דוד סידיס נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 312/20 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא העותרים: דוד סידיס ו-36 אח' נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים 3. משטרת ישראל - מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ד בחשון התשפ"א (1.11.2020) בשם העותרים: עו"ד מאיר אבירם; עו"ד אורית סבטני בשם המשיבה 3: עו"ד יעל ברלב פסק-דין השופט נ' סולברג: העותרים – 37 במספר – הם חוקרי זירה במערך הזיהוי הפלילי במשטרת ישראל; על כתפיהם דרגות 'נַגָד'. לטענתם, הם הופלו לרעה ביחס לקציני מערך הזיהוי הפלילי וסגניהם – חלקם נַגָדִים גם הם – בכל הנוגע לקבלת תוספת שכר מסוג 'רמת פעילות'. לדבריהם, הקצינים זוכים לתוספת שכזו, בשיעור השווה ל'רמת פעילות א', הגבוהה באופן ניכר מהתוספת שניתנת לשכרם שלהם ('שיטור חדש'); זאת, הגם שעבודתם קשה, מאומצת, כרוכה במחירים נפשיים כבדים, ואינה נופלת במאומה מעבודת הקצינים; אולי אף עולה עליה. אקדים תחילה בסקירת השתלשלות העניינים העובדתית, בנוגע לתוספת שכר 'רמת פעילות', הניתנת לשוטרים, ובכללם לשוטרי מערך הזיהוי הפלילי. תוספת 'רמת פעילות', נועדה לתגמל את השוטרים בהתאם למאפייני העיסוק הנלווים לכל תפקיד, והיא נגזרת מחישובם של מספר תבחינים, המשקפים את מאפייני העבודה במערכים השונים. התוספת מחושבת על-פי אחוזים משכר הבסיס, ושיעורה משתנה מרמה אחת, לאחרת. תוספת שכר זו ניתנה לשוטרים לראשונה ביום 22.1.1979, במסגרת החלטת ועדת שרים לענייני שכר. בהחלטה נקבע, כי שכר השוטרים לעניין זה יוצמד לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל, אשר זכו זה מכבר לתוספת 'רמת פעילות', בהתאם לקריטריונים שנקבעו בטבלת שקילה צה"לית שיצרה חלוקה למספר רמות. במהלך השנים, נוכח ישום טבלת השקילה הצה"לית על שוטרי משטרת ישראל, נוצרו עיוותים ופערי שכר. התחדד אפוא הצורך לקבוע רמות פעילות יחודיות למשטרת ישראל, אשר יותאמו לעבודתה, וישרתו באופן מיטבי את מטרותיה, על-פי יעדיה. במסגרת עבודת מטה מקיפה, נבחנו כלל תפקידי המשטרה, ונבנתה טבלת שקילה משטרתית, אשר מושתתת על מספר תבחינים, שהם רלבנטיים לעבודתה הייחודית של המשטרה. הטבלה מאפשרת לדרג את תפקידיהם השונים של השוטרים, במערכים השונים, לרמות פעילות שונות, ועל סמך האמור לקבוע את תוספת הפעילות שמגיעה להם. ביום 4.4.2012, עם סיום עבודת המטה, נחתם "סיכום בין משרד האוצר לבין המשרד לביטחון פנים בדבר קביעת רמת פעילות וגרירת ותק פעילות לשוטרים". סיכום זה קיבל בהמשך תוקף של החלטת ממשלה (מש/4800, מיום 21.6.2012). הפרמטרים שנקבעו במסגרת עבודת המטה לשם דירוג תפקידי השוטרים, הריהם: אופי עיסוק ופעילות; סביבת עבודה; חשיפה לסיכון בביצוע התפקיד; וכן מיקום גיאוגרפי או שירות ביחידה מיוחדת. על-פי הטבלה, כל פרמטר זוכה לניקוד משלו, ולאחר שקלול מכלול הנקודות, נקבעת רמת הפעילות לכל תפקיד. כיום ישנן 6 רמות פעילות: רמת פעילות ד'; רמת פעילות ג'; שיטור חדש; רמת פעילות ב'; רמת פעילות א'; ורמת פעילות א+. בקטון החל ובגדול כּילה. ישום הפרמטרים שנקבעו בטבלה, אמור היה להביא לתוצאה, שלפיה כלל חוקרי מערך הזיהוי הפלילי יהיו זכאים לתוספת פעילות מסוג 'שיטור חדש' – קצינים ונַגָדִים כאחד. דא עקא, הליך משפטי שהוכרע עוד קודם לפרסום טבלת השקילה המשטרתית, יצר שׁוֹנוּת בין קבוצת הקצינים לבין קבוצת הנַגָדִים. במועד שקדם לפרסום טבלת השקילה המשטרתית, נוצרו כאמור עיוותי שכר, נוכח ההשוואה המאולצת לטבלת השקילה הצה"לית, מבלעדי אפשרות ליצור על-פיה חלוקה הולמת בין תפקידיהם השונים של השוטרים, ביחידות השונות. בתוך כך, שורה של קצינים וגמלאים, עובדי מעבדת הזיהוי הניידת במערך הזיהוי הפלילי במשטרה, פנו בטענה כי התוספת הניתנת להם, איננה הולמת את מאפייני תפקידם ואופיו הייחודי. בעת ההיא קיבלו הקצינים הללו את תוספת הפעילות הבסיסית ביותר, בעוד שלטענתם, נוכח יחודיות התפקיד ומורכבותו, נדרש היה להכיר בהם כמי שזכאים לתוספת שכר גבוהה יותר, בשיעור ניכר, מסוג 'רמת פעילות א'. לאחר פניות שהושבו ריקם, הגישו קציני המעבדה הניידת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה (תע"א (י-ם) 2953/07 ברזובסקי נ' משטרת ישראל (להלן: עניין ברזובסקי)), ובמסגרתה פירטו, כי מתקיימים בעבודתם מאפיינים יחודיים, המצדיקים ליתן להם תוספת 'רמת פעילות א'. ביום 8.3.2011 – התקבלה תביעתם. בית הדין קבע, כי הוא מכיר בכך שתפקיד התובעים יחודי; מצריך ידע מקצועי רב ומומחיות מתחום הזיהוי הפלילי; ומאופיין בתנאי שירות קשים – הן משום שהעבודה נעשית בזירות פשע במשך שעות ארוכות עד סיום החקירה; הן בשל העדר מסגרת זמן מסוימת לביצוע התפקיד, נוכח דרישה לכוננות מתמדת ומתמשכת. על יסוד זאת נקבע, כי הדין עם קציני המעבדה הניידת, וכי יש להעניק להם תוספת שכר בשיעור השווה ל'רמת פעילות א', רטרואקטיבית, החל מחודש דצמבר 2000 (7 שנים לפני מועד הגשת התביעה). בעקבות פסק הדין, החליטה משטרת ישראל לשלם תוספת זו לכלל הקצינים והגמלאים של המעבדה הניידת, בהם גם אלו שלא היו צד לתביעה. בהמשך הוחלט, כי גם קציני הזיהוי הפלילי וסגניהם (הנושאים דרגת קצונה), שאינם קציני המעבדה הניידת, יזכו לתוספת שכר זו, נוכח הדמיון הרב במאפייני התפקידים. עניין זה נקבע במסגרת סיכום בין-משרדי מיום 16.11.2011. כמו כן, בראשית שנת 2013, הורחב הסיכום עוד, והוא חל כיום גם על סגניהם של קציני הזיהוי הפלילי, הנושאים דרגת נַגָד. ביני לביני, כפי שצוין לעיל, במהלך שנת 2012, נכנסה לתוקף טבלת השקילה המשטרתית. המאפיינים הייחודיים שנקבעו בעניין ברזובסקי, לגבי קציני הזיהוי הפלילי, לא נכללו בתבחינים שבה, הקובעים את רמת תוספת השכר המגיעה לכל תפקיד. לצד זאת, במסגרת מסמך הסיכום שבו ניתן תוקף לטבלת השקילה, נקבע במפורש כי הסדרים יחודיים, שגובשו בשנים שבהם נקבעו רמות הפעילות לפי טבלת השקילה הצה"לית (העתק מהם צורף כנספח למסמך זה), יוסיפו לעמוד בתוקפם. בכלל זאת, גם הסיכום הנוגע לקציני מערך הזיהוי הפלילי וסגניהם. בעקבות פניות נַגָדִים חוקרי זירה, שאינם קצינים או סגנים, להשוואת התוספת הניתנת להם, לזו הניתנת לקצינים ולסגנים (תוספת בשיעור השווה ל'רמת פעילות א'), הבהירה ראש היחידה לתכנון שכר במשטרת ישראל, ובהמשך גם עוזר מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, כי לא נמצא מקום לכך, נוכח מאפייני התפקיד השונים. לצד זאת נכתב, כי הסיכום שנערך בעקבות עניין ברזובסקי, עתיד לחול רק על קצינים אשר שימשו בתפקיד בעת גיבושו של הסיכום. לעומתם, מכאן ואילך, קצינים חדשים שיתקבלו לעבודה במערך הזיהוי הפלילי, יזכו לתוספת שכר זהה לזו של חוקרי הזירה. הלכה למעשה, כיום קציני מערך הזיהוי הפלילי וסגניהם – הן הוותיקים, הן החדשים – זוכים לתוספת בשיעור השווה ל'רמת פעילות א', ואילו חוקרי הזירה – הנַגָדִים – זוכים לתוספת מסוג 'שיטור חדש'. בהמשך פנו הנַגָדִים פעמים נוספות לגורמים רלבנטיים שונים; פנייתם נענתה בשלילה. הנַגָדִים לא אמרו נואש, והחלו להגיש תביעות לבתי הדין האזוריים לעבודה, למתן סעד הצהרתי על זכאותם לתוספת בשיעור שווה ל'רמת פעילות א'. לטענתם, הם מופלים לרעה ביחס לקצינים, על אף שאופי עבודתם זהה. בהחלטת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, התבררו ההליכים במאוחד לפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (פ"ה 47527-10-14); וביום 18.12.18 – נדחו תביעותיהם. בפסק הדין נקבע, כי אכן, אילו היתה הסוגיה נבחנת על-פי הקריטריונים שנקבעו בטבלת השקילה המשטרתית, ועל-פיהם בלבד, היה מקום להשוואה הנטענת, בין קצינים לנַגָדִים. דא עקא, בהקשר זה נבחנים קריטריונים נוספים, שלא נקבעו בטבלת השקילה המשטרתית – הן אלו שנקבעו בעניין ברזובסקי, הן קריטריונים נוספים, הנוגעים למידת האחריות הפיקודית והניהולית של הקצינים – בחינה של כל אלו, מלמדת על שׁוֹנוּת מהותית בין תפקיד הקצינים (וסגניהם בכלל זה), לבין תפקיד הנַגָדִים, וזו מצדיקה קביעת תוספת שכר שונה. בהקשר זה נקבע, לאחר שמיעת עדים והתרשמות מחומר הראיות, כי "בסיכומו של דבר לא מצאנו שבהחלטת הנתבעת שלא להעניק את התוספת הייחודית, בשיעור תוספת פעילות רמה א', לתובעים, יש פגיעה בעיקרון השוויון המצדיקה התערבות בהחלטה. כאמור, לדידנו יש שונות רלבנטית, בין קציני הזיהוי וסגניהם לבין התובעים". בנוסף צוין, כי אמנם, הקריטריונים האמורים אינם נמנים על אלו שבטבלת השקילה המשטרתית, אך אין לראות בכך פגם מהותי, שכן "יישומו של פסק דין בורזובסקי מחייב חריגה מטבלת השקילה, הואיל וקביעותיו אינן תואמות את טבלת השקילה" (ההדגשה במקור – נ' ס'). עוד נקבע, כי "העובדה שהנתבעת הביאה במסגרת שיקוליה שלא לאשר התוספת לחוקרי הזירה, קריטריונים שאינם מעוגנים בטבלת השקילה או בפס"ד בורזובסקי, אינה מצביעה בהכרח על פגם בשיקול הדעת. הוכח בפנינו כי החלטת הנתבעת נבעה מתוצאותיו של פסק דין ברזובסקי ומהצורך לבצע הערכה מחודשת ביחס ליתר עובדי המז"פ, לאור קביעותיו". בהתאם נקבע, כי "לא שוכנענו כי יש פגיעה בשוויון בהחלטת המשטרה שיישמה את פסק דין ברזובסקי, לפיה ניתנה התוספת הייחודית (בשווי תוספת פעילות רמה א') לקציני הזיהוי וסגניהם ולא ניתנה לתובעים". לבסוף צויין, כי מאחר שהקריטריונים הייחודיים שנקבעו בעניין ברזובסקי לא הוטמעו בטבלת השקילה, ראוי שמשטרת ישראל תבחן את זכאותם של כלל עובדי מערך הזיהוי הפלילי, ותקבע אם יש מקום לתגמל קבוצות נוספות ממערך זה, גם אם בשיעור שונה. ערעור שהגישו הנַגָדִים לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 40893-01-19) נדחה בפסק דין שניתן ביום 18.9.2019. נקבע, כי "ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991"; כמו כן נקבע, כי "לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי המבוססות בחומר הראיות ובהתרשמותו ממנו. נוכח קביעות עובדתיות אלה אין מקום להתערב במסקנותיו המשפטיות לפיהן משלא הוכחה זהות בתנאי ההעסקה לא קמה מכוח עקרון השוויון זכאות לקבלת תוספת פעילות רמה א', וכי ההחלטה שלא להעניק למערערים תוספת פעילות ברמה א' לא 'נבעה משיקולים פסולים או כי נפלו פגמים מהותיים בתהליך קבלת ההחלטה'". מכאן העתירה שלפנינו. העותרים טוענים, כי בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה לערכאותיהם, נפלו טעויות משפטיות מהותיות, וכי הדין והצדק מחייבים את התערבותנו. לטענת העותרים, טבלת השקילה המשטרתית, שלפיה דין אחד לקצינים ולחוקרי הזירה, מלמדת כי לשיטת המשטרה עצמה אין להבחין בין קצינים, לבין חוקרי זירה, לעניין תוספת הפעילות: "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי" (בבלי, קידושין סה, ב). לדברי העותרים, השוויון בין הקבוצות הופר, אך בשל עשיית שימוש במבחנים שאינם חלק מטבלת השקילה, וזאת למרות שהובהר, במסגרת חליפת מכתבים שנעשתה לאחר הסיכום שכּוֹנֵן את טבלת השקילה, כי תוספת השכר מכאן ואילך (לקצינים חדשים), תיקבע אך ורק בהתאם לקריטריונים המנויים בטבלת השקילה. לא זו בלבד, לדברי העותרים, אם יבחן עניינם בהתאם לקריטריונים הנוספים, שאינם חלק מטבלת השקילה, ניתן יהיה להיווכח בבירור כי עבודתם אינה נופלת במאומה מעבודת הקצינים; ממילא אין הצדקה להבחין ביניהם, בדרך של קביעת תוספת פעילות שונה. בתגובתה טוענת ב"כ המדינה, כי יש לדחות את העתירה; הן על הסף, הן לגופה. לדבריה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבות בהחלטותיו הריהי מצומצמת ביותר. תחילה מציינת ב"כ המדינה, בהתבסס על ההלכה הפסוקה, כי בית המשפט יִטֶה שלא להתערב בהחלטה מקצועית הנוגעת לקביעת תנאי שכר, לבטח לא בהחלטה שנתקבלה לאחר בחינת מכלול השיקולים העומדים על הפרק, ולאחר עריכת איזון ביניהם. ב"כ המדינה מוסיפה, כי קציני הזיהוי וסגניהם הוחרגו מטבלת השקילה, בשל המאפיינים הייחודיים של עבודתם, כפי שאלו באו לידי ביטוי בין היתר בקביעותיו של בית הדין בעניין ברזובסקי. לדברי ב"כ המדינה, "תפקיד קציני הזיהוי, סגניהם וקציני המעבדה הניידת תובעני ומחייב יותר מתפקיד חוקרי זירה, ומכביד על ניהול אורח חיים שגרתי, לבד מן האחריות הפיקודית כלפי הכפופים להם, המחייב תגמול שונה וגבוה יותר". מכך נובע, כי לא הפליה בין שווים יש כאן, כי אם הבחנה לגיטימית בין שונים. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 1.11.2020, שבו ב"כ הצדדים על טענותיהם שבכתב; העותרים בכֹה והמדינה בכֹה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, בתגובה המקדמית, ובפסקי הדין שניתנו על-ידי בתי הדין לעבודה, ולאחר שקילת טענות ב"כ הצדדים בדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה; נוכח מומחיותו הייחודית של בית הדין בענייני משפט העבודה, ההתערבות בכגון דא תֵעשה במידה ובמשׂוּרה, רק במקרים שבהם נמצא כי בפסק הדין נפלה טעות מהותית, הכרוכה בסוגיה בעלת חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית, וכאשר שיקולי צדק מחייבים את ההתערבות (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 695-685 (1986)). חרף ניסיונם של העותרים לטעון כי נפלה טעות משפטית מהותית בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה, לא שוכנעתי כי אכן כך הדבר, וכי העניין דנן בא בקהל אותם מקרים חריגים, אשר עשויים להצדיק את התערבותנו. אכן, טבלת השקילה המשטרתית נועדה ליצור קריטריונים אחידים, שעל פיהם יִשַׁק דבר. התפקידים השונים, על מכלול מאפייניהם, יעברו לפניה בסך, יחושבו, יִשָׁקְלוּ, ולאחר מכן תיקבע התוצאה: רמת פעילות זו, או אחרת. עם זאת, דברים אלו היו יפים ונכונים אילו היו נקבעים בחלל הריק; בחיי המעשה, זמן לא רב קודם לפרסום טבלת השקילה, קבע בית הדין האזורי לעבודה, במסגרת עניין ברזובסקי, כי יש לבחון את עניינם של קציני הזיהוי הפלילי וסגניהם על-פי שורה של תבחינים יחודיים, נוכח מורכבות עבודתם. משניתן פסק הדין – אין להתעלם ממנו. אמנם, בטבלת השקילה נקבעו קריטריונים שונים מאלו שבפסק הדין, לקביעת תוספת השכר, ובהתאם אף נקבע כי התוספת של הקצינים והנַגָדִים תהא שווה; אך קביעה זו אינה גורעת מכוחו של פסק הדין, שעל מכונו נותר עומד, ובתוך כך קביעתו הברורה כי קיימת שׁוֹנוּת מהותית בין שתי הקבוצות הללו. כפי שציין בית הדין האזורי, "יישומו של פסק דין בורזובסקי מחייב חריגה מטבלת השקילה, הואיל וקביעותיו אינן תואמות את טבלת השקילה" (ההדגשה במקור – נ' ס'). הנה כי כן, לא ניתן לקבוע כי טבלת השקילה היא בבחינת עמוד האש שלפני המחנה, שלאורה, ורק לאורה, נלך. היה על המדינה להביא בחשבון גם את פסיקתו של בית הדין לעבודה, שניתנה באותו עניין ממש; וכך אכן נעשה. טוענים העותרים, כי גם אם יקבע כי יש לבחון את עניינם של הקצינים על-פי הקריטריונים שנקבעו בעניין ברזובסקי, ולא על-פי טבלת השקילה לבדה, הרי שיש להשוות את דינם לדינם של הקצינים. לדבריהם, עבודתם קשה ומאומצת, מלוּוה בדריכות מתמדת, כרוכה בהגעה לזירות פשע קשות, ולא אחת נוכחותם רבה ומשמעותית יותר מזו של הקצינים. מכאן, שגם מאפייני התפקיד שלהם עונים על הקריטריונים הנ"ל, ואמורים לזכּוֹתם בתוספת שכר בדרגה שווה. טענה זו לא ניתן לקבל בשלב זה. ענייננו בעתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק על פסקי דין שניתנו על-ידי בתי הדין לעבודה. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לבטח בהליך שלפנינו, שהוא בבחינת 'גלגול שלישי', ואף למעלה מכך. כאמור לעיל, בית הדין האזורי בחן את הסוגיה שלפניו, שמע עדים, שקל את הממצאים השונים, ולבסוף קבע, במישור העובדתי, כי דינם של הקצינים שונה מזה של הנַגָדִים. "אִישׁ אִישׁ עַל-עֲבֹדָתוֹ, וְעַל-מַשָּׂאוֹ" (במדבר ד, מט). לא ראיתי לנכון להתערב בממצאיו. מוסיפים העותרים, כי המדינה הגדילה עשׂוֹת, והוסיפה תבחינים שאינם מופיעים בטבלת השקילה, גם לא בעניין ברזובסקי, בקובעה כי טעם נוסף להבחנה בין הקבוצות, נובע מקיומה של אחריות פיקודית-ניהולית, המוטלת על כתפי הקצינים וסגניהם, ולא על כתפי הנַגָדִים. לשיטת העותרים, אחריות פיקודית-ניהולית היא מנת חלקו של כל קצין, וממילא, ככזו, אינה אמורה לזַכּות את הקצינים בקבלת תוספת פעילות ברמה גבוהה יותר. טענה זו יש בה ממש, אך היא אינה מביאה לתוצאה שונה. אף אם נכון אני להניח כי קריטריון זה אינו יכול לעמוד, עדיין קיימים אותם מאפיינים יחודיים שנקבע בעניין ברזובסקי כי הם מתקיימים בעניינם של הקצינים, ולא עלה בידי העותרים להוכיח – כפי שקבעה הערכאה הדיונית לאחר דרישה וחקירה – כי אלו מתקיימים גם בהם. אין זה מתפקידנו להחליף את עבודת גורמי המקצוע במשרדי הממשלה, להמיר את שיקול דעתם בשיקול דעתנו-שלנו. החלטות מעין אלו, מתקבלות, ככלל, על סמך ידע מקצועי, ראיה רחבה וכוללת, ולאחר איזון עדין בין שיקולים שונים, העשויים להשליך גם על תחומים נוספים. בנסיבות העניין דנן, נוכח המכלול האמור, לא מצאנו טעם טוב לחרוג, גם זו הפעם, ממנהגנו זה. הרשות שבידה האחריות, בידה תהא גם הסמכות. כעולה מן האמור, הניתוח המשפטי הביאנו לתוצאה זו; אין בו כדי לגרוע מההערכה לעבודתם הקשה והמסורה של העותרים. מהחומר הרב שהוגש לעיוננו, ניכר כי עבודתם של חוקרי הזירה במערך הזיהוי הפלילי איננה קלה כלל ועיקר: העבודה ממושכת; דורשת נוכחות בזירות פשע; המראות קשים; גם קריאות פתע נשמעות. חשיבות רבה נתונה לעבודת העותרים, בסיוע לפענוח פשעים, באיתור עבריינים, ובשמירה על הסדר הציבורי. אציע אפוא לחברַי לדחות את העתירה. בנסיבות העניין אציע עוד, כי לא נעשה צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה ח' מלצר: בנסיבות הענין – אני מצטרף למוצע ע"י חברי, השופט נ' סולברג ולטעמיו. יחד עם זאת, לשיטתי, הגיעה העת ליישם את המלצתה של קצינת בירור קבילות, עו"ד הדס הר-שפי (שנזכרה בפיסקה 39 לפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (להלן: פסק הדין האזורי)) אשר קבעה בשעתו כך: "אשר לתגמול חוקרי הזירה, שבתי וחזרתי על הצורך הדחוף להסדיר את הנושא בכללותו, קרי לפעול לתגמולכם באופן ההולם את עבודתכם הייחודית והסיכונים אליהם אתם נחשפים, וזאת באמצעות תוספת ייחודית" (ההדגשות שלי – ח"מ). היענות להמלצה זו מתבקשת ומתבססת גם על האמור בסייפא לפסק הדין האזורי, אשר דומה כי לא ניתנה להם עד כה מלוא הנפקות הראויה. המשנה לנשיאה השופט ג' קרא: אני מסכים לחוות דעתו של חברי השופט נ' סולברג, ומצטרף להערתו של המשנה לנשיאה השופט ח' מלצר. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, ‏ח' בכסלו התשפ"א (‏24.11.2020). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20003120_O05.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1