אבו מוחסן נ' בגדה המערבית ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 31187-12-24 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותר: אחמד אבו מוחסן נגד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 2. ראש המנהל האזרחי 3. היחידה המרכזית לפיקוח 4. היועץ המשפטי של האזור עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים; תגובת המשיבים בשם העותר: עו"ד תאופיק ג'בארין בשם המשיבים: עו"ד גיא ורדי פסק-דין השופט חאלד כבוב: במוקד העתירה בקשת העותר לצווים על-תנאי, המורים למשיבים לבוא וליתן טעם "מדוע אינם נמנעים מתפיסת טובין של העותר, לרבות טרקטור עגלה וסככות (להלן – 'הרכוש'), אשר נמצאים באדמות פרטיות בכפר אלפארסיה בבקעה; מדוע אינם מחזירים את הרכוש שנתפס ע"י המשיבים ביום 19/10/2024 לידי העותר ללא חתימה על מסמך התחייבות שלא להיכנס למקום מגוריו של העותר; מדוע אינם מחילים על העותר ובני משפחתו את הוראות ס' 318(ד) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע 2009 לפיו הוראות הכרזה בדבר איסור כניסה לשטח סגור לא יחולו על תושב קבוע בשטח הסגור". כן התבקשו צווי ביניים החופפים את הסעדים העיקריים המבוקשים בעתירה. כבר ביום הגשת העתירה הוריתי כי "תגובת המשיבים ביחס לבקשה למתן צו ביניים, שעניינה חששו של העתר מפני תפיסת טובין, תוגש עד ליום 18.12.2024. לאחר מכן יוחלט על אודות המשך הטיפול בעתירה". כן צוין בהחלטה, כי "מצופה כי בהיעדר טעמי ביטחון מובהקים, יישמר המצב הקיים עד להכרעה בבקשה למתן צו ביניים". בהתאם לארכה קצרה, שהתבקשה וניתנה, הוגשה תגובת המשיבים. בתגובה הובהר כי הרכוש האמור כבר נתפס בפועל ביום 19.10.2024, במסגרת פעילות אכיפה של היחידה לפיקוח; זאת, נוכח חשד כי העותר ביצע עבירות לפי חוקי התכנון והבניה בעודו שוהה, בלא היתר, בתחומי שטח סגור. כן צוין, כי התפוסים נמצאים בבסיס 'תרצה' בבקעת הירדן. עוד הוטעם, כי בהתאם לפניית העותר, נמסרה לו, כבר ביום 07.11.2024, הודעה על תנאים לשחרור הטובין התפוסים. במסגרת ההודעה האמורה הובהר, כי באפשרותו להגיש השגה בנדון; וזאת, באמצעות פניה למוקד המנהל האזרחי, בהתאם לסעיף 4א להוראות בדבר תפיסת רכוש (יהודה ושומרון), התשס"ז-2006 (להלן: ההוראות). ברם, חרף האמור, העותר לא עשה כן ותחת זאת הגיש עתירתו כחודש לאחר מכן. לסיכומו של דבר נטען, מבלי שהדבר ימצה את יתר טענות המשיבים, כי ביחס לחשש מפני תפיסה – הרי שמדובר במעשה עשוי; ובכל הנוגע לבקשה לשחרר את התפוסים – העתירה הוגשה ללא מיצוי הליכים כנדרש, עת קיים סעד חלופי של נקיטת הליך השגה כאמור. לאחר עיון, סבורני כי אכן דין העתירה להידחות מטעמי המשיבים. סעיף 4א(א) להוראות קובע כי: "הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן 4(א), ולא מסר בעל סמכות השחרור הודעה תוך המועד הקבוע בסעיף קטן 4(ג), או ביקש בעל הרכוש להשיג על תנאי השחרור הקבועים בהודעה, יהיה רשאי בעל הרכוש להגיש השגה לראש המינהל האזרחי; ראש המינהל האזרחי רשאי להסמיך את ראש תחום תשתית במינהל האזרחי או סגנו של ראש תחום תשתית במינהל האזרחי, לדון בהשגות אלו; ההשגה תוגש בתוך 14 ימים מחלוף המועד הקבוע בסעיף 4(ג)". וכפי שנקבע על-ידי השופט י' עמית, בפסיקה אליה הפנו המשיבים, בהתאם לפירושה של ההוראה הנ"ל "ניתן במסגרת ההשגה להעלות טענות לא רק לגבי תנאי השחרור הקבועים בהודעה, אלא גם על עצם החוקיות של תפיסת הטובין. פרשנות זו רצויה גם מבחינת הרציונל שעומד בבסיס מיצוי ההליך המינהלי, באופן שכל טענות בעל הרכוש יישמעו ויידונו עוד לפני הפנייה לערכאות" (בג"ץ 6134/21 חמדאן נ' המנהל האזרחי, פסקה 3 (10.10.2021)). בנתון, העתירה דנן נדחית בשל אי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי. בצד האמור, ועל מנת לאפשר לעותר לנקוט בהליך ההשגה, ניתן בזאת צו המורה כי לא ייעשו פעולות נוספת ברכוש מושא העתירה בשלושים הימים הקרובים, במהלכם רשאי העותר, על אף סד הזמנים והמועדים, להגיש את השגתו. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ה (29 דצמבר 2024). נעם סולברג שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט