יצחק חנאי נ. אלי חנאי

פסק-דין בתיק ע"א 3147/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3147/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: יצחק חנאי נ ג ד המשיבים: 1. אלי חנאי 2. פורמלי בנק הפועלים בע"מ 3. עיריית חולון 4. ספי חנאי 5. יהודה גבאי 6. יחזקאל בטאט 7. ויסאג' יבוא בע"מ 8. בנק לאומי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ה"פ 865/04 שניתנה ביום 22.2.07 על ידי כבוד הרשם ד' גלדשטיין תאריך הישיבה: כ"א בחשון התשס"ט (19.11.08) בשם המערער: עו"ד יהודה ברמי בשם המשיב 5: עו"ד אריק אמיר בשם המשיב 6: עו"ד יורם וסרצוג בשם המשיבה 7: עו"ד טל מור בשם המשיבה 8: עו"ד לורי ברדה פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד הרשם ד' גלדשטיין), אשר דחה את תובענתו של המערער לסעד הצהרתי. 2. המערער הינו אחיו של המשיב 1. בתובענה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, ביקש המערער להצהיר כי הוא הבעלים של נכסים הידועים כחלקה 6, תת חלקה 8 וכן חלקה 7 בגוש 7170 (להלן – הנכסים). לטענת המערער, רכש הוא את הנכסים מן המשיב 1 בחודש יולי 1996 (להלן – העסקה הנטענת). יצוין, כי מאז עריכת העסקה הנטענת, לא שונה רישום הבעלות במרשם המקרקעין, ואילו הערות אזהרה לזכותו של המערער נרשמו רק כעבור שש שנים ממועד עריכת העסקה הנטענת. עוד ביקש המערער למחוק את העיקולים ואת הערות האזהרה שנרשמו לטובת נושיו של המשיב 1, הם המשיבים 8-5 (להלן – המשיבים), אשר רישומן נעשה לאחר כריתתה של העסקה הנטענת. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה, וקבע כי לא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה לעניין עריכתה של העסקה הנטענת. מכאן הערעור שלפנינו. 3. לטענת המערער, רכש הוא את הנכסים מידי המשיב 1 בחודש יולי 1996, בתמורה לסכום של 2.5 מיליון דולר. הסיבה לאי-רישומה של העסקה הנטענת במרשם המקרקעין (ואף אי-רישומן של הערות אזהרה במועד העסקה הנטענת) הינה, כך נטען, רשלנותו של עו"ד יעקב נטר, אשר ייצג את שני הצדדים לעסקה הנטענת ואמור היה לטפל ברישומה. המערער לא הציג לבית משפט קמא את הסכם המכר. עם זאת, ניסה המערער לתמוך את טענותיו במסמכים וראיות אחרים. עוד העלה המערער בפנינו טענה של חוסר סמכות. לפי הטענה, כבוד הרשם גלדשטיין נתן את פסק הדין לאחר שתקופת כהונתו כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי כבר נסתיימה. לשיטת המערער, יש בכך כדי להביא לבטלותו של פסק הדין של בית משפט קמא. 4. מנגד, טוענים המשיבים כי עסקת רכישת הנכסים על ידי המערער לא נכרתה מעולם. לטענתם, מדובר בניסיון מצד המשיב 1 להבריח את נכסיו ובכך לפגוע בסיכוייהם של המשיבים לגבות את החובות המגיעים להם. המשיבים מצביעים על העדרו של הסכם מכר בכתב, וכן מביאים הם טעמים ונימוקים נוספים הבאים להצביע על כך שהעסקה הנטענת לא נערכה. לעניין טענת חוסר הסמכות, טוענים המשיבים כי טענתו זו של המערער נגועה בחוסר תום לב, הואיל וההליך בבית משפט קמא התנהל במשך מספר שנים, ואילו הטענה נטענה לראשונה רק לאחר דחייתה של תביעת המערער על ידי בית המשפט המחוזי. 5. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ושמיעת טיעוניהם, הגענו להחלטה כי דין הערעור להידחות. נתייחס תחילה לטענת המערער לפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל עקב חוסר סמכות. דין טענה זו להידחות. אין מחלוקת כי כבוד הרשם החל בשמיעת הראיות כאשר כיהן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי. בפרוטוקול הדיון המתייחס לשלב שמיעת הראיות, מצויין במפורש כי כבוד הרשם גלדשטיין כיהן כשופט בפועל (פרוטוקול מיום 12.12.05). אכן, פסק הדין נחתם על ידי כבוד הרשם בכובעו כרשם. אין בפסק הדין כל ציון כי שעה שהוא ניתן היה הדבר בעת שמינויו כשופט בפועל היה עדיין בתוקף (לבעיות המתעוררות בסיטואציה בה רשם מכהן כשופט בפועל אך אין הדבר מצויין בהחלטה, ראו רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 427 (2004)). סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי "שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה... יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו". שאלת פרשנות הביטוי "החל בדיון" לעניין הוראות סעיף 15(ב) נדונה בפסיקת בית משפט זה (ראו, דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(3) 499 (1991); ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.3.06)). בדנ"א 21/89 הנ"ל, נבחנה השאלה האמורה בהקשר להליך אזרחי. נקבע, ברוב דעות, כי יש לראות את השופט כ"החל בדיון" עת שהחלה שמיעת הראיות, בניגוד לשלב של קדם משפט. כאמור, אין מחלוקת בענייננו כי בשלב שמיעת הראיות כיהן כבוד הרשם כשופט בפועל. לפיכך, אף אם תקופת מינויו של כבוד הרשם גלדשטיין כשופט בפועל נסתיימה בטרם ניתן פסק הדין (ואין זה ברור כלל האם אכן כך הדבר), מוסמך היה כבוד הרשם לתיתו. 6. עתה נבחן את נימוקיהם של הצדדים לגבי העסקה הנטענת. כאמור, המערער לא צירף לתובענתו בבית המשפט המחוזי את הסכם המכר. לפיכך, נדרש בית המשפט המחוזי לבחון עדויות וראיות אחרות שהביאו הצדדים להוכחת טענותיהם. גם בערעור דנא מתמקדים הצדדים באינדיקציות שונות שעשויות לתמוך בגרסותיהם. לגרסתו של המערער, רכש הוא את הנכסים מאחיו (המשיב 1) על מנת לאפשר לאחרון לפרוע את חובותיו ולפתח את עסקיו. לתמיכת גרסתו מביא המערער מספר נימוקים. ראשית, טוען המערער כי העסקה הנטענת דווחה לרשויות מס שבח מקרקעין. המערער צירף לסיכומיו את ההצהרה על מכירת זכות במקרקעין אשר הוגשה לרשויות מס שבח מקרקעין. כמו כן צירף המערער את ייפויי הכוח אשר נמסרו לעו"ד נטר בחודש יולי 1996 ואשר הסמיכוהו לטפל בהעברת הנכסים על שמו של המערער. בנוסף, צירף המערער מסמכים המעידים על העברת סכום של כ-5.3 מיליון ש"ח מחשבונו לחשבון אחיו. לטענת המערער, מדובר בתמורה אשר שולמה על ידו בגין הנכסים. כמו כן, מביא המערער כתמיכה לגרסתו את תצהירה של גב' שלומית צפלוביץ, אשר במועד כריתת העסקה הנטענת עבדה כמנהלת קשרי לקוחות במרכז עסקים בתל אביב של בנק הפועלים בע"מ. גב' צפלוביץ העידה כי המערער ביקש לקבל אשראי אשר נועד לביצוע עסקת רכישת הנכסים מאחיו. כמו כן, המערער טוען כי מאז מועד העסקה הנטענת נהג הוא בנכסים מנהג בעלים, השכיר אותם לצדדים שלישיים ואף רכש זכויות מדיירים מוגנים. עוד טוען המערער כי מאז שנת 1996 משלם הוא את "החזרי המשכנתא". לבסוף, מבקש המערער להסתמך על רישום הערות אזהרה, אשר אמנם לא נעשו בסמוך למועד העסקה הנטענת (אלא כשש שנים מאוחר יותר), אך בכל זאת נעשו, לטענת המערער, בהסתמך על מסמכים המעידים על כריתתה של העסקה הנטענת. 7. מנגד, טוענים המשיבים כי העסקה הנטענת לא נכרתה מעולם. ראשית, מבקשים המשיבים ללמוד זאת מהעובדה כי הסכם המכר לא הוגש לבית משפט קמא. לטענת המשיבים, יש בכך כדי להעיד כי הסכם כזה אינו קיים כלל, הואיל והעסקה הנטענת לא נערכה. לשיטתם של המשיבים, באמצעות העסקה הנטענת מבקשים המערער והמשיב 1 להבריח את הנכסים מנושיו של המשיב 1, אשר הסתבך בחובות רבים. בנוסף לאי הצגתו של הסכם המכר, מצביעים המשיבים על העובדה כי הבעלות בנכסים לא הועברה על שמו של המערער עד עצם היום הזה. זאת ועוד, הערות האזהרה נרשמו רק בשנת 2002, כשש שנים לאחר עריכת העסקה הנטענת. לשיטתם של העותרים, אין זה מתיישב עם הטענה כי העסקה נכרתה עוד בשנת 1996, שהרי מדובר בעסקה בעלת היקף כספי משמעותי, וניתן להניח שאילו אומנם היתה עסקה אזי היה הרוכש, הוא המערער, דואג להבטיח את זכויותיו בעקבות עריכתה. כמו כן, מציגים המשיבים את הסתירות בעדויותיהם של המערער והמשיב 1 לעניין גובה התמורה ששולמה עבור הנכסים. כך, המערער העיד כי התמורה אותה שילם עמדה על 2.5 מיליון דולר, ואילו המשיב 1 טען כי סכום התמורה היה 1.8 מיליון דולר. אומנם, המשיב 1 טען כי ההפרש יכול לנבוע מעלות פינויו של דייר מוגן, אך לתמיכה בטענה זו לא הובאה כל ראיה. לכך יש להוסיף את העובדה כי בדיווח על העסקה הנטענת לרשויות מס שבח מקרקעין הצהירו המערער והמשיב 1 כי הנכסים הועברו ללא תמורה. לשיטתם של האחים (המערער והמשיב 1), ברור שהיתה תמורה, כלומר שההצהרה למס שבח לא היתה נכונה. מסתירות אלה בעניין התמורה מבקשים המשיבים ללמוד כי אין מדובר בעסקה אמיתית. עוד מבקשים המשיבים להציג את אי-זימונו של עו"ד נטר להעיד במסגרת ההליך בבית משפט קמא כעובדה הפועלת לרעת המערער. לטענת המשיבים, בהעדר הסכם המכר יכול היה עו"ד נטר לשפוך אור על שהתרחש בשנת 1996 ולהעיד האם כרתו המערער והמשיב 1 עסקת מכר מקרקעין. אי הבאתו של עד רלוונטי פועלת כנגד המערער (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 661 (1991)). זאת ועוד, ממשיכים המשיבים וטוענים, כי אם הסיבה לאי-רישום העברת הבעלות והערות אזהרה במועד סמוך לכריתת העסקה הנטענת הינה רשלנותו של עו"ד נטר, אין זה ברור הכיצד לא נתבע עו"ד נטר על ידי המערער בגין רשלנותו. 8. על המערער, אשר ביקש סעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי, היה להרים את נטל ההוכחה לעניין קיומה של עסקת מכר מקרקעין. כאמור, כבוד הרשם קמא קבע כי לא עלה בידי המערער להרים נטל זה ולפיכך דחה את התובענה. זוהי גם דעתנו. בהיעדר הסכם מכר יש לבחון את האינדיקציות שהובאו על ידי הצדדים להוכחת גרסותיהם. כפי שתואר לעיל, הן המערער והן המשיבים מביאים נימוקים לתמיכה בטענותיהם. אכן, נימוקיו של המערער עשויים להוביל למסקנה כי העסקה הנטענת אמנם נערכה, אך מנגד, בהתבסס על נימוקי המשיבים ניתן להגיע למסקנה הפוכה. אף אחד מן הצדדים לא הצליח להביא ראיות מספיקות על מנת להראות שגירסתו גוברת. במצב דברים זה, אין לנו אלא לקבוע כי אין מנוס מלהכריע על יסוד נטל הראיה. הואיל והנטל מוטל על המערער להראות שהייתה עסקת מכר, הרי משלא הרים הוא את הנטל יש לקבוע שצדק כבוד הרשם בדחותו את התובענה. 9. הערעור נדחה, אפוא. המערער ישא בשכר טרחת עורך דין של כל אחד מן המשיבים 8-5 בסכום של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, ח' בטבת התשס"ט (4.1.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07031470_S13.doc עכב+גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il