יוסי ניסן נ. ראש המועצה המקומית להבים

פסק-דין בתיק עע"מ 3109/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 3109/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערער: יוסי ניסן נ ג ד המשיבים: 1. ראש המועצה המקומית להבים 2. מועצה מקומית להבים 3. משרד הפנים 4. פורמלי גב' מרים אבירם 5. משרד המדע התרבות והספורט 6. נציבות שירות המדינה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 24.03.2014 בעת"מ 31692-01-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי תאריך הישיבה: ד' בתשרי התשע"ו (17.9.2015) בשם המערער: עו"ד אליעד שרגא; עו"ד עדי גולן בשם המשיבים 2-1: עו"ד גדעון פנר בשם המשיבים 3, 6-5: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיבה 4: אין התייצבות פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע (השופטת ח' סלוטקי) מיום 24.3.2014, בו נדחתה על הסף מחמת איחור בהגשתה עתירת המערער נגד החלטת המשיב 1 הפוסלת אותו מלהמשיך ולכהן כחבר במועצה המקומית להבים. ביום 24.9.2015 ובשל דחיפות העניין ניתן על ידינו פסק דין ללא נימוקים המקבל את הערעור ומורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא, ביטול הודעת החדילה, וחזרתו של המערער לתפקידו במועצה המקומית להבים מיד עם נטילת סמכויותיו לפי חוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו-2005 (להלן: חוק הנהיגה הספורטיבית) בהתאם לעמדת המדינה. ואלה נימוקינו להכרעה זו: רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא 1. המערער, יוסי ניסן, החל לכהן בשנת 2003 כחבר במועצה המקומית להבים (להלן: המועצה המקומית או המועצה) ונבחר מאז פעמיים נוספות לתפקיד בשנת 2008 ובשנת 2013. בשנת 2007 החל המערער לכהן במקביל לחברותו במועצה גם כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית (להלן: הרשות לנהיגה ספורטיבית או הרשות) במשרד המדע, התרבות והספורט – לימים משרד התרבות והספורט – הוא המשיב 5 (להלן: משרד התרבות והספורט). בחודש ינואר 2009 הודיע המשיב 1, ראש המועצה המקומית להבים (להלן: ראש המועצה), למערער כי החל לבחון האם מתקיים ניגוד עניינים בין תפקידו כמנהל הרשות לבין חברותו במועצה וביקש ממנו כי יפנה ליועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט וכן לוועדה לניגוד עניינים בנציבות שירות המדינה כדי לקבל אישור לכך שכהונתו במועצה במקביל לעבודתו כמנהל הרשות אינה נוגדת את הדין. המערער פנה ליועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט וזו חיוותה את דעתה ביום 28.1.2009 כי לא מתקיים ניגוד עניינים כזה ולכן אין מניעה משפטית כי המערער ימשיך לכהן בשני התפקידים במקביל. עם זאת העירה היועצת המשפטית כי אם המועצה המקומית להבים תחליט להקים מסלול לנהיגה ספורטיבית בתחומיה, לא יוכל המערער לטפל ברישוי אותו המסלול והנושא יועבר לטיפולו של מנהל מינהל הספורט. כשנה וחצי לאחר קבלת חוות דעתה זו של היועצת המשפטית למשרד התרבות והספורט, חתם המערער על הסדר למניעת ניגוד עניינים עם המשיבה 6 (להלן: נציבות שירות המדינה) אשר נועד להסדיר את כהונתו המקבילה כחבר מועצה וכמנהל הרשות ובמסגרתו התחייב להימנע מלעשות שימוש בסמכויות המוקנות לו מתוקף תפקידו כמנהל הרשות ככל שהן עלולות להעמידו במצב של ניגוד עניינים עם תפקידו במועצה (להלן: הסדר ניגוד העניינים). 2. בחלוף מספר שנים, הודיע ראש המועצה למערער כי בהתאם לחוות דעתו של היועץ המשפטי למועצה הוא אינו יכול להמשיך ולכהן כחבר מועצה עקב הסמכויות המוקנות לו מתוקף תפקידו כמנהל הרשות (ראו ההודעה מיום 4.11.2013), וכי בכוונתו להודיע על הפסקת כהונתו במועצה מתוקף סמכותו על פי סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א-1950 (להלן: צו המועצות המקומיות). בתגובה פנה המערער ליועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט אשר חזרה על עמדתה לפיה אין מניעה כי ימשיך לכהן בשני התפקידים במקביל. כמו כן התקבל אצל היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט מכתבה של הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה לפיו בשים לב לסמכויותיו של המערער כמנהל הרשות וכן למגבלות שקיבל על עצמו בהסדר ניגוד העניינים, נציבות שירות המדינה אינה רואה מקום לשנות מאישורה הקודם לעניין כהונתו כחבר מועצה. למרות זאת שלח ראש המועצה ביום 9.12.2013 הודעה למערער מכוח סמכותו לפי סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות, כי הוא פסול מלכהן כחבר מועצה וכי יחדל לכהן בתפקיד זה בתוך 30 ימים מיום משלוח ההודעה, אלא אם יפנה בתוך פרק הזמן האמור לבית המשפט בבקשה לביטולה (להלן: הודעת החדילה). כנימוק להודעת החדילה ציין ראש המועצה כי בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) בשילוב פרט 2 לתוספת לחוק זה, אין באפשרותו של המערער לכהן כחבר מועצה וזאת בשל הסמכות המוקנית לו מתוקף תפקידו כמנהל הרשות להעניק רישיונות והיתרים בתחום הנהיגה הספורטיבית או להמליץ על הענקתם. המערער ניסה לקבל את עמדת הממונה על מחוז דרום במשרד הפנים בנושא אך העלה חרס, וביום 15.1.2014 הגיש המערער עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים נגד הודעת החדילה. 3. בפסק דינו מיום 24.3.2014 דחה בית המשפט קמא את העתירה על הסף מחמת איחור בהגשתה. בית המשפט קמא ציין כי במסגרת תפקידו של המערער כמנהל הרשות הוא מוסמך להעניק רישיונות או להמליץ על הענקתם ומשכך נראה כי הוא פסול מלכהן כחבר מועצה מקומית לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בשילוב פרט 2 לתוספת של חוק זה. בית המשפט הוסיף וציין כי לפי סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות, כאשר נראה לראש המועצה כי חבר המועצה פסול מלכהן בתפקידו עליו לשלוח לו הודעה "בדבר התפנות מקומו במועצה" בצירוף הסיבות לכך וכי משחולפים שלושים ימים ממועד משלוח הודעת החדילה חדל חבר המועצה לכהן בתפקידו, אלא אם הגיש לבית המשפט המוסמך בקשה לביטול ההודעה בתוך התקופה האמורה. בהסתמכו על פסק-דינו של בית משפט זה בעע"מ 9091/11 שרון נ' הממונה על מחוז מרכז משרד הפנים (11.9.2012) (להלן: עניין שרון), קבע בית המשפט קמא כי יש לראות בהוראת סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות הוראה מחייבת לפיה משחלפו 30 ימים מעת משלוח הודעת החדילה, אין בית המשפט מוסמך עוד לדון בעניין. במקרה דנן, כך נקבע, הודעת החדילה נשלחה למערער ביום 9.12.2013 ו-30 הימים לפי הוראת סעיף 105(ג) הנ"ל חלפו ביום 9.1.2014. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי גם אם הוראת הסעיף תפורש כך שמניין 30 הימים הקבועים בה תימנה מהיום שבו התקבלה הודעת החדילה אצל המערער, דהיינו ביום 13.12.2013, היה עליו להגיש את העתירה לכל המאוחר ביום 13.1.2014 ואילו המערער הגיש את עתירתו ביום 15.1.2014 דהיינו באיחור של יומיים. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט כי דין העתירה להידחות גם לגופה שכן נוכח לשונו של סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות אין בהסכמת נציבות שירות המדינה ובהסדר ניגוד העניינים עליו חתם המערער כדי להתגבר על האיסור שבחוק. בשולי הדברים ציין בית המשפט עוד כי אין מקום לדון בטענת המערער לפיה בניגוד לחוק לא נשלח לממונה על מחוז דרום במשרד הפנים עותק מהודעת החדילה, שכן מדובר בטענה שלא בא זכרה בכתב העתירה והיא הועלתה לראשונה בתשובתו של המערער לתגובת המשיבים. טענות הצדדים 4. המערער טוען כי לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף. לגישתו יש לקרוא את סעיף 105(ג) לצו הרשויות המקומיות יחד עם תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים) לפיה על עתירה להיות מוגשת ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שנודע לעותר עליה. המערער טוען כי בעת שהגיש את העתירה טרם חלפו 45 ימים מיום משלוח או קבלת הודעת החדילה ועל כן לא השתהה בהגשתה. עוד טוען המערער כי יש לאבחן את פסק הדין בעניין שרון מענייננו בשים לב לכך שבעניין שרון לא נדונה כלל אפשרות תקיפתה של הודעת החדילה בחלוף תקופת 30 הימים וכן בהינתן השוני המהותי בין משך השיהוי שנדון שם (מספר חודשים) ומשך השיהוי הנטען בענייננו. המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום לקבל את טענת השיהוי גם נוכח המאמץ שהשקיע בעמידה על זכויותיו, הפגיעה הקשה בזכותו להיבחר וכן בזכויות בוחריו, ובשים לב לפגיעה בשלטון החוק עקב הדחתו של נבחר ציבור משיקולים פוליטיים. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי מרוץ 30 הימים מתחיל במועד שליחת הודעת החדילה למערער ולא ביום המצאתה וכן כי שגה כאשר התעלם מניסיונותיו השונים לקבל את עמדת הממונה על המחוז במשרד הפנים ביחס להודעת החדילה. לגופם של דברים טוען המערער כי ההחלטה להפסיק את כהונתו במועצה התקבלה משיקולים זרים ובשל היריבות הפוליטית בין ראש המועצה ובינו בהיותו ראש האופוזיציה. לשיטתו הוא לא בא בגדר פרט 2 לתוספת לחוק הרשויות המקומיות שכן סמכות הענקת הרישיונות המוקנית לו מכוח תפקידו כמנהל הרשות היא סמכות טכנית שאינה מעמידה אותו בניגוד עניינים עם תפקידו במועצה ומשכך סבור המערער כי הודעת החדילה ניתנה בחוסר סמכות. לחלופין טוען המערער כי אף אם הוא מצוי בניגוד עניינים ישנם פתרונות מידתיים יותר מהדחתו מן המועצה. לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא בקבעו כי אין בעמדת משרד התרבות והספורט ונציבות שירות המדינה כדי להתגבר על האיסור בחוק הרשויות המקומית וכן כי שגה בכך שהתעלם מהעובדה שראש המועצה ידע על תפקידו כמנהל הרשות ועל הסמכויות המוקנות לו מתוקף תפקיד זה עוד בשנת 2009. 5. המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט קמא וטוענים כי אין בתקנה 3(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים כדי להועיל למערער שכן לפי תקנה זו יש להגיש את העתירה ב"מועד שנקבע לכך בדין", שהוא לשיטתם במהלך 30 הימים הקבועים בסעיף 105 לצו המועצות המקומיות. לגופם של דברים טוענים המשיבים כי סמכויות המערער כמנהל הרשות אינן סמכויות טכניות וכי מכל מקום התוצאה המתחייבת מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בשילוב פרט 2 לתוספת של חוק זה היא חדלות כהונתו של המערער במועצה. משכך טוענים המשיבים כי אין בעמדת היועצת המשפטית של משרד התרבות והספורט כדי להכשיר את חברותו של המערער במועצה וכן כי אין צורך לבחון פרטנית את קיומו של ניגוד עניינים במקרה דנן. בהקשר זה טוענים המשיבים כי הסדר ניגוד העניינים שעליו חתם המערער אינו מפיג את החשש מניגוד עניינים ואינו מכשיר את כהונתו במועצה, משום שחרף האמור בהסדר הנ"ל המשיך המערער להפעיל את הסמכויות שלכאורה ניטלו ממנו ומשכך דין עתירתו להידחות גם לגופה. לבסוף דוחים המשיבים את טענות המערער לפגמים שונים שנפלו בהודעת החדילה ומוסיפים וטוענים כי היה מקום לדחות את העתירה גם בשל חוסר ניקיון כפיו של המערער, בין היתר, נוכח ניסיונו לשוות להודעת החדילה אופי פוליטי. 6. בסיכומיהם טענו המשיבים 3, 5 ו-6 (להלן: המדינה) כי בהסתמך על ההלכה שנפסקה בעניין שרון צדק בית המשפט קמא בדחותו את עתירתו של המערער על הסף מן הטעמים שפורטו בפסק הדין. עם זאת טענה המדינה כי אף שלפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בשילוב פרט 2 לחוק זה, פסול המערער מלכהן כחבר מועצה, ניתן לרפא פגם זה באמצעות נטילת הסמכויות המוקנות לו לפי חוק הנהיגה הספורטיבית בכל הנושאים הקשורים למועצה המקומית להבים ולתושביה וכן בכל הקשור במתן אישורים להקמת מסלול קבוע ברשויות המקומיות הגובלות במועצה המקומית להבים, ובכך להסיר כל חשש לקיומה של מניעה החלה על המערער מלכהן כחבר מועצה. הדיון הראשון בעתירה והודעתה המשלימה של המדינה 7. בדיון שנערך ביום 23.12.2014 (השופטים א' חיות, ע' פוגלמן ו-ד' ברק-ארז) התעוררו שאלות ביחס להיקף הקביעות בפסק הדין בעניין שרון ולהשלכותיו על המקרה דנן וכן ביחס לאפשרות נטילת סמכויותיו של המערער כפי שהציעה המדינה בסיכומיה. משכך התקבלה בתום הדיון החלטה המורה למדינה להגיש עמדה משלימה בשני נושאים: האחד - משמעותו של סעיף 105(ג) לצו הרשויות המקומיות באשר לאפשרות לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד הודעת החדילה בחלוף התקופה הקבועה בסעיף והשני - זהות הגורם שאמור ליטול את סמכויותיו של המערער על פי הסדר ניגוד העניינים ומקור ההסמכה הסטטוטורית בהקשר זה. 8. לאחר ישיבה שערכה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה) בהשתתפות נציגי משרדי המשלה השונים, גיבשה המדינה עמדה עדכנית אותה הציגה בהודעתה המשלימה מיום 29.1.2015, ולפיה אין בחלוף התקופה הקבועה בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות כדי לחסום את דרכו של המערער מלהגיש עתירה התוקפת את הודעת החדילה. הטעם לכך לשיטת המדינה הוא שהוראת הסעיף אינה עוסקת במועד לתקיפת הודעת החדילה בבית המשפט אלא במועד שבו חדֵל חבר המועצה מלהמשיך ולכהן בתפקידו. לטענת המדינה פרשנות זו מתיישבת עם פסק הדין בעניין שרון בו לא עמדה לדיון שאלת סמכותו של בית המשפט למתוח ביקורת שיפוטית על עצם הודעת החדילה בחלוף התקופה הסטטוטורית אלא שאלת סמכותו של הממונה לחזור בו מההחלטה בחלוף אותה תקופה. עוד מוסיפה המדינה כי לגישתה יש לראות בהוראת סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות הוראה מנחה לעניין המועד הראוי לתקיפת הודעה בדבר הפסקת כהונתו של חבר מועצה באופן המאפשר לראות במועד הקבוע בה ״מועד שנקבע לכך בדין״, כמשמעותו בתקנה 3(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים. כפועל היוצא מכך יש לראות לטענתה בעתירה שהוגשה בחלוף 30 הימים הקבועים בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות, עתירה שהוגשה בחלוף המועד שנקבע בדין להגשתה ועל כן היא טעונה אישור של בית המשפט להארכת המועד להגשתה לפי תקנה 3(ג) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים. אשר לנטילת סמכויות המערער טוענת המדינה כי בסמכותה של שרת התרבות והספורט ליטול את סמכויות המערער וזאת מכוח הוראת סעיף 23א לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי״ט-1959 (להלן: חוק שירות המדינה). 9. המשיבים מזה והמערער מזה מתנגדים לעמדת המדינה. לשיטת המשיבים אין לשנות ממסקנתו של בית המשפט קמא בכל הנוגע למועד הגשת העתירה וכן הם סבורים כי סעיף 23א לחוק שירות המדינה אינו יכול לשמש מקור סטטוטורי לנטילת סמכויותיו של המערער משום שהוא עוסק בנטילת סמכויות זמנית בעוד שבמקרה דנן, כך נטען, אין לדעת מתי תוסר המניעה החלה על המערער מלהחזיק בסמכויות שמוצע ליטול ממנו. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מכל מקום יש לבחון את הודעת החדילה נכון ליום נתינתה ולא בכפוף לנטילה עתידית של סמכויות. המערער מצדו שב וטוען כי סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות אינו מכתיב מועד להגשת עתירה התוקפת את הודעת החדילה ולגישתו בעניין זה חלה תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים והיא בלבד. אשר לנטילת סמכויותיו מקבל המערער את עמדת המדינה. המשיבה 4, מרים אבירם, אשר החליפה את המערער כחברת המועצה המקומית להבים, הודיעה כי היא אינה מביעה עמדה בסכסוך שבין המערער למשיבים. דיון והכרעה 10. שתיים הן השאלות הטעונות הכרעה במסגרת הערעור דנן: האחת - האם יש באפשרותו של חבר מועצה להגיש עתירה התוקפת את הודעת החדילה שנשלחה לו וזאת גם בחלוף 30 ימים מיום משלוח ההודעה? וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, יש להוסיף ולבחון את השאלה השנייה והיא - האם במקרה דנן מדובר בהודעת חדילה בת-תוקף שניתנה כדין או שמא לוקה הודעת החדילה בפגמים המצדיקים את ביטולה? לשאלות אלה אפנה עתה. מועד הגשת העתירה כנגד הודעת החדילה 11. הסעיפים העומדים במוקד הערעור דנן הם סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות המסמיך את ראש המועצה לשלוח לחבר מועצה הודעה בדבר התפנות מקומו מן המועצה וסעיף 105(ג) לצו העוסק בשינוי שחל בסטטוס של חבר המועצה שכהונתו הופסקה כתוצאה משליחת הודעה כאמור, וזו לשונם: 105. (א) נראה לראש המועצה, כי חבר המועצה פסול לכהן כחבר המועצה או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 104, ישלח לו ראש המועצה, בדואר במכתב רשום לפי מענו הידוע לאחרונה, הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך. (ב) עם משלוח ההודעה כאמור בסעיף קטן (א) ימציא ראש המועצה העתק מההודעה לידי הממונה על המחוז, אישית או בדואר במכתב רשום. [...] (ג) כתום שלושים יום מיום שנשלחה אליו הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או (בב), יחדל חבר המועצה לכהן כחבר המועצה, זולת אם תוך הזמן האמור – (1) הגיש אותו חבר המועצה בקשה לבית משפט מוסמך לביטול ההודעה, ובמקרה זה לא יחדל לכהן כאמור עד שבית המשפט החליט אחרת; או (2) התברר לשולח ההודעה שלא נתקיימו הנסיבות  המחייבות את שליחתה והוא ביטל אותה בהודעה מנומקת בכתב על כך לחבר המועצה; העתק מהודעת הביטול יימסר לידי הממונה על המחוז או ראש המועצה, הכל לפי הענין. הנה כי כן, סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות קובע את המועד שבו חבר מועצה שנשלחה לו "הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה" יחדל מלהמשיך ולכהן כחבר מועצה, אלא אם כן עתר בתוך התקופה הקבועה בסעיף לבית המשפט המוסמך כנגד הודעת החדילה או אם בוטלה ההודעה על ידי שולחה בתוך אותה תקופה. בעניין שרון, עליו נוסיף ונעמוד בהמשך הדברים, התייחס בית משפט זה לתכליתה של הוראה דומה הקבועה בצו המועצות המקומית (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958 (להלן: צו המועצות האזוריות) בציינו כי היא נועדה לשרת את השמירה על רצף פעילותה התקין של המועצה המקומית, בקובעה מועד ברור שבו פוקעת כהונתו של חבר המועצה שכהונתו הופסקה ומתאפשר מינויו של המועמד הבא ברשימה לתפקיד. עוד נקבע בעניין שרון כי ההוראה הנ"ל מבקשת לאזן בין הזכות לבחור ולהיבחר ובין האינטרס לקיים יציבות ויעילות שלטונית (שם, פסקה 12). 12. בענייננו ביסס בית המשפט קמא את המסקנה לפיה הוא אינו מוסמך לדון בעתירה התוקפת את הודעת החדילה בחלוף התקופה המנויה בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות, על פסק הדין בעניין שרון שם נדון עניינו של חבר הועד המקומי ביישוב חרוצים שכהונתו נפסלה על ידי ממלא מקום הממונה על המחוז בהתאם לסמכותו לפי סעיף 37ה(ג) לצו המועצות האזוריות – שנוסחו מקביל לזה של סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות. זאת משום שמקום מגוריו הקבוע לא היה בישוב כמתחייב מן הדין. לאחר כחמישה חודשים החליט הממונה לחזור בו מן ההודעה ובית משפט זה נדרש לשאלה האם היה רשאי לעשות כן בחלוף 30 ימים מיום משלוח ההודעה בדבר הפסקת כהונתו של חבר הועד המקומי. בית המשפט פסק כי משחלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 37ה(ג) לצו המועצות האזוריות, חדל חבר הועד מלכהן "ושוב אין בית המשפט (אם לא פנו אליו קודם לכן) או שולח ההודעה, לפי העניין, מוסמכים עוד לפעול". עוד קבע בית המשפט בעניין שרון כי: זו המסקנה המתחייבת, אלא אם הגיש חבר הוועד בתוך התקופה האמורה בקשה לבית המשפט לביטול ההודעה, או אז לא יחדל חבר הוועד לכהן עד שבית המשפט יחליט אחרת [...] או אם בוטלה ההודעה על-ידי שולחה בתוך התקופה האמורה בשל כך שלא נתקיימו הנסיבות המחייבות את שליחתה [...]. חברי השופט פוגלמן ואנוכי שותפים היינו לפסק הדין בעניין שרון אשר בו, כאמור, נדרשה הכרעה בשאלת סמכותו של הממונה לחזור מהודעת החדילה בחלוף 30 ימים מיום שניתנה ולכך השבנו בשלילה. בעניין שרון לא עמדה להכרעה השאלה האם בחלוף 30 הימים הקבועים בסעיף 37ה(ג) לצו המועצות האזוריות מוסמך בית המשפט להידרש לעתירה התוקפת את הודעת החדילה. למרות זאת, בצדק מצא בית המשפט קמא בענייננו עוגן בפסק הדין שניתן בעניין שרון לדחיית העתירה שבפניו על הסף. זאת נוכח הקביעה האמורה לפיה בית המשפט אינו מוסמך עוד לפעול בחלוף 30 הימים אותה קבענו בעניין שרון מעבר לנדרש, וממנה אכן עולה כי בחלוף 30 הימים שנקבעו בסעיף 37ה(ג) לצו המועצות האזוריות נחסמת לא רק דרכו של הממונה לחזור בו מהודעת החדילה אלא נחסמת גם דרכו של חבר הוועד המקומי מלהגיש עתירה בעניין זה ובית המשפט אינו מוסמך לדון בה עוד. עתה משבא בפנינו הערעור דנן ומשנשמעו טיעוני הצדדים נוכחנו לדעת כי קביעה זו שקבענו מעבר לנדרש בעניין שרון שגויה היא ומוטב היה לה שלא תקבע. משבערעור זה עולה ב"דרך המלך" שאלת סמכותו של בית המשפט להידרש לעתירה התוקפת את הודעת החדילה אף שחלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות (המקביל בנוסחו לסעיף 37ה(ג) לצו המועצות האזוריות), שבנו ובחנו שאלה זו והגענו למסקנה כי אין לחסום את הדרך להגשת עתירה כאמור, וזאת מן הטעמים ובתנאים שיפורטו להלן. 13. ראשית וככל שהדבר נוגע להיבט הלשוני, סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות אותו ציטטנו לעיל אינו קובע על פי לשונו סד זמנים לתקיפת ההחלטה בדבר הפסקת כהונתו של חבר המועצה בחלוף התקופה המנויה בו. סעיף זה אף אינו שולל על פי לשונו את סמכותו של בית המשפט בחלוף אותה תקופה להעביר תחת שבט ביקורתו החלטה שקיבל ראש המועצה מתוקף סעיף 105(א) לצו להפסיק כהונה של חבר מועצה. שנית, התכלית שאותה ביקש סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות להגשים ועליה עמדנו בעניין שרון, עיקרה בשמירה על רצף פעילותה של המועצה המקומית והבטחת יציבות ויעילות שלטונית. תכלית זו מושגת בכך שבנקוף 30 הימים הקבועים בסעיף חדֵל חבר המועצה לכהן בתפקידו אם לא תקף את אותה ההחלטה קודם לכן ואם לא חזר בו ראש המועצה מהחלטתו בתוך אותו מועד. ואילו, שלילת סמכותו של בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת ראש המועצה מאותו מועד ואילך לצורך השגת התכלית האמורה הינה תוצאה מרחיקת לכת ואין לה מקום. היא אינה מתיישבת עם מעמדה הרם של זכות הגישה לערכאות (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה בירושלים, פ"ד נז(5) 443, 445-444 (2003); ע"א 1480/04 מליבו ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (17.9.2006); אהרן ברק "זכות הגישה למערכת השיפוטית" ספר שלמה לוין 31 (2013)) ואף לא עם החשיבות שנודעת לקיום ביקורת שיפוטית על פעולות המנהל הציבורי (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1591-1588 (2014) (להלן: הסמכות המינהלית)), המיועדת להבטיח את שלטון החוק ואת קיום הכללים והעקרונות שביסוד המשפט המנהלי. על כן נראה כי גם אם חלפו 30 ימים מיום שניתנה הודעת החדילה לא יהא זה נכון להציב בפני חבר המועצה שכהונתו הופסקה מחסום בלתי עביר מפני הפנייה אל בית המשפט המוסמך ובכך להכשיר ללא ביקורת שיפוטית החלטות אשר ייתכן כי נפל בהן פגם מהותי המצדיק את ביטולן. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף בהינתן העובדה כי עסקינן בהחלטה על הפסקת כהונתו של חבר מועצה שיש בה משום פגיעה בזכותו להיבחר ובזכות ציבור בוחריו לבחור, זכויות אשר אין ערוך לחשיבותן גם בתחום המוניציפאלי (ראו: בג"ץ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462, 474-473 (1988); בג"ץ 6859/98 אנקונינה נ' פקיד הבחירות אור עקיבא, פ"ד נב(5) 433, 454 (1998)). הנה כי כן, התכלית שאותה ביקש סעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות להגשים אף היא אינה מחייבת את הפרשנות לפיה בחלוף 30 הימים נשללת סמכותו של בית המשפט לדון בעתירה התוקפת את הודעת החדילה. אדרבא, קיימים נימוקים כבדי משקל עליהם עמדנו לעיל המצדיקים פרשנות שונה. 14. משקבענו כי אין בחלוף התקופה המנויה בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט המוסמך מלדון בעתירה התוקפת את הודעת החדילה, יש להוסיף ולבחון האם פרק הזמן בן 30 הימים הקבוע בסעיף 105(ג) הנ"ל יש לו השלכה על המועד שבו מן הראוי להגיש את העתירה. המדינה סברה כי ניתן לראות בפרק הזמן הקבוע בסעיף 105(ג) הנ"ל "מועד שנקבע לכך [להגשת העתירה] בדין" כמשמעותו בתקנה 3(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. המערער סבור לעומת זאת כי אין הדבר כך וכי לעניין המועד אשר בו יש להגיש את העתירה חלה תקנה 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים ממנה הוא מבקש ללמוד כי ניתן להגיש עתירה כאמור בתוך 45 ימים מיום קבלת הודעת החדילה. עמדתו זו של המערער אינה מתיישבת עם הוראת תקנה 3(ב) הנ"ל הקובעת כי מקום שלא נקבע בדין מועד להגשת העתירה "תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". היא אף אינה מתיישבת עם הוראת תקנה 4 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים לפיה "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות הענין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3(ב) [...]" וכן עם הפסיקה הענפה בהקשר הזה בה נקבע כי "הכל תלוי בנסיבות העניין. לעתים ימים אחדים בלבד דיים כדי להוות שיהוי, ולעיתים אין בחלוף חודשים כדי להוות שיהוי" (בג"ץ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד לח(4) 617, 621 (1984)); ראו גם רע"א 11224/04 ‏המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ''ד נט(5) 473, 478 (2005); אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי 216 (2008); הסמכות המינהלית, בעמ' 1953). מנגד, גם עמדת המדינה לפיה יש לראות בפרק הזמן הקבוע בסעיף 105(ג) מועד שנקבע בדין להגשת העתירה על פי תקנה 3(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים אינה נקייה מקשיים, ולגישתי יש לבחור בדרך ביניים לפיה יהווה פרק הזמן הקבוע בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות אמת מידה באשר למועד הראוי לתקיפת הודעת החדילה בבית המשפט המוסמך. כזכור, בחלוף 30 הימים חדל חבר המועצה שכהונתו הופסקה מלכהן בתפקידו, מקומו במועצה מתפנה ותחתיו יחל לכהן כחבר מועצה המועמד הבא ברשימה. כל עוד לא הוגשה העתירה מדובר, אפוא, במצב דברים זמני אשר אם תוגש העתירה ואם תתקבל הוא עשוי להשתנות במובן זה שחבר המועצה שכהונתו הופסקה ישוב לכהן בה. אי-ודאות זו באשר להרכב המועצה פוגעת ביציבות וברציפות השלטונית שאותה ביקש סעיף 105(ג) להשיג על כל ההשלכות הנובעות מכך לעניין תפקודו של חבר המועצה שנכנס לתפקיד במקום חבר המועצה שכהונתו הופסקה ואלה עלולות להקרין על תפקודה של המועצה כולה (עניין שרון, פסקה 12). לכן ניתן לצפות ממי שמבקש לתקוף את הודעת החדילה כי יעשה כן בתוך 30 ימים וימנע בכך את הצורך במינוי חבר אחר תחתיו. משלא עשה כן יחשב העותר, ככלל, כמי שהשתהה בהגשת העתירה והוא יידרש להציג טעמים אשר יצדיקו את הארכת המועד להגשת העתירה לפי תקנה 3(ג) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים. בית המשפט מצדו יידרש בדונו בהארכת המועד כאמור לבחון האם קיימים טעמים המצדיקים את ההארכה אף שהעתירה הוגשה בחלוף התקופה הקבועה בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות, וזאת על פי עקרונות השיהוי הכלליים (השוו: בר"מ 7885/13 דוד מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים‏, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (12.5.2014)). 15. בענייננו מכלול נסיבות המקרה מטות את הכף אל עבר מתן אורכה להגשת העתירה. וזאת מן הטעמים הבאים: העובדה כי חלפו ימים ספורים בלבד מאז תום תקופת שלושים הימים הקבועים בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות ועד הגשת העתירה לבית המשפט קמא (בין אם מונים אותם מיום משלוח הודעת החדילה (9.12.2015) ובין אם מיום שבו נתקבלה הודעת החדילה אצל המערער (13.12.2015)); הפעולות השונות שנקט המערער בטרם חלפו שלושים הימים במהלכם פנה המערער לממונה על המחוז במשרד הפנים שלוש פעמים אך לא נענה; והעיקר - הטענות כבדות המשקל שמעלה המערער במקרה דנן כנגד תוקפה של הודעת החדילה. משהגעתי אל המסקנה כי בנסיבות המקרה ומן הטעמים שפורטו יש להידרש לעתירה ואין לדחותה על הסף בשל השיהוי בהגשתה, נעבור לבחון עתה את הטענות שהעלה המערער לגופם של דברים באשר לתוקפה של הודעת החדילה. ברגיל היה אולי מקום להחזיר את הדיון אל בית המשפט קמא אשר כזכור דחה את העתירה על הסף ולא נדרש לעתירה לגופה, אך בהינתן הזמן המשמעותי שחלף מאז שהמערער חדל לכהן כחבר מועצה ובשל הצורך להכריע בעניין ללא דיחוי נוסף, החלטנו להידרש לטענות אלה בשלב הערעור. תוקפה של הודעת החדילה 16. בהודעת החדילה שנשלחה למערער ביום 9.12.2013 ציין ראש המועצה כי נוכח הוראת סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות המורה כי "חבר מועצה של רשות מקומית שהיה לעובד מעובדי המדינה המפורטים בתוספת יחדל לכהן כחבר המועצה", פסול המערער מלהמשיך ולכהן בתפקידו במועצה. זאת משום שמתוקף תפקידו כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית הוא בעל משרה "שיש עימה סמכות בתחום הרשות המקומית הנוגעת בדבר להעניק רישיונות או היתרים או להמליץ על הענקתם [...]", כאמור בפרט 2 לתוספת לחוק האמור. המערער מצדו טוען כי הודעת החדילה נשלחה ללא סמכות שכן בעת שליחתה לא החזיק בפועל בסמכויות אשר היו מעמידות אותו בניגוד עניינים ועל כן אין לראותו כמי שנמנה עם עובדי המדינה המפורטים בפרט 2 לתוספת לחוק הרשויות המקומיות. 17. אין מחלוקת כי בעת משלוח הודעת החדילה כיהן המערער כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית וכי מכוח חוק הנהיגה הספורטיבית והתקנות שהוצאו מכוחו הוקנתה לו הסמכות להעניק רישיונות והיתרים שונים בתחום הנהיגה הספורטיבית או להמליץ על הענקתם, בין היתר, בתחום המועצה המקומית להבים (ראו למשל סעיפים 9-6 לחוק הנהיגה הספורטיבית). לפיכך, ברי כי בעת משלוח הודעת החדילה ולמעשה משנת 2007 עת החל המערער לכהן כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית, בא המערער בגדר פרט 2 לתוספת לחוק הרשויות המקומיות כמי שהינו בעל סמכות "להעניק רישיונות או היתרים או להמליץ על הענקתם". בהקשר זה ראוי לציין כי בניגוד לטענת המערער אין במסמכי משרד התרבות והספורט ונציבות שירות המדינה שאליהם הפנה כדי לתמוך בטענתו לפיה הוא אינו נמנה עובדי המדינה שבתוספת לחוק. עמדתם של הגורמים האמורים הייתה כי בפועל אין ניגוד עניינים בין תפקידיו השונים של המערער, אך היא אינה כוללת התייחסות לשאלת תחולתו של פרט 2 לחוק הרשויות המקומיות על המערער. ולא בכדי - סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בשילוב עם פרט 2 לתוספת באותו חוק אינם מתנים את פסלות כהונתו של חבר המועצה בקיומו של ניגוד עניינים בפועל במקרה כזה או אחר ודי בכך שהמשרה מקנה לחבר המועצה סמכויות כאמור בתוספת לחוק על מנת להוליך לפסלות כהונתו כחבר מועצה הנושא במשרה כאמור (השוו: בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד מז(3) 741, 748 (1993)). הנה כי כן, הוראות סטטוטוריות אלה קובעות נורמה נוקשה, מעין חזקה חלוטה, לפיה במצב דברים כאמור קיים חשש מובנה לניגוד עניינים שיש לאיינו. המסקנה הנובעת מן האמור לעיל היא כי בניגוד לטענת המערער, הודעת החדילה נשלחה בסמכות. עוד יש לומר כי הסדר ניגוד העניינים שעליו חתם המערער בשנת 2010 בעקבות המגעים שקיים בעניין זה עם נציבות שירות המדינה, אין בו כדי לשלול את הסמכות הנתונה לראש המועצה על פי סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות לפסול את המערער מלכהן כחבר מועצה, בשל הסמכויות המוקנות לו מתוקף משרתו כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית. שאלה אחרת היא השאלה באיזה אופן היה על ראש המועצה להפעיל את סמכותו זו בנסיבות המקרה דנן, וכבר נפסק לא אחת כי סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד (ע"א 1528/05 רשות הנמלים והרכבות נ' אביגדורוב פסקה 5 לחוות דעתו של הנשיא ברק (14.9.2005); ע״א 810/06 שיכון עובדים נ׳ מנהל אגף המכס ומע״מ, פסקה 16 (7.9.2008); עע״מ 1489/13 המינהל הקהילתי לשכונת בית צפאפא נ׳ עיריית ירושלים פסקה 36 (26.1.2014)) וכי על בעל הסמכות להפעילה באופן סביר ומידתי (בג"ץ 389/80 דפי זהב נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 439-437 (1981); בג״ץ 3798/09 גורוחוד נ׳ המפקח הכללי משטרת ישראל, פסקה 16 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (7.12.2010)). בענייננו עולה שאלה זו, בין היתר, בהינתן הראיות שהוצגו מהם עולה בבירור כי כבר בתחילת שנת 2009 הודיע ראש המועצה למערער שהוא בוחן "ניגוד אינטרסים בין היותך עובד מדינה בכיר במשרד המדע, התרבות והספורט לבין חברותך במועצה המקומית להבים" והפנה אותו ליועצת המשפטית של אותו המשרד וכן אל הוועדה לניגוד עניינים לקבלת אישור בנושא (ראו: מע/ג.1). עוד עולה כי מן הראיות שהוצגו כי בעקבות אותה הודעה העביר המערער לראש המועצה את חוות דעתה של היועצת המשפטית למשרד התרבות והספורט מיום 28.1.2009 אשר כללה התייחסות מפורשת לתפקידו של המשיב כמנהל הרשות ולסמכויות המוקנות לו מכוח תפקיד זה (ראו: מע/ג.2 ו-מע/ג.3). למרות הבירורים שקיים בשנת 2009 לא הפעיל ראש המועצה באותו שלב את סמכותו מכוח סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות ולא פסל את המערער מכהונה כחבר מועצה עד לאחר מערכת הבחירות האחרונה שהתקיימה בחודש אוקטובר 2013. במהלך הדיון בפנינו העלה אמנם ראש המועצה טענה כאילו עד למערכת הבחירות האחרונה בשנת 2013 לא ידע מה תפקידו ומהן סמכויותיו של המערער כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית (ראו פרוטוקול הדיון מיום 23.12.2014, בעמ' 7), אך טענה זו אינה יכולה לעמוד נוכח הראיות שפורטו לעיל מהם עולה כי כל הנתונים הצריכים לעניין היו בידיו כבר בתחילת שנת 2009. 18. האם נפל פגם באופן שבו הפעיל ראש המועצה את סמכותו על פי סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות בכל הנוגע להפסקת כהונתו של המערער כחבר מועצה? סבירותה של ההחלטה צריכה להיבחן בין היתר על רקע ההליך שקדם לקבלתה (ראו: עניין גורוחוד, שם; יואב דותן "שני מושגים של סבירות" ספר שמגר – מאמרים חלק א 417, 428-424 (2003)). עוד נפסק כי פסלות מכהונה צריכה להיות בבחינת מוצא אחרון (השוו: בג"ץ 595/89 שמעון נ' הממונה על מחוז דרום במשרד הפנים, פ"ד מד(1) 409, 418 (1.2.1990); ראו גם: טנה שפניץ ניגוד עניינים במגזר הציבורי למעשה ולהלכה 138-130 (2013)). כפי שכבר צוין, בשנת 2003 נבחר המערער לראשונה לכהן כחבר במועצה המקומית להבים ובמהלך תקופת כהונתו זו מונה בשנת 2007 כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית. במערכת הבחירות שהתקיימה בשנת 2008 נבחר המערער בשנית לכהן כחבר המועצה המקומית ובראשית שנת 2009 החל ראש המועצה לבחון האם קיימת מניעה כי הוא יכהן כחבר מועצה במקביל למשרתו כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית. בסופו של הבירור ולאורך תקופה לא מבוטלת לאחר מכן (כחמש שנים) המשיך המערער לשמש כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית בד בבד עם כהונתו כחבר המועצה המקומית וראש המועצה לא נקט בעניין זה צעדים כלשהם נגדו. עוד יש לזכור כי גורמים שונים הנוגעים בדבר אף לא ראו לאורך השנים מניעה לכהונתו של המערער כחבר המועצה המקומית להבים בעודו משמש כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית. תעיד על כך חוות דעתה של היועצת המשפטית למשרד התרבות והספורט וכן הסדר ניגוד העניינים משנת 2010 שאושר על ידי נציבות שירות המדינה, עליו חתם המערער. רק בסוף שנת 2013, לאחר שבבחירות שהתקיימו באותה עת נבחר המערער בשלישית לכהן כחבר מועצה, החליט ראש המועצה על הפסקת כהונתו של המערער במועצה. זאת למרות שהסיבות לכך, אותן פירט בהודעת החדילה, היו ידועות לו זה מכבר ולאורך שנות כהונתו הקודמות של המערער כחבר מועצה. משאין בפי ראש המועצה הסבר המניח את הדעת לאופן שבו התנהל כאמור ומשנדחתה טענתו כאילו עד מערכת הבחירות משנת 2013 לא ידע מה תפקידו ומה סמכויותיו של המערער כמנהל הרשות לנהיגה ספורטיבית, יש בהתנהלותו המתוארות לעיל של ראש המועצה כדי לעורר על פניה תמיהה ותהייה. המערער טען בהקשר זה כי ראש המועצה עשה שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 105(א) לצו המועצות המקומיות משיקולים פוליטיים שאינם ממין העניין על מנת להיפטר ממנו כראש האופוזיציה במועצה, אך נראה כי למרות התמיהות והתהיות שמעוררת התנהלותו של ראש המועצה כאמור, אין בראיות שהוצגו כדי לבסס טענה זו. עם זאת וגם אם מניעיו של ראש המועצה היו טהורים ונבעו משינוי עמדה לגיטימי, ככלל וביתר שאת על רקע כל האמור לעיל, ניתן היה לצפות מראש המועצה כי בטרם ישגר אל המערער את הודעת החדילה יעשה מאמץ כן למצוא פתרון מידתי יותר שאינו כרוך בהפסקת כהונתו של המערער כחבר מועצה. מאמץ כזה לא נעשה במקרה דנן אף שמן העמדה שהציגה המדינה בפנינו עולה כי קיים פתרון מידתי יותר והוא בהישג יד. מטעם זה, אני סבורה כי החלטתו של ראש המועצה לשגר אל המערער במקרה דנן הודעת חדילה אינה עומדת במבחנים של סבירות ומידתיות. 19. מטעמים אלה סברנו וכך אף הורינו בפסק-הדין שניתן על ידינו בלא נימוקים ביום 24.9.2015, כי יש לאמץ ולו בדיעבד את הפתרון שהציעה המדינה בטיעוניה אותו ראוי היה ליישם מלכתחילה. על פי פתרון זה תיטול שרת התרבות והספורט את סמכויות המערער בכל הנושאים הקשורים במישרין או בעקיפין למועצה המקומית להבים ולתושביה וכן בכל הקשור למתן אישורים להקמת מסלול מרוץ קבוע ברשויות המקומיות הגובלות במועצה המקומית להבים, וזאת מכוח סעיף 23א לחוק שירות המדינה. זהו פתרון מידתי ומאוזן המאפשר את המשך כהונתו של המערער במועצה באופן העולה בקנה אחד עם הוראות חוק הרשויות המקומיות. 20. נוכח המסקנות אליהן הגענו, מתייתרת בקשת המערער להוספת ראיה. עוד נוסיף כי בהינתן העובדה שהערעור דנן הצריך הכרעה בשאלה פרשנית-עקרונית אשר עוררה קושי מיוחד בהינתן פסק הדין בעניין שרון, סברנו כי למרות התוצאה שאליה הגענו, אין מקום לחייב את המשיבים בהוצאות. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏ה' בטבת התשע"ו (‏17.12.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14031090_V19.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il