פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
בש"א 3114/99
בפני: כבוד השופט ת' אור
המערער: אורי כרוך
נגד
המשיבה: תדביק בע"מ
ערעור על החלטת הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ'
מיום 28.4.99 בתיק ע"א 5862/98
בשם המערער: עו"ד חגי גרינשפון
בשם המשיבה: עו"ד יורם אלרואי
פסק דין
1. הוראת החוק החשובה להכרעה בערעור זה היא סעיף 96 יג' לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג1983-, אשר נוסחה הוא כלהלן:
"96יג.
(א)
לצורך ביצוע נאות של תפקידו זכאי דירקטור מקרב הציבור, במקרים מיוחדים, לקבל יעוץ משפטי, יעוץ חשבונאי או יעוץ מקצועי בתחום אחר על חשבון החברה.
(ב)
סיוע כאמור בסעיף קטן (א) יינתן בכל אחד מאלה:
(1) הדירקטוריון אישר את כיסוי ההוצאה להעסקת מומחה;
(2) בית המשפט אישר העסקת מומחה לאחר שמצא כי נתקיימו כל אלה:
(א) העסקתו דרושה באופן סביר לביצוע תפקידו של הדירקטור מקרב הציבור;
(ב) הסכום הדרוש לכיסוי הוצאות העסקת המומחה הינו סביר ביחס לחשיבות הבעיה וביחס להיקף נכסי החברה והכנסותיה;
(ג) הדירקטוריון קיבל הודעה על כך שסיוע מסוג זה נדרש;
(ד) סיוע מצוות המומחים הקבוע שהחברה מעסיקה אינו מתאים או אינו מספק או שאין נכונות לתיתו.
(ג)
אגרות בית משפט, שכר טרחת עורך דין ושאר הוצאות משפט הכרוכות בבקשת אישור לפי סעיף קטן (ב)(2) יהיו על חשבון החברה".
המערער מכהן כדירקטור מטעם הציבור (להלן: דמ"צ) בחברת תדביק, היא המשיבה. מתוקף תפקידו זה, פנה המבקש לדירקטוריון החברה בבקשה לקבל אישור להיוועץ ביועץ משפטי חיצוני לחברה. פנייתו התבססה על הוראות סעיף 96יג(ב)(1). משלא אושרה בקשתו, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת, בהסתמכו על הוראות סעיף 96יג(ב)(2). בית המשפט דחה את הבקשה. על החלטה זו הגיש המערער הודעת ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לפטור מערבון. את בקשתו לפטור מערבון סמך המערער על הוראות סעיף 96יג(ג).
הרשמת של בית משפט זה דחתה את הבקשה. על כך הוגש ערעור זה.
2. המחלוקת בין בעלי הדין בפני כבוד הרשמת בערעור זה סבה על פירוש סעיף 96יג(ג). השאלה שבמחלוקת היא, האם האמור בסעיף משנה זה, בדבר הטלת החיובים האמורים בו, כולל שכר טרחת עורך דין, על החברה, חל גם בהליך של ערעור המוגש על ידי דמ"צ על פסק דין הדוחה את בקשתו המוגשת בהסתמך על סעיף 96יג(ב)(2). אם התשובה לכך חיובית, ושכר טרחת עורך דין צריך לחול על החברה, אין הצדקה לחייב את המערער במתן ערבון או ערובה במסגרת הליך הערעור.
דעתי היא, שהרשמת הגיעה לתוצאה הנכונה, כשקבעה שהוראת סעיף 96יג(ג) חלה רק על הבקשה המוגשת לערכאה הראשונה. דהיינו, על הבקשה המוגשת בהסתמך על סעיף 96יג(ב)(2), אך לא בערעור על פסק דין הדוחה את הבקשה.
3. מחד גיסא, קיים נימוק התומך בגישת המערער. נימוק זה מבוסס על תפקידו ואחריותו של הדירקטור מטעם הציבור.
"מהות החובות המוטלות על הדירקטור מקרב הציבור מציבה אותו במקום שונה מזה של הדירקטורים הרגילים. מחד, עליו להגן על ענייני הסקטור שמטעמו הוא מכהן - ציבור המשקיעים. מאידך, חובות הדיווח המיידי ליו"ר הדירקטוריון ולרשות מעניקות לתפקידו נופך של מפקח-על המופקד על הפיקוח לזרימת המידע השוטף ולמיצוי הגילוי הנאות וחשוף לתביעה פלילית במידה שהפר חובה זו (סעיף 96יט(ב))" (א' פלמן, ה' בר-מור, דיני חברות בישראל הלכה ולמעשה, בעמוד 571).
משמעות הדברים היא, שכיוון שהדמ"צ, מתוקף תפקידו וחובותיו, עלול להיות חשוף לתביעה פלילית, יש להבטיח את יכולתו לקבל סיוע של מומחים, במידה שהוא נדרש לעזרתם. יעודם של אלה יאפשר לו לבצע את תפקידו כדין ולהימנע ממעשים והתנהגות שאינם ראויים. דרך אחת להבטיח זאת, היא על ידי פתיחת הדרך לדמ"צ לערכאות על ידי שחרורו מנטל ההוצאות הכרוך בפניה לבית המשפט והטלת ההוצאות הכרוכות בפניה כזו על החברה.
על חשיבות תפקידו של דמ"צ נאמר:
"אחת התרופות לפגמים שנתגלו בשנים האחרונות בניהול חברות ציבוריות, הינה חיזוק מעמדם של ה'בלמים' בחברה. בלמים אלה הם בעיקר: הדירקטוריון, רואה החשבון ומבקר הפנים. לדירקטוריון נועד תפקיד ראשון במעלה במסגרת זו, שכן הוא האורגן בעל הסמכויות הביצועיות בחברה המקבל את ההחלטות בעוד האחרים, בדרך כלל, מבקרים את הפעולות וההחלטות לאחר מעשה. חיזוקו של הדירקטוריון כגורם מרכזי בחברה נעשה בשתי דרכים עיקריות:
א. צירוף דירקטורים חיצוניים לחברה.
ב. הרחבת אחריותם האזרחית והפלילית של הדירקטורים" (י' גרוס, דירקטורים ונושאי משרה בחברה, בעמוד 517).
אכן, מהאמור לעיל ניתן ללמוד על החשיבות המיוחסת לתפקידו של הדירקטור מקרב הציבור. מחשיבות תפקידו של הדמ"צ נובע הצורך להעמיד לרשותו את מירב הכלים על מנת שיוכל לבצע את תפקידו הציבורי על הצד הטוב ביותר, ובכך לשרת את אינטרס הציבור. אחד מכלים אלו הוא קבלת סיוע מומחים.
שיקול זה מושך לכיוון מתן כיסוי לכל הוצאותיו של דמ"צ הפונה לערכאות במגמה שיאושרו לו עזרה ויעוץ במילוי תפקידו.
4. מאידך גיסא, קיים שיקול בעל משקל התומך בפירוש מצמצם לסעיף 96יג(ג), והוא שקביעה לפיה החברה תישא בכל הוצאות המשפט, עלולה לעודד הליכי סרק ותעמיד חברה ציבורית בסיכון שתגרמנה לה הוצאות נכבדות על אף שצדקה בגישתה שלא לאשר לדמ"צ מימון של ייעוץ שהוא מבקש לקבל.
5. בין שני שיקולים אלה המושכים כל אחד לכיוון נגדי, בחר המחוקק בדרך ביניים. הוא קבע, שהמימון על ידי החברה של הוצאות כאמור בסעיף 96יג(ג) יחול לגבי אלה "הכרוכות בבקשת אישור לפי סעיף קטן (ב)(2)". המחוקק נקט לשון "בקשת אישור" ולא הזכיר ערעור על החלטה בבקשה כזו, ואף לא נזקק ללשון "הליך", מונח אשר כולל גם את הבקשה לאישור וגם ערעור עליה.
ההיגיון שבסעיף הוא, שמצד אחד מאפשרים לדמ"צ למצות את זכותו למימון של ייעוץ לצורך מילוי תפקידו. אך כשנדחתה בקשתו, הן על ידי דירקטוריון החברה ולאחר מכן על ידי בית המשפט, הנחה היא שאין הוא זכאי למימון כאמור. פתוחה בפניו אמנם הדרך להגיש ערעור על החלטת בית המשפט, אך נוכח ההנחה כאמור, יהא עליו לשאת בהוצאות הערעור, בכפוף להחלטת בית המשפט שלערעור בעניין ההוצאות.
בהקשר זה יש להדגיש, כי אין לקבל את טענת המערער שכאילו אי החלת האמור בסעיף 96יג(ג) על הליכי ערעור, שוללת ממנו את זכות הערעור לבית המשפט העליון. זכות זו אינה נשללת ממנו כלל. הוא רשאי להגיש ערעור. אלא שהפעם, לאור ההנחה כאמור, הוא נוטל על עצמו סיכון שיהיה עליו לשאת בהוצאות הליך זה הליך הערעור מכיסו. אם יזכה בערעור, הרי, ככל מערער הזוכה בדינו, סביר שהחברה תצטרך לשאת בהוצאותיו. במקרה כזה, הוא גם מיצה את זכות הערעור והוא גם יזכה לכיסוי הוצאותיו. אך הוא גם נוטל על עצמו סיכון, שאם יוברר שלא היתה הצדקה להגשת הערעור, הוא ישא בהוצאות בערעור מכיסו.
6. התוצאה של האמור לעיל היא, שדין הערעור להדחות. כך, מבלי שנדרשתי לחלק מהנמקות כבוד הרשמת. כוונתי להנמקה, לפיה למדה גזירה שווה לעניינו מפסיקה שהתייחסה להוצאות בערעור על דחיית תביעה ייצוגית, תוך פרשנות סעיף 35ז' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א1981-, הפוטר את המגיש תובענה ייצוגית מתשלום אגרה.
בנסיבות המקרה, הואיל ובשאלה שהתעוררה בערעור זה לא ניתנה עד כה החלטה על ידי בית משפט זה, ובהתחשב ביחסים המיוחדים בין המערער לחברה המשיבה - אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בתמוז התשנ"ט (23.6.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99031140.E02 /עכב