ב.ר. חברה לפיתוח מקרקעין בע"מ נ. אברהם תמיר

פסק-דין בתיק ע"א 3118/00 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3118/00 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' גרוניס המערערת והמשיבה שכנגד: ב.ר. חברה לפיתוח מקרקעין בע"מ נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. אברהם תמיר 2. דורית חברה לבינוי ופיתוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.1.00 בת"א 670/94 שניתן על ידי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה תאריך הישיבה: א' באדר ב התשס"ג (05.03.03) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד לביא שמואל בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד בייץ מרדכי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: 1. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) ניתח בפסק דין מקיף המתייחס לכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת ודחה את תביעת המערערים בקובעו כי למערערת עומדת כלפי הנתבעים זכות למימוש האופציה הקרקעית לקבל 6 יחידות דיור של 4 חדרים כל אחת, ובסה"כ 24 חדרים. כן קבע, כי אופציה זו עומדת למימוש מיד עם השלמת התכנון במתחם של המשיבה 2 וכי על הנתבעים לפעול במהירות למיצוי הצעדים הדרושים להשלמת הליכי התכנון. בית המשפט גם קבע את מיקום האתר המיועד למערערת. 2. בערעור שלפנינו מועלות על ידי המערערת טענות רבות שהועלו גם בפני בית המשפט המחוזי והוכרעו בו. מתוך הראיות הנוספות שהתקבלו על ידינו עולה, כי התכנית נמצאת בשלבי תכנון אחרונים ולפיכך קרוב לוודאי כי ניתן יהיה למערערת לממש את זכותה תוך פרק זמן סביר. יש לזכור כי המשיבים מעוניינים בסיום הליכי התכנון שהרי מימוש זכותם שלהם תלויה גם היא בכך. 3. שתי שאלות מרכזיות שהועלו על ידי המערערת בטענותיה בפנינו מצריכות התייחסות. האחת, היא הטענה כי על המערערת לקבל קרקע פרטית ולא קרקע של המינהל. על טענה זו השיב עו"ד בייץ, ב"כ המשיבים, כי אכן הקרקע שתקבל המערערת היא קרקע פרטית ולפי פסק הדין עליה לקבלה מתוך הזכויות הראשונות של המשיבה 2. הצהרה זו מחייבת את המשיבים ובכך נראה כי שאלה זו באה על פתרונה. השאלה השניה, עניינה בטענת המערערת כי כל שינוי בת.ב.ע המגדיל את אחוזי הבנייה ייזקף באופן יחסי לטובת המערערת. לעניין זה יצויין כי מה שהמערערת קיבלה בהסכם המקורי אמור היה לשקף את הסכום שהגיע לה על פי ההסכם בין הצדדים ולא יותר מכך. לפיכך, אין מקום לשנות את מספר היחידות שניתן יהיה למערערת לבנות על הקרקע שתקבל וההתחייבות שבהסכם המקורי עומדת בעינה כמות שהיא. 4. פרט לשתי שאלות אלה לא מצאנו שיש מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא שבחן בקפידה את כל השאלות ואת כל הטענות שהועלו והגיע להחלטתו על סמך חומר הראיות שהיה בפניו. 5. באשר לטענה שיצאה שגגה מלפני בית המשפט באשר לקביעה שהמערערת מנועה מלממש את זכותה לבחור כיום את המיקום של השטח. יאמר כי קביעה זו בנויה על אדני קביעות עובדתיות של בית המשפט שאין מקום להתערב בהן. עם זאת, גם ללא קביעת המניעות נראה כי הטענה מקבלת מענה על-ידי האמור בסעיף 3 דלעיל. הערעור נדחה. המערער תשלם למשיבים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. ניתן היום, א' באדר ב' תשס"ג (5.3.03). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00031180_J15.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il