עטייה אלאטרש ואח' נ. משרד הפנים מדינת ישראל

פסק-דין בתיק עע"ם 314/11 בבית המשפט העליון עע"ם 314/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. עטייה אלאטרש 2. חסן אלאטרש 3. זינה אלאטרש 4. עלי אלאטרש 5. עטייה אלאטרש (קטין) 6. אנתסאר אלאטרש (קטינה) 7. סברין אלאטרש (קטינה) 8. סאוסן אלאטרש (קטינה) 9. היל אלאטרש (קטין) 10. סאלם אלאטרש (קטין) נ ג ד המשיב: משרד הפנים - מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) מיום 30.12.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בעת"מ 27908-04-10 בשם המערערים: עו"ד שמואל זילברמן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי, להלן: בית המשפט או השופטת) מיום 30.12.2010 בעת"מ 27908-04-10 , שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. המערערת 3 (להלן: המערערת) היא תושבת עזה שנישאה לאזרח ישראלי (המערער 2) ומזה חמש-עשרה שנה חיה ומתגוררת בישראל. לבני הזוג נולדו שבעה ילדים, הם המערערים 4-10. לאורך השנים שהתה המערערת בישראל באשרה מסוג א/5. בעתירה נשוא הערעור ביקשה להאריך אשרה זו, חרף עמדת המשיב שביקש לגרשה שכן בעלה מנהל אורח חיים ביגמי. 2. ביום 7.7.2010 נתן בית המשפט פסק דין לפיו קיבל את העתירה והמשיב חויב לתת למערערת מעמד קבע. משלא בוצע פסק הדין, הגישה המערערת בקשה לפי פקודת בזיון בית- המשפט. בדיון בבקשה מיום 2.9.2010 הודיע בית המשפט כי הסעד ניתן למערערת בשגגה ואף אינו תואם את הסעד לו עתרה. אז הצהירו הצדדים כי הסכימו שעל אף האמור בפסק הדין, תינתן למערערת אשרה מסוג א/5 למשך שנה, כפי שהיתה לה בטרם ההחלטה ובלבד שיישמר הרצף מבחינת מעמדה מהמועד בו הסתיימה האשרה הקודמת ועד לאותו מועד, ולא תיפגע זכות המשיב לערער על פסק הדין. משחלף המועד ולא הוגש ערעור על פסק הדין, הגישה המערערת בקשות חוזרות לפי פקודת בזיון בית המשפט בטענה שהמשיב אינו מקיים את ההסכמה שניתן לה תוקף. המשיב טען מצידו כי המערערת לא התייצבה לפגישה שנקבעה לה. לכן קבע בית המשפט כי על המערערת לקדם את ענייניה מול המשיב במקום לקיים דיונים בבית המשפט אשר עלולים להכביד בהוצאות. המערערת לא עשתה כן והגישה בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט. אז הורה בית המשפט למערערת לשקול צעדיה ולמצות זכויותיה. המערערים הגישו בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינה. המערערת טענה כי מהחלטות בית המשפט בבקשותיה לפי פקודת בזיון בית המשפט מתעורר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, ולכן יש לפסול אותו מלדון בבקשתה לפי פקודת בזיון בית המשפט, התלויה ועומדת. 3. השופטת דחתה את הבקשה. השופטת סברה כי אין בהחלטות האמורות כדי לגלות משוא פנים כלפי המערערת אשר בפועל זכתה בעתירתה. בית המשפט קבע כי החלטות אלה ניתנו על בסיס התנהלות המערערת אשר אינה מחישה צעדיה ופונה למשרד הפנים כדי לקבל את האשרה לה היא זכאית, בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ועומדת על קבלת מעמד קבע. בית המשפט דחה גם את בקשת המערערת לתיקון הפרוטוקול אשר הוגשה כחודשיים אחרי הדיון, בקובעו כי הסכמת הצדדים אשר הוכתבה לפרוטוקול משקפת את שנאמר על-ידי בית המשפט לצדדים ודי בה. בית המשפט זכר כי ציין שהסעד הסופי שניתן למערערת הינו גורף ושגוי, אך לא יכול היה לזכור את המלים שברר מפיו. בהחלטה נוספת מאותו יום, נקבע דיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט התלויה ועומדת "לנוכח אי הבהירות עליה מצביע ב"כ העותרת בעניין היחס בין האמור בפסק הדין לעומת ההסכמה מיום 2.9.2010...". 4. מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי ההסכמה שהושגה ביום 2.9.2010 היוותה הסדר זמני בלבד עד לסיום הליכי הערעור שהמשיב התעתד להגיש על פסק הדין ולא הוגש בפועל, וכי אין מדובר בשינוי של פסק הדין. מאחר ובית המשפט לא מוכן לשמוע את טענות המערערים בהקשר זה, אין הוא יכול וראוי להמשיך ולדון בעתירה, לטענתם. המערערים סבורים כי בהחלטות שנתן בית המשפט בבקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט יש איום חוזר ומפורש בהטלת הוצאות בעלויות גבוהות אם יידרש לדון בבקשה. איום זה, יחד עם הוראה מפורשת לבא-כח המערערים להסדיר את העניין מחוץ לכתלי בית המשפט מחייבת, לדעתם, את הוצאת הטיפול בעתירה מידי בית המשפט. המערערים טוענים כי בית המשפט גיבש לעצמו דעה לפיה יש לדחות את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, וכי סירובו לתקן את הפרוטוקול מחזק טענה זו. בית המשפט הודיע כי נפלה טעות בפסק הדין ללא סמכות בחוק, במקום לדון בבקשות הצדדים לגופן. לדבריהם, המשיב מתנה את ניפוק האשרה הזמנית במילוי טפסים שונים, באופן שיאפשר לו לטעון אחר-כך כי המערערת חזרה מטענותיה ומפסק הדין שניתן לזכותה. 5. דין הערעור להידחות. כפי שכתב בית המשפט, בדיון מיום 2.9.2010, לאחר שהודיע כי נפלה טעות בפסק דינו, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה על אף האמור בפסק הדין תינתן למערערת 3 אשרה מסוג א/5 למשך שנה וכי יישמר הרצף מבחינת מעמדה. בניגוד להסכמה שהושגה בדיון, לא הוגש ערעור על פסק הדין וכעת קיימת אי בהירות בעניין היחס בין האמור בפסק הדין לבין מהות ההסכמה. לפיכך קבעה השופטת דיון בנושא במסגרת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בו יובהרו הדברים. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת המערערים כי בית המשפט גיבש דעה לפיה יש לדחות את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, שכן הבקשה כלל לא נדונה לגופה. החלטות בית המשפט נועדו לקדם את התוצאה לפיה תקבל המערערת אשרה מסוג א/5 מידי המשיב בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים ביום 2.9.2010 וכדי לחסוך דיונים והוצאות לצדדים. מדובר בהחלטות דיוניות אשר נועדו לייעל ולקדם את ההליך, אשר השגות עליהן מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין ולא במסגרת הליכי פסלות, וכאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 5192/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 16.8.2010); ע"א 3784/10 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 4.1.2011)). אין לראות בהעלאת האפשרות שהמערערים יחויבו בהוצאות כ"איום" המצביע על גיבוש דעתו של בית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אלא בשימוש שעשה בית המשפט באחת האפשרויות העומדות לפניו נגד בעלי דין המאלצים אותו לקיים דיון סרק, כפי שסבר באותו זמן, מה גם שבית המשפט כלל לא מימש אפשרות זו. כאמור, בית המשפט קבע דיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ויש לאפשר לו לדון ולהכריע בבקשה לגופה משלא קם חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערים ולא קמה עילה לפסילתו. לפיכך, דין הערעור להידחות. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז באדר א' התשע"א (20.2.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11003140_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il