פלוני נ. עיריית טמרה ולשכת הרווחה לידה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3119/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3119/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. עיריית טמרה ולשכת הרווחה לידה 2. מט''ב, עמותה לשירותי טיפול רווחה 3. משרד הרווחה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבה 1: עו"ד נזיה המאם בשם המשיב 3: עו"ד ורד חלאווה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. העותרים 1 ו-2 הם בני זוג, המעוניינים לשמש כמשפחת אומנה עבור שניים מחמשת אחייניו של העותר 1, שהם קטינים (להלן: הקטינים). העובדות העומדות ברקע לעתירה פורטו בהליכים קודמים שהתנהלו בעניינם של העותרים בבית משפט זה, ונעמוד בתמצית על עיקרן. משפחתם של הקטינים טופלה במשך זמן רב על-ידי רשויות הרווחה, ואלו הגיעו למסקנה כי התפקוד ההורי במשפחה לקוי. נוכח כך הוחלט, בשנת 2005, כי הקטינים יועברו למשפחה אומנת. בצד האמור נקבע, כי העותרים לא יוכלו לשמש כמשפחת אומנה עבורם בשל חוסר התאמה. בהמשך, ביום 23.6.2005 קבעה ועדת ערר אזורית בעכו, כי יש להכיר בעותרים כמשפחת אומנה. בשלב מסוים, נשללה מהעותרים האפשרות לשמש כמשפחת אומנה לילדים ועל רקע זה הם הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, וזה הורה על העברתה לדיון בפני בית משפט זה. העתירה נדחתה על הסף, אך בפסק הדין הוצע כי תיערך בדיקה נוספת באשר להתאמתם של העותרים לשמש כמשפחת אומנה (בג"צ 2372/06 פלוני נ' עיריית תמרה (לא פורסם, 31.5.2006)). 2. הבדיקה האמורה אכן נערכה, ובשנת 2006 התקבלה המלצתה של המשיבה 2, עמותת מט"ב, להכיר בעותרים כמשפחת אומנה לילדים. זאת, בכפוף לליווי של המשפחה ע"י מנחת אומנה. מטרת הליווי היתה לאפשר בחינה ומעקב אחרי תנאי החיים הפיסיים של הקטינים והנחייה צמודה של המשפחה. בעקבות האמור הוחלט, על דעת המפקחת הארצית על האומנה, לאשר את בקשת העותרים לשמש כמשפחת אומנה לילדים. לאחר תקופה מסוימת שבמהלכה הושמו הילדים אצל העותרים כמשפחת אומנה הובא עניינם בפני "ועדת תכנון טיפול והערכה" הפועלת בעיריית טמרה (להלן: הוועדה). במאמר מוסגר נסביר, כי וועדה זו היא הגורם שלו נתונה הסמכות להחליט כי ילד זקוק להשמה חוץ משפחתית, ונהלי העבודה שלה קבועים בחוזר מנכ"ל שהוציא משרד העבודה והרווחה. בנובמבר 2007 הוחלט, על דעת המפקחת הארצית, להפסיק את השמתם של הילדים אצל העותרים כמשפחת אומנה. זאת, בין היתר, נוכח העדר שיתוף פעולה מטעם העותרים או מי מטעמם. ממשרד הרווחה נמסר בהקשר זה, כי העותרים הביעו התנגדות לביקורה של מנחת האומנה בביתם, וכי התנגדות זו הגיעה לכדי אלימות מילולית ואיומים במהלך הביקור האחרון שנערך בביתם. 3. כשנתיים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2009, הגישו העותרים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה – וזו נמחקה (עת"מ 108-09-09). בסמוך לאחר מכן, הגישו העותרים עתירה נוספת לבית משפט זה. גם עתירה זו נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לועדת ערר, הפועלת על-פי סעיף 2 לחוק שירותי הסעד, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הסעד) והתקנות שהותקנו מכוחו. בסיפא לפסק הדין העיר השופט א' גרוניס, כי מאז ניתנה ההחלטה שעליה נסבה העתירה חלפו כשנתיים ואפשר שהמצב העובדתי השתנה; ועל רקע זה ייתכן כי נושא השמתם של הקטינים צריך להיבדק מחדש, בכפוף לשיקול דעתן של רשויות הרווחה (בג"צ 9767/09). בשים לב לאמור בפסק הדין ולחלוף הזמן, כונסה, בחודש ינואר 2010, "וועדת תכנון טיפול והערכה", וזו החליטה כי הקטינים עודם זקוקים להשמה במשפחת אומנה. באשר לזהות משפחת האומנה המליצה הוועדה כי העותרים הם שישמשו כמשפחת אומנה, בכפוף להחלטה סופית של הגורם המוסמך, היינו, המפקחת הארצית והמפקחים המחוזיים על האומנה במשרד הרווחה. בנסיבות העניין, ולאחר שהוחלט כי הקטינים עודם זקוקים להשמה במשפחת אומנה, הובאה המלצת הוועדה לבחינת המפקחת הארצית על האומנה במשרד הרווחה, אשר סברה כי אין מקום לאשר את העותרים כמשפחת אומנה לילדים. זאת, בשים לב לקשיים שהתעוררו במהלך תקופת המבחן בה אושרו העותרים כמשפחת אומנה. כעולה מתגובת המשיבים שלעיקריה נתייחס בהמשך, ערר שהוגש על החלטה זו – נדחה, ומכאן העתירה שלפנינו. 4. בעתירה נטען, כי העותרים לקחו על עצמם את הטיפול בקטינים, ובנסיבות אלה, ראוי להכיר בהם כמשפחת אומנה על המשמעויות הכלכליות הכרוכות בכך. העותרים מדגישים כי הם נמצאו, בהחלטות שנתקבלו בעבר בידי הגופים המוסמכים, ראויים לשמש כמשפחת אומנה, ולהשקפתם, אין עילה לשנות מהחלטות אלה. עוד נטען, כי לאחר שניתן פסק הדין בבג"צ 9767/09 הגישו העותרים ערר, וזה טרם הוכרע. בנוסף טוענים העותרים, כי רשויות הרווחה הטעו אותם במשך תקופה ארוכה לחשוב כי משיבה 2 היא הגורם המוסמך להכריע בשאלת התאמתם לשמש כמשפחת אומנה, ובכך העבירו את האחריות המוטלת עליהן לגורם פרטי. 5. עיריית טמרה, המשיבה 1, סבורה כי יש לדחות את העתירה על הסף. בתגובתה היא ציינה, כי ועדת החלטה מורחבת של המחלקה לשירותים חברתיים הפועלת בטמרה קיימה דיון בעניינם של הקטינים, והמליצה על השמתם אצל העותרים. אולם, משיבים 2 ו-3, שהם בעלי הסמכות לעניין זה, החליטו כי לא ניתן לאשר את העותרים כמשפחת אומנה. עיריית טמרה פעלה, אפוא, על-פי דין, ובפעולותיה לא נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לחלופין נטען, כי ככל שלעותרים יש השגות נגד עיריית טמרה, עומד להם סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים. 6. המשיבים 2 ו-3 עמדו בתגובתם על חלוקת הסמכויות בין משיבה 2 לבין גורמים אחרים המעורבים בתהליך האומנה. הובהר, כפי שהזכרנו, כי ההחלטה שלפיה ילד זקוק להשמה חוץ-משפחתית מתקבלת על-ידי "ועדות תכנון טיפול והערכה". עוד הובהר, כי ההחלטה בדבר זהותה של המשפחה האומנת שבה ייקלט הילד והתאמתה לכך, מצויה בתחום סמכותם של המפקחים המחוזיים על האומנה והמפקחת הארצית על האומנה במשרד הרווחה. בתגובה צוין עוד, כי כיום, מסתייעים המפקחים על האומנה במספר גופים מפעילים שזכו במכרז לעניין זה, וביניהם משיבה 2, לשם איסוף המידע החיוני לגיבוש החלטותיהם; וכי לאחר השמתו של ילד במשפחת אומנה ספציפית מובא עניינו מעת לעת, בשים לב לגילו של הילד, בפני ועדת תכנון וטיפול, על מנת שזו תוכל לבחון את השתלבותו במשפחה, תפקודה של המשפחה, הצורך בהמשך ההשמה במשפחת אומנה ואת מצבו של הילד באופן כללי. המשיבים מבהירים, כי המחלוקת בענייננו אינה על עצם נחיצות השמתם של הקטינים במשפחת אומנה, והיא מוגבלת לשאלת התאמתם של העותרים לשמש כמשפחה כזו. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי על אף שלכאורה ועדת הערר הפועלת לפי חוק הסעד איננה מוסמכת לדון בערר על החלטות של גורמי הפיקוח במשרד הרווחה, הוגש ערר כאמור והוא נדחה בחודש אפריל 2010. לבסוף מציינים המשיבים, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, מוכנים הגורמים הרלוונטיים במשרד הרווחה לבחון פעם נוספת את בקשת העותרים. 7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי נוכח נכונותם זו של המשיבים מתייתר המשך הדיון בעתירה. עיון במסמכים שצורפו לעתירה וסקירה של השתלשלות האירועים עד כה מעלה, כי רשויות הרווחה עשו מאמצים רבים על מנת לסייע לקטינים, בין היתר, בדרך של השמתם אצל העותרים. אלא, שבשל התנהלות העותרים עצמם, הוחלט שלא לאפשר להם לשמש עוד כמשפחת אומנה עבור הקטינים. כעולה מתגובת המשיבים 3-2, בשים לב לחלוף הזמן, החליטו הגורמים הרלוונטיים במשרד הרווחה לשוב ולבחון את בקשת העותרים לשמש כמשפחה אומנת פעם נוספת. בשים לב לטובתם של הילדים ולאירועים שהתרחשו בעבר, אין זה סביר לדרוש כי העותרים יוכרו כמשפחת אומנה מבלי שתיערך בדיקה כזו. בהינתן הסכמת המשיבים לשוב ולבחון את התאמתם של העותרים לשמש כמשפחת אומנה, לא נדרש המשך דיון בעתירה, ולא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה. למותר לציין, כי לצורך עריכתה של הבדיקה האמורה נדרש, מטבע הדברים, שיתוף פעולה מקיף ומלא מצידם של העותרים על כל המשתמע מכך, בהתאם לתנאים שייקבעו על-ידי המשיבים 3-2. יש לקוות, כי לצורך הגנה על טובתם של הקטינים ולשם סיומו המהיר והיעיל של תהליך הבדיקה, כך אכן ינהגו העותרים. העתירה נמחקת אפוא על הסף. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב באלול התש"ע (1.9.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10031190_M07.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il