מילוז (1989)בע"מ נ. פריניר (הדס 1987) בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3126/22 וערעור משיב לפי תקנה 137(ב) לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן המערערת: מילוז (1989) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. פריניר (הדס 1987) בע"מ 2. בוגופן בע"מ 3. נקש ברודרס ריאלטי 4. יוסף (ג'ו) נקש 5. אבי נקש 6. עמרם אהרוני 7. משה ארבוס המערערת בערעור משיב: המשיבים בערעור משיב: 8. דותן אקספרס בע"מ פריניר (הדס 1987) בע"מ נ ג ד 1. מילוז (1989) בע"מ 2. בוגופן בע"מ 3. נקש ברודרס ריאליטי 4. יוסף (ג'ו) נקש 5. אבי נקש 6. משה ארבוס 7. דותן אקספרס בע"מ 8. עמרם אהרוני ערעור על החלטות ופסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 48621-11-12 מיום 29.7.2020 ומיום 14.1.2021 שניתנו על ידי כב' השופטת תמר אברהמי; ערעור משיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 48621-11-12 מיום 9.12.2021 שניתן על ידי כב' השופטת תמר אברהמי תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשפ"ד (6.5.2024) בשם המערערת: עו"ד ליאור דגן; עו"ד לירון ליברמן; עו"ד נדב שפר בשם המשיבות 2-1 והמערערת בערעור משיב: עו"ד אפרים אופק אהרון; עו"ד יובל קלימי בשם המשיבים 5-3: עו"ד נועם רונן בשם המשיבים 8-6: עו"ד אריה ארבוס פסק-דין 1. עניינם של הערעורים המאוחדים שלפנינו בהתחשבנות בין שתי המערערות שהן חברות העוסקות בשוק העגבניות המעובדות: פריניר (הדס 1987) בע"מ (להלן: פריניר) ומילוז (1989) בע"מ (להלן: מילוז). מילוז הייתה חברה נכדה של פריניר, כאשר בין השנים 2010-2006 הוחזקו מניותיה על ידי חברת בוגופן בע"מ (להלן: בוגופן), שהיא חברה קשורה לפריניר. כנגד החברות התנהל הליך בבית הדין להגבלים עסקיים, לאחר שרשות ההגבלים העסקיים (כיום: רשות התחרות) יזמה בקשה להפרדת החברות. בסופו של ההליך, מכרה בוגופן בחודש פברואר 2010 את מניות מילוז לחברת פרי הגליל (תעשיות) בע"מ (להלן: פרי הגליל). 2. פריניר הגישה תובענה כנגד מילוז בה טענה לחוב של מילוז כלפיה בגין מספר עסקאות ובשל החוב השוטף של מילוז, כפי שמתבטא בספרי שתי החברות. ואילו מילוז הגישה תביעה שכנגד נגד פריניר, בוגופן ובעלי המניות ונושאי התפקיד (הם המשיבים 8-3 בע"א 3126/22). לטענת מילוז, בעסקאות בינה לבין פריניר דבקה אי חוקיות בשל הפרת צווים של הממונה על התחרות בתקופה שבין מועד הצו (חודש מאי 2007) עד למועד שבו נרכשה מילוז על ידי פרי הגליל, וכי פריניר שלטה במילוז והפכה אותה לכלי בידיה במהלך התקופה הרלוונטית, ובשל כך נגרמו למילוז נזקים. 3. בשל טענת אי החוקיות וההגבלים העסקיים, פוצל הדיון וביום 29.7.2020 ניתן על ידי בית משפט קמא פסק דין חלקי וביום 9.12.2021 ניתן פסק דין סופי (שתוקן לאחר מכן בעקבות בקשת הבהרה של פריניר). בתמצית שבתמצית, בית המשפט קבע כי מילוז הפרה את העסקה הראשונה והשנייה, משלא סופקו מוצרים שהתמורה עבורם שולמה במלואה על ידי פריניר; וכי הוסכם בין הצדדים כי מילוז לא תחייב את פריניר בגין המכלה והוספת תוויות. לגבי העסקה השלישית הגיע בית המשפט למסקנה כי הצדדים הסכימו לבטל את רכיב הקוביות. תביעת מילוז לנזק שנגרם לה בשל "סוגיית ההגבלים" נדחתה לחלוטין, לאחר שבית המשפט אימץ ממצאיו של מומחה מטעם בית המשפט. אשר לחוב השוטף של מילוז כלפי פריניר – על פי כרטסת הנהלת החשבונות של פריניר החוב השוטף של מילוז בחודש מאי 2010 עמד על 1.163 מיליון ₪, בעוד לפי הכרטסת אצל מילוז, החוב לפריניר עמד על 1.134 מיליון ₪, ופריניר עתרה אפוא לחייב את מילוז על פי הרישום בכרטסת מילוז, קרי, בסכום הנמוך בין השניים. בית המשפט דן בטענת מילוז כי דינם של חלק מהחיובים להתבטל מאחר שהם משקפים עסקאות בלתי חוקיות שעמדו בניגוד לצו שניתן על ידי בית הדין להגבלים עסקיים. מילוז טענה כי "בניטרול" העסקאות הבלתי חוקיות, היא עומדת ביתרת זכות אל מול פריניר. בית משפט קמא קבע כי טענת אי החוקיות היא אמנם בגדר הרחבת חזית, אך למרות זאת, אל לבית המשפט להתעלם מסוגיה של אי חוקיות כאשר זו מועלית בפניו, וכי נפקות אי החוקיות היא ש"חיוביה הכספיים של מילוז כלפי פריניר ברכיבים החורגים יעמדו על 80% משיעורם, וכן יישאו הפרשי הצמדה אך לא הפרשי ריבית" (פסקה 69 לפסק הדין מיום 9.12.2021). 4. על פסקי הדין נסבים שני הערעורים שלפנינו. 5. לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים לפנינו ולאחר ששמענו טיעוני הצדדים, אך התחזקנו בדעתנו כי בסופו של יום לפנינו תביעה פשוטה של פריניר בגין חוב של מילוז כלפיה, תביעה שהסתבכה הרבה מעבר למידותיה הראויות, בשל טענת מילוז לאי חוקיות. בשורה התחתונה, לא מצאנו עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 6. למעלה מן הצורך נוסיף מספר הערות: א. איננו סבורים כי קופחה הגנתה של מילוז בשל פיצול הדיון ומאחר שנמנע ממנה, לחקור מספר עדים, שלטענתה, יכולים היו לסייע להגנתה ולתביעה שכנגד. ב. לא מצאנו ממש בטענת מילוז ל"אשם תורם" של פריניר או לטענתה כי הייתה ככלי בידיה של פריניר ולכן יש להידרש לכלל העסקאות בינה לבין פריניר שלא על פי דיני החוזים והמכר הרגילים. ג. כאמור, בשל טענת אי החוקיות, בית משפט קמא מצא שלא להכיר במלוא החוב השוטף. והדבר הוביל לטענת מילוז לכך שבית משפט קמא טעה בהחלטתו להבהרת פסק הדין, וכי בניטרול העסקאות הבלתי חוקיות עומדת לזכותה יתרת זכות של מעל שלושה מליון ₪. מנגד, טענה פריניר כי מלכתחילה לא היה מקום להפחית מהחוב השוטף. לטעמנו, רשאי היה בית משפט קמא להבהיר את פסק דינו וטוב עשה (השוו ע"א 9111/15 מרגלית ש.א. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (31.10.2017)). התלבטנו אם אין מקום לקבלת ערעורה של פריניר הן מן הטעם של הרחבת חזית והן מן הטעם שספק אם היה מקום שלא להכיר במלוא החוב, לאור מערך השיקולים ואמות המידה בקביעת התוצאה של חוזה בלתי חוקי לנוכח הוראת סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (ראו ע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי, פסקה 23 (12.9.2012)). בסופו של יום, מצאנו שלא להתערב בשיקול דעת בית המשפט ובדרך בה איזן בין האינטרסים המתנגשים בנושא אי חוקיות חוזה. 7. אשר על כן, שני הערעורים נדחים ללא צו להוצאות ביחסים שבין פריניר ומילוז. לטעמנו, לא היה מקום "לגרור" את המשיבים 8-3 לערכאת הערעור, ואשר על כן אנו מחייבים את מילוז לשאת בהוצאות המשיבים 5,4,3 ו-8 והוצאות המשיבים 6 ו-7, בסך של 35,000 ₪ לכל קבוצת משיבים (סה"כ – 70,000 ₪). ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשפ"ד (‏7.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22031260_E26.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1