יוסף ואח' נ' אלוף פיקוד הדרום

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3138/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרים: 1. גהאד שייך יוסף 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיב: אלוף פיקוד הדרום עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אהרון מיילס קורמן בשם המשיב: עו"ד רנאד עיד, עו"ד מתן שטיינבוך פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטתו של המשיב, אלוף פיקוד דרום, מיום 4.5.2022, לדחות בקשה שעניינה היתר ליציאה מישראל לרצועת עזה. 2. העותר 1 (להלן: העותר), יליד 1996, הוא אזרח ישראלי, המתגורר בלוד. ביום 2.5.2022 נפטר אחיו הבכור, סמיר שיך יוסף ז"ל, שהתגורר ברצועת עזה ונקבר שם. בו ביום פנה העותר, באמצעות העותרת 2 – המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלברגר – למת"ק עזה, בבקשה להתיר לו להיכנס לרצועת עזה על מנת להשתתף בניחום אבלים על מות אחיו. ביום 4.5.2022 נמסר לו כי בקשתו סורבה, מטעמים ביטחוניים פרטניים שלא ניתן לחשפם. בעקבות זאת, ביום 10.5.2022 הוגשה העתירה דנן, שבה נטען כי החלטתו של המשיב לא הייתה מנומקת כדבעי, וכן כי היא פוגעת בזכויותיו של העותר לחיי משפחה ולחופש תנועה. 3. בתגובה המקדמית מטעם המשיב מיום 15.5.2022, שהוגשה על-פי החלטה שניתנה ביום 10.5.2022, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. נטען בהקשר זה כי העותר היה רשאי להגיש ערר על ההחלטה, בהתאם לסעיף 4 ל"נוהל טיפול בבקשות ישראלים ליציאה מישראל לרצועת עזה" מיום 11.2.2019 (להלן: נוהל הטיפול בבקשות), ועל כן אין הצדקה לכך שבית משפט זה יידרש לעניין במישרין. לחלופין, כך נטען, קודם להגשת העתירה היה על העותר להגיש בקשה לשקול מחדש את ההחלטה או בקשה לקבלת נימוקים נוספים. לגוף הדברים נטען כי העותר לא הצביע על עילה להתערבות שיפוטית בהחלטתו של המשיב. בהקשר זה צוין כי ההחלטה מבוססת על עמדת גורמי הביטחון, לפיה קיים חשש שהעותר יפגוש בבני משפחה פעילי טרור בעת ביקורו ברצועת עזה. 4. בתגובה על כך מטעם העותרים מיום 31.5.2022 נטען, כי אין הצדקה לדרוש הגשת בקשה חדשה או נוספת להתרת יציאתו של העותר לעזה קודם להגשת עתירה, משום שלא חל כל שינוי בנסיבותיו של העותר. עוד טענו העותרים כי סעיף 4 לנוהל הטיפול בבקשות אינו מחייב הגשת ערר כתנאי מקדים לפנייה לערכאות. 5. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. צודק המשיב בטענתו כי סעיף 4(א) לנוהל הטיפול בבקשות קובע כי "ניתן להגיש ערר בכתב לידי משרד ישראלים על החלטה שהתקבלה בבקשה מסוימת" (ההדגשה במקור – ד' ב' א'). בהקשר זה, יש לדחות את טענת העותרים לפיה משתמע כי הגשת ערר אינה חובה. אכן, הנוהל נוקט לשון רשות ("ניתן להגיש"), אך מהיבט הכללים הנוהגים בבית משפט זה, כאשר הדרך פתוחה למיצוי הליכים מול הרשויות, שיקולי יעילות ברורים תומכים בבחירה בדרך זו (ראו והשוו: בג"ץ 832/22 אבו טהה נ' אלוף פיקוד דרום, פסקאות 6-5 (26.5.2022)). הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שבעת הגשת העתירה, שלושת ימי האבל הנהוגים בסמוך להלוויה, כנטען בעתירה ובתשובה מטעם העותרים, כבר הסתיימו, כך שאף לא הייתה דחיפות מיוחדת שהיה בה כדי להצדיק את הגשת העתירה בטרם הגשת הערר. למען הסר ספק, איננו נדרשים בשלב זה לטענותיו של העותר לגופם של דברים. 6. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בסיון התשפ"ב (‏8.6.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22031380_A05.docx תא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il