אשרף מרעי נ. הכונס הנכסים הרשמי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3109/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: אשרף מרעי נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד יעקב זוסמן- המנהל המיוחד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט העמית י' בן-חמו) בפש"ר 60940-02-19 מיום 3.3.2022 בשם המערער: עו"ד מוסטפא דיאב פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט העמית י' בן-חמו) בפש"ר 60940-02-19 מיום 3.3.2022, בו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער. הרקע לערעור ביום 2.5.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשתו. הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ש"ח, משיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד) ודיון בבקשתו להכריז עליו פושט רגל נקבע ליום 9.12.2021. על פי הצהרתו, חובותיו עמדו באותה עת על סך של 9,379,916 ש"ח ל-45 נושים, והסתבכותו הכלכלית נבעה מקשיים כלכליים אליהן נקלעו שתי חברות שהיו בבעלותו שעסקו בתחום הביגוד (להלן: החברות). ביום 28.11.2021 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מסכם על אודות המערער, בו המליץ על ביטול הליך פשיטת הרגל. צוין בין היתר כי המערער לא הציג אישורי מסירה המצביעים על המצאת צו הכינוס לכלל נושיו ועל עדכונם בדבר המועד שנקבע לדיון בבקשת פשיטת הרגל. כמו כן, בעוד רק כמחצית מנושיו המוצהרים הגישו תביעות חוב נגדו, הוגשו תביעות חוב נוספות על ידי נושים שעליהם לא הצהיר בבקשתו. לכך יש להוסיף כי בחקירתו לפני המנהל המיוחד טען המערער שהחל לעבוד כסוכן מכירות ומשווק בגדים לחנויות, אולם בדוחות הדו-החודשיים שהגיש לא דיווח על הכנסות ממשכורת; וכי החל מחודש יוני 2021 הוא כלל לא הגיש את הדוחות הדו-החודשיים כנדרש. כמו כן, המערער לא הציג את תלושי השכר שלו ושל רעייתו ולא פרש את התיעוד הנדרש ביחס לחשבונות הבנק המנוהלים על ידם, כך שקיימות תהיות בנוגע לעיסוקם של השניים כמו גם הכנסותיהם האמיתיות. המערער גם לא צירף אישורים ואסמכתאות בנוגע לנכסיו ובנוגע לנסיבות הסתבכותו, ומשכך לא עמד בנטל להוכיח כי נהג בתום לב בצבירת חובותיו. בתגובה לאמור טען המערער כי המציא למנהל המיוחד את כלל המסמכים שנתבקשו ממנו, ובכלל זה אישורי מסירה לנושים המוצהרים, מסמכים הנוגעים לחברות ומסמכים הנוגעים לנכסיו. כמו כן, הוא הגיש את הדוחות הדו-חודשיים כסדרם. ביום 9.12.2021, בתום דיון שהתקיים במעמד הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי בשים לב לממצאי חוות דעתו של המנהל המיוחד, על פניו דינה של בקשת המערער להכריז עליו פושט רגל להידחות. עם זאת, בשל הסיכוי שתצמח לנושים תועלת ממימוש נכסיו, נמנע בית המשפט מלהורות על ביטול ההליך באותו שלב. נקבע כי צו התשלומים שהושת על המערער יעלה ויעמוד על סך של 2,000 ש"ח; כי ימונה שמאי לצורך הערכת זכויותיו בנכס בו הוא מתגורר; וכי עליו להסיר את מחדליו ולהמציא את מלוא הפרטים והמסמכים אשר נדרשו ממנו על ידי המנהל המיוחד. ביום 27.2.2022 הגיש המנהל המיוחד דו"ח מעודכן בו ציין כי המערער לא הסיר את מלוא מחדליו וכי אין במסמכים החלקיים שהומצאו על ידו כדי לשנות ממסקנות הדוח הקודם לפיהן יש להורות על ביטול ההליך. בתוך כך צוין כי המערער לא הציג אישורי מסירה לכלל הנושים המוצהרים על ידו; לא שילם את מלוא הסכום שנקבע בצו התשלומים שהושת עליו; הדוח הדו-חודשי שהוגש על ידו לא כלל את מלוא האסמכתאות הנדרשות, הושמטו ממנו הכנסות ועולה ממנו כי הוא אינו מתנהל בצמצום; לא הומצאו על ידו אסמכתאות הנוגעות לנסיבות הסתבכותו, לפעילות החברות ולכספים שקיבל ממכירתם; וגם בנוגע לשכר הטרחה עליו סיכם עם בא-כוחו רב הנסתר על הגלוי. נוכח האמור, חזר המנהל המיוחד על המלצתו להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל. להמלצה זו הצטרפו גם משיב 1, כונס הנכסים הרשמי, וחלק מנושיו של המערער. ביום 3.3.2022, בתום דיון נוסף שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי, ניתן פסק הדין מושא הערעור שלפנינו. נקבע כי הואיל והמערער לא הוכיח תום לב ביצירת חובותיו למרות ההזדמנויות שניתנו לו, נוכח חוסר שיתוף פעולה מלא מצדו ואי-המצאת מסמכים מהותיים על ידו, ובהתחשב בחוסר האמון של המנהל המיוחד בגרסתו ובמסמכים הסותרים שהוצגו על ידו, אין מנוס מביטול ההליך. בנוסף, בית המשפט קבע כי על המערער להמתין שנתיים ימים בטרם יפנה בבקשה חדשה לקיום הליך חדלות פירעון בעניינו. לטענת המערער, שגה בית המשפט כאשר הסתמך "באופן עיוור ומוחלט" על חוות דעתו של המנהל המיוחד וקבע את ממצאיו העובדתיים על בסיסה, וזאת מבלי שנדרש לתגובת המערער ולהתנהלותו לאורך ההליך. בתוך כך טען המערער כי הוא מילא אחר כל דרישותיו של המנהל המיוחד; עמד בצו התשלומים שהושת עליו במשך שלוש שנים; המציא את כל המסמכים הנדרשים ואף פנה מיוזמתו למנהל המיוחד מספר פעמים על מנת לבדוק האם עליו להגיש מסמכים נוספים. גם באשר לתום ליבו ביצירת החובות שגה בית המשפט, שכן ערב קריסתו הכלכלית הוא העמיד את נכסיו לצורך הבטחת חובות החברות ואף והחתים את אשתו כערבה לחוב, וזאת מתוך תקווה שיצליח למנוע את הקריסה. בית המשפט גם שגה כשהתעלם מהתועלת העשויה לצמוח לנושים, שכן היה בכוונתו לבדוק היתכנות להצעת הסדר אולם המנהל המיוחד לא ביצע את שמאות בית מגוריו, לא בדק את תביעות החוב תוך התייחסות לטענותיו ולמעשה סתם את הגולל על האפשרות לקדם את ההליך. לבסוף טען המערער כי בית המשפט המחוזי הביע עמדה נחרצת באשר לתום ליבו בהליך "עד כדי הגבלתו מפתיחת הליך חדש למשך שנתיים" באופן המלמד כי דעתו של המותב "נעולה". על כן יש להורות על השבת ההליך לבית המשפט המחוזי, אשר יידון לפני מותב אחר. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הליך פשיטת רגל הוא בגדר "מתנת חינם", נוכח ההזדמנות הניתנת לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית על חשבון נושיו. עם זאת, היד המושטת כלפי החייב מלוּוה בדרישה קפדנית להתנהגות בתום לב מצדו בכל אחד משלבי ההליך, בפרט מקום בו הוא זה שיזם את ההליך. על כן, ובשל הפגיעה הגלומה בנושים אשר לא ייפרעו את מלוא חובם, על בעל התפקיד ובית המשפט לוודא שהחייב לא ינצל את המתנה לרעה (ראו לאחרונה: ע"א 2916/22 ג'בארין נ' אופיר דידי, עו"ד, פסקה 8 (31.7.2022) והאסמכתאות שם)). כחלק מחובת תום הלב, נדרש החייב בין היתר לשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו, ובכלל זה לחשוף לפניו את מלוא המידע הנדרש להערכת היקף נכסיו וכושר השתכרותו (ראו למשל: ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד זיסמן – מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019); ע"א 7708/21 לנקרי נ' עו"ד איהאב סבאח – הנאמן לנכסי החייב, פסקה 10 (12.12.2021)). בענייננו, המערער לא עמד בחובה זו. ראשית, המערער לא הציג אישורי מסירה המצביעים על המצאת צו הכינוס לכלל נושיו ועל עדכונם בדבר המועד שנקבע לדיון בבקשתו להכריז עליו פושט רגל. לגבי חלק מהנושים הוצג על ידו אישור על משלוח דואר רשום בלבד, ללא אישור על מסירתו; וביחס לנושים אחרים לא הוצג כל מסמך המלמד ולוּ על משלוח דואר רשום. ויובהר, הדרישה להצגת אסמכתאות על מסירת צו הכינוס לנושים אינה דרישה טכנית-דווקנית אלא דרישה מהותית שנועדה לוודא כי הנושים מודעים לצו הכינוס שניתן ולאפשר להם להגיש תביעות חוב במסגרת הזמן הקבועה בדין (ראו בהקשר זה: רע"א 5633/18 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 11-10 (16.10.2018)). כמו כן, המערער לא המציא את מלוא המסמכים הנוגעים לנכסיו ולנסיבות הסתבכותו הכלכלית. כך למשל, לא הומצא על ידו אישור מסלקה פנסיונית ואף לא אסמכתאות הנוגעות לתיק הפתוח על שמו במס הכנסה. כמו כן, חרף טענותיו בחקירתו כי הסתבכותו הכלכלית החלה בחודש אפריל 2018 בעקבות חילולם של שני שיקים שקיבל מלקוחות בסכום כולל של 840,000 ש"ח לפקודת אחת החברות שבבעלותו, לא הוצגו על ידו השיקים האמורים ולא סופקו אסמכתאות בנוגע לפעולות שנקט לצורך גבייתם. הוא הדין בנוגע לשיקים הנוספים שחוללו לטענתו, שבגינם קרסה גם החברה השניה. כמו כן, המערער טען כי מכר את אחת החברות בתמורה לסך של 1,200,000 ש"ח, אולם לא סיפק הסבר מלא וברור בנוגע לגורל הכספים הללו. כל שנטען הוא כי חלק גדול מהתמורה שולם לנושיו, אולם טענה זו לא נתמכה בקבלות או מסמכים כלשהם. הקושי לעמוד על מצבו של המערער ועל נסיבות הסתבכותו מתעצם גם בשים לב לאי-ההתאמות עליהן הצביע המנהל המיוחד בדוחותיהן השנתיים של החברות שהיו בבעלותו; לאי-ההתאמות בין הצהרותיו בנוגע לשכר הטרחה המשולם לבא כוחו ואופן פריסתו לבין תשלומו בפועל; ולפער בין הוצאותיו החודשיות הגבוהות, הכוללות בין היתר החזר הלוואה למימון רכב, לבין הכנסותיו החודשיות הנמוכות. נוכח כל האמור ברי אפוא כי המערער לא עמד בחובה המוטלת עליו לשתף פעולה עם המנהל המיוחד ולהעמיד לפניו את מלוא המידע הנדרש. אלא שגם בכך לא תמו הפגמים בהתנהלותו של המערער. מחוות דעתו של המנהל המיוחד עולה כי בעודו מצוי בהליך פשיטת הרגל נטל המערער הלוואה מחברו והחזיר אותה לאחר שקיבל מענק ממשלתי בגין מגפת הקורונה. אין צריך לומר כי יצירת חובות במהלך התקופה שלאחר מתן צו הכינוס עשויה להוות כשלעצמה חוסר תום לב מצד החייב המצדיק את ביטול ההליך נגדו (וראו: ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 5 (3.5.2021); ע"א 4174/21 ‏חוסין נ' עו"ד גבריאלי עופר, פסקה 7 (22.6.2021); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מהדורה שלישית, 2010)); וכך גם העדפת נושים לאחר מתן צו הכינוס בדמות החזר הלוואה מחבר (פש"ר (מחוזי י-ם) 6223/09‏ זיידנברג נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז י-ם (6.7.2010); ע"א 7962/21 חורי נ' כונס נכסים הרשמי (22.2.2022)). לא למותר לציין כי אף המערער אינו חולק על הפגם שדבק בהתנהלותו בהקשר זה, אך הוא הצדיק זאת בטענה שלולי פעל כפי שפעל היו הוא ובני משפחתו נידונים לחרפת רעב (סעיף 23 לערעורו). מכלול הדברים האמורים אינו מותיר מקום לספק כי החלטת בית המשפט המחוזי להורות על ביטול ההליך אינה מגלה כל עילה להתערבות. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובמהות ההליך, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באב התשפ"ב (‏10.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22031090_N03.docx לע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il