קרבצוב יורם נ. מלח הארץ בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 3132/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3132/14 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג המערער: קרבצוב יורם נ ג ד המשיבים: 1. מלח הארץ בע"מ משיבים פורמלים: 2. עיזבון המנוח קרבצוב שמואל ז"ל 3. עיזבון המנוח קרבצוב דוד ז"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א 003516-05-12 שניתן ביום 13.03.2014 על ידי כבוד השופט רון סוקול בשם המערער: עו"ד מיכאל דינציס בשם המשיבה 1: עו"ד ארז הראל ועו"ד הראל שחם פסק-דין השופט י' עמית: עניינו של ערעור זה בטענה לזיוף הסכם מכר מקרקעין. 1. מעשה בשתי חלקות המשמשות לחקלאות בשטחי המועצה האזורית חוף הכרמל, הידועות כחלקות 15 ו-19 בגוש 10531 (להלן: המקרקעין). המקרקעין היו בשעתו בבעלות משותפת של שמואל קרבצוב ז"ל (להלן: שמואל) ואחיו מיכאל קרבצוב ז"ל (להלן: מיכאל), שהוא אביו של המערער. למערער אח בשם דוד, ולאחר פטירתם של הוריהם ירשו השניים את חלקו של אביהם, כך שהמקרקעין נרשמו על שם שמואל (חצי) ועל שם המערער ודוד (רבע כל אחד). שמואל, דודו של המערער, עבד אצל המשיבה 1 (שבמהלך השנים שינתה את שמה מספר פעמים). ביום 22.5.1986 נחתם הסכם בין שמואל, דוד והמערער מצד אחד לבין המשיבה מצד שני, ולפיו מכרו השלושה את מלוא זכויותיהם במקרקעין תמורת 39,877 ₪ (להלן: ההסכם). ההסכם נחזה להיות חתום על ידי השלושה, בתחתית כל דף מופיעים ראשי תיבות המוכרים וחתימות מלאות בעמוד האחרון. אין חולק כי עיסקת המכר דווחה למנהל מיסוי מקרקעין והמס שולם. למרות חתימת ההסכם ותשלום המס, לא בוצעה העברת בעלות במקרקעין על שם המשיבה, ורק בשנת 2012 נרשמה לטובתה הערת אזהרה. אין חולק כי החל משנת 1986 המשיבה השכירה את המקרקעין לקיבוץ ניר עציון וגבתה מהקיבוץ דמי שכירות, ללא כל טענה או מחאה מצד המערער. 2. המערער הגיש תביעה לבית משפט קמא, בה נטען כי בעקבות מספר עסקאות שביצע בשנת 2009 נודע לו אודות ההסכם, וכאשר בדק את נסח הרישום גילה להפתעתו שהחלקות רשומות עדיין על שם בני משפחת קרבצוב. לטענת המערער, הוא לא חתום על ההסכם, חתימתו זוייפה והוא לא קיבל תמורה. אציין כי יורשו של שמואל הצהיר כי אין לו כל תביעה או טענה כלפי המשיבה, וגם דוד (שביני לביני הלך לעולמו), הצהיר כי למיטב ידיעתו הזכויות במקרקעין נמכרו למשיבה, ואין לו כל זכויות במקרקעין או כל טענה כלפי המשיבה. מכאן, שהמערער הוא היחיד מבין שלושת המוכרים אשר כופר בחתימתו על ההסכם. המשיבה טענה כי ההסכם נערך ונחתם עם כל השותפים, לרבות המערער, וכי המערער אף חתום על אישורי התשלומים ששולמו על פי ההסכם. כל צד תמך עמדתו בחוות דעת גרפולוג מטעמו. בחוות דעת הגרפולוג חג'ג' מטעם המערער נכתב כי "קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה 1) ששתי החתימות שבמחלוקת ..." לא נחתמו על ידי המערער. אלא שהגרפולוג חג'ג' התייחס אך ורק לחתימות על ההסכם, בעוד שהגרפולוגית קרן רווה מטעם המשיבה התייחסה גם לחתימות המערער על גבי אישורי קבלת התמורה. מסקנתה היתה כי המדובר בחתימות של המערער, וכי על גבי ההסכם לא מופיעות חתימות של המערער אלא כיתוב בכתב יד של שמו, שלדעתה נכתב על ידי המערער עצמו. שני הצדדים הסכימו לוותר על חקירת המומחים מטעמם, וחוות הדעת הוגשו בהסכמה. 3. בית משפט קמא בחן את החומר שבפניו, וציין כי המוכרים שמואל ודוד הלכו כבר לעולמם, ומצד המשיבה חתמו על ההסכם עורך דין ג'ינאו ז"ל ומר דוד דנקנר, שהגיע לגיל 86 בעת שמיעת הראיות ולא ניתן היה לזמנו לעדות. בנוסף לסכום של 8,000 ₪ ששולם במועד חתימת ההסכם, הציגה המשיבה אישור תשלום מיום 22.5.1986 שעליו נרשם "תשלום 1 ע"ח חלקות 15 בגוש 10531 וחלקה 19 בגוש 10531 ע"פ הסכם מיום 22.5.1986". על האישור מופיעות שלוש חתימות הנחזות כחתימותיהם של שלושת המוכרים. בנוסף הוצגו שני אישורים על תשלומים נוספים בסך 12,500 ₪ כל אחד, שגם הם נחזים כחתומים שלושת המוכרים. בנוסף הוצג אישור על תשלום 3,000 ₪ לשמואל ושני תשלומים בסך 1,500 ₪ כל אחד לדוד ולמערער. על אישורים אלה חתימות הנחזות כחתימתה של הניה קרבצוב, אלמנתו של שמואל. בית המשפט העדיף את מסקנותיה של הגרפולוגית רווה מטעם המשיבה, באשר הגרפולוג חג'ג' לא התייחס כלל לאפשרות שמדובר בכתיבת השם להבדיל מחתימה. לעומתו, הגרפולוגית רווה הגיעה למסקנה שהמערער עצמו כתב את שמו, וכפי שציין בית משפט קמא, גם התבוננות ויזואלית של מי שאינו מומחה לכתבי יד מעידה על הדמיון בכיתוב. ועיקרו של דבר – הגרפולוג חג'ג' לא בדק את החתימות על גבי אישורי התשלום, בעוד שהגרפולוגית רווה ערכה השוואה של החתימות על גבי האישורים. זאת ועוד. גם על טפסי הדיווח לרשויות מס שבח מופיעות חתימות של המערער, שהגרפולוג חג'ג' לא התייחס אליהן, בעוד שהגרפולוגית רווה הגיעה למסקנה כי המערער חתום גם על טפסים אלה. בית משפט קמא ציין כי חלק ממסמכי ההשוואה נחתמו על ידי המערער בפני עורך דין יואב סלומון. הלה הצהיר כי לא ערך את ההסכם ואינו יודע בפני מי נחתמו הצהרות לשלטונות מיסוי מקרקעין, אך זכור לו כי ההצהרות נרשמו על ידו וכי דיווח על העסקאות ויש בידיו אישורים על תשלום כל המיסים. בית משפט קמא ציין שאינו רואה סיבה שלא ליתן אמון בעדותו של עו"ד סלומון, וכי סילוק כל החובות למס שבח מחזקות ההנחה כי המערער הסכים למכירת הזכויות. בית משפט קמא מצא כי גרסתו של המערער בהליכים לא הייתה עקבית במספר נקודות שפורטו על ידו בפסק הדין, מה שמטיל צל על מהימנות גרסתו. בנוסף, המוכרים האחרים אישרו את תוקפו של ההסכם; המערער עצמו סיפר כי פנה לגיסתו רחל, יורשתו של דוד, וזו הבהירה לו כי המקרקעין נמכרו וכי אף הוא הסכים וחתם, וכך אמר לו גם איתן, יורשו של שמואל; כי מאז שנת 1986 המערער לא עשה דבר בקשר למקרקעין, למרות שאלו הושכרו לקיבוץ ולמרות שהמערער אישר כי יום אחד הפסיק לקבל כסף; גם כאשר גילה המערער, לטענתו, בשנת 2009 את דבר קיומו של ההסכם, לא עתר לקבלת חלקו בדמי השכירות ולא עשה דבר עד להגשת התביעה בשנת 2012, שאז גם הגיש תלונה על זיוף החתימות. לסופו של יום בית משפט קמא שוכנע שהמערער הסכים למכירת הזכויות למשיבה, חתם על הסכם המכר וקיבל את התמורה. משכך, נדחתה תביעת המערער ונתקבלה התביעה שכנגד של המשיבה, ובית המשפט הצהיר כי היא זכאית להירשם כבעלים של המקרקעין. על כך נסב הערעור שלפנינו. 4. בערעורו ובסיכומיו טען המערער כי נטל ההוכחה לאמיתות חתימתו רובץ על המשיבה; כי הוא לא חתם על ההסכם, לא ניהל משא ומתן על מכירת חלקו במקרקעין, ולא קיבל תמורה כלשהי ממכירתן. לטענת המערער, תצהיריו ועדותו "לא נסתרו כלל ויש לקבלן כפי שהן". המערער טען כי שתי חוות הדעת הגרפולוגיות תומכות בעמדתו, מאחר שרק חתימה היא ביטוי להוכחת גמירת הדעת של המוכר ולא די בכך שבמקום חתימתו מתנוססת "כתובית של המערער", כטענתו. לטענת המערער, עו"ד סלומון הודה בעדותו כי אינו זוכר שהמערער חתם בפניו. עוד הלין המערער על כך שבית המשפט לא מינה מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט, ולטענתו, התנגדותה של המשיבה למינוי מומחה מטעם בית המשפט מדברת בעד עצמה בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע". עוד טען המערער, כי אין לייחס חשיבות כלשהי לטענת המשיבה לגבי חתימתו על אישורי התשלום, הואיל והפלוגתא היחידה בתיק היא אם המערער חתם על הסכם המכר. כן הצביע המערער על כך שהמשיבה לא רשמה הערת אזהרה לזכותה במשך 26 שנה. 5. דין הערעור להידחות. לאחר ש"מקלפים" את טענות המערער, הרי שאין לפנינו אלא את עדותו היחידה, בבחינת הבל פה, כי לא חתם על ההסכם. המערער לא מתמודד כלל בערעורו עם מסקנותיו של בית משפט קמא, והוא חוזר ו"ממחזר" את טענותיו בערכאה קמא. 6. אין חולק כי ההסכם נעשה ונחתם ודווח למס שבח ושולמה תמורה. הטענה של המערער כי דודו (שמואל) ואחיו (דוד) מכרו את חלקם במקרקעין אך הוא לא עשה כן, היא עדות יחידה של בעל דין ללא כל ראיה בצידה. לחוות הדעת של הגרפולוג חג'ג' אין כל משקל מאחר שאינה תורמת דבר לחזית המחלוקת. זאת, מאחר שמר חג'ג' לא התייחס לשאלה האם מדובר בכתב ידו (להבדיל מחתימתו) של המערער, ולא התייחס כלל לשאלת אותנטיות חתימותיו של המערער על אישורי התשלום. למעשה, כפי שעולה במרומז מהערעור, המערער אינו כופר בחתימותיו על אישורי התשלום, אלא שלגישתו השאלה היחידה השנויה במחלוקת היא אם חתם על ההסכם אם לאו. ולא היא. אפילו היה המערער מוכיח כי לא חתם על ההסכם – מה שנסתר לחלוטין על ידי המשיבה – לא היה די בכך כדי לקבל את התביעה. כידוע, להבדיל מעסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב, שליחות לביצוע עסקה במקרקעין, יכול שתהיה בעל פה או על ידי התנהגות השולח (ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497 (1990); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 79-78 (1983); אהרן ברק חוק השליחות כרך א 551-552 (מהדורה שניה, 1996)). במקרה דנן, קבלת התמורה כפי שמשתקף מאישורי התשלום, והידיעה אודות ההסכם כפי שעולה מהתנהגותו של המערער לאורך השנים, כמוה כאשרור של פעולת שליחות שנעשתה בשמו של המערער על ידי בני משפחתו (שוב, אפילו בהנחה, שאיני מקבל, כי לא הוא עצמו חתם על ההסכם אלא דודו ואחיו). 7. וחזרה לענייננו. בית משפט קמא יצא מנקודת מוצא כי הנטל על המשיבה להוכיח את אותנטיות ההסכם, אך בסופו של יום הגיע למסקנה כי המשיבה עמדה בנטל, ואחזור ואמנה חלק מהראיות. ראשית, אקדים ואזכיר כי גרסתו של המערער לא היתה מהימנה על בית משפט קמא, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. המערער לא הגיש חוות דעת נגדית לגבי אותנטיות חתימתו על אישורי התשלום, והשוואת חתימות המערער על גבי אישורים אלה והחתימות על המסמכים שנחתמו בפני עו"ד סלומון בשנים 2001-2000 נחזים כזהים לעיני הדיוט. העובדה שהמומחה מטעם המערער בחר שלא להתייחס לאישורי התשלום, חרף טענת המערער כי הראה אותם למר חג'ג' (עמוד 16 לפרוטוקול מיום 30.6.2013), כמוה כהימנעות מלהביא עד או ראיה, על כל המשמעויות הראייתיות הכרוכות בכך. לא ייפלא כי בית המשפט מצא לאמץ את חוות דעתה של הגרפולוגית רווה, שקבעה כי המדובר בחתימתו של המערער. המערער הלין על כך שבית המשפט לא מינה מומחה מטעמו. תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי...", ודוק: רשאי ולא חייב. במקרה דנן, בהיעדר חוות דעת מומחה מצד המערער המתייחסת לחזית המחלוקת, בית המשפט לא מצא טעם למינוי מומחה מטעמו. ובכלל, חוות דעת גרפולוגית אינה תרופה לכל מכאוב ואינה ראיה קונקלוסיבית שיש בה כדי לגבור על מערך ראיות (ראו והשוו פסק דיני בת"א 426/02 (מחוזי חיפה) בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ (14.2.2006)). 8. לכך יש להוסיף את שני תצהיריו של עו"ד סלומון, מהם עולה כי בשנת 1988 נתבקש לטפל בהצהרות למס שבח בקשר להסכם, וכי בשנת 2000 לערך, נתבקש לטפל בעסקה למכירת זכויות המערער וקרוביו בחלקה אחרת (חלקה 21 בגוש 10542) והמערער אף ביקר לשם כך במשרדו לפחות פעמיים. על כך חזר עו"ד סלומון בעדותו, בה הבהיר כי אינו יכול לזכור פוזיטיבית אם נפגש בשנת 1988 עם המערער לצורך הדיווח לרשויות המס (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 24.5.2012). 9. לא רק שבני משפחתו של המערער לא תמכו בתביעתו, אלא שהמערער עצמו סיפר כי כאשר פנה אליהם הם אמרו לו כי גם הוא מכר את חלקו. כך נאמר בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית של המערער: "הנני להצהיר כי לאחר שמר שי שפירא בדק והראה לי כי הכל נקי בטאבו ואז פניתי לשאר בני משפחתי ושאלתי אם הם לא מכרו והם רוצים למכור ואז הופתעתי מתשובתם כי הקרקעות שלהם נמכרו וכי גם אני מכרתי כפי שמופיע בהסכם". בחקירתו אישר המערער כי גיסתו, אשת אחיו דוד שהלך לעולמו, אמרה לו כי דוד מכר את המקרקעין וגם הוא מכר את המקרקעין. אכן, אין באמירה זו הודיה כי בני משפחתו של המערער אמרו לו שהוא חתם על ההסכם, אך יש בדברים כדי להעיד על כך, שלבני המשפחה היה ברור כי המערער מכר את חלקו יחד עימם. ובכלל, אם המערער לא מכר את חלקו במקרקעין, מי שילם את מס השבח עבור חלקו? (סכום של 9,972 ₪ בשנת 1986, כפי שעולה מהאישור שצורף כמוצג מש/6/ג למוצגי המשיבה בערכאה זו). 10. ואם לא די בכל אלה, הרי שהמערער חדל מלנהוג במקרקעין מנהג בעלים משנת 1986. המערער לא קיבל דמי שכירות עבור החלקות ולא עשה דבר לגביהן, למרות שאלו הוחזקו על ידי הקיבוץ, ולמרות שהמערער אישר בעדותו כי יום אחד הפסיק לקבל כסף, אם כי לטענתו היה מדובר בסכומים נמוכים ביותר: ש. אז יום אחד הפסקתם לקבל את הכסף? ת. כן (עמודים 16-15 לפרוטוקול). 11. אין דרכו של אדם לשקוט על שמריו נוכח מעשי זיוף ותרמית. כפי שציין בית משפט קמא, המערער השתהה כשלוש שנים טרם הגיש תביעתו, למרות שלטענתו נודע לו על הזיוף בשנת 2009. 12. אשר לתמיהתו של המערער על כך שהמשיבה לא השלימה את העברת הבעלות עד סמוך להגשת התביעה, הרי שתשובה לכך ניתנה בתצהירו של עו"ד סלומון, שהסביר כי לאחר פטירתו של עו"ד ג'ינאו, נתברר כי מספר עסקאות שהיו בטיפולו לא הושלמו ברישום, והוא נתבקש להשלים חלק מהן. 13. סוף דבר, שמכלול הראיות מצביע על כך שהמערער חתם על ההסכם, ולמיצער, ידע והסכים למכירת חלקו במקרקעין. אשר על כן הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪. ניתן היום, א' בתמוז התשע"ה (18.6.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14031320_E11.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il