חאלד שיבלי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3153/97 ע"פ 3398/97 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ח' אריאל המערער בע"פ 3153/97 חאלד שיבלי והמשיב בע"פ 3398/97. נגד המשיבה בע"פ 3153/97 מדינת ישראל והמערערת בע"פ 3398/97: ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.4.97 בת.פ. 63/96 שניתן על ידי כבוד השופט: ס' ג'ארח תאריך הישיבה: כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.1998) בשם המערער בע"פ 3153/97 עו"ד מסאלחה ראפי ובשם המשיב בע"פ 3398/97: בשם המשיבה בע"פ 3153/97 ובשם המערערת בע"פ 3398/97: עו"ד נעמי גרנות בשם שירות המחן: גב' חנה אטקס פסק-דין 1. שני ערעורים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.פ. 63/96): האחד (ע"פ 3153/97) - מטעם הנאשם (להלן: המערער); והשני (ע"פ 3398/97) - מטעם המדינה. בפסק הדין האמור הורשע המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה שביצע באשתו ונדון לעונש של חמש שנים מאסר ממשי - הכולל הפעלת עונש מותנה של חמישה חדשים מאסר- ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורו של המערער מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש; ואילו ערעור המדינה מופנה כנגד קולתו. 2. בערעורו כנגד ההרשעה, משיג ב"כ המערער כנגד הרשעת שולחו בעבירה החמורה הקבועה בסעיף 329(1) לחוק העונשין; כאשר לשיטתו אין בעובדות המפורטות בכתב האישום - בהן הודה המערער - כדי להוכיח את היסוד הנפשי של "כוונה מיוחדת" הקבוע בהגדרת העבירה לפי הסעיף האמור. בקשת ב"כ המערער היא, להמיר את ההרשעה מעבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין לעבירה קלה יותר לפי סעיף 334 לחוק זה. לא נוכל להיעתר למערער. אכן, הגדרת העבירה הקבועה בסעיף 329(1) הנ"ל מחייבת הוכחת "כוונה מיוחדת" לגרום לקרבן התקיפה חבלה חמורה. במקרה דנן מתחייבת "כוונה מיוחדת" כאמור, מן העובדה שהמערער חבט באשתו במשך כרבע שעה במוט ברזל; והפסיק להכותה כך, רק לאחר שהתמוטטה על רצפת החדר כשהיא שותתת דם וסובלת מחבלות חמורות. אשר על כן אנו דוחים את הערעור כנגד ההרשעה. 3. כאמור, המערער טוען גם כנגד חומרת העונש; ואילו המדינה טוענת לקולתו. כפי שכבר צוין, המערער הלם באשתו באכזריות רבה בכל חלקי גופה, במוט ברזל, במשך למעלה מרבע שעה עד שהתמוטטה כשהיא חבולה בצורה קשה בבטנה, בחזה ובידיה. האשה פונתה לבית חולים באמבולנס, נותחה בבטנה ושבר שנתגלה בידה טופל. תקיפתה של האשה התרחשה על רקע מערכת יחסים רעועה בין השניים, שנמשכה שנים ארוכות והיתה מלווה בגילויי אלימות, שהיה להם ביטוי בתיקים פלילים קודמים בהם המערער הודה. לשיטת המערער, נעוצים הסכסוכים בינו לבין אשתו בהתנהגות מתנשאת ומשפילה מצידה; והוא מטיל עליה את האחריות להתפרצויותיו האלימות כלפיה. יהיו הדברים כאשר יהיו, הארוע נושא ההרשעה בתיק הנוכחי מתאפיין באלימות קשה וגסה ובאכזריות יוצאת דופן; כאשר הגורם המיידי לו, חשד שהאשה הפסיקה את זרם החשמל בבית על מנת להקניט את המערער, אינו עומד בשום יחס לחומרת תגובתו. המעשה שבגינו הורשע המערער הינו גילוי חמור של העבירה שבה הורשע; ואם עד כה גילו בתי המשפט סלחנות לנקיטה באלימות קהה וגסה במריבות בין בני זוג - כפי שהוצג בפנינו על ידי שני הצדדים - סבורים אנו שהגיעה העת להבהיר, שגילויי אלימות חמורה בנסיבות כאלה ראויה לענישה מחמירה מרתיעה. בני זוג מסוכסכים, חשופים ונגישים לגילויי אלימות האחד מצד משנהו; והעובדה שהאלימות ננקטת על רקע של סכסוכים בתוך המשפחה אינה נוטלת מעוקצה ומחומרתה. בנסיבות העניין, אין לומר שהעונש שנגזר על המערער חמור במידה המצדיקה את הקלתו, ובכך אמצנו את עמדת בית המשפט המחוזי שהעלה את רף הענישה בעבירות מסוג זה. יחד עם זאת, החלטנו שלא להחמיר את העונש מעבר לזה שנגזר, בהתחשב בכך שכערכאת ערעור אין אנו ממצים את הדין. ניתן היום, כ"ג באלול תשנ"ח (14.9.1998). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97031530.H01