עע"מ 3116-08
טרם נותח
אנקה בהדור נ. מדינת ישראל-משרד הפנים
סוג הליך
ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק עע"ם 3116/08
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם 3116/08
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
אנקה בהדור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל-משרד הפנים
ערעור על פסק-דין של בית-המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 12.3.08 בעת"מ 1176/08 שניתן על-ידי כבוד הושפטת מ' רובינשטיין
תאריך הישיבה:
א' באלול התשס"ח
(1.9.08)
בשם המערער:
עו"ד רועי משה
בשם המשיבה:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת מ' רובינשטיין), בו דחה בית המשפט את עתירת המערער להורות למשיבה להסדיר את אשרתו ולהימנע מהרחקתו מישראל.
2. המערער הוא אזרח נפאלי, שנכנס לישראל ביום 5.3.2006 עם אשרה מסוג ב/1 לעבודה בתחום הסיעוד. לאחר כניסתו לישראל, עבד המערער בתחום הסיעוד אצל מספר מעסיקים. ביום 4.6.2007 החל לעבוד אצל מעסיק בשם יצחק עמנואל ולאחר תקופה קצרה עזב את עבודתו. יצוין כי לטענת המערער נטישת העבודה נגרמה עקב הלנת שכרו על ידי המעסיק. ביום 5.11.2007, לאחר מספר חודשים בהם לא עסק בעבודה בתחום הסיעוד, נעצר המערער על ידי משטרת ההגירה. ביום 8.11.2007 דן בית הדין לביקורת משמורת בעניינו של המערער ואישר את צו המשמורת שניתן לאחר מעצרו. במהלך הדיון הבהיר בית הדין למערער כי שחרורו מן המשמורת יישקל אם יימצא מעביד שיתחייב להעסיקו. ביום 15.11.2007 פנתה חברת "מגן" לבית הדין בעניינו של המערער וטענה כי קיים מעביד בעל היתר המוכן להעסיקו. בעקבות פנייה זו שוחרר המערער ממעצרו. בית הדין קבע מספר תנאים לשחרור המערער וביניהם הפקדת ערבות בסך 700 ש"ח והתחייבות כי המערער יעזוב את הארץ תוך שלושים יום מיום שחרורו אלא אם יקבל אשרת שהייה חוקית ממשרד הפנים. המערער לא פנה למשרד הפנים כדי להסדיר את עניינו בתוך התקופה שנקבעה בהחלטת בית הדין וביום 26.12.2007 חולטה הערבות. ביום 21.8.2008 נעצר המערער שנית וכעבור יומיים אישר בית הדין לביקורת משמורת את המשך החזקתו ואת ההחלטה להרחיקו מהארץ. מיום החלטת בית הדין ועד היום מוחזק המערער במעצר במתקן לשוהים שלא כחוק.
3. המערער הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבה ביקש לשחררו ממעצר ולאפשר לו לנסות ולהסדיר את מעמדו בארץ בתוך ארבעים וחמישה ימים. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי לאור התנהלות המערער החלטת משרד הפנים בעניינו הייתה סבירה. בית המשפט הדגיש כי המערער שהה בארץ מספר רב של חודשים שלא כדין מבלי לנסות להסדיר את מעמדו, וגם כשניתנה לו הזדמנות שנייה להסדיר את מעמדו בארץ, לאחר מעצרו הראשון, לא פעל המערער בעניין. בית המשפט הוסיף כי גם אם היה מקבל את טענות המערער לפיהן הוא אכן עבד בתחום הסיעוד לאחר שחרורו מהמעצר, והעסקתו סוכלה בשל אשפוזו של המעסיק, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה, שכן גם לאחר שכביכול סוכלה ההתקשרות עם המעסיק לא פנה המערער למשרד הפנים על מנת להסדיר את עניינו. בית המשפט סיכם בציינו כי אין במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת הרשות.
4. המערער טוען כי הסדרת מעמדו לאחר שחרורו ממעצרו הראשון נכשלה שלא באשמתו. לטענתו מיד לאחר שחרורו הוא החל לעבוד אצל מעסיק בשם שלמה בן סימון (להלן: המעסיק) ולאחר זמן מה הובטח לו על ידי בתו של המעסיק כי מעמדו יוסדר עד ליום 1.1.2008. טענה זו נסמכת על פתק בכתב ידה של הבת שבו היא מאשרת את עובדת העסקת המערער על ידם ואת ההתחייבות להשיג לו אשרת עבודה. לדבריו, במהלך הטיפול בהסדרת מעמדו אושפז המעסיק בבית חולים, ובזמן האשפוז נעצר המערער על ידי משטרת ההגירה. המערער מטעים כי הוא סמך על המעסיק שיסדיר את ענייניו ומשום כך לא פנה אל משרד הפנים והערבות שהפקיד חולטה. המערער טוען כי הוא שילם כ-7000$ עבור האפשרות לעבוד בישראל ובשל שהייתו הקצרה בארץ ומעצרו הממושך, טרם הספיק לשלם את ההלוואות שלקח בכדי לממן את נסיעתו. לטענתו, הרחקתו מן הארץ תגרום לו נזק כלכלי בלתי הפיך. בנסיבות אלה סבור המערער כי מן הראוי לאפשר לו פרק זמן של ארבעים וחמישה ימים שבו ינסה למצוא עבודה בתחום הסיעוד ולהסדיר את מעמדו.
5. המשיבה מצידה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. היא מדגישה כי המערער אינו עומד בקריטריונים הקיימים ב-"נוהל שמיים סגורים" (תיקון מיום 1.6.2004), העוסק בהסדרת מעמדם של מהגרי עבודה שנמצאים במשמורת בגין שהייה או עבודה בלתי חוקית. סעיף 16(ה) לנוהל קובע במפורש כי הנוהל אינו חל על עובדים בתחום הסיעוד "למעט עובד סיעודי אשר טרם חלפה שנה מיום הגיעו לישראל, ועובד סיעודי אשר טרם חלפו 60 יום ממועד שעזב את מעסיקו בנסיבות שאינן תלויות בו (פטירת המעסיק או פיטורין), או 30 יום מיום שעזב את מעסיקו מרצונו". לטענת המשיבה, המערער אינו עומד בתנאי הסעיף שכן בזמן המעצר השני הוא שהה בארץ למעלה משנה והוא עזב את מעסיקו הקודם יותר מ-60 יום לפני המעצר. עוד ציינה המשיבה כי המערער אף אינו עומד ב-"נוהל מעבר עובד ממעסיק למעסיק", שכן סעיף ב.2 לנוהל קובע כי "נוהל זה אינו חל על עובד אשר יתפס כשאינו עובד אצל מעסיקו הרשום ו/או כשוהה בלתי חוקי ורק לאחר מעצרו יבקש לעבוד למעסיק אחר." המשיבה טוענת כי בנסיבות העניין ולאור אי עמידת המערער בקריטריונים הקבועים בנהלים, אין מקום להתערב בשיקול דעתה ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי.
6. ברקע המקרה שלפנינו עומד נושא רחב, מסובך וקשה, שמדינות רבות ובכללן מדינת ישראל מתמודדות עימו בשנים האחרונות – הגירת עבודה (ראו: עע"מ 1347/07 גורונג נ' משרד הפנים (לא פורסם, 21.6.2007)). מורכבות הנושא נובעת בין השאר מכך שבמקרים רבים מדובר באנשים שהפגינו מאמצים כנים להשתלב בשוק העבודה הישראלי, פעמים רבות בעבודות קשות ביותר, וכניסתם הראשונית לארץ נעשתה בהיתר. כך גם בענייננו, המערער עזב את ביתו והגיע לישראל, לאחר שהשקיע, ככל הנראה, סכום לא מבוטל בהשגת היתר עבודה וכרטיס טיסה, בכדי לנסות ולשפר את תנאי המחייה שלו. אין חולק על כך שכוונותיו של המערער בחיפוש העבודה היו כנות וכי הוא עודנו מעוניין להתפרנס מעבודה בתחום הסיעוד בישראל. לאחר הגעתו ארצה נתקל המערער בקשיי תעסוקה, נדד ממקום למקום ומצא את עצמו, בסופו של יום, נתון במעצר.
מן הצד השני אין ספק כי אין למהגרי העבודה זכות קנויה לעבוד ולשהות בישראל. המדינה רשאית לקבוע כללים ומגבלות שמטרתם שמירה על צביונה ועל שוק העבודה שלה. ברי כי מרגע שנתנה המדינה היתר שהייה ועבודה בתחומה עליה להעניק לבא בשעריה יחס ראוי, ולאפשר למהגר העבודה להתנהל בכבוד בשטחי המדינה.
7. לגופו של עניין, נראה כי דין הערעור להידחות. המערער כאמור שהה בארץ שלא כדין במשך מספר חודשים. גם לאחר מעצרו הראשון ניתנה לו, לפנים משורת הדין, הזדמנות להסדיר את מעמדו, אך הוא לא השכיל לעשות כן. כששוחרר המערער ממעצרו הראשון הובהרו לו התנאים לשחרורו. המערער לא טען בפנינו כי לא הבין את שהוסבר לו, ולא הועלה על ידו הסבר מספק לסיבה שבעטיה לא פנה למשיבה בחלוף פרק הזמן שהוקצב לו. אשר לטענת המערער בעניין העסקתו לאחר שחרורו מהמעצר, אין ראייה חד משמעית לכך שהמערער עבד אצל המעסיק. מכל מקום, גם אם המערער אכן עבד אצלו במשך תקופה קצרה הרי אין בכך כדי לייתר את חובתו לפעול להסדרת מעמדו. כמו כן, המערער הפקיד ערבות בת 700 ש"ח שחולטה ביום 26.12.2007 והדבר היה צריך להיות עבורו תמרור אזהרה באשר למעמדו. משבחר המערער שלא לפנות למשיבה בעניינו ונעצר על ידי משטרת ההגירה בשנית ולאור נסיבות המקרה בכללותן, אין מקום להתערב בהחלטה להרחיקו מישראל.
אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.
המשנה-לנשיאה
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ח' מלצר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, כ"ג בתשרי התשס"ט (22.10.2008).
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08031160_P08.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il