך הישיבה: י"ח בכסלו תשע"ב (14.12.11) בשם המערער: עו"ד ט' חטיב בשם המשיב: עו"ד ד' רוסו פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בת"פ 21770-07-10 (כבוד השופט ת' כתילי) מיום 14.4.11. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של נשיאת והובלת נשק והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בגין אלה, השית עליו בית המשפט המחוזי 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; וקנס כספי בסך של 10,000 ₪. 1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הודה המערער במסגרת הסדר טיעון, ביום 9.7.10 נסע המערער ברכבו, לאחר שהסליק בו אקדח מסוג "סמיטיווטסון", מחסנית טעונה בכדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ וקופסאות עם כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ. האקדח והתחמושת נתפסו בחיפוש שגרתי שביצעה המשטרה ברכב. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש. 2. בגזר הדין עמד בית המשפט המחוזי על החומרה היתרה הנודעת למעשיו של המערער. בית המשפט ציין כי האינטרס הציבורי מחייב להחמיר בענישה בעבירות הנשק בהן הורשע המערער, נוכח הסיכון הרב שהמעשים יוצרים ושכיחות העבירות. מאידך, שקל בית המשפט את הנסיבות האינדיווידואליות אותן ראוי לזקוף לזכות המערער. בכלל אלה ציין בית המשפט את הודאת המערער וחרטתו; את העובדה שלא נעשה שימוש בנשק ולא הוכחה כוונה לעשות בו שימוש; וכן את היעדרו של עבר פלילי, למעט עבירה אחת בשנת 1997 שאינה ממין העבירות בהן הורשע המערער בתיק דנן. באיזון בין השיקולים השונים, השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר, מאסר על תנאי וקנס כספי – כפי שפורט. 3. המערער הגיש ערעור על גזר הדין. באמצעות בא כוחו, טען המערער כי עונש המאסר שהושת עליו חמור בהשוואה לרף הענישה הנוהג בעבירות דומות. הסנגור הדגיש את הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער, וביניהן היעדר עבר פלילי משמעותי, והיותו של המערער אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, אב ל-4 ילדים ומפרנס יחיד במשפחתו. עוד גרס בא כוחו של המערער כי האקדח והתחמושת שנמצאו ברשות המערער הוחזקו על ידו בתום לב, לאחר שהוא מצא אותם במקרה, וכי הוא נעצר בדיוק כשהיה בדרכו לתחנת המשטרה במטרה למסור את הנשק והתחמושת שמצא, ולאחר שהתקשר לחוקר משטרה המוכר לו על מנת לעדכן אותו לגבי העניין. כן נטען בהקשר זה כי המשטרה לא הגישה לבית המשפט המחוזי חוות דעת באשר לשמישות האקדח, עניין שיש גם בו כדי להשפיע, לשיטת הסנגור, על העונש שהושת על המערער. לדברי הסנגור, הגם שמדובר בטענות עובדתיות שלא התבררו בבית המשפט המחוזי משום שהצדדים הגיעו להסדר טיעון, יש בהן לדידו כדי להשפיע לקולא על העונש שהושת על המערער. 4. מנגד, בא כוח המשיבה סבר כי דין הערעור להידחות. הוא הדגיש את החומרה היתרה הנודעת למעשים בהם הודה המערער, וציין כי הפסיקה בעת האחרונה קבעה כי יש להחמיר עם מבצעי עבירות מסוג זה בשל הסיכון לחיי אדם ובשל שכיחותן. לעמדת המשיבה, העובדה כי מדובר בנשק ובתחמושת אשר הוסלקו במקומות שונים ברכבו של המערער, כמו גם העובדה שעל פי בדיקת המשיבה השיחה שערך המערער למשטרה הייתה 3 דקות לאחר שרכבו נעצר במחסום ולא קודם לכן, מפריכות את טענתו של המערער כי היה בדרכו לתחנת המשטרה על מנת למסור את הנשק והתחמושת. על פי בא כוח המשיבה, מועד עריכת השיחה למשטרה מעיד דווקא על ניסיונו של המערער ליצור לעצמו אליבי, ולא על כוונתו הכנה למסור את הנשק עובר לתפיסתו לידי המשטרה, כפי שטען הסנגור. 5. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.09)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותנו. עיון בגזר הדין מעלה כי בנסיבות המקרה אין יסוד לטענת המערער שהעונש שהושת עליו חמור מכפי המגיע לו או חורג באופן חריג מרף הענישה לגבי עבירות דומות. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. מחד גיסא, התייחס בית המשפט לשיקולים לחומרה ובהם נסיבות ביצוע העבירות, והסכנה שיצר המערער במעשיו באופן המחייב החמרה בענישה. דברים אלה עולים בקנה אחד עם פסיקתו של בית משפט זה, הנוטה להחמיר בעבירות של החזקת נשק שלא כדין ושימוש בנשק, בדרך של ענישה מרתיעה והרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופה מסוימת. זאת, בעיקר בשל כך שעבירות מסוג זה מקימות פוטנציאל להסלמה עבריינית ויוצרות סיכון ממשי וחמור לשלום הציבור וביטחונו (ראו: ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 22.2.07); ע"פ 4329/10 אסמאעיל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.10); ע"פ 4460/11 מדינת ישראל נ' פאיד (לא פורסם, 28.11.11); ע"פ 5120/11 שתיווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.11)). מאידך גיסא, בית המשפט קמא נתן משקל למכלול הנסיבות אותן יש לזקוף לזכות המערער – הודאתו וחרטתו, היעדר עבר פלילי רלוונטי והעובדה כי לא נעשה שימוש בנשק ולא הוכחה כוונה לעשות בו שימוש כאמור. בהקשר זה לא מצאנו כי הנסיבות אותן מנה הסנגור מצדיקות הקלה בעונש שהושת על המערער. ראשית, הרישומים המעידים על כך שהשיחה שערך המערער למשטרה נערכה 3 דקות לאחר שרכבו נעצר במחסום המשטרה, מעמידים בספק רב את כנות כוונותיו של המערער בעריכת השיחה האמורה. כמו כן, העובדה שהתחמושת הוסלקה במקומות שונים ברכב מעוררת אף היא תהייה האם אכן היה המערער בדרכו לתחנת המשטרה על מנת למסור את התחמושת כטענתו. שנית, לא מצאנו כי יש בהיעדר הוכחת שמישות האקדח כדי להוות נסיבה המצדיקה הקלה בעונשו של המערער. בנסיבות בהן החזיק ונשא המערער תחמושת נוספת מלבד האקדח, אותה הוא הסליק במקומות שונים ברכבו, ספק אם יש ליתן לשמישות האקדח כשלעצמה משקל רב לקולא בגזירת העונש (ראו: ע"פ 5604/11 נאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.10.11)). המסקנה העולה מן האמור הינה כי בית המשפט המחוזי ערך איזון כנדרש בין השיקולים השונים, כך שלא מצאנו עילה להתערב בעונש שהושת, המאזן נכונה בין האינטרס הציבורי של גמול והרתעה לבין השיקולים האינדיבידואלים של המערער. הערעור אפוא נדחה. ניתנה היום, כ"ח בשבט תשע"ב (21.2.12). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11031560_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il