פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 3110/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3110/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת מ' קראוס), שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 017142/02 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד אורי צפת; עו"ד עינב גוטרמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 017142/02. 1. יחסיהם של המערער והמשיבה עלו על שרטון והם התגרשו זה מזו בשנת 2003, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה נתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין עליו חתמו. מספר חודשים לאחר שאושר הסכם הגירושין בין הצדדים, הגיש המערער נגד המשיבה תביעת לשון הרע בה תבע סך של 50.000 ש"ח. התביעה נסובה על דברים שכתבה המשיבה ביחס למכתב ששלח לבא-כוחה אודות תשלום חשבון הטלפון, לו צירף שיק, כאשר המכתב עם הכיתוב הועבר למשרד המערער באמצעות הפקס. התיק התנהל בבית המשפט לענייני משפחה, וכשנתיים לאחר מועד ההוכחות, בשלב סיכומי התשובה מטעמו של המערער, הוא ביקש לפסול את בית המשפט. בקשת הפסילה נסמכה על שרשרת אירועים. האירוע הראשון התייחס לתקופת היות השופטת רשמת בבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב. לטענת המערער, עת ייצג לקוחה בתיק הנדון בפניה, עיכבה השופטת את התביעה מטעמים טכניים לחלוטין. בדיון נוסף באותו תיק, ביקש אף לפסול את השופטת מאחר וייחס את עיכוב התביעה לנקמנות מצד השופטת עקב עימות משפטי שהיה לו עם בעלה בתיק אזרחי. בעקבות זאת, הגיש המערער, לטענתו, תלונה לשר המשפטים דאז, כנגד השופטת ערב מינוייה בשנת 2002. האירוע השני עליו התבססה בקשת הפסילה הינו התבטאויותיה של המשיבה במהלך שני הדיונים הראשונים בתיק נשוא הערעור בשנת 2006, אשר לא נהדפו על ידי השופטת. האירוע השלישי, כך נטען, היה בעת דיון הוכחות שהתקיים בלשכת השופטת, במהלכו פנתה אליו ואמרה לו: "במידה ולא תבטל את התביעה אני אתן פסק דין כזה..." ובהמשך: "אתה לא רואה מה התביעה גורמת לה...". דברים אלה נאמרו, לטענת המערער, תוך שהשופטת מניעה את ראשה לצדדים, מספר פעמים, לצורך המחשה. האירוע הרביעי בגינו נתבקשה הפסילה הוא גילוי העובדה כי גיסתה של השופטת, הגב' ורד קראוס, הייתה זו שהכירה בין המערער למשיבה. המשיבה התנגדה לבקשה. 2. בהחלטה מיום 13.3.08, דחתה השופטת את בקשת הפסילה בקובעה כי באשר לטענות המערער לעניין האירועים שהתרחשו לפני כ-6 שנים עת כיהנה כרשמת בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב, חל לגביהם שיהוי ניכר. כמו כן, ציינה השופטת, כי לא ידוע לה על כל תלונה שהוגשה לשר המשפטים ערב מינויה לשופטת. עוד קבעה השופטת כי המערער לא העלה טענת פסלות מאז החלו ההליכים בפניה בשנת 2002. השופטת הוסיפה כי הצהרת המשיבה לפיה אין לה קשר עם הגב' ורד קראוס (גיסתה של השופטת) מאז סיימו המשיבה והגב' קראוס את לימודי האופטומטריה לפני 15 שנה, מקובלת עליה. עוד קבעה, כי מצופה משופט לענייני משפחה להציע הצעות לסיום הסכסוך בכל שלב רלוונטי, ואין זה אומר שדעתו "ננעלה" אלא הוא ממשיך ושומע ראיות גם אם הצעותיו אינן מתקבלות, כשהוא פתוח לשכנוע. השופטת הוסיפה וציינה כי היא מניחה לטובת המערער שהגשת הבקשה אינה אלא צעד טקטי שכל מטרתו לעכב מתן פסק דין בתביעה שהגיש. לבסוף, קבעה השופטת כי התיק בשל למתן פסק-דין. משמדובר בתיק שהחל לפני כשלוש וחצי שנים והגיע לסיומו, קבעה, לא ראוי, לא חברי ולא נכון כי תפסול עצמה מליתן פסק-דין בתיק. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי בית המשפט התעלם בהחלטתו בבקשת הפסלות מהאירוע השלישי. התעלמותו של בית המשפט, כך נטען, מלמדת כי לא היה לשופטת מענה הולם לדברים אלה. בדבריה של השופטת, טוען המערער, יש איום מפורש והם מנוגדים לשיפוט ולשפיטה. העובדה שלא נתבקשה פסילת השופטת על אתר, אלא לאחר תקופה ארוכה, אינה מעלה ואינה מורידה, וזאת משום שדבריה של השופטת חמורים ויורדים לעצם שיפוט ומשפט. באשר לחברות בין גיסתה של השופטת למשיבה, טוען המערער, כי אין זה נכון כי אינה בקשר עם הגב' קראוס מאז תום לימודיהן המשותפים, שכן ההיכרות בינו לבין המשיבה נעשתה כשנתיים לאחר תום הלימודים וגם אחרי כן הן היו בקשר חברי. בהתייחסו לדברי בית המשפט כי נוהלו הליכים קודמים בין המערער למשיבה, טוען המערער כי הדיונים היו טכניים לחלוטין. המערער טען בדיון האחרון בבית המשפט לענייני משפחה כי השופט אליו יועבר התיק יפסוק מכאן ואילך, כלומר ייתן פסק דין על סמך החומר המצוי בתיק, ללא צורך בדיון כלשהו, וכך הוא מבקש אף בהודעת הערעור. 4. בתגובת המשיבה לערעור, טוענת היא כי מדובר באירועים "היסטוריים" ומופרכים אשר אינם מקימים עילה לפסלות שופט. לעניין האירוע הראשון, טוענת המערערת כי אירע לפני שנים, ולו סבר המערער כי יש ממש באירוע זה, הרי שהיה חייב להעלות את טענת הפסלות כבר בדיון הראשון שהתקיים בפני השופטת ולא כשלוש שנים מאוחר יותר. בהתייחסה לאירועים השני והשלישי, טוענת המשיבה כי המערער נמנע מלטעון לפסלות בגינם בהזדמנות הראשונה, ודי בכך, נטען, כדי לדחות את טענת הפסלות. יתירה מכך, טוענת המשיבה, כי התבטאותה הייתה בדיון טעון ביותר בו החליטה השופטת לזמן את בנם של הצדדים ללשכתה לצורך בירור טענותיו המופרכות של המערער לפיהן המשיבה מכה את ילדיה. המשיבה התבטאה באופן שהתבטאה לאחר, שלטענתה, נאלצה לספוג בדיון טענות שווא זדוניות, ולאחר שנאלצה לצאת באמצע הדיון, לנסוע לבית הספר בו לומד הילד, ולהביאו לבית המשפט. עוד טוענת המשיבה, כי השופטת לא הייתה צריכה להגיב או להעיר למשיבה על אותה התבטאות, הנובעת מדאגת אם לילדה. אין בכך, נטען, בכדי ללמד על חוסר אהדה או חוסר אובייקטיביות מצד השופטת כלפי המערער או על חשש למשוא פנים. עוד נטען כי פרוטוקולי הדיונים רצופים בהכפשות מצד המערער כלפי המשיבה, וגם לגביהם לא העירה השופטת למערער. בהתייחסה לאירוע השלישי, טוענת המשיבה, כי טענת פסילה הנעדרת ביסוס ותיעוד בפרוטוקול אינה מבססת עילת פסלות, וגם אם העירה השופטת הערה לגבי סיכויי התביעה, אין בכך כל פסול, ובטח שאין בכך כדי להקים חשש למשוא פנים. הלכה פסוקה היא, טוענת המשיבה, כי השגות לגבי אופן ניהול הדיון על ידי בית המשפט צריכות להתברר בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי דין, ולא במסגרת הליכי פסלות. בהתייחס לאירוע הרביעי, טוענת המשיבה כי מדובר באירוע מופרך שאינו מקים כל חשש למשוא פנים. ההיכרות בין המשיבה לגב' קראוס הייתה בין השנים 1989-1993, ומאז סיום הלימודים לא היה ביניהן כל קשר. הגב' קראוס הייתה זו ששידכה בין המשיבה ובין המערער, הוזמנה לחתונתם ביום 4.11.94, אך מאותה עת אין בין המשיבה לגב' קראוס קשר. ממילא, נטען, לשופטת אין ידיעה או קשר לכך. גם אם הייתה היכרות מהעבר, שנפסקה לפני 15 שנה, אין בה כדי ליצור אפשרות ממשית ליצירת משוא פנים מצד השופטת. 5. המערער הגיש בקשה לקבלת רשות להגיב לתשובת המשיבה. לטענתו, מאחר ואין למשיבה טענה רלוונטית לטענות המערער בערעור, בחרה היא להשמיץ את המערער בטענות שקריות, ומשכך יש ליתן לו להגיש תגובה לתשובת המשיבה לערעור. עיינתי בבקשת המערער ולא ראיתי כי מעבר לנטען בטענות הרבות שהעלו הצדדים בתיק, יש מקום לקבל תגובה נוספת. 6. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולו בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). בקשת הפסלות הוגשה לאחר פרק זמן ארוך בו נוהלו דיונים, הוגשו תצהירים ונחקרו בעלי הדין. בנסיבות העניין, לא העלה המערער טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה. הטעמים שהעלה המערער להגשת הבקשה בשלב בו הוגשה על אף שזיהה, לטענתו, כבר קודם לכן, גילויים המעידים על חשש למשוא פנים, אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור. יש לזכור כי האירוע הראשון הנטען התרחש לפני מספר שנים ולו סבר המערער כי יש בו כדי ליצור עילת פסלות, היה עליו לטעון זאת בדיון הראשון בפני השופטת, אף אם היה זה דיון לאישור הסכם גירושין בין הצדדים. גם בגין האירועים השני והשלישי לא הוגשה בקשת הפסלות בהזדמנות הראשונה, שכן אם סבר המערער שיש בהם כדי להקים עילת פסלות, היה עליו להעלות השגותיו בסמוך להתרחשותם. 7. גם לגופן של הטענות, לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. בכל הנוגע לאירוע השלישי, הלכה היא כי התבטאות שופט, בעל פה או בהחלטה, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. שופט יפסל רק כאשר יוכח כי יש בהתבטאותו כלפי בעל דין משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים, באופן המייתר את המשך המשפט בפניו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608 (1994); ע"א 11484/05 טאוב נ' אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע"מ (לא פורסם, 23.3.2006); ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194, 196 (2006)). זאת ועוד, בית המשפט רשאי להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 5991/06 פלונית נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 14.8.2006)). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת, בנקודה הספציפית שלגביה היא מושמעת, להתפרש בעיני הנוגע בדבר. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו, והמבחן הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1)412 (1987); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005)). האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133(1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)). זאת ועוד, ככל שהמערער מבסס את בקשתו על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה אך ורק על טענות המערער. בכך אין די כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)). 8. בכל הנוגע לאירועים 1 ו-2, ניכר כי בקשת הפסילה בגינם נובעת, בין היתר, מחוסר שביעות רצון המערער מהחלטות בית המשפט ואופן ניהול הדיון על-ידו. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); מרזל, בעמ' 178-174)). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו, ומכל מקום אינו צודק. בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות שקיבל בית-המשפט, בין אם צודקות הן ובין אם מוטעות לגופן, ולעניין זה איני נדרשת, מקימות עילת פסלות ומעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. האירוע הראשון התרחש לפני מספר שנים ואין כל אינדיקציה להשתלשלות העניינים במהלכו ולהחלטות שניתנו במסגרת ההליך בפני השופטת בכהונתה כרשמת. אם אכן סבר המערער שאירוע זה הינו עילה לפסילה, היה עליו להעלות את טענת הפסלות כבר בדיון הראשון שהתנהל בפני השופטת. משלא עשה כן, ומשהתיק התנהל בפני השופטת משך מספר שנים ואף הגיע לשלב שלפני מתן פסק דין, נראה כי גם המערער לא סבר כי יש ממש בטענת הפסלות, שמצא לנכון להעלות באיחור. 9. בהתייחס לאירוע הרביעי, סבורתני כי אין בהיכרות בין המשיבה לבין הגב' קראוס כדי לבסס עילת פסלות. המערער לא הוכיח כי מאז נישואיו למשיבה, שמרו היא והגב' קראוס על קשר, ואף השופטת קבעה בהחלטתה בבקשת הפסלות כי היא מקבלת את הצהרת המשיבה לפיה אין לה קשר עם הגב' קראוס- גיסתה. יתירה מזו, סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי שופט לא יישב בדין ביודעו שצד להליך, בא-כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קירבה ממשית אחרת. לפיכך, אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של השופט לבעל דין או עורך דינו כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר (לא פורסם, 5.6.2005)). במקרה הנדון, אין קשר ישיר בין השופטת לבין המשיבה, והיכרות המשיבה עם הגב' קראוס הינה היכרות מן העבר שאין כל יסוד להניח שתהיה לה השפעה על פסיקת השופטת בתיק שבפניה. חזקה על שופט שכשופט מקצועי לא יושפע מהיכרות בין בעל דין המתדיין בפניו לבין קרוב משפחה שלו, קל וחומר כשהמערער לא הביא ראיות להוכחת הקשר בין המשיבה לגב' קראוס משך השנים האחרונות ואין בטענותיו כדי להעיד על קיומה של עילת פסלות. על כל אלה יש להוסיף כי טענת הפסלות הועלתה סמוך לסיום התיק, לאחר התדיינות ממושכת וערב מתן פסק הדין. לאור האמור לעיל, אין כל טעם בבקשת המערער כי בשלב בו מצוי התיק, הוא יועבר לדיון בפני שופט אחר. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח בתמוז התשס"ח (21.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08031100_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il