פלוני נ. פלוני

2 1 בבית המשפט העליון ע"א 3125/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 30.4.2019 בתלה"מ 57278-05-18 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ל' ברינגר בשם המערערת: עו"ד תומר שלם פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) מיום 30.4.2019 בתלה"ם 57278-05-18 לפסול את עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. המערערת והמשיב ניהלו ומנהלים משך שנים הליכים משפטיים הנוגעים לבנם המשותף (להלן: הקטין) בסוגיות שונות ובעיקר סוגיות של משמורת וזמני שהות. עניינו של ההליך נושא הערעור דנן הוא בקשת המערערת (להלן: האם) למתן צו מניעה כנגד החלטת משרד העבודה, הרווחה, והשירותים הסוציאליים לפיה יוסר "חלקית" הפיקוח המתקיים על מפגשי המשיב (להלן: האב) עם הקטין. פסק הדין ניתן ביום 7.6.2018 ולפיו קיבל בית המשפט את התובענה והורה כי זמני שהות של האב עם הקטין יתקיימו רק במרכז הקשר ותחת פיקוח הדוק (להלן: פסק הדין). בפסק הדין תיאר בית המשפט את התנהלות האב בהליכים המשפטיים, לרבות העובדה שהקליט דיונים הנערכים בדלתיים סגורות ופרסם פרסומים מסיתים ובוטים כנגד רשויות הרווחה וכנגד שופטי בתי המשפט לענייני משפחה. וכך צוין בפסק הדין: "הנתבע [האב] מרבה לכנות את שופטי בית המשפט לענייני משפחה 'פושעים', הוא תוקף אותי באופן אישי, טוען שאני רומס את החוק, שאני מושחת, שאני הופך את היכל הצדק למדמנה, הוא טוען שבבית המשפט לענייני משפחה יושב שופט 'חלאת המין האנושי שפועל בשחיתות ובסדיזם' [...] הוא פונה אלי באמצעות הפייסבוק ומודיע לי שאם אמשיך את ההליך הקפקאי ואת פשעיי מאחורי דלתיים סוגרות, אפגוש את הדיון פתוח לציבור; הוא רשם בעמוד הפייסבוק שלו שהוא הקליט בעבר את הדיונים והודיע שהוא מתכוון להקליט את הדיונים בעתיד ולפרסמם, כפי שפרסם בעבר" (פסק הדין, בפסקה 32; הדגשות במקור). בפסק הדין ציין המותב גם כי "על המשטרה לבחון אם בהתנהלותו של הנתבע מהווה עבירה פלילית" והורה על העברת פסק הדין למשטרה. לאחר מתן פסק הדין נמשך ההליך בין הצדדים, בין היתר, בשאלת עיתוי ומיקום המפגשים במרכז הקשר בין האב לקטין ובניסיונות בית המשפט למנות מומחית לצורך קבלת הערכת מסוכנותו של האב. ביום 30.4.2019 החליט, כאמור, בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינם של הצדדים. בית המשפט תיאר את השתלשלות העניינים בהליך וציין כי חרף העובדה שפסק הדין הועבר למשטרה לא ננקט נגד האב כל הליך פלילי. בית המשפט הוסיף כי במסגרת ניהול התובענה הביע לא אחת את דעתו על התנהלות האב וכי מתגובות האב במהלך ההליך עולה שהוא סבור שדעתו של בית המשפט התגבשה לרעתו. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מסכים עם דעתו של האב אך סבור שמחמת מראית פני הצדק יש להורות על העברת המשך הדיון בתיק למותב אחר. לאחר ההחלטה לפסול את עצמו, דחה המותב את בקשת המשיב לתיקון פרוטוקול דיון שנערך ביום 26.3.2019. בית המשפט נימק את החלטתו לדון בבקשה לגופה על אף החלטת הפסלות בכך שמדובר בדיון שנערך בפניו, ולא בפני המותב שידון בתיק מכאן ואילך. מכאן הערעור דנן שבו גורסת האם כי החלטת המותב לפסול את עצמו – מיוזמתו ועל מנת שלא ליצור רושם שדעתו מוטה – אינה עומדת במבחן החשש הממשי למשוא פנים שנקבע בפסיקה לפסילת שופט. האם הטעימה כי בהחלטתו ציין המותב במפורש שהוא אינו מסכים עם דעתו של האב לפיה דעתו "נעולה". זאת ועוד, החלטתו הנוספת של המותב, לאחר מתן החלטת הפסילה, מעידה כי לא מתקיים כל חשש למשוא פנים כאמור. ביום 7.5.2019 דחיתי את בקשת הביניים שהגישה האם במסגרת הערעור דנן להורות על הפסקת ההליך בבית המשפט קמא עד להכרעה בערעור. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן הכללי לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היינו, מקום שבו מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. ואכן ככלל, אם אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ע"א 5210/16‏ פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 (16.8.2016)). עם זאת, כבר נפסק כי במקרים חריגים עשויה להתעורר אי נוחות שמצדיקה "ולוּ בשם מראית פני הצדק" החלפת שופט בשופט אחר (ראו למשל, ע"פ 3012/15 אבולעפיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.5.2015); ע"א 5544/14 נדב נ' פינק, פסקה 9 (4.6.2015)). במקרה דנן מדובר בהחלטה ל"פסילה עצמית" של שופט, שאינה ניתנת כעניין שבשגרה ואף שהודגש לא אחת בפסיקתנו כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן, לא הרי צו המורה לשופט – המבקש להמשיך לדון בתיק – להימנע מכך, כצו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 9144/07 פלונית (קטינה) נ' קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית, פסקה 5 (7.4.2008); ע"א 1520/11 עטון נ' סופר, פסקה 5 (21.3.2011); ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 5 (11.6.2018)). המקרה דנן הוא מקרה גבולי. בית המשפט ציין אמנם בהחלטתו כי אינו סבור שדעתו התגבשה או כי היא מוטה לרעת האב. עם זאת, בנסיבות החריגות של המקרה ובשים לב לכך שהמותב מצא לנכון להעביר לחקירת המשטרה את התנהלות האב הקשורה ישירות במותב ובניהול הליכים של בני-הזוג בפניו, אני סבורה, לא בלי התלבטות, כי אין להתערב בהחלטת המותב שלא להמשיך ולדון בהליך דנן. הערעור נדחה, אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ט (‏18.6.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19031250_V02.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1