פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3141/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3520/16 ע"פ 3141/16 ע"פ 3527/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערערים בע"פ 3520/16 ובע"פ 3141/16, והמשיבים בע"פ 3527/16: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני 7. פלוני נ ג ד המשיבה בע"פ 3520/16 ובע"פ 3141/16, והמערערת בע"פ 3527/16: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער, מיום 16.3.2016, בת"פ 22491-07-15, שניתן על ידי כב' השופט ר' כרמל תאריך הישיבה: י"ג בתמוז התשע"ו (19.7.2016) בשם המערערים 7-1, והמשיבים בע"פ 3527/16: עו"ד מחמוד מוחמד בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד נגה בן-סידי פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעורים על חומרת עונשם של שבעה נאשמים קטינים, אשר נגדם הוגשו כתבי אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לנוער. המערערים 5-1 הינם חמשת הנאשמים על פי סדר הופעתם בכתב האישום בת"פ 22491-07-15 (להלן: התיק הראשון), ואילו המערערים 7-6 הינם שני הנאשמים על פי סדר הופעתם בכתב האישום בת"פ 22396-07-15 (להלן: התיק השני). כמו כן, לפנינו ערעור שכנגד שהגישה המדינה על גזר הדין, המופנה לרכיב הפיצויים בלבד (ע"פ 3527/15). 2. המערערים 1, 3 ו-4 הורשעו, על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אלה: סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) ו-332א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (שתי עבירות); וחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. 3. המערערים 2, ו-6 הורשעו, על פי הודאתם, בשתי עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) ו-332א(ב) לחוק העונשין. 4. המערערים 5 ו-7 הורשעו, על יסוד הודאתם, בעבירה אחת של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) ו-332א(ב) לחוק העונשין. 5. ביום 30.11.2015, נגזרו על המערערים העונשים כמפורט להלן: על המערער 1 הוטלו 39 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 2 הושתו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערערים 3 ו-4 הושתו 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 5 נגזרו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל; על המערער 6 הוטלו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל; ועל המערער 7 הושתו 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הושתו על כל אחד מהמערערים 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו, בתוך 3 שנים מיום שחרורם מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע. המערערים אינם משלימים עם העונשים שנגזרו עליהם, ומכאן ערעורם. עובדות כתבי האישום שהוגשו נגד המערערים 6. אישום ראשון (משותף לשני התיקים, ומיוחס למערערים 4-1, ו-6) – ביום 22.6.2015, בסמוך לשעה 21:30, קשרו המערערים 4-1, ו-6 קשר, יחד עם 3 קטינים נוספים, ליידות אבנים לעבר כלי רכב שיושביהם יהודים, הנוסעים על כביש 20, המחבר בין פסגת זאב לבין כביש 443 (להלן: הכביש). החבורה התכנסה בנקודה בה מצוי מסגד "שומאן", ותכננה להתקרב אל הכביש, כאשר אחד מהם יגיע לאי התנועה המפריד בין הנתיבים, ויתריע כאשר יופיע רכב שבו נוסעים יהודים. וזאת, שעה שיתר המעורבים יתפצלו לשתי קבוצות, ויעמדו בשתי נקודות על הכביש, במטרה להבטיח את הפגיעה בכלי הרכב. לאחר שהצטיידו באבנים, התקרבו בני החבורה אל הכביש, ושתי הקבוצות יידו בזו אחר זו אבנים, לעבר כלי רכב של יהודים שנסעו במקום. במהלך האירוע, נפגעו לפחות 9 כלי רכב, תוך שנגרמו בהלה ופחד ליושביהם. 7. אישום שני (משותף לשני התיקים, ומיוחס לכל המערערים) – ביום 23.6.2015, בסמוך לשעה 21:30 קשרו המערערים קשר, יחד עם 3 קטינים נוספים, ליידות אבנים לעבר כלי רכב שיושביהם יהודים, באותו המקום. המעורבים התפרסו בכביש, באותו אופן הנזכר באישום הראשון, ובעת שהשאר הצטיידו באבנים, התקרב אחד מהם אל הכביש, כדי לוודא שאין שוטרים בקרבת מקום. בסמוך לאחר מכן, הגיעו כל המעורבים אל הכביש, והחלו ליידות אבנים לעברו. במהלך האירוע, נפגעו לפחות שני כלי רכב, תוך שנגרמה בהלה ליושביהם, עד להגעתו של כוח משטרתי. 8. אישום שלישי (במסגרת התיק הראשון בלבד; מיוחס למערערים 1, 3 ו-4) – ביום 17.6.2015, בסמוך לשעה 18:00, א', שהינו בעל חזות יהודית-דתית (להלן: המתלונן), עצר את רכבו על כביש 20, ויצא כדי לטפל בתקלה ברכבו. המערערים 1 ו-3 התקרבו אל המתלונן, יחד עם צעיר נוסף, ויידו לעברו, במשך מספר דקות, מספר רב של אבנים, אשר פגעו בראשו, בפלג גופו העליון, וברכבו. שלוש אבנים שהשליך המערער 4 פגעו בכביש עצמו וברכב נוסע אחר, שאינו של המתלונן. כתוצאה מיידוי האבנים, נגרם למתלונן חתך במצחו, והוא נזקק לתפירתו. בנוסף, סבל המתלונן מכאבים בכתפו השמאלית. גזר דינו של בית משפט קמא 9. בפתח גזר הדין, התייחס בית משפט קמא לטיעוני הצדדים כפי שהוצגו בפניו, ועמד על האמור בתסקירי המבחן שהוגשו אודות המערערים. מתסקיר המבחן בעניינו של המערער 1, עולה כי במועד ביצוע העבירות הוא היה כבן 15 שנים וארבעה חודשים, וזו היא עמידתו הראשונה לדין. עוד עולה מהתסקיר, כי המערער 1 הינו בן למשפחה מוסלמית שמצבה הכלכלי הינו סביר. המערער 1 לא הודה בביצוע מעשיו, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו. בתסקיר המבחן בעניינו של המערער 2, נמסר כי במועד ביצוע העבירות היה המערער 2 כבן 16 שנים ו-11 חודשים, וזו היא הסתבכותו הראשונה בפלילים. עוד נמסר, כי המערער 2 הינו בן למשפחה מוסלמית נורמטיבית, שמצבה הכלכלי קשה, ותפקודו בבית הספר הינו טוב, אך הישגיו נמוכים. המערער 2 נטל אחריות מלאה על מעשיו והשתלב בהליך טיפולי, תוך גילוי מוטיבציה. לאור זאת, המליץ שירות המבחן על המשך הטיפול בעניינו. מתסקירו של המערער 3, עולה כי במועד ביצוע העבירות היה המערער 3 כבן 13 שנים ו-8 חודשים, והוא נותן את הדין לראשונה בפני ערכאה שיפוטית. כן עולה מהתסקיר, כי המערער 3 הינו בן בכור למשפחה מוסלמית נורמטיבית שמצבה הכלכלי בינוני, וכי דווח מטעם בית ספרו על בעיות משמעת בעניינו. המערער 3 הודה, אמנם, במיוחס לו, אך התקשה לקבל אחריות מלאה על מעשיו, וצמצם את חלקו באירוע בו נטל חלק. המערער 3 ואביו התנגדו לשילובו בקבוצת פיקוח מעצר או במסגרת טיפולית חוץ ביתית, ולאור זאת נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית לגביו. בתסקירו של המערער 4 צוין, כי המערער, שהיה כבן 14 שנים ו-2 חודשים בעת ביצוע העבירות, הינו בן למשפחה מוסלמית חד הורית שמצבה הכלכלי אינו שפיר, כאשר ברקע לגירושי הוריו עומדת אלימות שהפעיל האב כלפי האם. עוד צוין, כי בית הספר בו למד המערער 4 דיווח על בעיות משמעת והתנהגות מצדו. עולה מהתסקיר, כי המערער 4 נעדר עבר פלילי, וכי הוא ואמו הביעו התנגדות לחלופת מעצר במסגרת חוץ ביתית טיפולית, ולא שיתפו פעולה עם צו פיקוח המעצר, שניתן מטעם שירות המבחן. נוכח זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער 4. תסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המערער 5 מעלה, כי הלה היה כבן 14 שנים בעת ביצוע העבירות, ועברו הפלילי נקי. כן עולה מהתסקיר, כי אין ברשותו של המערער 5 תעודת זהות ישראלית, ועד למותה של אמו בתאונת דרכים בשנת 2009, התגוררה משפחתו בארצות הברית, שם הוא נולד. המערער 5 הודה בביצוע העבירות עוד בשלב המעצר, ונטל אחריות על מעשיו. שירות המבחן התרשם, כי התנהגותו של המערער 5 נבעה מתוך לחץ חברתי, על רקע קשיי עלייה והסתגלות, ולא מתוך מניעים אידיאולוגיים. המערער 5 אף שיתף פעולה בהליך הטיפולי באופן מלא, ובשלב זה לא ניתנה המלצה סופית בעניינו. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער 6, עולה כי במועד ביצוע העבירות הוא היה כבן 16 שנים ו-2 חודשים, והוא בן למשפחה מוסלמית שמצבה הכלכלי תואר כסביר. מבית הספר בו לומד המערער 6, דווח על בעיות משמעת הכוללות היעדרויות רבות, ובעטיין הוחלט שלא לקבלו לשנת הלימודים הנוכחית. שירות המבחן ציין, כי המערער 6 הכחיש בפניו את ביצוע העבירות, ונמנע מהמלצה טיפולית בעניינו. מתסקיר המבחן של המערער 7, עולה כי בעת ביצוע העבירות הוא היה כבן 15 שנים וחצי, וזו הפעם הראשונה בה הוא עומד לדין. המערער 7 הינו בן למשפחה מוסלמית שמצבה הכלכלי הינו בינוני, ותפקודו תואר בתסקיר כנורמטיבי, אך בעל הישגים נמוכים בלימודים. המערער 7 הודה בעבירות שיוחסו לו, אך צמצם את חלקו, בכך שטען כי זרק אבן אחת בלבד, ושלל תכנון מוקדם של המעשים. המערער 7 השתתף בקבוצה טיפולית במסגרת צו פיקוח מעצר, אך הדבר הופסק מטעמים הקשורים בהליך המשפטי. שירות המבחן המליץ על שילובו של המערער 7 בהליך טיפולי. 10. בהמשך גזר הדין, עמד בית משפט קמא על נסיבות ביצוען של העבירות על ידי המערערים, כפי שעולה מהאישומים השונים. ביחס לאישום הראשון המשותף לשני התיקים, ציין בית משפט קמא כי בין המעורבים, ובכלל זאת המערערים 4-1, ו-6, נעשתה "חלוקת עבודה ומשימות", שכללה הצטיידות מראש באבנים, ויידויים לעבר כלי רכב "בעת הנכונה". לגבי האישום השני בשני התיקים, ציין בית משפט קמא, כי הדברים בוצעו כמפורט באישום הראשון, אלא ש"בסופו נעצרו אותם אלה שנטלו חלק באותו אירוע". האישום השלישי (בתיק הראשון בלבד), מתייחס לאירועים שהתרחשו במועד מוקדם יותר, במסגרתם החליטו המערערים 1, 3, ו-4 לפגוע במתלונן רק בשל היותו יהודי, וכתוצאה מהשלכת אבנים לעברו, גרמו לחתך במצחו ולחבלות בגופו. 11. לאחר זאת, נתן בית משפט קמא את דעתו לעדותם של המתלוננים, במסגרת הטיעונים לעונש. מעדותו של המתלונן באישום השלישי, עולה כי מיידי האבנים עמדו במרחק של כ-2 מטרים ממנו, ויידו לעברו אבנים גדולות. בנוסף, הביע המתלונן את חששו לנסוע באותו כביש בו התרחש האירוע, מאז קרותו. כמו כן, העידו שלושה מתלוננים הנזכרים באישום הראשון, על עוצמת יידוי האבנים ועל הנזקים, בחומר ובנפש, שנגרמו להם במהלך האירוע. 12. על רקע האמור לעיל, ציין בית משפט קמא כי עסקינן ב"אירועים המחייבים תגובה עונשית הולמת אשר יהא בה להרתיע" מפני הישנותם, והגם שאין להתעלם מכך שמדובר בקטינים, יש לזכור כי "עבירות אלה מבוצעות על ידי קטינים באופן רוטיני וכמעט ככלל מבצעיהן קטינים". בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי "אין מדובר בהיסחפות של רגע או של נער אחר חבריו", וכי "אבן, אמנם היא "נשק קר" אך תוצאתה עלולה לפעול כ"נשק חם". בית משפט קמא התייחס בחומרה יתרה לעובדה שהמערערים יידו מספר רב של אבנים – "אבנים גדולות ולא שברי חצץ". במסגרת השיקולים לקולה, מלבד קטינותם, שקל בית משפט קמא את הודאתם של המערערים במיוחס להם, ואת עברם הנקי. 13. מכאן פנה בית משפט קמא לבחון את העונש הראוי לכל אחד מהמערערים, "על פי חלקו ועל פי גילו". על המערערים 1, 3, ו-4, אשר נטלו חלק בשלושת האישומים, השית בית משפט קמא את העונשים הבאים: על המערער 1 (שהיה כבן 16 במועד גזר הדין), הושתו 39 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המערערים 3 ו-4 (שניהם צעירים מהמערער 1), הושתו 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המערער 2, אשר נטל חלק בשני האישומים הראשונים, הושתו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המערער 5, אשר לקח חלק באישום השני בלבד, והיה כבן 14.5 במועד גזר הדין, הושתו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המערער 6, שהשתתף בשני אישומים, נגזרו 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. על המערער 7, אשר לקח חלק באירוע אחד, נגזרו 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. זאת, בנוסף ל-10 חודשי מאסר על תנאי, לכל אחד מהמערערים. הערעורים על חומרת העונש (ע"פ 3520/16; וע"פ 3141/16) 14. בהודעות הערעור שהוגשו על ידי עו"ד מוחמד מחמוד, בא כוחם של המערערים, נטען כי העונשים שהושתו על מרשיו חורגים לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, ובמיוחד שעה שעסקינן בקטינים. כן נטען, כי בית משפט קמא לא העניק משקל ראוי לשיקולים לקולה העומדים לזכותם של המערערים, ובכללם: הודאתם המוקדמת, "מבלי שהובטחה להם הקלה כלשהי מצידה של המשיבה"; גילם הצעיר; היעדרו של עבר פלילי בעניינם; ו"נסיבותיהם האישיות שפורטו בתסקירי שירות המבחן". בהמשך לכך, גרס עו"ד מחמוד, כי עונשי המאסר הארוכים שנגזרו על המערערים מבטאים החמרה ברף הענישה, ולדידו צריך כי הדבר "ייעשה באופן הדרגתי תוך שקילת כל השיקולים לקולא ולחומרה בתיק". מטעמים אלו, ובהתאם לשיקולי הענישה הייחודיים בענישת קטינים, עותרים המערערים להקלה בעונשם. טענות המשיבה בערעור שכנגד (ע"פ 3527/16) 15. ערעורה של המדינה מופנה כנגד רכיב הפיצויים בלבד, אשר לטענתה נעדר, שלא בצדק, מגזר דינו של בית משפט קמא. לגישת המשיבה, שגה בית משפט קמא משנמנע מלהשית על המערערים תשלום פיצויים לטובת נפגעי העבירות, חרף העובדה שבמסגרת הטיעונים לעונש, עתרה המדינה להטלת פיצויים משמעותיים על כל אחד מהמערערים. המשיבה ביקשה להבהיר, כי מעשיהם של המערערים מבטאים "תופעה פסולה", אשר "טומנת בחובה פגיעה קשה בערכים חברתיים שונים, בהם פגיעה בשלמות גופם ורכושם של המשתמשים בדרכים, פגיעה בביטחון הציבור, פגיעה בסדר הציבורי, ופגיעה ביכולת הפרט לנוע במרחב". המשיבה הוסיפה וטענה, כי השלכות מעשים אלו, אשר בוצעו על רקע אידיאולוגי, אינן מתמצות אך בתחושות הפחד והבהלה שאחזו במתלוננים בעת האירועים, אלא "מתפרסות הלאה וממשיכות להשפיע על חיי הנפגעים בדרכים רבות". לפיכך, התבקשנו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא בדרך של השתת פיצויים משמעותיים לטובת נפגעי העבירות. תסקירי מבחן עדכניים 16. לקראת הדיון בערעורים שלפנינו הוכנו על ידי שירות המבחן לנוער תסקירי מבחן עדכניים בעניינם של המערערים. להלן יפורטו תמציתם: המערער 1 היה כבן 16 שנים ו-4 חודשים במועד הגשת התסקיר המשלים, ביום 11.7.2016. מהתסקיר עולה, כי המערער 1 מרצה כיום את מאסרו בכלא "מגידו", ומביע קשיי הסתגלות ומצב רוח ירוד. שירות המבחן התרשם מ"נער מנומס שמסוגל לבטא את עצמו בצורה ברורה", אשר זקוק "להמשך עבודה טיפולית והעמקה סביב נושא מעורבותו בעבירות". אמו של המערער 1 מסרה, כי היא מגנה את המעשים שיוחסו לבנה, אך גם כיום היא איננה מאמינה כי הוא ביצע אותם. בפגישה האחרונה שערך שירות המבחן עם המערער 1, ביום 26.6.2016, הודה הלה, לראשונה, בביצוע העבירות, והביע אמפתיה כלפי האנשים שנפגעו כתוצאה מהן. שירות המבחן מנה כגורמי סיכון בעניינו של המערער 1, בין היתר, את אופי וחומרת העבירות שביצע; והקושי שהלה מביע בפירוט המניעים למעשיו. לצד זאת, ראה שירות המבחן כגורמי סיכוי את גילו הצעיר של המערער 1, "שעל אף מעורבותו בעבירות חמורות מסוגל לשאוף לעתיד נורמטיבי", וכן את לקיחת האחריות ההדרגתית על מעשיו. כמו כן, התרשם שירות המבחן, כי המערער 1 זקוק להתערבותו, כדי "לעבד" את העבירות שביצע, ולהשתלב בחזרה בקהילה. לאור זאת, ובהתחשב בהשפעות השליליות שמאסר ממושך עלול לגרום לו, המליץ שירות המבחן לקצר את תקופת מאסרו של המערער 1, ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה. 17. במועד הגשת התסקיר אודות המערער 2, ביום 5.7.2016, היה המערער 2 כבן 18 שנים. בתסקיר נאמר, כי המערער 2 "עצור באגף 4, טרם שולב באגף החינוך וטרם פגש עובדת סוציאלית בכלא". המערער 2 מסר כי הוא סובל מכאבים בחזהו, כמו גם מחוסר תיאבון, וכי "אין לו כוחות לעמוד על הרגליים", ושירות המבחן התרשם כי הלה נראה "עייף, מתוסכל ומותש". בתסקיר צוין, כי המערער 2 הודה במיוחס לו עוד מתחילת הקשר עם שירות המבחן, ונטל אחריות מלאה על מעשיו. עוד נאמר, כי המערער 2 "הסביר את התנהגותו כנובעת מתוך שעמום וחוסר מעש", ולא כזו שקדם לה תכנון מוקדם. כמו כן, מסר המערער 2 כי הוא מוכן להביע התנצלות בפני נפגעי העבירות, והבטיח שלא לחזור שוב על מעשיו. הוריו של המערער 2 גינו בתוקף מעשים מסוג זה, והדגישו כי בנם לא חשב על ההשלכות בעת ביצועם. בתסקיר נמסר, כי המערער 2 שולב בקבוצת "עיבוד עבירה", והשתתף במסגרתה במספר מפגשים, בהם הוא שיתף פעולה ו"ביטא נכונות לעשות עבודה עצמית". לאור האמור, ונוכח התרשמות שירות המבחן מכך שאין המדובר בצעיר בעל דפוסי עבריינות, המליץ שירות המבחן על קיצור תקופת מאסרו, והשתת צו מבחן, במטרה לסיים עמו את העבודה הטיפולית שהחלה. 18. מתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המערער 3, ביום 11.7.2016, כאשר הלה היה כבן 14 שנים ו-8 חודשים, עולה כי הוא אינו משתתף בתכניות חינוך בכלא, ואף מגלה קשיי הסתגלות לתנאי המאסר, אך שומר על יחסים טובים עם יתר האסירים. לדברי המערער 3, הוא יידה אבן אחת בלבד לעבר כלי רכב, במטרה "לצאת גבר בפני החברים" שלו, וכעת הוא מבין את חומרת מעשיו, ומביע חרטה בגין ביצועם. בתסקיר נמסר, כי משפחתו של המערער 3, אשר מונה "אב ביולוגי, אם חורגת וחמישה ילדים" נקלעה למשבר גירושין, שכלל "טראומות", על רקע אלימות שהפעילה האם הביולוגית כלפי ילדיה. לאור זאת, הומלץ לשלב את המערער 3 במסגרת טיפולית-שיקומית חוץ ביתית, ולהמשיך את הקשר עם שירות המבחן, אך המערער 3 ואביו סירבו לכך. שירות המבחן ציין, כי קשייו הייחודיים של המערער 3 עלולים להגביר את הסיכון שהלה יעבור תהליך סוציאליזציה שלילית בין כותלי הכלא, והוסיף כי כיום מכיר המערער 3 בחומרת העבירות, בהן הוא לקח חלק. אל מול חומרת העבירות, כמו גם חוסר רצונו של המערער 3 לשתף פעולה בהליך טיפולי, נמנו מספר גורמי סיכוי בעניינו, ובין היתר: "גילו הצעיר מאוד"; מעצר הבית הממושך בו שהה; ויחסם המגנה של הוריו להתנהגותו הקלוקלת. בהתחשב בכל האמור, ובייחוד "נוכח אישיותו הרכה ומצבו המורכב", המליץ שירות המבחן להקל בעונשו של המערער 3, אך לא הומלץ להשית עליו צו מבחן. 19. בתסקיר המשלים בעניינו של המערער 4 צוין, כי במועד הגשת התסקיר, ביום 29.6.2016, היה המערער כבן 15 שנים ו-3 חודשים. נאמר בתסקיר, כי בפגישה עמו בכלא, הודה המערער 4 לראשונה כי יידה אבנים בשני מקרים, אך מסר כי האבנים שיידה לא פגעו בדבר. כמו כן, מסר המערער 4 כי כיום הוא מבין את חומרת העבירות שביצע, וכי הוא מתחרט על תוצאותיהן. אמו של המערער 4 התקשתה להתייחס לעבירות שביצע בנה, וטענה כי היא משוכנעת שהוא נגרר אחר נערים אחרים, אם אכן ביצעם. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנער "צעיר, ילדותי [...] בעל רקע אישי ומשפחתי מורכב, אשר סובל מחסכים רגשיים", והעריך בין גורמי הסיכון בעניינו את הקושי בלקיחת אחריות מצידו ובשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול; וכן את "הרושם כי האם אינה מגלה מעורבות מספקת בעניינו". כגורמי סיכוי, ציין שירות המבחן את התרשמותו כי המערער 4 הורתע מההליך המשפטי, ואת העובדה שהוא שמר על תנאי מעצר הבית בו שהה, ללא הפרות. נוכח האמור לעיל, ולמרות גילו הצעיר של המערער 4, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. 20. המערער 5, כבן 15 שנים וחודש אחד במועד הגשת התסקיר העדכני מיום 28.6.2016, מרצה את מאסרו כיתר המערערים בכלא "מגידו", החל מיום 17.4.2016. המערער 5 מסר, כי הוא שב ומביע חרטה על מעשיו, והסביר כי ביצע אותם על רקע לחץ חברתי שהופעל מצד חבריו. לדבריו, הוא מודע כיום לחומרת התנהגותו, והוא מוכן להביע את התנצלותו בפני הקורבנות. אביו של המערער 5 מגנה בתוקף את מעורבותו של בנו בעבירה, והביע אכזבה עמוקה בשל כך. נוכח מצבו הכלכלי, ציין האב כי במידה שיושתו על בנו פיצויים, הוא יעדיף את הארכת תקופת מאסרו חלף תשלומם. שירות המבחן העריך, כגורמי סיכוי בעניינו של המערער 5, את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה; ההרתעה הקיימת מפני הישנותה; הבעת החרטה הכנה מצדו; וכן שאיפותיו הנורמטיביות לעתיד מתוקן. לאור דברים אלו, התרשם שירות המבחן כי "יש פוטנציאל לעבודה טיפולית עם הקטין", והמליץ להקל בעונשו ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה. 21. המערער 6 היה כבן 17 שנים ו-3 חודשים בעת הגשת התסקיר בעניינו, מיום 7.7.2016. מהתסקיר עולה, כי המערער 6 טרם שולב בתכנית לימודית / טיפולית, אך שהותו בכלא מאפשרת לו לחשוב על מצבו ו"להתבונן בעתידו". עוד עולה מהתסקיר, כי המערער 6 יודע לבטא את עצמו היטב, ומצליח להסתגל לתנאי המאסר בכלא. שירות המבחן התרשם כי משפחתו של המערער 6 "עסוקה בהישרדות יומיומית", והוריו, אשר "מתקשים להתמודד עם גידול הילדים", מוטרדים כעת ממאסרם של המערער 6 ואחיו, שהורשע גם הוא בגין אותם אירועים. לדברי שירות המבחן, חל שינוי מסוים בהתייחסותו של המערער 6 לעבירות שביצע, ברם ניכר עדיין כי הלה מבטא "צמצום ומינימיזציה" כלפי חלקו. המערער 6 הדגיש, כי הוא לא פעל מתוך מניעים אידאולוגיים, והסביר כי "נגרר" אחר חבריו, תוך שהביע "חרטה מילולית" על מעשיו. אביו של המערער 6 הסביר את התנהגותו של בנו כ"מעשה ילדותי", וציין כי "עשו סיפור גדול מאירועים אלה, פשוט שטויות של נערים". עם זאת, טען האב כי הוא מחנך את ילדיו לדו קיום ויחסים טובים עם יהודים, ונראה לשירות המבחן כי הלה "מגויס עבור בנו ומפנים את הצורך בפיקוח עליו". שירות המבחן ציין, כגורמי סיכון בעניינו של המערער 6, בין היתר, את האחריות החלקית שהוא נטל על מעשיו; נטייתו למזער את חומרתם; והיחס המגונן שמפגין אביו כלפיו. כגורמי סיכוי, ציין שירות המבחן את גילו הצעיר של המערער 6; עברו הנקי; שהותו הממושכת במעצר בית (כ-8 חודשים); ההרתעה שמהווה ההליך המשפטי עבורו; והיעדים הנורמטיביים שמציב המערער 6 לעצמו. 22. במועד הגשת התסקיר אודות המערער 7, ביום 11.7.2016, היה המערער כבן 16 שנים וחצי. עולה מהתסקיר, כי המערער 7 דיווח לשירות המבחן כי הוא מסתדר בכלא, אך חש תסכול ומצב רוח ירוד בשל עונש המאסר הממושך שנגזר עליו. כן עולה מהתסקיר, כי מדובר במשפחה "ברוכת ילדים וקשת יום", וכי הוריו של המערער 7 מגנים בתוקף את התנהגותו. המערער 7 הסביר, כי הוא ביצע את העבירות על רקע גילו הצעיר והצורך להתחבר לחבריו, ושירות המבחן התרשם מכך שכעת הוא מסוגל להבין יותר את חומרת מעשיו. הוריו של המערער 7 מסרו, כי לאחר שבנם ישתחרר מהכלא, הם ידאגו לשלבו בבית ספר עיוני או מקצועי ויסייעו לו "להשתלב בחזרה בקהילה באופן נורמטיבי". שירות המבחן התרשם מ"נער שאינו מגלה דפוסים עברייניים, שיתף פעולה כראוי ונראה שהוא בעל פוטנציאל לטיפול". בין גורמי הסיכון בעניינו של המערער 7, מנה שירות המבחן את לקיחת האחריות החלקית מצדו על ביצוע העבירות, שעה שכגורמי סיכוי צוינו היעדרם של דפוסים עברייניים הנשקפים מהתנהגותו, ועובדת ביצוען של העבירות "בגיל צעיר, על רקע חוסר בשלות והיעדר פיקוח הורי צמוד". לאור השיקולים האלו, ובהתחשב בהשפעה השלילית הצפויה ממאסרו, המליץ שירות המבחן על קיצור תקופת המאסר, והשתת צו מבחן למשך שנה. הדיון בערעורים 23. במהלך הדיון בערעורים, שנשמעו ביום 19.7.2016, חזר עו"ד מחמוד על עיקרי הדברים שנטענו בהודעות הערעור, והדגיש כי, מבלי להמעיט בחומרת המעשים, ניכר כי העונש שנגזר על המערערים, כולם קטינים, שהיו עד גיל 16.5 שנים במועד ביצוע העבירות – סוטה מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. עוד נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לשיקולי קולה נוספים, ובכלל זאת העובדה כי המערערים שהו במעצר בית מיום 1.7.2015. עו"ד נגה בן-סידי, באת-כוחה של המדינה, טענה כי מעשיהם החמורים של המערערים מהווים חלק מתופעה רחבה של הפרות סדר ויידוי אבנים במחוז ירושלים. עוד נטען, כי המקרה דנן חריג בחומרתו, וזאת נוכח הרקע האידיאולוגי העומד מאחוריו; החבורה הגדולה שהתאגדה במסגרתו; וריבוי נפגעי העבירות. עו"ד בן-סידי הוסיפה וטענה, כי שגה בית משפט קמא, כאשר נמנע מלהשית פיצויים על המערערים, חרף הנזקים הרבים שנגרמו כתוצאה ממעשיהם. משכך, סבורה עו"ד בן-סידי, כי על בית משפט זה לדחות את ערעורם של המערערים, ולקבל את ערעורה של המשיבה לעניין תוספת רכיב הפיצויים. דיון והכרעה 24. בפתח הדיון, נזכיר את ההלכה המושרשת, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בגזר דין שניתן על ידי הערכאה הדיונית, וההתערבות תיעשה במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כאשר דבק פגם מהותי בגזר הדין (ע"פ 5981/15 מדינת ישראל נ' סלוצקי (5.7.2016); ע"פ 8109/15 אביטן נ' מדינת ישראל (9.6.2016); ע"פ 2460/15 ג'בארין נ' מדינת ישראל (4.5.2016)). לאחר שעיינתי בגזר דינו של בית משפט קמא ובנימוקי הערעורים מטעם הצדדים, והאזנתי לטיעוניהם בפנינו, הגעתי לידי מסקנה כי המקרה שלפנינו מצדיק את התערבותנו, בדרך של הקלה מסוימת בעונשי המאסר, תוך השתת רכיב של פיצויים על המערערים. לפיכך, אציע לחבריי לקבל את הערעורים על חומרת עונשי המאסר, וכן את הערעור שכנגד מטעם המדינה, הכל כפי שיפורט להלן. 25. המערערים 7-1 הורשעו בביצוע עבירות חמורות, אשר אין חולק על מידת הסכנה הטמונה בהן. בעת האחרונה, נתרבו המקרים בהם מופעלת אלימות מסוגים שונים על רקע אידיאולוגי, המכוונת ככלל כלפי יהודים באשר הם יהודים, כאשר אלימות זו כוללת את התופעה הפסולה של השלכת אבנים לעבר כלי רכב. לא מכבר, נזדמן לי להתייחס למציאות חמורה זו, בע"פ 196/16 פלוני נ' מדינת ישראל (10.5.2016) (להלן: עניין פלוני), שם ציינתי כי "האלימות על רקע לאומני, המלווה אותנו בתקופה האחרונה, הינה קשה ומדאיגה, ומחייבת את בתי המשפט להתייחסות עונשית הולמת. בין היתר, מדובר בתופעה של ידויי אבנים לעבר מכוניות חולפות, אשר מגלמת בחובה סכנה מוחשית לנוסעי הרכב, וזאת מלבד זריעת תחושה של חוסר ביטחון, אימה ופחד, שכן ידוע לכל כי אבן הפוגעת ברכב נוסע עלולה לגרום לפגיעות חמורות בנפש" (שם, בפסקה 11). באותם אירועים המתוארים בכתב האישום, הסכנה המגולמת ביידוי האבנים אכן התממשה, כאשר במקרה המתואר באישום השלישי, אזרח תמים שיצא את רכבו בכדי לטפל בתקלה, הותקף באבנים, נפגע בגופו, ונזקק לתפרים בראשו. וזאת, מבלי להמעיט בחומרת הנזקים שנגרמו ליתר נפגעי העבירות בכל שלושת האישומים, אשר מלבד הנזקים לרכוש, עמדו בפני חוויה טראומטית, שגרמה להם מורא ופחד. תחושות קשות אלו, אשר חלקן אף אינו מרפה מהמתלוננים עד היום, עולות באופן חד ומוחשי, מהתצהירים אשר הוגשו מטעמם. 26. עם זאת, הנני סבור כי רמת הענישה שנקבעה על-ידי בית משפט קמא מבטאת עליית מדרגה משמעותית ברף הענישה כלפי קטינים, אשר צריך שתיעשה בהדרגה (ראו: ע"פ 4737/16 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2016); ע"פ 3065/15 חסין נ' מדינת ישראל (26.6.2016); ע"פ 6020/12 מדינת ישראל נ' עדן (29.4.2013)). כאמור, חומרה רבה ניבטת ממעשיהם של המערערים, בעיקר משאין המדובר באירועים שהתפתחו באופן "ספונטני", אלא שעסקינן בהתארגנות מקומית, במסגרתה רקמו המערערים תכנית לפגיעה ביהודים, אך בשל היותם יהודים. התנהגות מעין זו, המונעת מטעמים אידיאולוגיים, אשר נועדה להפר את שגרת החיים במדינה – מחייבת תגובה קשה ומרתיעה, בדמות עונשים ממשיים. ואולם, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי כל המערערים היו קטינים, בגילאי 17-13.5 שנים, במועד ביצוע העבירות. בית משפט זה עמד, לא פעם, על כך שגם כאשר מדובר בעבירות המבוצעות על רקע לאומני, יש לשמור על מלאכת האיזונים הנדרשת, עת עסקינן בענישתו של קטין (עניין פלוני, בפסקה 12; ע"פ 1454/15 פלוני נ' מדינת ישראל (10.8.2015); ע"פ 3166/09 פלוני נ' מדינת ישראל (19.1.2010)). ואכן, כפי שנקבע ברע"פ 7480/10 פלוני נ' מדינת ישראל (10.1.2011): "המחוקק ראה בקטינים בתחום הפלילי ייחוד; הדבר עולה בעליל, כפי שציינו לא אחת, כבר משמו של החוק המסדיר שפיטת קטינים – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, שתוקן תיקון נרחב (תיקון מס' 14) בתשס"ח [...] הנחת יסוד היא, כי קטינים בשלבי התבגרותם נתונים להשפעות שונות ואישיותם טרם עוצבה כדבעי וטרם נתייצבה. הנימוקים לגישה העונשית המבחינה בין קטין לבגיר הועלו בין השאר בפסקי הדין הללו, לרבות חוסר בשלותם של קטינים, הרצון למנוע השפעות שליליות בבית הסוהר, והשיקום" (שם, פסקה יא). עוד נקבע, כי "אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין" (ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (8.3.2009), בפסקה 6). 27. לצד זאת, אין צריך לומר, כי העובדה שעסקינן בקטין אינה מעניקה לו חסינות מפני ענישה ראויה, ובכלל זאת מאסר מאחורי סורג ובריח; ומתן הדגש המיוחד לשיקומו של הקטין אינו מאיין את הצורך לאזנו עם שיקולי ענישה אחרים של הרתעה וגמול, בהתאם לחומרת העבירה ונסיבותיה (ע"פ 5957/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.7.2016); ע"פ 3734/15 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (5.7.2016); ע"פ 8863/15 פלוני נ' מדינת ישראל (7.6.2016)). ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שעבירות מהסוג שבו הורשעו כל המערערים, מתבצעות כ"בדרך שגרה" על ידי קטינים. 28. לאחר ששקלתי בכובד ראש את השיקולים השונים בעניינם של המערערים, ובשים לב למגבלות ההליך הטיפולי המוצע למערערים בין כותלי הכלא בו הם שוהים, הגעתי למסקנה כי ישנה הצדקה להקלה מסוימת בעונשי המאסר שהוטלו, במקביל להשתת פיצויים לטובת נפגעי העבירות, כפי שאפרט מיד. אציין כבר עתה, כי אין בעובדת קטינותם של המערערים בעת ביצוע העבירות, כמו גם במצוקה כלכלית של בני משפחותיהם, שהועלתה מצד חלקם, כדי למנוע השתת פיצויים לטובת נפגעי העבירה (ע"פ 8774/15 פלוני נ' מדינת ישראל (19.6.2016); ע"פ 481/12 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.2014); ע"פ 8297/11 פלוני נ' מדינת ישראל (17.1.2013)). ההכרעה לגבי כל אחד מהמערערים 29. המערערים 1, 3 ו-4 הורשעו, בשלושת האישומים שבכתבי האישום, הכוללים שתי עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כזכור, גזר בית משפט קמא, בין היתר, על המערערים 3 ו-4 – 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועל המערער 1 – 39 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר הפער העונשי לעומת חבריו מוסבר בכך שהמערער 1 מבוגר יותר מן המערערים 3 ו-4. מבלי להקל ראש בחומרת מעשיהם של המערערים 1, 3, ו-4, הגעתי למסקנה כי ניתן להפחית במידת מה בעונשם. אשר למערער 1, בהתחשב בכך שהוא היה כבן 15 וארבעה חודשים במועד ביצוע העבירות; קיבל אחריות על מעשיו; ולאור המלצת שירות המבחן בעניינו, אציע לחבריי להעמיד את עונשו על 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. אשר למערער 3, בהתחשב בכך שהוא היה קטין כבן 13 שנים ו-8 חודשים בעת ביצוע העבירות; בחרטה שהביע בגין ביצוען; בנסיבותיו האישיות המורכבות; ובהמלצת שירות המבחן להקל בעונשו, אציע לחבריי להעמיד את עונשו על 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. אשר למערער 4, שהיה בתחילת שנתו ה-14 במועד ביצוע העבירות, אציע לחבריי, לאור גילו הצעיר והתרשמות שירות המבחן מהשפעתו המרתיעה של ההליך המשפטי לגביו (אף שלא ניתנה המלצה בעניינו), להעמיד את עונשו על 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, על כל אחד מהמערערים 1, 3, ו-4 אמליץ להשית פיצויים, באופן הבא: פיצוי בסך של 500 ₪ לטובת כל אחד מ-12 נפגעי העבירות באישומים הראשון והשני, וכן פיצוי בסך של 2,500 ₪ ל-א.ז, נפגע עבירה מספר 13, כאמור באישום השלישי. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה. 30. המערערים 2 ו-6 הורשעו, במסגרת האישום הראשון והשני, בשתי עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. בית משפט קמא השית על כל אחד מהם, בין היתר, 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, סבורני כי אף כאן ניתן להקל במידה מסוימת בעונש המאסר לריצוי בפועל, לגבי שני המערערים. אשר למערער 2, שגילו השיק לגיל 17 במועד ביצוע העבירות, לאור נטילת האחריות המלאה על מעשיו, ובעיקר בהתחשב בהליך הטיפולי המוצלח בעניינו, כמו גם בהמלצת שירות המבחן להשלים את ההליך הטיפולי – אמליץ לחבריי להעמיד את עונשו על 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. בנוגע למערער 6, שהיה בתחילת שנתו ה-16 במועד ביצוע העבירות, למרות שלא ניתנה המלצה טיפולית בעניינו, אציע לחבריי, נוכח גילו הצעיר וההרתעה שמשדר ההליך המשפטי עבורו, להעמיד את עונשו על 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. כמו כן, יישא כל אחד מהמערערים 2 ו-6, בפיצויים בסך של 500 ₪ לטובת כל אחד מ-12 נפגעי העבירות באישום הראשון והשני. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה. 31. המערערים 5 ו-7 הורשעו, בגדרי האישום השני, בעבירה אחת של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. על המערער 5 הושתו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שעה שעל המערער 7, המבוגר מהמערער 5 בכשנה וחצי, הושתו 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לאחר בחינת השיקולים השונים, ובראשם חומרת מעשיהם של המערערים מן הצד האחד, וגילם הצעיר, כמו גם התסקיר החיובי בעניינם, מן הצד השני, הנני סבור כי ניתן להקל גם בעונשם. אציע לחבריי להעמיד את עונשו של המערער 5 על 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, וזאת מתוך מתן משקל יתר להיותו כבן 14 בלבד במועד ביצוע העבירה; לקבלת האחריות על מעשיו; לחרטה הכנה שהביע בגינם; ולפוטנציאל הטיפולי שזיהה שירות המבחן בעניינו. אשר למערער 7, שהיה כבן 15.5 במועד ביצוע העבירה, סבורני כי ניתן להקל גם בעונשו, מתוך מתן משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות המורכבות; למוטיבציה שהלה מביע לשוב לאורח חיים נורמטיבי; ולהמלצת שירות המבחן לקצר את תקופת מאסרו. לאור זאת, אמליץ לחבריי להעמיד את עונש המאסר שנגזר על המערער 7 על 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו. בנוסף, על כל אחד מהמערערים 5 ו-7, אמליץ להשית פיצויים בסך של 500 ₪ לטובת כל אחד מ-4 נפגעי העבירות באישום השני. אין שינוי ברכיב המאסר המותנה. 32. סוף דבר, אציע לחבריי לקבל את ערעורם של המערערים, כמו גם את ערעורה של המדינה, כך שעונשם של המערערים יהא כמפורט להלן: המערער 1 – 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 39 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; צו מבחן למשך שנה מתום המאסר; וכן תשלום פיצויים בסך של 8,500 ₪ לנפגעי העבירות, כמפורט בפסקה 29 לעיל. המערער 2 – 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 28 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; צו מבחן למשך שנה מתום המאסר; וכן תשלום פיצויים בסך של 6,000 ₪ לנפגעי העבירות, כמפורט בפסקה 30 לעיל. המערער 3 – 27 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 36 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; וכן תשלום פיצויים בסך של 8,500 ₪ לנפגעי העבירות, כמפורט בפסקה 29 לעיל. המערער 4 – 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 36 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; וכן תשלום פיצויים בסך של 8,500 ₪ לנפגעי העבירות, כמפורט בפסקה 29 לעיל. המערער 5 – 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 12 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; צו מבחן למשך שנה מתום המאסר; וכן תשלום פיצויים בסך של 2,000 ₪ לנפגעי העבירה, כמפורט בפסקה 31 לעיל. המערער 6 – 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 28 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; וכן תשלום פיצויים בסך של 6,000 ₪ לנפגעי העבירות, כמפורט בפסקה 30 לעיל. המערער 7 – 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל (במקום 14 חודשי מאסר), בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור, בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, כל עבירה מסוג פשע; צו מבחן למשך שנה מתום המאסר; וכן תשלום פיצויים בסך של 2,000 ₪ לנפגעי העבירה, כמפורט בפסקה 31 לעיל. יש לקוות כי המערערים, שעברם נקי, וכל חייהם עוד לפניהם, ינהגו כראוי בתקופת מאסרם, ובסיומו – ירחקו מכל דבר עבירה, וישובו לדרך חיים נורמטיבית. המשיבה תמציא את הפיצויים לנפגעי העבירות שפרטיהם מצויים בכתב הערעור שהגישה. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שהם. ניתן היום, ‏כ"ה באב התשע"ו (‏29.8.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16031410_I08.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il