MAYTAG CORPORATION נ. סטוארט פישמן

החלטה בתיק רע"א 3148/06 בבית המשפט העליון רע"א 3148/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשת: MAYTAG CORPORATION נ ג ד המשיבים: 1. סטוארט פישמן 2. סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ 3. הראל חברה לביטוח בע"מ המשיב הפורמלי: 4. עמוס קידר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 22.2.06 בבש"א 6219/05 שניתנה על ידי כבוד השופט א' יעקב בשם המבקשת: עו"ד ד' אבולעפיה; עו"ד ש' גרנות בשם המשיב 1: עו"ד ג' כהן בשם המשיבות 2 ו-3: עו"ד א' שטיין בשם המשיב הפורמלי: עו"ד ר' לפיד פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע שעניינן המצאת כתבי בי-דין למבקשת באמצעות המצאה למשיב הפורמלי בבקשה זו. 2. ביום 20.8.03 הגיש המשיב 1 לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעת נזיקין כנגד המשיבות 3-2 וכנגד המבקשת. בתביעתו טען המשיב 1 כי הוא נפגע בגופו ובנפשו בעקבות התפוצצות של תנור בישול ואפייה המופעל על ידי גז. על פי הנטען, המבקשת, שהינה חברה אמריקאית, הייתה יצרנית התנור. בכתב התביעה הועלו טענות אף כנגד המשיבה 2, שהייתה ספקית הגז לביתו של המשיב 1, וכנגד המשיבה 3, המבטחת של המשיבה 2. המשיבות 3-2 שלחו הודעות צד ג' כנגד המבקשת וכנגד "קידר שירותים". כתב התביעה והודעות צד ג' נמסרו למשיב הפורמלי, הוא עמוס קידר (להלן - קידר), עבור המבקשת. קידר שלח בעצמו ביום 4.1.04 מכתב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ולמשיבים 3-1 ובו כתב כי "'קידר שירותים' אינה ומעולם לא היתה נציגתה של חברת 'מייטג' [הכוונה למבקשת - א.ג.] בישראל". ביום 16.2.04 הגיש קידר באמצעות עורך-דין בקשה, שנתמכה בתצהיר, במסגרתה ביקש בין היתר לקבוע שהוא ו/או "קידר שירותים" אינם מען להמצאת כתבי בי-דין למבקשת. כעבור תשעה חודשים, ביום 16.11.04, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (לפני כבוד השופט נ' זלוצ'ובר). במהלך הדיון נרשם מפיו של בא כוחו של קידר: "בשלב זה אני מסכים שיקבע שמרשי הוא מורשה לקבלת כתבי בית דין לצורך כוונה [כך!] זו בלבד". מיד לאחר מכן ניתנה החלטה בזו הלשון: "בהסכמת הצדדים, נקבע בזאת כי מר עמוס קידר מורשה לקבלת כתבי בית דין של חברת MAYTAG [כלומר, המבקשת - א.ג.]". בהמשך הורה בית המשפט על תיקון הודעת צד ג' שהופנתה נגד "קידר שירותים" כך שתופנה נגד קידר. 3. ביום 2.6.05 הגישה המבקשת "הודעה ובקשת הבהרה" במסגרתה נטען כי לא נעשתה המצאה כלפיה וכי לפיכך טרם החל מניין הימים להגשת כתב הגנה מטעמה. בכתב ההגנה שהוגש מטעמו של קידר סמוך לאחר מכן שב קידר וטען כי מעולם לא היה נציגה של המבקשת וכי אין הוא מוסמך לקבל כתבי בי-דין עבורה. כעבור מספר חודשים, ובטרם נתקיים דיון בבקשה האמורה, הגישה המבקשת בקשה "להורות על בטלות ו/או ביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד בהעדרה של מייטאג ביום 16.11.04" וכן בקשה לקבוע כי לא בוצעה למייטאג המצאה כדין וכי לא ניתן לבצע לה המצאה כדין באמצעות קידר. במסגרת בקשה זו טענה המבקשת, בין היתר, כי ההסכמה שניתנה מטעמו של קידר במהלך הדיון שנערך ביום 16.11.04 אינה מחייבת אותה. המבקשת אף פירטה את זיקתה לקידר ולאירוע נשוא התביעה, ותמכה טענותיה בתצהיר. ביום 15.11.05 נערך דיון (לפני כבוד השופט נ' זלוצ'ובר). לאחר הדיון השלימו בעלי הדין בכתב את טענותיהם בעניין נשוא הבקשה. ביום 22.2.06 ניתנה החלטה (מפי כבוד השופט א' יעקב), לפיה "ההחלטה [מיום 16.11.04] לא ניתנה במעמד צד אחד והמבקשת הייתה מיוצגת בה. לפיכך, תקנה 201 לא חלה והבקשה נדחית". בהמשך הגישה המבקשת בקשה להחזרת הדיון בתיק לכבוד השופט נ' זלוצ'ובר, וכן לעיון חוזר בהחלטה מיום 22.2.06. ביום 22.3.06 דחה בית המשפט (מפי כבוד השופט א' יעקב) את הבקשה על שני ראשיה. מכאן הבקשה שלפניי. החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור שהוגש על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. 4. השאלה שהונחה לפתחו של בית המשפט הייתה האם ההמצאה למבקשת, אשר נטען כי בוצעה באמצעות המצאה לקידר, הייתה כדין. עמדתו של המשיב 1 לגופה של שאלה זו היא, שמתקיימים בענייננו תנאיה של תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין), לפיה: היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. אין טענה כי מתקיימים בענייננו תנאיה של תקנה 478 לתקנות סדר הדין, המתייחסת ל"מורשה לקבלת כתבי בי-דין". כזכור, בהחלטת בית המשפט מיום 16.11.04 נכתב כי על פי הסכמת הצדדים, קידר הוא מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעמה של המבקשת. אלא שאפילו היה נרשם באותה החלטה, בהסכמת מי מהצדדים שנכח באותו הדיון, כי קידר הוא מנהל או מורשה העוסק מטעמה של המבקשת בהנהלת עסקה בישראל, לא די היה בכך כדי לקשור את המבקשת להסכמה זו. המבקשת לא הייתה מיוצגת באותו הדיון, ובהעדר ייפוי-כוח מטעמה למי מאלה שנכחו בו, אין בכוחה של הסכמה כאמור כדי לחייבה. הקביעה כי מכוח אותה הסכמה בוצעה המצאה כדין למבקשת, וכי לכן ההחלטה שניתנה בעקבות אותה הסכמה לא ניתנה במעמד צד אחד, היא קביעה מעגלית. כמוה כניסיון של אדם להרים עצמו במשיכה בשרוכי נעליו. בהעדר הרשאה - אין מורשה. בהעדר הסכמה של המרשה כי ניתנה הרשאה (או הוכחה בדבר קיומה של הסכמה כאמור) - לא ניתן לגזור מהסכמת ה"מורשה" מסקנה משפטית לחובתו של "המרשה". במלים אחרות, אין די בהודאה של פלונית כי היא שליחה של אלמונית, על מנת שנאמר, כי קיימת שליחות. האמירה, הנני שליחה של אלמונית, היא כשלעצמה אינה מספקת על מנת להוכיח קיומה של שליחות. על כן, האמירה מפיו של בא כוחו של קידר בדיון מיום 16.11.04, כי הוא מסכים שקידר הינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה למבקשת, אינה מחייבת את זו בהיעדר קביעה מוקדמת כי קידר היה רשאי ליתן הצהרה זו בשם המבקשת. מכך אף נובע שלא ניתן לומר, כי המבקשת נטלה חלק בדיון שנערך ביום 16.11.04 כל עוד לא תוכרע השאלה האמורה. התוצאה היא שיש לקיים דיון לגופו בשאלה האם ניתן לבצע המצאה כדין למבקשת על דרך מסירה לידיו של קידר או שמא יש צורך בהמצאה מחוץ לתחום השיפוט. 6. נוכח העובדה שיהא צורך לקיים דיון מחודש בבקשתה של המבקשת, איני רואה צורך להידרש לשאלה האם היה זה מן הראוי להעביר הטיפול בבקשה מן השופט זלוצ'ובר לשופט יעקב, לאחר שהראשון החל לדון בבקשה. עם זאת, נעיר, כי כעניין שבעיקרון יש לשמור על הכלל ששופט שהחל בדיון בהליך מסוים (למשל בבקשה בכתב) הוא שיסיימו (ראו תקנה 177 לתקנות סדר הדין). מאחר וממילא יתקיים דיון מחדש, אף אין סיבה שערכאת הערעור תתערב בסדרי העבודה של הערכאה הדיונית. לכן, איני מביע דעה בשאלה האם הבקשה תטופל בהמשך על ידי השופט זלוצ'ובר, השופט יעקב או אחד מן השופטים האחרים המכהנים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. 7. הערעור מתקבל איפוא, החלטותיו של בית משפט קמא מבוטלות ועליו לדון מחדש בבקשת המבקשת. המשיב 1 יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח לזכות המבקשת. ניתן היום, י"ג באב תשס"ו (7.8.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06031480_S05.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il