מדינת ישראל נ. עומר הוואשלה

פסק-דין בתיק ע"פ 315/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 315/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. עומר הוואשלה 2. פלוני (קטין בעת העבירות) ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8273/05 שניתן ביום 10.12.06 על-ידי השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: י"ג בשבט תשס"ז (1.2.07) בשם המערערת: עו"ד עמית אופק בשם המשיב 1: בשם המשיב 2: בשם שירות המבחן: עו"ד אלון ג'וליאן עו"ד תמר בוקשפן גב' ברכה ויס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה על קולת עונשם של המשיבים, שנדונו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (בפני השופטת ברקאי) ביום 10.12.06 בת"פ 8273/05 ל-18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, 12 חודשים של פסילת רישיון נהיגה ושישה חודשי פסילה על תנאי. ב. המשיבים – משיב 1 הוא יליד 24.6.87 ומשיב 2 יליד 2.2.88 – הורשעו בכתב אישום מתוקן, בו הואשמו יחד עם אחרים, במספר רב של אישומים (משיב 1 בעשרה ומשיב 2 בשלושה עשר) שעניינם - לעתים במספרי עבירה גדולים - קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לבנין וביצוע גניבה, הצתה, גניבת רכב, גניבה מרכב, קבלת דבר במרמה, ניסיון לגניבת רכב, התפרצות לבנין בכוונה לבצע גניבה. כל העבירות נעשו בתקופה של סביב חודש ימים, בקיץ 2005, וכללו פגיעה ניכרת בכלי רכב, גניבתם והצתתם בוריאציות שונות. ג. (1) בית המשפט קמא עיין, לקראת גזירת הדין, בתסקירי שירות המבחן. שירות המבחן למבוגרים ציין לגבי המשיב 1 כי הוא הסתבך בפלילים תוך התחברות לחברה שולית ולא צלחו תכניות טיפוליות לגביו. הוא בן למשפחה שבה אב ואח בעלי רקע עברייני. המשיב 1 נימק את עבירותיו במצב כלכלי קשה. בתסקיר נכתב, כי נדרשת לגביו ענישה מוחשית ומציבת גבולות "אשר תחדד אחריותו לעבירה ותהווה אלמנט מרתיע מביצוע עבירות דומות בעתיד". באשר למשיב 2, שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, תואר על-ידי שירות המבחן לנוער רקע משפחתי קשה; לא ניתנה המלצה טיפולית אך הומלץ על התחשבות בנסיבותיו הקשות של המשיב, בגילו הצעיר ובמעצרו. (2) בית המשפט קמא עיין גם בגליון הרישום הפלילי של המשיב 1, ובו נמצאו שתי הרשעות קודמות, האחת בעבירות החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, והאחרת ב-11 עבירות דומות לתיק שלפנינו - גניבת רכב והצתתו, פריצות לבניין ועוד - שנעשו באיזור דימונה ב-2004-2003, ובגין זה נדון ב-18.7.06 בבית משפט השלום לנוער בבאר-שבע ל-9 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי. משיב 2 צירף תיק ובו עבירות של פריצה לרכב וחבלה במזיד ברכב, ובית המשפט מנה לגביו בסך הכל 32 עבירות רכוש חמורות. בית המשפט ציין את חומרת מעלליהם של המשיבים, עבירות שנעשו תוך זמן קצר, תוך תעוזה וחוסר מורא. נאמר כי שני משיבים אלה היו הדומיננטיים בעבירות, דבר המצדיק ענישה מוחשית; על כן הושתו עליהם העונשים המנויים מעלה; נקבעה חפיפה בין עונש המאסר הקודם של משיב 1 לנוכחי. על שני קטינים שהואשמו עם המשיבים, הוטלו עונשים קלים יותר: לאחד מהם מעון נעול ל-18 חודשים ופסילה, והאחר מאסר על תנאי, פיקוח, שירות לתועלת הציבור ופסילה. ד. (1) בערעור המדינה נטען כי "שיטת העבודה" של המשיבים "היתה לרוב בחירת רכב, פריצה לתוכו ונסיעה בו אל מחוץ לעיר, שם הציתו את הרכב ...", זאת מעבר לפריצה לבניני מגורים. נטען כי חומרת המעשים שעליה עמד בית המשפט קמא, תוכנם של תסקירי שירות המבחן והעובדה שהמחוקק קבע להצתה 15 שנות מאסר ולגניבת רכב 7 שנות מאסר כעונש מירבי מחייבת החמרה, גם נוכח הנזק הרב לרכוש, ערעור תחושת הביטחון של תושבים והרקע הפלילי הקודם של המשיבים. נטען, כי אורחות עברייניות היו לדרך חיים אצל המשיבים, תוך ביזוי שלטון החוק. (2) עיינו בתסקירים עדכניים. לגבי משיב 1 נאמר כי במהלך המאסר היו לו שתי עבירות משמעת. לגבי משיב 2 נאמר כי אינו משולב בתעסוקה בכלא, ונתבקשה התחשבות בנסיבות חייו הקשות. (3) בפנינו הוסיף וטען בא כוח המדינה, כי הנזק הקשה ומכלול הנסיבות מחייבים עונש מרתיע. צוין כי לגבי משיב 1 לא היה מקום לחפוף את העונש הקודם לנוכחי. (4) בא כוח משיב 1 ראה את החפיפה כחלק מתהליך שיקומי, כיוון שיסודו של התיק האחר הוא בתיק נוער. גם אם העונש הנוכחי אינו חמור לפי אופי העבירות, אין הוא קל מבחינת שיקולי הענישה לגבי המשיב 1, צעיר שהיה מעורב בפחות עבירות מאשר משיב 2. (5) באת כוח משיב 2 – שהגם שהתיק נמסר לטיפולה לפני ימים אחדים עשתה מלאכתה כדבעי - ביקשה לאבחן בין נסיבותיו לאלה של האחרים, הן בגלל רקעו המשפחתי, הן בגלל מעצר ארוך מאוד שריצה עד לגזר הדין (15 חודש) תוך שלא שוחרר לחלופה עקב מחסור במעונות, דבר שגם גרם להרעת תנאיו – תנאי עציר ולא אסיר ובשל כך גם לא שולב בתעסוקה בכלא. כן הטעימה את המלצת שירות המבחן באשר לאופי העונש, ההרתעה שהושגה עד כה במאסר ושלשיטת הסניגורית פעלה את פעולתה, והעובדה שבשבוע הבא יחול מועד שחרורו של משיב 2 מהמאסר, לפי מה שנגזר בבית המשפט קמא. (6) נתעוררה אי בהירות באשר למועד שחרורו – לפי גזר הדין קמא – של המשיב 1. בא כוח המדינה מסר כי המדובר במארס 2007, אף כי ייתכן – ואיננו קובעים מסמרות – שהדבר נובע מכך שהשופטת קמא ציינה את תקופת המעצר של משיב 1 כחלה עד היום בו נדון בתיק האחר ל-9 חודשי מאסר בפועל (18.7.06). הדבר, מכל מקום, טעון בדיקה. ה. (1) לגופם של דברים, אין ספק בעינינו כי יש צדק בערעור המדינה במקרה דנא, שכן חומרת העבירות וריבוין מצריכה מאסר לתקופה ממושכת משמעותית, חרף נסיבותיהם האישיות של המשיבים וגילם הצעיר. חובתנו ליתן יד להגנה על רכושם של אזרחים שומרי חוק, הנעורים בבוקר ומוצאים כי רכבם נגנב וכעבור זמן מה מתברר כי גם נשרף; הוא הדין לפגיעה שבעבירות רכוש אחרות, כגון פריצה לבתים. בית משפט זה נדרש לא אחת לטראומה שבפגיעות רכוש מעין אלה, ולא מילתא זוטרתא היא כל עיקר. התלבטותנו היחידה נבעה, במידה מסוימת, מכך שבנסיבות נגזר עונשם של המשיבים כשנה ורבע לאחר מעצרם, ועל כן היו בתנאי מעצר תקופה ארוכה, ומכך שאנו מצויים אפוא ערב המועד שבו עמדו המשיבים – למצער משיב 2 - להשתחרר לפי גזר הדין קמא. ואולם, סברנו בסופו של יום, כי עלינו להנחיל את המסר של החמרה בעבירות כאלה, במיוחד בריבוין, גם אם בשל הנסיבות לא נמצה כל עיקר את מידת הדין. הבאנו בחשבון את המעצר הממושך ואת הגיל הצעיר, ולא ראינו במקרה זה מקום להבחנה בין שני המשיבים, אף שהמשיב 2 היה קטין בעת העבירות; לקטין מיוחסות במקרה דנא עבירות רבות יותר, ולשניהם תיקים קודמים (לגבי משיב 2 – תיק שצורף כאמור). כשלעצמנו סברנו, כי גם במקרה כזה היה מקום שלא לחפוף בין מאסרים, כפי שנעשה לגבי משיב 1, אף כי לא נתערב בכך בתוצאה שאליה הגענו. (2) בשקלול כל האמור, אנו מקבלים את ערעור המדינה ומעמידים את עונש מאסרם בפועל של שני המשיבים על 27 חודשים. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. בנסיבות שנוצרו, שלגבי המשיב 2 ואולי גם לגבי המשיב 1 מצויים אנו עתה, לפי פסק דיננו דהיום, ערב מועד השליש, ומבלי לקבוע כמובן עמדה לגבי שיקוליה של ועדת השחרורים, אנו מבקשים כי המשיבים יובאו לפניה בימים הקרובים. לגבי המשיב 1 מתבקש בא כוחו לבוא בדחיפות בדברים עם שירות בתי הסוהר, כדי לבדוק מה הטעם שברישומי השירות מופיע מועד שחרורו במארס 2007. בא כוח המדינה באדיבותו יעביר את פסק הדין לשירות בתי הסוהר. ניתן היום, י"ג בשבט תשס"ז (1.2.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07003150_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il