לאור נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3148/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותר: זאב לאור נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין האזורי לעבודה 3. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אלכסנדר ספינרד פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.10.2021 (עב"ל 49614-03-21, סגן הנשיאה א' איטח והשופטים ר' פוליאק ו-א' סופר ונציגי הציבור ו' אדוארדס ו-ד' קמפלר). בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 22.2.2021 (ב"ל 17968-09-18, השופט א' שביון ונציגי הציבור א' סרוסי גרטי ו-א' רחלי). 2. ברקעה של ההתדיינות עומד סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי או החוק) המסדיר את הזכאות ל"גמלה נוספת לנכה" של מי שקיבל בעבר קצבת נכות והפך להיות זכאי, מחמת גילו, לקצבת אזרח ותיק (בעבר, "קצבת זקנה"). מבלי לפרט די לציין כי סעיף זה בנוסחו כיום הוא תולדה של מספר תיקונים בחוק הביטוח הלאומי, אשר נועדו לתת מענה לקושי הכרוך במצבים שבהם שיעורה של קצבת אזרח ותיק נופל משיעורה של קצבת הנכות. עם זאת, תיקונים אלה מגבילים את הזכאות הנוספת המוקנית בהם כאמור רק לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל במועדים מוגדרים (1.1.2002, ובהקשרים מסוימים 1.1.1998). 3. להשלמת התמונה, יצוין כי שאלת חוקתיותם של הסדרי התחולה האמורים הונחה בעבר לפתחו של בית משפט זה (בג"ץ 1662/05 לוי נ' ממשלת ישראל (3.3.2009) (להלן: עניין לוי)). בתמצית יצוין כי הטענות בעניין זה נדחו, תוך שנקבע כי חרף פגיעתם בזכות לשוויון, הסדרי התחולה צולחים את מבחני פסקת ההגבלה. זאת, משעה שביסוד ההבחנה שנקבעה בהן ניצב הרצון לאפשר את קיומו של ההסדר המיטיב בהתחשב במגבלות תקציביות. 4. ומכאן לפרטי המקרה שבפנינו. העותר, שהוא יליד שנת 1931, הוכר בעבר כזכאי לקצבת נכות בשיעור של 100%. עם הגיעו לגיל פרישה ביום 1.11.1996 חדל העותר להיות זכאי לקצבה זו והחל לקבל קצבת אזרח ותיק בלבד, ששיעורה כיום נופל מזה של קצבת הנכות בשיעורה העדכני. אף על פי כן, מאחר שאינו עומד במועדים המפורטים בהסדרי התחולה, הוא לא הוכר כזכאי לקבלת גמלה נוספת לנכה. 4. ביום 12.9.2018 הגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה תביעה שכוונה בעיקרה לכך שיקבל קצבת זקנה בגובה קצבת הנכות שקיבל בעבר. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה, בקבעו כי לנוכח המועד שבו חדל העותר להיות מבוטח בקצבת נכות והחל לקבל קצבת אזרח ותיק אין הוא זכאי לסעד המבוקש, ואף לא לתוספות אחרות מעבר לקצבת הזקנה. 5. ביום 22.3.2021 העותר הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית הדין הארצי לעבודה. בשלב זה, בעיקרו של דבר, העותר טען כי פסק הדין בעניין לוי לפיו אין מקום להתערב בהסדרי התחולה, אינו רלוונטי עוד בשים לב לחלוף הזמן ולשינוי שחל בנסיבות התקציביות. בהקשר זה עמד העותר על הקשיים שמעוררים הסדרי התחולה הסטטוטוריים לנוכח ההבחנה בין קשישים נכים בהתאם למועד שבו הגיעו לגיל פרישה. 6. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור, בקבעו כי העותר אינו עומד בתנאי הזכאות הקבועים בחוק ביטוח לאומי. באשר לטענותיו של העותר במישור החוקתי, נקבע כי אלו לא הועלו בפני בית הדין האזורי לעבודה ולפיכך היה מקום לדחותן על הסף. עם זאת, למעלה מן הצורך, צוין כי דינן של טענות אלו להידחות אף לגופן. בית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי הטענות העקרוניות כנגד הסדרי התחולה נדונו והוכרעו בעניין לוי וכי אין מקום להידרש מחדש לשאלת חוקתיותם בכל שנת תקציב בנפרד. 7. העתירה שבפנינו נסבה כאמור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ובה טוען העותר, בין השאר, כי זהו המקרה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לטענת העותר, המקרה מעורר שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות ציבורית: האם כאשר ההצדקה לחקיקה הפוגעת בזכויות אדם נעוצה בשיקול תקציבי, יש לבחון את עמידתה במבחנים החוקתיים במועד החקיקה בלבד, או שמא יש מקום להידרש לכך שוב בחלוף הזמן. 8. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות מבלי להידרש לתגובה. יצוין כי העתירה הוגשה רק מספר חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, אך בהתחשב בנסיבותיו האישיות של העותר שפורטו בכתב העתירה לא היינו נותנים משקל רב לקושי זה. מכל מקום, וזה העיקר, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. בהתאם לכך, עילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 8106/21 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (27.12.2021). ראו גם: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)). לא מצאנו כי המקרה דנן נכנס לגדרה של אמת המידה המצמצמת האמורה. כלל טענותיו של העותר נשקלו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות, ולא עלה בידיו להצביע על פגם שנפל בהכרעותיהן המצדיק התערבותו של בית משפט זה. 9. למעלה מן הצורך, נעיר כי הגם שהעותר מציג טענה עקרונית החורגת מתחום מומחיותם המיוחדת של בתי הדין לעבודה – בכל הנוגע ליחס בין הזכות לשוויון למגבלות התקציב – העלאתה על-ידו מעוררת קשיים הן במישור ההליך והן לגוף הדברים. באשר להליך, יש קושי בכך שהטענות החוקתיות הועלו בשלב יחסית מאוחר, במסגרת הערעור לבית הדין הארצי לעבודה. על כך יש להוסיף כי הכנסת כלל לא הייתה צד להליך, שבו מועלות טענות חוקתיות נגד חקיקה ראשית שיצאה תחת ידיה. לגוף הדברים, העותר לא הניח תשתית עובדתית של ממש בכל הנוגע לשינוי הנטען בנסיבות התקציביות וזאת מעבר להעלאתן של טענות כלליות בעניין. בנסיבות אלו ברי כי אין מקום לחזור ולדון באותן הסוגיות שהוכרעו זה מכבר בעניין לוי, שבו הוכרה כאמור במישור העקרוני ההצדקה להגבלת תחולתם של ההסדרים המיטיבים. 10. ניתן להבין ללבו של העותר: התחשבות בכך שאדם הוכר בעבר כנכה גם בשלב שבו קצבת הנכות שלו הומרה בקצבת אזרח ותיק, מחמת גילו, היא על פניה גישה ראויה, המבטאת הכרה בקשייו ובצרכיו. אולם, אין בכך בלבד כדי להקנות לעותר עילה בדין לקבלת סעד נוסף. בעניין זה למחוקק הפתרונים. 11. סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בסיון התשפ"ב (‏2.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22031480_A01.docx תא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il