אברהים עלמי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3117/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3117/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: אברהים עלמי נ ג ד המשיבה מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 8.3.07, בתיק פל. 2108/06, שניתן על ידי כבוד השופט א' פרקש תאריך הישיבה: כ"ו בתשרי התשס"ח (08.10.07) בשם המערער: עו"ד המבורגר ראובן בשם המשיבה: מתורגמנית: עו"ד יעל שרף גב' רנה סעיד פסק-דין השופט א' א' לוי: בתאריך 29.6.06, בשעות אחר הצהרים, בירושלים, הסיע המערער ברכבו שלושה תושבי האזור שאינם מורשים לשהות בישראל. שוטרים שנסעו בג'יפ הורו לו לעצור, והוא הנהן בראשו כמי שמבין את ההוראה, אולם המשיך בנסיעה לדרך חברון. בשלב כלשהו עקף אותו הרכב המשטרתי וחסם את דרכו, ואז נסע המערער לאחור, וביצע סיבוב פרסה תוך שהוא כמעט פוגע ברכב שבא ממול. ועוד נטען, כי המערער עלה על אי-התנועה המפריד בין הנתיבים והחל נוסע לכיוון בית צפפה, תוך שהוא עולה על מדרכה וכמעט פוגע בהולכי רגל. בהמשך המרדף הגיע המערער לדרך ללא מוצא, ואז הורה לנוסעיו להימלט על נפשם, אולם הם נלכדו על ידי שוטרים אשר דלקו בעקבותיהם. בגין מעשים אלה יוחסו למערער עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-275 לחוק העונשין, וסעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל. במהלך משפטו הודה המערער כי הסיע את השוהים הבלתי חוקיים, ואף הבחין בסימונם של השוטרים אשר הורו לו לעצור, אולם החליט להמשיך בנסיעה. עם זאת, הוא הכחיש כי פנה לדרך חברון, וממילא גם את הטענה לפיה ביצע סיבוב פרסה תוך עליה על אי התנועה והמדרכה. לטענתו הוא נסע ישירות לבית צפפה, ושם עצר את רכבו. גרסה זו של המערער לא זכתה לאמונו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, אשר ביכר על פניה את גרסתם של השוטרים שנטלו חלק במרדף אחר המערער עד למעצרו. שוטרים אלה – אלכסנדר קרמר, איגור לביטס ומיכה פרץ - מסרו כי המעקב אחר המערער לא היה מקרי, וקדם לו מידע מודיעיני לפיו רכב מסוג "רנו קונגו" מוביל שוהים בלתי חוקיים. כל אחד מהעדים בתורו תאר את המסלול בו נע המערער עובר למעצרו, ואף שבית המשפט מצא כי "גרסאות השוטרים לא היו זהות ונמצאו פרטים שנסתרו בעדויות שונות" (ראו סעיף 16 להכרעת-הדין), הוא הוסיף כי "אין בכך כדי להעיד על אי מהימנות או כי השוטרים שיקרו" (שם). בית המשפט הוסיף ונתן אמון בעדותו של מתנדב מג"ב, גרשון בר-סלע, אשר היה בסיור עם שניים מחבריו בצומת הרוזמרין. עד זה טען כי המערער שעט לעברו במכוניתו, ועל כן החל להרים את נשקו עד שלפתע פנה הנהג לבית צפפה. עובדות אלו לא נטענו בכתב-האישום אולם הן התבררו במהלך המשפט, ולבקשת המשיבה החליט השופט המלומד לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ולהרשיע את המערער גם בגין אירוע זה. בסכמו את התרשמותו מהעדים קבע בית המשפט (ראו סעיף 13): "לאחר שראיתי, שמעתי והתרשמתי מעדי התביעה ו[המערער], אני מאמץ, ללא ספק כלשהו, את גרסתם של שלושת שוטרי מג"ב שהיו בג'יפ לאשר אירע בדרך חברון, ובנוסף את גרסתו של המתנדב לאשר אירע בצומת בית צפפה... גרסתו של [המערער] אינה סבירה לחלוטין ואין ליתן בה אמון". בערעור שבפנינו פרש בא-כוחו המלומד של המערער בהרחבה את השקפתו, כי בעניין שולחו ראוי לסטות מההלכה הנוהגת בדבר אי-התערבות של ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה ומהימנות אשר נקבעו בערכאה הדיונית. נטען, כי השוטרים תיאמו גרסאות, ולמעשה בדו מלבם את אותה טענה בדבר כניסת המערערים לדרך חברון. ברם, לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא שוכנענו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות ממצאיה של הערכאה הדיונית. קיומן של סתירות בעדויות השוטרים, היא עובדה שכאמור בית המשפט המחוזי היה ער לה, וכמי שאמון לבור את המוץ מהתבן מצא כי חרף אותן פרכות גרסתם הבסיסית של השוטרים בדבר מסלול נסיעתו של המערער, נכונה היא. מסקנה זו משתלבת היטב בעובדות בהן הודה המערער, ומהן עולה תמונה של נהג אשר החליט למנוע את מעצרו בכל דרך אפשרית עקב הסעתם של שוהים בלתי חוקיים ברכבו, והחשש כי רכבו יילקח ממנו. מכאן מסקנתנו כי הרשעת המערער בדין יסודה, וכך היא השקפתנו, גם ביחס להרשעתו בעבירה הנוספת שהוכחה מתוך העדויות שהובאו בפני בית משפט קמא (ניסיון לתקיפת שוטר). באשר לעונש – המערער הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תעבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ניסיון לתקיפת שוטר, והסעה שלא כדין. בגין כל אלה הוא נדון ל-36 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים ו-6 חודשי פסילה על-תנאי. לא מצאנו בעונש זה חומרה כלשהי. המערער חטא בהסעתם של מי שאינם מורשים להיכנס ולשהות בישראל, ואין צורך לומר עד כמה מסוכנת עבירה זו נוכח מאמציהם הבלתי פוסקים של ארגוני הטרור לזרוע מוות, הרס וחורבן בערינו. לעבירה זו שביצע המערער נודעת חומרה מיוחדת, נוכח העובדה שהוא אינו חוטא בה לראשונה. אם תוסיף לכך את העבירות הנוספות בהן הורשע, שוב אין ספק כי העונש שהושת עליו הנו ראוי ומאוזן, ועל כן אין מקום להתערב בו. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו בתשרי התשס"ח (08.10.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07031170_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il