משה אלרון נ. רון עליון

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 31162-01-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: משה אלרון נגד המשיב: רון עליון ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בכפר סבא בת"א 72329-05-24 מיום 6.1.2025 שניתנה על ידי כב' השופטת חגית בולמש בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ח' בולמש) מיום 6.1.2025 בת"א 72329-05-24 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בבעלות המערער דירת אירוח שבה התארחה המשיבה יחד עם חברותיה. המערער הגיש נגד המשיבה תביעה כספית מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בעקבות חוות דעת שפרסמה על דירת האירוח באתר Booking. ביום 2.1.2025 נערך דיון קדם משפט, במהלכו ציין המותב כי לטעמו לא צריך לנהל את ההליך עד הסוף וניתן למצוא דרכים לסיים אותו בהסכמה. בשלב מסוים ביקש המותב לעצור את הקלטת הדיון וקיים עם הצדדים דיון מחוץ לפרוטוקול במטרה לסיים את התיק על דרך הפשרה. לטענת המערער, הדיון התמקד בניסוח מחדש של חוות הדעת כך שתהיה מקובלת על שני הצדדים, וכאשר הוא שאל את המותב מה לגבי הפיצוי הכספי שביקש כסעד עיקרי בתביעתו, הוא נענה "לא יהיה כאן פיצוי". עוד נטען כי המותב הבהיר שחוות הדעת לא תימחק מהאתר משום שהיא מבטאת את חוויית השירות של המשיבה. משעה שהמותב לא הצליח להביא את הצדדים לכדי הסכמות, הקלטת הדיון המשיכה והמותב קבע כי יוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק. 2. עוד באותו היום הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין, בטענה כי אמירותיו במהלך הדיון מחוץ לפרוטוקול מעלות חשש ממשי למשוא פנים ועולה מהן כי המותב החליט מה תהיה תוצאת ההליך בשלב כה מקדמי ועוד בטרם נשמעו הראיות. המשיבה התנגדה לבקשה. ביום 6.1.2025 ניתנה החלטת המותב הדוחה את הבקשה לפסילתו, שבה נקבע כי דבריי המותב נאמרו בניסיון לצמצם את המחלוקות ולהביא את הצדדים לסיום ההליך בפשרה; כי אין בניסיון לגשר בין הצדדים משום הבעת עמדה נחרצת על סיכויי התביעה או לגופו של ההליך; וכי לאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו, המותב פנה מיוזמתו למערער והציע גמישות במועדי הגשת התצהירים על מנת לקדם את בירור התיק. 3. מכאן הערעור שלפניי, שבו נטען, בעיקרם של דברים, כי אמירות המותב בדיון שלא לפרוטוקול מגלות חשש ממשי למשוא פנים. המערער הבהיר כי עילת הפסלות לא נובעת מעצם ניסיון המותב להביא את הצדדים לידי פשרה, אלא מאמירותיו המגלות הבעת עמדה נחרצת באשר לסעד היחידי שהתבקש בתביעה. עוד נטען כי דעת המותב מוטה בבירור נגד המערער באופן שמקים עילה לפסילתו – כלל החלטות המותב, ובהן החלטה הנוגעת לגילוי מסמכים ולזימון עדים, הופנו כנגד המערער; והוא אף חויב באופן חד צדדי בהוצאות משפט. 4. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, המבחן לפסילת שופט, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. עיקר טענות המערער מופנות להתבטאויות המותב בדיון שהתקיים מחוץ לפרוטוקול, המגלות, לשיטת המערער, עמדה נחרצת מצדו באשר להמשך ההליך. גם אם אניח לטובת המערער כי הדברים נאמרו כנטען, לא מצאתי כי יש בכך כדי להקים עילה לפסילת המותב מלשבת בדין. כפי שהבהיר המותב, דברים אלו נאמרו במסגרת ניסיון גישור בין הצדדים, במטרה לצמצם את המחלוקות ולסיים את ההליך על דרך הפשרה. כידוע, ניסיונו של בית המשפט להביא את הצדדים לכדי פשרה, אין בו, כשלעצמו, כדי להקים עילת פסלות; על אחת כמה וכמה כאשר דברי המותב נאמרים בראשיתו של ההליך, בשלב קדם המשפט (ע"א 10403/08 מנהל עזבון המנוח דוד גולן ז"ל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 5 והאסמכתאות שם (18.1.2009)). גם אם נוצר אצל המערער חשש כי הצעת הפשרה שניתנה על ידי המותב בראשית ההליך מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו, ברי כי אין די בתחושה סובייקטיבית כדי להקים עילה לפסילת המותב, שהמבחן לה הוא מבחן אובייקטיבי (ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 והאסמכתאות שם (31.12.2023)). חזקה על המותב כי ימשיך לנהל את ההליך בלב פתוח ונפש חפצה (ע"א 3860/24 נבו נ' ספיריט הפקות עולם בע"מ, פסקה 7 (9.7.2024)). יתר טענות המערער הועלו לראשונה במסגרת הערעור שלפניי, מבלי שלמותב ניתנה הזדמנות להתייחס אליהן, באופן שמצדיק את דחייתן רק מן הטעם הזה (ע"א 5939/24 גבעתי נ' עדנאן, פסקה 5 (14.8.2024)). 5. סוף דבר, שהערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ה (24 פברואר 2025). יצחק עמית נשיא