יגאל רחמים נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3151/98 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ע' ר' זועבי המערער: יגאל רחמים נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: ד' בטבת התש"ס (13.12.99) בשם המערער: עו"ד מרדכי פנציאס בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 7.4.98 בת.פ.ח 3073/97 שניתן על-ידי כבוד השופטים: א' לוי, א' גרוניס וא' חיות פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי - לאחר שמיעת ראיות - בעבירות של ניסיון לאונס, נסיון למעשה סדום, התפרצות לבניין בכוונה לבצע פשע, הדחה בחקירה באיומים וגניבה. עונשו נגזר ל5- שנות מאסר ועליהן שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש. ואלה היו עיקרי הדברים כמתואר בהכרעת הדין של בית-משפט קמא: המערער הכיר את המתלוננת באמצעות מודעה באחד מערוצי הטלויזיה בכבלים, והזמין אותה לבילוי של ערב. משהחזיר את המתלוננת לביתה אותו ערב, סירבה המתלוננת להתיר לו לעלות אל דירתה. אולם המערער לא קיבל על עצמו סירוב זה. באותו לילה הטריד המערער את המתלוננת בקריאות טלפון רבות ששיגר אל ביתה, ולסופו של אותו לילה החליט לעשות מעשה. הוא בא אל דירתה של המתלוננת, צלצל בפעמון הדלת, ומשהמתלוננת לא ענתה לו, פרץ אל ביתה דרך החלון, תפס את המתלוננת בכוח, השכיבה על המיטה וגהר עליה תוך שהוא פושט את בגדיו התחתונים. הוא קרע את בגדיה התחתונים של המתלוננת, וניסה לאונסה. תוך כדי כך עלה בידי המתלוננת לפתוח את דלת דירתה כשהיא לבושה בכותנת לילה בלבד. המערער לא אמר די, ורדף אחרי המתלוננת עירום כביום היוולדו. כשהיא עדיין לבושה בכותנת לילה, ולאחר שהשכנים סירבו לפתוח את דלתם כדי לתת לה מיקלט, ברחה המתלוננת אל הכניסה לבניין. המערער הלך לדרכו בהפליטו אל-עבר המתלוננת כי "אם תתלונני במשטרה אוי ואבוי לך". מסתבר כי המערער לא יצא מדירתה של המתלוננת בידיים ריקות, ובעוזבו נטל מכשיר פלאפון של המתלוננת וכן טבעת שלה העשויה זהב. עורך-דין פנציאס, בא-כוחו המלומד של המערער, ניצבה בפניו משימה קשה לשכנענו כי העונש שהוטל על המערער עונש חמור הוא הראוי להתערבותנו. שני טיעונים עיקריים השמיענו עורך-דין פנציאס, ונעמוד עליהם בקצרה. הטיעון האחד הוא, כי בית-משפט קמא לא נתן מישקל ראוי למחלותיו של המערער, אשר אף זכה לקבל מן הביטוח הלאומי, ולו באורח זמני, קיצבה כנכה. איננו מסכימים לטענה. בתיתנו דעתנו למעשיו של המערער ולעונש שהוטל עליו, נראה לנו כי בית-המשפט קמא נתן-גם-נתן מישקל להפרעה באישיותו של המערער. אלא שבית-משפט סבר כי המעשה שעשה המערער הוא כה קשה עד-כי ראוי שבית-המשפט יתן דעתו בעיקר על קורבן העבירה. דעתנו היא כדעת בית-משפט קמא. המערער, בעזות מצח בלתי רגילה, חדר בכוח ובאלימות אל ביתה של אשה תמימה אשר בקושי הכירה אותו, וניסה לכובשה במיבצרה בכוח ובאלימות, עד שזו נאלצה לברוח מביתה ולזעוק לעזרת השכנים. אם אדם לא ירגיש ביטחון בדירתו שלו, מה יהא עלינו? בדרך-אגב נעיר, כי גם השכנים לא הוכיחו לא אומץ ולא רצון מינימלי לעזור לזולת, בסרבם להעניק לה מיקלט מפני הרודף אחריה. הטיעון האחר של עורך-דין פנציאס היה זה, שהתביעה וההגנה הגיעו להסדר טיעון ביניהן - ולפיו תבקש התביעה עונש מאסר של שלוש שנים - אלא שלאחר היעשות ההסדר חזרה בה התביעה מהסכמתה. בהיעשות ההסדר, כך טוען עורך-דין פנציאס, נולדה ציפיה בליבו של המערער, וסיכולה של ציפיה זו ראוי שיובא במנין. גם טענה זו דינה דחייה. לא ידענו מה טעם חזרה בה התביעה מהסדר הטיעון; זאת למדנו, כי לאחר שהדבר נודע לבית-המשפט, הוחלף מותב השופטים, והמערער לא הודה באשמה אלא ניהל משפט כהילכתו. יתר-על-כן: המערער לא טען מייד בסמוך לאחר שהתביעה חזרה בה מן ההסכם - לא לפני בית-משפט קמא גם לא לפני בית-משפט אחר - על כך שהתביעה חזרה בה שלא-כדין מהסכמתה בהסדר הטיעון. תחת זאת, ניהל משפט כהילכתו. בעשותו את שעשה ובחודלו את שחדל, ויתר המערער על טיעוניו כנגד חזרתה-בה של התביעה מהסדר הטיעון. סוף דבר: בשים לב לחומרתה של העבירה - ונזכור אף את הרשעותיו הקודמות של המערער, הרשעות שאחת מהן כבר שלחה אותו בעבר אל בית הכלא - לא נמצא לנו כי העונש שהוטל עליו עונש חמור הוא. שומה עליו, על בית-המשפט, להגן על אנשים בביתם-מיבצרם, וניתן אף לומר כי העונש שהוטל על המערער עונש הוא הנוטה לצד הקולה. הערעור נדחה. היום, ד' בטבת התש"ס (13.12.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98031510.G01