אלמקייס נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3133/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר העותר: שלום שמעון אלמקייס נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עמוס כהן; עו"ד גלעד מרקמן; עו"ד עומר עדני בשם המשיב 2: עו"ד ארנה רוזן-אמיר פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה זו מבקש העותר כי יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 3315-10-18 מיום 11.12.2019, בגדרו הורה בית הדין הארצי כי תביעתו של העותר נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תשוב להתברר בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, וזאת לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף שיחווה דעתו בשאלה מהי המחלה ממנה סובל העותר. רקע 2. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי נגד החלטת פקיד התביעות במל"ל שלא להכיר בקשר הסיבתי בין מחלת הסרטן בלוע האף בה לקה, לטענתו, לבין עבודתו כמסגר ורתך בנמל אשדוד בין השנים 1999-1987. שלושה מומחים שונים מטעם בית הדין חוו דעתם באשר לסוג המחלה בה לקה העותר ובסוגיית הקשר הסיבתי שבין עבודתו בנמל אשדוד לבין מחלתו (ד"ר יבגני לייקין, ד"ר קרין ציקל וד"ר דורית וינברג). בחוות דעתה, ציינה ד"ר וינברג כלהלן: "אני בדעה כי לאור הספרות במידה ו[העותר] לקה בסרטן הנזופרינקס הרי שאין קשר סיבתי בין מחלתו והחשיפה התעסוקתית. לעומת זאת, במידה ומדובר על סרטן חלל האף והסינוסים, הרי שקיים קשר סיבתי בין החשיפה התעסוקתית ובין מחלתו, בסבירות של 50% לפחות ..." (ההדגשות הוספו, י.ו.). נוכח האמור, הורה בית הדין האזורי על מינויה של ד"ר נחמה אורי, מומחית נוספת בתחום רפואת אף אוזן גרון, על מנת שתחווה אף היא דעתה באיזה סוג גידול מדובר. ביום 22.4.2018 הגישה ד"ר אורי את חוות דעתה ובה ציינה: "מדובר ב-poorly differentiated nasopharyngeal carcinoma... נפוץ אצל יוצאי מרוקו, ואצל מעשנים. קשר קיים לחשיפה לחומרים כימיים". בפסק דינו מיום 18.7.2018 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעת העותר וקבע כי נוכח חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין יש לדחות את הטענה לפיה קיים קשר סיבתי בין עבודתו של העותר לבין מחלת הסרטן שבה לקה. 3. העותר הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובדיון שהתקיים בבית הדין הארצי ביום 30.5.2019 הגיעו הצדדים להסכמה כי הם יפנו שלוש שאלות הבהרה לד"ר אורי, לרבות בהתייחס לראיות חדשות שביקש העותר להגיש, ואשר יעסקו אך בשאלת סוג הסרטן בו לקה העותר, ולא בשאלת הקשר הסיבתי. שאלות ההבהרה עליהן הוסכם פורטו על-ידי הצדדים בפרוטוקול הדיון. הצדדים הסכימו עוד כי ככל שד"ר אורי תעמוד על דעתה כי העותר לקה בסרטן הנזופרינקס (להלן: NPC) אזי הערעור שהגיש העותר יימחק, וכי ככל שהיא תקבע כי מדובר בסרטן חלל האף והסינוסים (להלן: SNC), אזי הערעור יתקבל במובן זה שייקבע כי קיים קשר סיבתי בין מחלתו של העותר לבין עבודתו. להסכמת הצדדים כאמור ניתן תוקף של החלטה (להלן: ההסדר הדיוני). 4. בהתאם לאמור, שלחו הצדדים לד"ר אורי שלוש שאלות הבהרה ובתשובותיה ציינה כי העותר "לקה ב NPS [כך במקור, י.ו.] או SNC בשנת 2004" ובהמשך צוין כי "לא סביר שהוא סובל משני הגידולים, אלא יותר הגיוני שהוא סובל מ SNC". 5. לאחר קבלת תשובותיה של ד"ר אורי ביקש המל"ל להפנות לד"ר אורי שאלות הבהרה נוספות. העותר התנגד לכך וטען כי בהתאם להסדר הדיוני ולתשובותיה של ד"ר אורי, יש להורות על קבלת הערעור. 6. בהחלטתו מיום 26.11.2019 ציין בית הדין הארצי כי בהתחשב בפער המשמעותי שבין חוות דעתה המקורית של ד"ר אורי לבין תשובותיה לשאלות ההבהרה ללא הסבר מספק, ראוי לשקול בשלב זה את החזרת התיק לבית הדין האזורי לצורך מינויו של מומחה רפואי נוסף שישיב לשאלה מהי המחלה ממנה סובל העותר. בהמשך לכך, ולאחר קבלת עמדת הצדדים בנדון, ביום 11.12.2019 ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית הדין הארצי ובה נקבע כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף מתחום אף אוזן גרון, וזאת על מנת שיחווה דעתו בשאלה האמורה. על החלטה זו, כאמור, נסבה העתירה דנן. העתירה דנן 7. בעתירה נטען, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הארצי חרג מסמכותו בכך שלא כיבד את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההסדר הדיוני, אשר אף קיבלו תוקף של החלטה. בתוך כך נטען כי אף אם בית הדין הארצי סבר, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטה מיום 26.11.2019, כי קיים פער בלתי מוסבר בין חוות דעתה המקורית של ד"ר אורי לבין תשובותיה לשאלות ההבהרה, הרי שאין בעובדה זו כדי לבטל את ההסדר הדיוני. למעשה, כך נטען, בבסיס ההסדר הדיוני עומדת ההנחה כי קיימת אפשרות לפער כאמור, שאם לא כן לא היו מתבקשות שאלות ההבהרה ולא הייתה מעוגנת בהסדר הדיוני האפשרות לפיה ד"ר אורי תציין שהגידול ממנו סובל העותר הוא מסוג SNC, ולא מסוג NPC כפי שקבעה בחוות דעתה. 8. בתגובת המל"ל נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל השיהוי שנפל בהגשתה, בחלוף למעלה משישה חודשים לאחר מתן פסק הדין מושא העתירה, ורק לאחר שהתקבלה זה מכבר חוות דעתו של המומחה הנוסף שמונה על-ידי בית הדין האזורי (ד"ר ראובן בן טובים), ובה צוין כי הסרטן בו לוקה העותר הוא מסוג NPC. כן נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל אמות המידה המצומצמות להתערבות בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. לגופו של עניין, נטען כי לאור הפגמים והסתירות שנפלו בחוות דעתה ובתשובותיה של ד"ר אורי לא היה ניתן לממש את ההסדר הדיוני ככתבו וכלשונו, ועל כן לא נפלה שגיאה בהחלטתו של בית הדין הארצי להשיב את הדיון לבית הדין האזורי ולהורות על מינוי מומחה נוסף. 9. העותר ביקש להשיב לתגובת המל"ל, ובתשובתו טען כי השיהוי בהגשת העתירה נבע ממצבו הרפואי, מהחלפת בא-כוחו וממשבר הקורונה. כן נטען כי אין סתירה בין חוות דעתה המקורית של ד"ר אורי לבין תשובותיה, וכי אף אם קיימת סתירה כאמור, הרי שאפשרות לקיומה של סתירה הייתה נדבך מרכזי בהסדר הדיוני. דיון והכרעה 10. לאחר העיון בעתירה, בנספחיה, בתגובת המל"ל ובתגובת העותר לתגובת המל"ל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בשל היעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. 11. כידוע, ההלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. משכך, התערבות בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה תיעשה במשורה, במקרים בהם נפלה טעות משפטית מהותית ושיקולי הצדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-685 (1986); בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 11 (17.5.2020)). לא מצאתי כי המקרה הנדון בא בגדר מקרים חריגים אלה. 12. מעבר לנדרש, אוסיף כי קיומו של ההסדר הדיוני ככתבו וכלשונו כלל לא היה אפשרי לנוכח תשובותיה של ד"ר אורי לשאלות ההבהרה שהופנו אליה. ד"ר אורי נשאלה שלוש שאלות הבהרה, ובהן השאלות הבאות: "1. בהתבסס על: דיסק צילומי הסי. טי מיום 3.1.06 ותוצאות MRI מיום 6.8.08, והשלמת חוות הדעת של ד"ר הוכמן מיום 25.10.18, ודוחות פתולוגיים משנת 2005 ושנת 2008, המצורפים בזאת לעיונך – האם ה[עותר] לקה בNPC ו/או SNC ומתי לקה במחלה זו על פי המסמכים שלפנייך? פרטי ונמקי. ... 3. ... האם על פי הסי. טי מ3.1.06 שנצפה גם בחלל האף וגם בנזופרינקס ניתן לומר שה[עותר] סבל מגידול NPC וגם SNC" (ההדגשה הוספה, י.ו.). תשובותיה של ד"ר אורי לשאלות האמורות לא כללו אמירה ברורה באשר לסוג הגידול בו לקה העותר, ולא ניתן לחלץ מהן תשובה חד משמעית באשר למחלתו. בנוסף, ד"ר אורי כלל לא פירטה ונימקה את מסקנותיה כפי שנתבקשה. כך, בתשובתה ציינה ד"ר אורי כלהלן: "א. ... [העותר] לקה ב NPS [כך במקור] או SNC ב 2004 ... ... ג. ... לא סביר שהוא סובל משני הגידולים, אלא יותר הגיוני שהוא סובל מ SNC" (ההדגשות הוספו, י.ו.). הנה כי כן, במסגרת תשובותיה הקצרות ציינה ד"ר אורי כי העותר לקה בגידול מסוג NPC או בגידול מסוג SNC, זאת כאמור, מבלי לנמק תשובתה ומבלי לציין אילו מבין המסמכים אליהם הופנתה תומך באבחנה זו (שכשלעצמה אינה חד משמעית). כמו כן, מספר שורות לאחר מכן, ובניגוד לאמור, ציינה ד"ר אורי כי "יותר הגיוני" שהגידול הוא מסוג SNC, וגם זאת מבלי לנמק עמדתה זו אשר אכן אינה מתיישבת עם חוות דעתה המקורית. 13. בנסיבות אלה, ומשתשובות ההבהרה של ד"ר אורי אינן מובילות למסקנה ברורה ולא ניתן להכריע על פיהן, לכאן או לכאן, מצא בית הדין הארצי כי לא ניתן לקיים את ההסדר הדיוני. לא מצאתי להתערב בהחלטה זו, המתיישבת עם הגיונם של הדברים. כאמור, בהסדר הדיוני נקבעו שתי חלופות – (1) ד"ר אורי תעמוד על עמדתה שמדובר בסרטן מסוג NPC; (2) ד"ר אורי תקבע שמדובר בסרטן מסוג SNC. אף אחת מבין שתי החלופות לא התקיימה – ד"ר אורי לא עמדה על עמדתה שמדובר בסרטן מסוג NPC, אך היא גם לא קבעה שמדובר בסרטן מסוג SNC, אלא קבעה כי "יותר הגיוני" שזהו סוג הסרטן הנדון, וזאת, כאמור, מבלי לנמק עמדתה ואת השינוי שחל בה. 14. במצב דברים זה, אני סבורה כי בית הדין הארצי לעבודה לא חרג מסמכותו בקבעו כי יש להשיב את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, על מנת שימנה מומחה נוסף שיחווה דעתו בשאלת סוג המחלה בה לקה העותר, ואף לא חרג בכך מההסדר הדיוני, באשר ההסדר הדיוני עסק במצב בו יתקיימו אחת מבין שתי אפשרויות – אשר כאמור אף אחת מהן לא התקיימה במלואה, וממילא לא ניתן היה לקיים את ההסדר. לצד האמור ובשולי הדברים, אציין כי ככלל ראוי שהסדרים דיוניים יהיו בהירים דיים ויביאו בחשבון את מכלול המצבים השונים אשר עשויים להתקיים, תוך שמירה על גמישות, וזאת על מנת למנוע אי-הבנות וקשיים פרשניים כבמקרה הנדון. 15. לכל האמור יש להוסיף כי דין העתירה להידחות אף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. כפי שצוין בתשובת המל"ל, העותר הגיש את העתירה בחלוף למעלה מחצי שנה לאחר מתן פסק הדין מושא העתירה, ורק לאחר שהתקבלה כבר חוות דעתו של המומחה הנוסף בבית הדין האזורי, אשר אינה מועילה לעותר. העותר אמנם טען כי השיהוי נבע ממצבו הרפואי, מהחלפת בא-כוחו וממשבר הקורונה הכללי, ואולם לא שוכנעתי כי יש בכל אלה כדי להסביר את התקופה הארוכה שחלפה עד להגשת העתירה, וזאת אף מבלי לנמק את השיהוי האמור במסגרת העתירה עצמה. 16. נוכח כל האמור, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באלול התש"ף (‏14.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20031330_R08.docx הא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1