פורום המשפחות השכולות נ. שר החינוך

11 בבית המשפט העליון עפ"ס 31230-03-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. פורום המשפחות השכולות 2. האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד המשיבים: 1. שר החינוך 2. הממונה על התכניות החיצוניות וקידום שותפויות במשרד החינוך 3. ועדת המכרזים – משרד החינוך המבקשים להצטרף בעת"מ (מינהליים י-ם) 32169-09-24: 1. "בצלמו" – ארגון זכויות אדם ברוח יהודית (ע"ר) 2. צבי מור 3. יעקב סמרנו 4. אוהד זיו לפידות 5. גליה חושן 6. יהושע סוקול 7. מירב חג'אג' 8. נתי סמדר ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעת"מ 32169-09-24 מיום 27.2.2025 שניתנה על ידי כב' השופט א' רובין; תשובה לערעור מטעם המבקשים להצטרף; תשובה לערעור מטעם המשיבים בשם המערערים: בשם המשיבים: בשם המבקשים להצטרף: עו"ד טל חסין; עו"ד עודד פלר עו"ד תהילה רוט עו"ד יהודה פואה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 27.2.2025 בעת"מ 32169-09-24, שבה המותב פסל עצמו מלדון בהליך. 1. בספטמבר 2023 הגישו המערערים עתירה מינהלית נגד החלטת המשיבים שלא לכלול תכנית חינוכית שיזמה המערערת 1 במאגר התכניות החיצוניות של משרד החינוך (מאגר גפ"ן) לשנת הלימודים התשפ"ד (עת"מ 56993-09-23; להלן: העתירה הראשונה). ביום 16.4.2024 נערך דיון בעתירה הראשונה בפני המותב, ובפתחו ציין המותב כי באולם נמצא "מנהל בית הספר שהוא שכן שלי" – אך כי המותב אינו יודע מדוע הלה הגיע לדיון ולא שוחח איתו על כל עניין שקשור לעתירה (בעמ' 1 ש' 14-13 לפרוטוקול). בהמשך הדיון הוסיף המותב וציין: "משעה שנודע לי שמנהל בית הספר שליד האוניברסיטה נוכח כאן, אבקש לציין שרעייתי חברה בועד המנהל של בית הספר כנציגת מכללת דוד ילין וגם הבת שלי למדה שם" (שם, בעמ' 7 ש' 27-26). הדיון המשיך להתנהל כסדרו, וביום 22.4.2024 נתן המותב פסק דין שבו קיבל את העתירה הראשונה. 2. בספטמבר 2024 הוגשה העתירה מושא הערעור שלפניי, שבה ביקשו המערערים להורות על השבת התכנית של המערערת 1 למאגר גפ"ן עבור שנה"ל התשפ"ה, לאחר שלטענתם התכנית הוסרה מן המאגר ללא הצדקה. ביום 20.9.2024 הוגשו לתיק בית המשפט שתי בקשות מטעם המבקשים (אשר, כעולה מהחומרים שלפניי, הם ארגון "בצלמו – ארגון זכויות אדם ברוח יהודית" וכן נפגעי פעולות טרור ובני משפחות חטופים): בקשת הצטרפות לעתירה כמשיבים או כידידי בית המשפט, ובצדה בקשה לפסילת המותב אשר נסמכה, בעיקרם של דברים, על אמירותיו שצוטטו לעיל מן הדיון בעתירה הראשונה (להלן: בקשת הפסלות הקודמת). בהחלטה מיום 30.9.2024 דחה המותב את שתי הבקשות. באשר לבקשת הפסלות, נקבע כי ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם ראוי לדון בבקשת פסלות מטעם מי שאינו בעל דין בהליך. עוד צוין כי בקשת ההצטרפות כללה טענות שונות כלפי המערערת 1, אך אין מקום לבררן לראשונה בבית המשפט ויש להקדים פניה לרשות המוסמכת. 3. ביום 28.11.2024 הגישו המבקשים בקשה נוספת להצטרפות לעתירה. המותב קבע כי הבקשה תידון בדיון המקדמי, והתיר למבקשים להגיש התייחסות כתובה בנוגע לעתירה. במהלך הדיון המקדמי ביום 12.12.2024 טען בא כוח המבקשים בפני בית המשפט, ובנוסף נשמעו דברים מטעם חלק מהמבקשים. ביום 22.12.2024 הגישו המבקשים בקשה נוספת לפסילת המותב, שבה טענו כי לאחרונה נודע לבא כוחם שרעיית המותב אינה רק חברת ועד מנהל בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה (ליד"ה), "אלא לכאורה גם חברת דירקטוריון בחל"צ בית הספר" (פסקה 1 לבקשה). לטענת המבקשים, מכך נובע שרעיית המותב היא "חלק בלתי נפרד מאורגני החברה" ומחזיקה ב"חובות ואחריות שילוחית"; וכי היא "כנראה גם מקבלת שכר או החזרי הוצאות כמקובל בדירקטוריונים", אך אף אם לא כך הדבר, מדובר בתפקיד "הנושא בחובו הטבות וכבוד" (שם, בפסקה 2). המבקשים הוסיפו וטענו כי מנהל תיכון ליד"ה, אשר "אחראי במסגרת עבודתו על אישתו של כב' השופט" (שם, בפסקה 11), הגיע לדיון בעתירה הראשונה במטרה לתמוך במערערים ולשאת דברים בפני בית המשפט, וכי בא כוח המערערים אף ביקש להעלותו על דוכן העדים. בנסיבות אלו, נטען כי קמה עילת פסלות בהתאם לסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או החוק), וזאת עקב "ענין אישי ממשי" שקיים למותב ולרעייתו בעתירה. זאת, לפי הנטען, מכיוון שהעתירה עוסקת "בנושא בו קרוב משפחה ממדרגה ראשונה של השופט מעורב בו עד לצוואר", ועקב חשש לניגוד עניינים בגין "העובדה כי בית הספר היה מעורב עד צוואר בפעילות הקשורה בעותרים ושקיבלה הד תקשורתי נרחב בעוד כב' השופט מתגורר דלת מול דלת למנהל בית הספר בו עובדת אשתו של השופט שם היא משמשת כחברת [דירקטוריון – י"ע] וועד מנהל ושביתו למדה בבית הספר" (שם, בפסקאות 3 ו-18). עוד הטילו המבקשים ספק בהצהרת המותב כי לא ידע מדוע המנהל הגיע לדיון בעתירה הראשונה, וטענו כי המותב "צידד בעותרים במאה אחוז" לאורך הדיונים בהליכים (שם, בפסקה 40). בנוסף ציינו המבקשים כי משרד החינוך לא התנגד לבקשת הפסלות הקודמת, וכי הייעוץ המשפטי למשרד החינוך אף סבר שיש מקום לפסול את המותב. 4. המערערים, מצדם, התנגדו לבקשת הפסלות, ואילו המשיבים (באמצעות בא כוח היועצת המשפטית לממשלה) טענו כי לא חל שינוי נסיבות שמצדיק סטייה מההחלטה שדחתה את בקשת הפסלות הקודמת. עוד הדגישו המשיבים בהודעה מיום 9.2.2025 כי "העמדה לפיה על רקע הרף המחמיר שנקבע בפסיקה בעניין פסילת שופט, ובנסיבות העניין, אין בסיס לבקשת [ה]פסילה הובאה להכרעת היועצת המשפטית לממשלה, לבקשת שר החינוך ונמצאה מקובלת עליה"; וכן כי "ניתנה לשר האפשרות להביא את עמדתו כלשונה במסגרת התשובה לבקשה לפסלות שופט כפי שהוגשה, אך הוא בחר שלא לעשות כן". ביום 7.1.2025 הגישו המבקשים הודעת עדכון שבה פירטו, בין היתר, על אירוע שהתקיים בתיכון ליד"ה כמה ימים קודם לכן ובו "השתתפו אנשי העותרות", ולטענתם רעיית המותב "כנראה אישרה את קיום האירוע החריג". בימים 16.1.2025 ו-28.1.2025 הגישו המבקשים הודעות נוספות והפנו לפרסומים ולמסמכים המלמדים, לשיטתם, על תמיכת שר החינוך ומשרדו בבקשה לפסילת המותב. 5. ביום 27.2.2025 נעתר המותב לבקשת הפסלות. תחילה הסביר המותב כי בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בבקשה, אמירותיו בדיון מיום 16.4.2024 התייחסו לשני מנהלים שונים: שכנו של המותב הוא מנהל בית הספר הניסויי בירושלים, ולצד זאת מנהל בית הספר ליד"ה נכח גם הוא באולם. בנוסף הסביר המותב כי "בעולם המשפט המונח ועד מנהל מקביל במהותו למונח דירקטוריון", אך כי הדיון בבקשת הפסלות יתבסס על היותה של רעייתו "'דירקטורית' בחברה לתועלת הציבור שבמסגרתה פועל בית הספר" (שם, בפסקה 5). עוד נקבע כי לצורך ההכרעה בבקשת הפסלות ייראו המבקשים "כאילו היו צד בתיק" (שם, בפסקה 6), אף שהם אינם צד להליך. לגופו של עניין הבהיר המותב: "מינויה של רעייתי כחברת הוועד המנהל נעשתה במסגרת עבודתה במכללה האקדמית לחינוך דוד ילין, וכנציגת המכללה. רעייתי איננה מקבלת שכר או החזר הוצאות בגין חברותה בוועד המנהל של בית הספר, מעבר לתמורה המשולמת לה בגין עבודתה במכללה האמורה. [...] אשת המותב איננה עובדת של בית הספר ובית הספר איננו 'שלה'. [...] רעיית המותב איננה מקבלת עבור הסכמתה לשמש כחברה בוועד המנהל תמורה או החזר הוצאות מבית הספר, והיא אף איננה מקבלת בגין כך תמורה או החזר הוצאות ממכללת דוד ילין מעבר לשכרה הרגיל" (פסקאות 3 ו-5 להחלטה). המותב ציין כי טענת הפסלות מבוססת על חברותה של רעייתו בוועד המנהל של בית ספר שמנהלו תומך בעמדת המערערים, וכי "ספק בעיני אם עובדה זו מקימה עניין אישי ממשי, של רעייתי או שלי, בהליך, בתוצאותיו או בצד לו" (שם, בפסקה 7). זאת, שכן בית הספר אינו צד להליך, ועמדתו של המנהל "איננה קשורה בהכרח לפעילות הוועד המנהל של בית הספר" (שם). עוד צוין כי למיטב זכרונה של רעיית המותב, "הוועד המנהל לא קיים בנוכחותה דיון בשאלת הזמנתו של העותר לבית הספר [הכוונה למערערת 1 – י"ע], ולא ידוע לה שהוועד המנהל נדרש לדון בנושא אף שלא בנוכחותה" (שם). מכל מקום, כך הודגש, לא הובאה ראיה לכך שההחלטה אם להזמין את המערערת 1 לבית הספר נתונה מלכתחילה לסמכותו של הוועד המנהל או נכללת בסמכויותיו הפדגוגיות של המנהל. בהמשך לכך חזר המותב והדגיש: "רעייתי איננה עובדת בית הספר, היא איננה מקבלת תמורה כלשהי מבית הספר, והיא איננה כפופה למנהל בית הספר" (שם). 6. לצד זאת, המותב הכיר בכך שמנהל בית הספר ליד"ה תמך בעמדת המערערים, וכי "הפורום הוזמן בעבר לבית הספר, וככל שתכניתו תוחזר למאגר גפ"ן נראה שהוא יוזמן שוב" (שם) – ומכאן שניתן לומר כי לבית הספר יש עניין בתוצאת ההליך. מכיוון שרעיית המותב חברה בוועד המנהל של בית הספר, ציין המותב כי "ניתן לראות בה חלק מבית הספר במובן הרחב של הדברים" – ו"בראי פרשנות מרחיבה" של הסעיף הרלוונטי בחוק בתי המשפט, יש לראות את רעיית המותב כמי שיש לה עניין בתוצאות ההליך "הגם שלא מדובר בעניין אישי ישיר" (שם). המותב הוסיף כי יש ליתן בענייננו "משקל מסוים" לשיקול מראית פני הצדק, שעשוי להכריע את הכף במקרי גבול. נוכח האמור, "ובשים לב לכך שבבקשת הפסלות הנוכחית פורטה עוצמת התמיכה של מנהל בית הספר בעותר" (הכוונה למערערת 1 – י"ע; שם), פסל המותב את עצמו מלדון בהליך מכוח סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט. 7. מכאן הערעור שלפניי, שבו חולקים המערערים על הפרשנות שנתן המותב לסעיף 77א(א1)(2) לחוק. עוד חולקים המערערים על אמירת המותב בדבר "עוצמת התמיכה" של המנהל במערערת 1, ולשיטתם האסמכתאות שצורפו לבקשת הפסלות אינן מבססות את טענת המבקשים. המערערים מלינים על "יצירת הזיהוי המוחלט" בין רעיית המותב לבית הספר, והם מדגישים כי לחברי הוועד המנהל "אין נגיעה לתכנים הנלמדים בכיתות ולתכניות המוזמנות" וכי תפקידו העיקרי הוא לאשר את תקציב בית הספר ולפקח עליו (פסקה 45 לערעור). לטענת המערערים, אף אם הוועד המנהל מיודע בנוגע לסוגיות פדגוגיות מהותיות, הוא אינו נדרש לאשרן; והזמנת תכניות לבית הספר מסורה לשיקול דעתם של הנהלת בית הספר והצוות החינוכי. לתמיכה בטענותיהם בהקשר זה צירפו המערערים תצהיר מטעם מנהל בית הספר ליד"ה. 8. המבקשים, לעומת זאת, סבורים כי יש לדחות את הערעור. בתשובתם מעלים המבקשים השגות על התנהלות המותב, שלטענתם נמנע מלגלות את העובדה שיש לו עניין אישי ביחס לשני מנהלים של בתי ספר שתומכים במערערים: שכנו שהוא מנהל בית הספר הניסויי, וכן מנהל בית הספר ליד"ה. לטענת המבקשים, המותב אמנם ציין שלא שוחח עם שכנו על העתירה, אך "לא שולל שיחות אחרות" ולא פירט על טיב הקשר שלו עם השכן; ובנוסף לא הובא פירוט "מה מערכת היחסים של השופט עם מנהל בית הספר ליד"ה בו עובדת אשתו האם הוא יודע למה הוא הגיע לדיון? האם הוא שוחח איתו על העתירה?" (פסקה 8 לתשובתם). עוד מפנים המבקשים לעמדה שהביע הייעוץ המשפטי למשרד החינוך במכתב מיום 6.5.2024 (אשר נשלח לפרקליטות מחוז ירושלים בעקבות פסק הדין בעתירה הראשונה), ולפיה היה ראוי שהמותב יפסול את עצמו מלדון בעתירה הראשונה. כמו כן מלינים המבקשים על התנהלות המערערים ועל האופן שבו הציגו את טענותיהם בערעור, ולשיטתם די בכך כדי לדחות את הערעור על הסף. המשיבים, מצדם, הודיעו כי לאחר הגשת העתירה התקבלה החלטה מינהלית עדכנית בעניינה של המערערת 1, שבעקבותיה העתירה במתכונתה הנוכחית התייתרה. בנסיבות אלו, ובשים לב לרף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות פסלות, סבורים המשיבים כי "במצב הדברים הנוכחי, בו העתירה עצמה התייתרה, ממילא אין עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא בסוגיית הפסלות" (פסקה 23 לתשובתם). 9. למען שלמות התמונה אציין כי לאחר הגשת הערעור ביקשו המערערים לצרף מסמך לערעורם (החלטת נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות בנושא המשיק להליך), וכן להגיש תגובה לתשובת המשיבים. לא מצאתי מקום להיעתר לבקשות, משלא מצאתי כי המסמך שצירופו התבקש הוא רלוונטי לסוגיה שבמוקד הערעור, ומשהערעור דנן אינו האכסניה המתאימה לדיון בשאלה אם העתירה התייתרה, אם לאו. עוד אציין כי לא מצאתי הצדקה לדחיית הערעור על הסף (השוו: ע"א 2852/08 מצנע נ' ויסולי, פסקה 8 (19.5.2008) (להלן: עניין מצנע)). בנסיבות המקרה הפרטניות, אף לא מצאתי לדון בשאלה אם היה מלכתחילה מקום לדון בבקשת הפסלות שהגישו המבקשים, אך אציין כי הגשת בקשת הצטרפות בעיקר לצורך הגשת בקשת פסלות היא פרקטיקה מוקשית, בלשון המעטה. אזכיר את שנפסק לא אחת בהקשר זה: "הזכות לטעון טענת פסלות נגד שופט, על-פי ההסדר החוקי הקיים, נתונה רק לבעלי-הדין [...] גם אילו הנחנו, כי עקרונית יש מקום להכרה מסוימת בזכות העמידה של אדם מן הציבור, להעלות טענת פסלות נגד שופט בהליך שהטוען אינו צד לו, רואים היינו להגביל הכרה זו לאותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם נראה גלוי וברור שלבעלי-הדין יש עניין שלא להעלות טענת פסלות הנסמכת על עילה מוצדקת, והעניין שיש לציבור, שהטענה תועמד לבירור, גובר בבירור על עניינם של הצדדים להליך להימנע מהעמדתה לבירור" (בג"ץ 1622/00 יצחק נ' נשיא בית-המשפט העליון, פ"ד נד(2) 54, 61 (2000); ראו גם: בג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (החלטות מהימים 31.8.2023, 11.9.2023 ו-7.1.2024); בג"ץ 6085/23 לביא זכויות האזרח מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' הרשות השופטת, פסקה 7 (13.8.2023)). 10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעתירה ובטענות המבקשים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. בעבר אמנם נפסק כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת פסילה עצמית אינה עניין של מה בכך, וכי יש ליתן משקל רב לתחושתו של השופט, שכן "לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן" (עניין מצנע, בפסקה 7). אך לצד זאת חשוב להדגיש מושכלות יסוד: הזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין. המבחן לפסילת שופט לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט הוא מבחן אובייקטיבי במהותו, ועל כן "שופט אינו חופשי לפסול עצמו, אלא על סמך נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים" (ע"א 6275/03‏ שגיא נ' סלע, פסקה 4 (28.7.2003) (להלן: עניין שגיא); ראו גם עניין מצנע, בפסקה 7; ע"א 3168/18 שפורר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פסקה 5 (11.6.2018) (להלן: עניין שפורר)). בצדק הודגש בפסיקה כי "פסילה עצמית של שופט בהיעדר עילה מספקת לכך, עלולה להוביל לפגיעה בהגינותו של המשפט ובאמון הציבור" (עע"מ 8548/21 עמותת מועדון כדורגל בנות נתניה נ' עיריית נתניה, פסקה 7 (5.1.2022)). 11. בפסיקה הוסבר בהקשר זה כי "כאשר החלטת המותב לפסול את עצמו מבוססת על יישום שגוי של דיני הפסלות, ולא על תחושה אישית של המותב כי הוא אינו יכול לדון בהליך ללא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים או לפגיעה במראית פני הצדק – אזי עשויה לקום הצדקה לערכאת הערעור להתערב בהחלטת הפסלות" (ע"א 2551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (31.5.2023)). ואכן, לאורך השנים הובאו בפני ערכאת הערעור מקרים שבהם החלטת פסילה עצמית נסמכה על פרשנות משפטית שגויה למונחים "קרבה ממשית" או "ענין אישי ממשי" שבסעיפים 77א(א1)(2-1) לחוק – וערכאת הערעור העמידה דברים על מכונם, והחזירה את ההליך לטיפולו של המותב שפסל עצמו ללא עילה שבדין (ראו למשל: עניין שפורר; ע"א 35/19 התותח אביזרי מיזוג ומזגנים (2003) ש.ד בע"מ נ' בן יער (7.2.2019); בש"א 9714/07 שמשית אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' שפרינגר (23.12.2007); כן ראו ע"א 10484/07 מאגנוס הנדסה ואחזקה בע"מ נ' אינגביר הנדסה בע"מ (10.3.2008)). 12. בענייננו, החלטת הפסילה של המותב התבססה כאמור על "פרשנות מרחיבה", כדבריו, של עילת הפסלות שבסעיף 77א(א1)(1) לחוק, אשר עוסקת ב"ענין אישי ממשי" של בן משפחה מדרגה ראשונה של המותב בהליך או בתוצאותיו – וזאת אף שלשיטת המותב "לא מדובר בעניין אישי ישיר" של רעייתו (פסקה 7 להחלטת הפסלות). הבעייתיות שבפרשנות זו ניכרת כבר ברובד הלשוני שעל פני הדברים, שכן קשה להבין כיצד יכול להתקיים "ענין אישי ממשי" בהיעדרו של "עניין אישי ישיר". מכל מקום, בפסיקה הובהר כי "יש לפרש את המונח 'עניין ממשי' על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים, תוך מתן משקל לקשר שבין העניין האישי ובין השופט וההליך שבו נתבקשה פסילתו" (ע"פ 566/21 ברמלי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (16.2.2021)). בענייננו, איני סבור כי נסיבות המקרה מלמדות על עניין אישי ממשי של רעיית המותב במערערת 1 או בעתירה, כלומר על "'עניין אישי ממשי' המקים חשש ממשי למשוא פנים" מצד המותב (כלשון בית המשפט בע"א 6686/11 מרחבים ירוקים בע"מ נ' כחול מקבוצת הפרדס בע"מ, פסקה 5 (17.10.2011)). 13. החלטת הפסילה העצמית נסמכה כאמור על חברותה של רעיית המותב בוועד המנהל של בית הספר ליד"ה – שאינו צד להליך. אף אם אקבל, לצורך הדיון, את הטענה שלבית הספר יש עניין בתוצאת העתירה – על אף אופיה הספקולטיבי של הטענה (השוו: ע"א 2976/11 מועדון עירוני להתעמלות חולון נ' פלונית, פסקה 7 (14.6.2011)) – הקשר העקיף בין רעיית המותב לבית הספר ליד"ה אינו מבסס עניין אישי ממשי שלה בתוצאת ההליך, אף לא בקירוב; וקל וחומר שקשר זה אינו מבסס עניין אישי ממשי של המותב בהליך. נשוב ונזכיר: רעיית המותב מכהנת בוועד המנהל של בית הספר ליד"ה כנציגת מכללת דוד ילין. היא אינה מקבלת מבית הספר שכר או החזר הוצאות עבור חברותה בוועד המנהל (או תשלום נוסף כלשהו בהקשר זה); היא אינה עובדת של בית הספר; היא אינה כפופה למנהל בית הספר; והיא לא השתתפה בדיון על הזמנת התכנית מושא העתירה (ולמיטב ידיעתה הוועד המנהל אף לא קיים כל דיון בנושא). כעולה מהחלטת הפסלות, ממילא לא הוכח שהוועד המנהל מוסמך לדון בהזמנת התכנית החינוכית של המערערת 1. נתון זה לא נסתר על ידי המבקשים בתשובתם לערעור; ואילו המערערים אישררו את הנושא בהבהירם, על סמך תצהירו של מנהל בית הספר, כי לוועד המנהל "אין נגיעה לתכנים הנלמדים בכיתות ולתכניות המוזמנות" וכי עיקר תפקידו של הוועד מתמצה בסוגיות תקציביות. 14. אל מול נתונים ברורים אלה עומדות טענות המבקשים, שהועלו ללא תימוכין, כי רעיית המותב עובדת תחת מנהל בית הספר, "כנראה" מקבלת תשלום עבור תפקידה זה, ו"כנראה" אישרה את קיומו של אירוע בהשתתפות המערערת 1. אולם, "על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות" (ע"א 4227/07 ליבוביץ נ' מיכאל, פסקה 5 (31.10.2007)). המבקשים אמנם הלינו בתשובתם על מידת הפירוט בהבהרות המותב, אך דבריו – אשר צוטטו בהרחבה לעיל – מדברים בעד עצמם ואינם טעונים כל הבהרה נוספת. כפי שנפסק: "הליך פסלות שופט אינו בגדר 'מסע דיג' אחר חייו של השופט, בדרכים שלא פורטו בבקשה אך מעלות שאלות, על מנת לייצר עילת פסלות יש מאין. על בעל דין המבקש את פסילת השופט הנטל להראות עילת פסלות, ולא ניתן לקבל מצב שבו בעל דין מעלה בעלמא 'מידע שהתקבל', ומצפה כי הנטל יעבור למותב להוכיח כי אותו 'מידע' אינו נכון" (ע"א 5203/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (11.10.2023)). 15. מכל זאת עולה כי לא מתקיימות בענייננו נסיבות אובייקטיביות המלמדות על עניין אישי של רעיית המותב בעתירה, לא כל שכן על עניין אישי ממשי שלה (השוו: ע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' ריקמן, פסקה 6 (16.8.2010); ע"א 5885/18 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' בנייני בר אמנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ, פסקה 7 (24.10.2018) (להלן: עניין מ.י שחם)). ענייננו אף רחוק מאותם מקרי-גבול חריגים ונדירים שעשויים היו, במקרים המתאימים, להצדיק את פסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק – ואזכיר את הפסיקה העקבית שלפיה "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי. הרחבת השימוש בטענה זו תביא לתוצאה של ריקון מתוכן של הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה" (ע"א 9108/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.12.2008); ראו גם: בשג"ץ 6712/23 יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת נ' התנועה למען איכות השלטון בישראל, פסקה 9 והאסמכתאות שם (7.9.2023); עניין שגיא, פסקה 6). ודוק: נוכח אופיו העקיף של הקשר בין רעיית המותב ובין בית הספר, השאלה אם ועד כמה מנהל בית הספר תומך בעמדת המערערים ממילא אינה רלוונטית לסוגיה שבמוקד הערעור (השוו: ע"א 3795/23 נהוראי נ' בני דוד מכינה ישיבתית, פסקה 10 (7.6.2023)). בשים לב לכך שהחלטת הפסלות נסמכה גם על "עוצמת התמיכה של מנהל בית הספר" במערערת 1 – גם בהיבט זה שגה המותב בעת יישום סעיף 77א(א1)(2) לחוק. 16. זאת ועוד: כזכור, בהתייחסו לטענה שבמוקד בקשת הפסלות ציין המותב כי "ספק בעיני אם עובדה זו מקימה עניין אישי ממשי, של רעייתי או שלי, בהליך, בתוצאותיו או בצד לו"; וכי "לא מדובר בעניין אישי ישיר" מצד רעייתו. עינינו הרואות כי המותב עצמו הסתייג מקיומה של עילת פסלות אובייקטיבית במקרה דנן. בנסיבות אלו, ובהיעדר תימוכין לפרשנות המרחיבה שהחיל המותב ביחס לסעיף 77א(א1)(2) לחוק, החלטת הפסלות אינה מגלה טעם מבורר לפסילת המותב. בכך רחוק ענייננו מרחק רב מנסיבות פסק הדין שאליו הפנו המבקשים בתשובתם לערעור, ובו צוין כי "מקום בו מגלה השופט דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין אין לכפות עליו לעשות כן" (ע"א 7573/08 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (18.12.2008)). 17. למען הסר ספק אבהיר כי הטענות הנוספות שפירטו המבקשים בתשובתם, אף הן אינן מבססות עילה לפסילת המותב. כך בפרט באשר לעובדה שמנהל בית הספר הניסויי גר בשכנות למותב – ואזכיר כי בית הספר הניסויי ומנהלו אף הם אינם צדדים להליך, וכי המותב הבהיר שלא שוחח עם שכנו על העתירה (השוו: ע"א 6068/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (15.9.2022); ע"א 8550/18 איפרגן נ' רן, פסקה 4 (27.12.2018); עניין מ.י שחם, בפסקה 7). הוא הדין באשר לעובדה שבתו של המותב למדה בעבר בבית הספר ליד"ה. טענת המבקשים להטיה של המותב לטובת המערערים הועלתה בלאקוניות, וללא תימוכין של ממש פרט להחלטות שהמבקשים אינם מסכימים עמן, ומשכך אין בטענה זו כדי לעמוד ברף המחמיר לביסוס חשש ממשי למשוא פנים (ראו למשל: ע"א 7436/21 פרי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 7 (28.12.2021)). ובאשר לטענות המשיבים: העמדות שהוגשו מטעמם בעתירה ובערעור שלפניי אף הן אינן מגלות טעם לפסילת המותב, ואזכיר את ההבהרה כי שר החינוך בחר שלא להגיש עמדה מטעמו אף שניתנה לו האפשרות לעשות כן (עוד אציין שלא נעלם מעיניי תוכן המכתב שאליו הפנו המבקשים, ובו עמדת הייעוץ המשפטי למשרד החינוך בנוגע לעתירה הראשונה). 18. לסיכום: החלטת הפסילה העצמית של המותב נסמכה על "פרשנות מרחיבה" לעילת הפסלות שבסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הרלוונטית, והיא נסמכת על נסיבות עובדתיות שאינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים ואינן מלמדות על עניין אישי ממשי של המותב או של רעייתו בהליך. לפיכך פרשנות מרחיבה זו אינה יכולה לעמוד; והחלטת הפסלות וכתבי הטענות שהוגשו בערעור אינם מגלים עילה אובייקטיבית אחרת לפסילת המותב. ועיקר העיקרים: "פסילה עצמית ללא בסיס אינה מעצימה את התחושה כי צדק נעשה. אדרבא, יש בה לכרסם באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין" (ע"פ 4896/04‏ מדינת ישראל נ' מקלדה סלים בע"מ, פסקה 4 (13.7.2004)). הזכות לשבת בדין היא גם חובה, ומתוקף תפקידנו ושליחותנו כשופטים עלינו לפסוק בכל הליך והליך בהתאם להוראות הדין, ללא משוא פנים, ללא תלות וללא מורא. 19. הערעור מתקבל אפוא, וההליך מושא הערעור דנן יוסיף להתנהל בפני המותב. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באייר התשפ"ה (‏22.5.2025). תוקן היום, ‏כ"ט בטבת התשפ"ו (‏18.1.2026). יצחק עמית נשיא