יצחק זוזיאשווילי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3105/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3105/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. יצחק זוזיאשווילי 2. רפי נחמני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 23.2.06, בת.פ.ח. 816, שניתן על ידי סגן הנשיא צ' סגל והשופטים: י' נועם, ור' כרמל תאריך הישיבה: י"א בתשרי התשע"א (19.09.10) בשם המערער 1: עו"ד חמו שי בשם המערער 2: עו"ד שטובר עידו ; עו"ד הרמן אריאל בשם המשיבה: עו"ד מיה בש ; עו"ד שרון הר-ציון פסק-דין השופט א' א' לוי: ביום 19.07.04 נרצח רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט עדי אזר ז"ל, במכוניתו, על-ידי מתנקש שירה לעברו. כיממה לאחר הרצח נמצא ברכבו של השופט פתק ובו קריאה לשחרורו של יצחק זוזיאשווילי, אשר נשא אותה עת במאסר עולם בגין רצח אחר שביצע. בסיומם של הליכים שהתקיימו בבית-המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' נועם ור' כרמל), הורשעו המערערים – זוזיאשווילי ורפי נחמני – ברצח השופט ובעבירות נלוות. בעקבות הרשעתם נדונו המערערים למאסר עולם, ועל כל אחד מהם הושתו תקופות מאסר גם בגין העבירות הנוספות. הערעור שבפנינו מופנה נגד ההרשעה, ולחלופין, נגד גזר-הדין. כתב-האישום ותשובת המערערים 1. בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי נטען, כי ראשיתה של הפרשה בקשריהם הטובים של המערערים בין כותלי הכלא. במסגרת קשר זה סייע זוזיאשווילי, באמצעות מקורביו ובא-כוחו, להסדיר את יציאתו של נחמני לחופשה ממאסר העולם בו נשא בגין רצח, ממנה לא שב. זמן מה לאחר מכן הוא חבר למקורב של זוזיאשווילי, אבינעם חג'בי – אשר לימים הפך לעד המדינה – וזה שימש כנהגו במסגרת מה שהגדיר נחמני כסיורים לגביית חובות. אולם, על-פי כתב-האישום, נועדו הסיורים, לפי הוראתו של זוזיאשווילי, לאסוף מידע אודות אנשים שונים ובעיקר שופטים, מתוך כוונה לרצוח אחד מהם. מטרת הרצח הייתה ליצור עבור זוזיאשווילי "קלף מיקוח", בו יוכל לעשות שימוש במסגרת מאמציו להשתחרר ממאסר. לאחר תקופה בה חג'בי ונחמני ערכו מעקבים, כשזוזיאשווילי מכוון ומממן את פעילותם, נבחר היעד – רשם בית-המשפט המחוזי – השופט עדי אזר ז"ל. כמתואר בכתב-האישום, במועד שנבחר לביצוע המזימה הסיע חג'בי את נחמני אל מקום סמוך לביתו של השופט, שם ארב לו נחמני וירה בו את היריות הקטלניות. קודם שנמלט מהזירה, השליך נחמני לרכבו של השופט פתק ובו קריאה לשחרורו של זוזיאשווילי ממאסר. מייד לאחר מכן נסעו נחמני וחג'בי לחוף הים במכמורת, שם שרף נחמני את בגדיו והטמין בחול את האקדח באמצעותו בוצע הרצח. עוד נטען, כי כשבוע לאחר מכן פנו באי-כוחו של זוזיאשווילי אל היועץ המשפטי לממשלה, ומסרו כי מרשם מוכן לסייע במציאת האקדח ששימש לרצח, ולשפוך אור על זהות מבצעיו, ובלבד שייערך לו משפט חוזר שבסופו ישוחרר מהכלא. כעבור חודש, ומשלא נענתה דרישתו של זוזיאשווילי, שבו באי-כוחו ופנו לפרקליט המדינה ובאמתחתם הודעה בהולה לפיה יש להיעתר לדרישות בתוך 48 שעות, ולא – צפויה "סכנה שמשמעותה פגיעה בנפש" (עמוד 4 לכתב-האישום). 2. כתב-האישום כלל אישום נוסף אשר יוחס לנחמני בלבד. נטען, כי בעת מעצרו נמצאו ברשותו אקדח (שאינו כלי הרצח), משתיק קול ומסמכים מזויפים, ולפיכך יוחסו לו עבירות של החזקת ונשיאת נשק, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף, התחזות לאחר ושיבוש מהלכי משפט. 3. בפתח המשפט הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גדרי המחלוקת העובדתית בה נדרשה הכרעתו של בית-המשפט. לא הייתה מחלוקת באשר להיכרותם של המערערים אחד את השני, וקשר מסוים בינם לבין חג'בי – לרבות מגוריו של נחמני במשך תקופה מסוימת בביתו. עוד אישרו המערערים כי לזוזיאשווילי הייתה מעורבות בניסיון כושל להסדרת יציאתו של נחמני לחופשה, וכי חג'בי פעל בשליחותו של זוזיאשווילי, אך זאת רק לצורך גביית חובות. זוזיאשווילי טען כי היה מודע לפעילותה של קבוצה שעסקה באיסוף מידע על אנשי משפט בכירים, ומכאן הצעתו למסור פרטים אודות אותה פרשה. הוא אישר עוד כי סייע במימון פעילותה של אותה קבוצה, ואף רתם את חג'בי למשימות במסגרתה. אולם, הוא הכחיש כי ידע על כוונה לרצוח את השופט, לא כל שכן שהגה את המזימה. באי-כוחו של נחמני אישרו בשמו כי פעל יחד עם חג'בי לאיסוף מידע אודות אנשים מסוימים, שאינם שופטים (עמוד 265 לפרוטוקול). לעניין האקדח שנמצא, הסכימו הצדדים כי מדובר באקדח ששימש לרצח השופט, ושנחמני ואדם נוסף בשם משה ארג'ואן העבירו אותו ממקום מחבואו בחוף מכמורת לחולות פלמחים. בהקשר זה יצוין כבר עתה כי משה ארג'ואן הודה, במסגרת הסכם טיעון, בעבירה של סיוע לנשיאת נשק, ושימש כעד תביעה במשפט. אף שהכחישו כאמור את מעורבותם ברצח השופט, גרסתם של המערערים לאירועים לא נשמעה בפני בית-המשפט במלואה. זאת, נוכח החלטתו של זוזיאשווילי שלא להעיד להגנתו, בעוד שנחמני שהעיד להגנתו, סירב לשתף פעולה במהלך חקירתו הנגדית. הכרעת-הדין 4. נוכח היקף חומר הראיות שהוצג בבית-המשפט המחוזי, התמונה שעמדה בפניו תובא רק בעיקריה, ואלה הם: גרסתו של חג'בי, ממצאי מחקרי התקשורת ועדים מרכזיים נוספים אשר נקשרו בפרשה. גרסתו של עד המדינה והמשקל שיוחס לעדותו 5. בעקבות חקירת המשטרה שהתבססה על אמצעים טכנולוגיים ומעקבים, עלה בידי החוקרים לקשור מספר דמויות לפרשה, שהמרכזית בהם, לבד מהמערערים, היא אבינעם חג'בי. לאחר שנעצר ונחקר – ומסר מספר גרסאות שהתבררו כשקריות – הסכים חג'בי לשמש עד מדינה, ואף הוביל את חוקריו לזירות התרחשות שונות להן נודעה חשיבות. חג'בי מסר כי חבר לנחמני ושימש כנהגו, וזאת לפי בקשתו של זוזיאשווילי אותו הכיר מתקופת מאסר בו נשאו במשותף. במסגרת זו שהו חג'בי ונחמני זמן רב יחדיו, לרבות תקופה בה התגורר נחמני בביתו של חג'בי. השניים נהגו גם להעביר זה עבור זה כספים ממקורות שונים ולהחליף ביניהם מכשירי טלפון וכרטיסי sim. במהלך שהותם יחד נהגו השניים לעקוב אחרי אנשים שונים, שבדיעבד גילה חג'בי כי היו שופטים. כל העת עמד זוזיאשווילי עמם בקשר, ואף סייע להם באמצעות מקורביו ובאי-כוחו, כאשר נתקלו בקשיים שונים. עוד פירט חג'בי את שפת הצופן בה נהג לתקשר עם נחמני, ותרגם את משמעותן האמיתית של מילות קוד בהן השתמשו ותועדו בתמלילי השיחות שהוצגו כראייה בבית-המשפט. נוכח המידע שמסר והפירוט אודות מכשירי ומספרי הטלפון שהיו בידי הגורמים השונים, סייע חג'בי להבהיר גם את התמונה שעלתה ממחקרי התקשורת המורכבים שנערכו במהלך החקירה. 6. לפי גרסתו של חג'בי בחודש מאי 2004 נודע לו מנחמני כי עליהם לפגוע באדם בכיר במערכת אכיפת החוק "ולאחר מכן יתנהל מו"מ על האקדח שבו נפגע הבן אדם או נפצע, לגבי התנאים של ג'ינג'י [כינויו של זוזיאשווילי] בבית הסוהר, או שחרורו מבית הסוהר" (עמוד 41 לפרוטוקול). חג'בי פירט כי הקשר הישיר בינו לבין זוזיאשווילי היה מוגבל, אולם תיאר שיחה אחת בה האיץ בו זוזיאשווילי, בשפת הצופן, להוציא לפועל את תוכנית הפגיעה. חג'בי סיפר גם אודות קשריו עם עורכי-דין שפעלו בשליחות זוזיאשווילי, אשר היו אמורים להעביר לו כספים מטעמו ואף עשו כן במספר מקרים. חג'בי תיאר עוד כיצד יממה אחת עובר למועד הרצח, הגיע עם נחמני לביתו של השופט, אך הם לא מימשו את תוכניתם הואיל והשופט כבר שהה בביתו. לפיכך, השניים שבו למקום ביום המחרת, וחג'בי צירף לנסיעה זו את בנו הצעיר – זאת, לטענתו, מתוך ניסיון להניא את נחמני מתוכניתו. אולם, הנסיון לא צלח, שכן נחמני ירד מהרכב בסמוך לביתו של השופט ונטל עמו תיק ממנו הוציא "פיסת בד בצבע תכלת" (עמוד 50 לפרוטוקול). חג'בי ציין כי בשובו לרכב התנהג נחמני שלא כהרגלו, ו"מתוך התגובה שלו הבנתי שקרה משהו" (עמוד 48 לפרוטוקול). לאחר מכן נסעו השניים לחוף מכמורת, שם הבעיר נחמני את בגדיו והטמין את האקדח בחול. 7. ההגנה טענה כי חג'בי תיאר את התרחשויות בעקבות מידע שנמסר לו מפי חוקריו, וזאת מתוך כוונה לרצותם ולספק גרסה שתעלה בקנה אחד עם שאר הראיות. בייחוד התמקדה ההגנה בהסבר שסיפק חג'בי לנתון שנכלל במחקרי התקשורת – לפיו בסמוך לרצח נרשמה שיחת טלפון בין שני מספרים אשר, לפי טענת חג'בי, שימשו בשגרה את נחמני. חג'בי הסביר את פשרה של שיחה זו, בה לכאורה דיבר נחמני עם עצמו, וטען כי בסמוך לרצח העביר נחמני מכשיר טלפון לידיו. לעומת זאת, ראתה ההגנה בהסברו דוגמא לכך שביקש לספק תשובה – תמוהה ככל שתהיה – לכל קושי בחומר הראיות שהציגו בפניו החוקרים. 8. בית-המשפט המחוזי התייחס לקשיים ותמיהות, כהגדרתו, שהתגלו בעדותו של חג'בי. כך לדוגמא בעניין מספר גרסאות שמסר אודות המועד בו נודעה לו מטרתה האמיתית של פעילותו. בית-המשפט קבע שאין באי בהירות זו כדי לגרוע ממהימנות גרסתו במלואה. נקבע, כי חג'בי לא ידע מראש את תכלית פעילותו, והמטרה האמיתית נודעה לו רק בשלבים מאוחרים של פעילותו עם נחמני. בית-המשפט לא מצא ממש אף בטענות ההגנה על ההתפתחויות בגרסאות השונות שמסר חג'בי לחוקריו, אשר לגישת המערערים שיקפו את "שתילת" הגרסה בפיו. זאת, נוכח בחינה מדוקדקת של הליכי חקירתו, והגורמים אשר השפיעו עליו במסירת גרסאותיו השונות. נקבע, כי בתחילה חשש חג'בי לחשוף את מעורבותו בפרשה במלואה, אך משהתקדמה החקירה וננקטו פעולות למולו, החל למסור מידע רב ולבסוף פירט את גרסתו בשלמותה. בית-המשפט התייחס גם לטענות על פגמים נקודתיים בגרסאותיו, אך מצא כי לאלה קיים הסבר הגיוני המעוגן בהשתלשלות חקירתו של חג'בי. גם הטענה כי החוקרים הובילו להעלאת שמו של זוזיאשווילי על-ידי חג'בי נדחתה, ונקבע כי רק לאחר שחג'בי הבין כי חוקריו ממילא מודעים למעורבותו של זוזיאשווילי, גמלה בלבו ההחלטה לחשוף את מלוא הקשר של האחרון לרצח השופט. בפרט, נדרש בית-המשפט לסוגיית חילופי הטלפונים ביום הרצח, ומצא כי הסברו של חג'בי לעניין זה נמסר מפיו, מרצונו החופשי, ומקורו אינו בשוטרים כפי שטענה ההגנה. בית-המשפט הדגיש את העובדה שחג'בי חשף את גרסתו הסופית לעניין זה במועד השחזור שנערך לו, וזאת עוד קודם למועד החקירה בה נטען שהחוקרים הדיחו אותו באופן ישיר למסור גרסה שמתאימה למידע שהיה בידם. בסוגיות אלה שמע בית-המשפט גם את עדותם של חוקרי המשטרה, וקבע על-פיהן ובהתאם לתיעוד המפורט של כל שלבי חקירתו של חג'בי – אשר למעט מספר דקות הוקלטה במלואה – כי אין חשש להדחתו בחקירה של חג'בי או כי הוא מסר מידע שנודע לו רק מפי חוקריו (ראו עמ' 115, 120 ו-125 להכרעת-הדין). בכל הנוגע לטענת המערערים כי חג'בי מפליל אותם על לא עוול בכפם, נקבע כי אין מדובר במי שטפלו עליהם לפתע אשמת שווא בגין אירועים מרוחקים מהם, שכן הם אלו שקשרו את עצמם לפרשה – זוזיאשווילי, בכך שפנה מיוזמתו לגורמי האכיפה ואף פירט כי היה קשור למעקבים אחר שופטים, ונחמני, שאישר כי נטל חלק במעקבים אלה. בית-המשפט נדרש גם לתמיהה, כהגדרתו, שמתעוררת נוכח טענתו של חג'בי כי הסתייג מהמעשים ואף ניסה למנוע אותם, אולם לבסוף הוביל את נחמני לזירת הרצח. בית-המשפט קבע כי ההתנהגות שתוארה בהקשר זה אכן אינה רציונאלית ביסודה, אך אין בכך כדי לפגום בגרעין עדותו. 9. בית-המשפט מצא כי עדותו של חג'בי, חרף הקשיים והסתירות שעוררה, משקפת באופן מהימן את ההתרחשויות, וניתן לבסס עליה את הממצאים המרשיעים, זאת בעיקר נוכח התרשמותו מעדותו המפורטת והארוכה, ולאור העובדה שהיא עלתה בקנה אחד עם שלל נתונים נוספים שעמדו בפניו (ראו עמוד 107 להכרעת-הדין ואילך). כך לדוגמא, ציין בית-המשפט כי מתמלילי שיחות שניהלו חג'בי ונחמני לאחר הרצח, להן בוצעו האזנות סתר כדין, עולות התבטאויות מפלילות המתיישבות עם עדותו של חג'בי. באופן דומה נקבע כי לעדותו של חג'בי בדבר שריפת הבגדים והטמנת הנשק בחוף מכמורת נמצאו אישושים בממצאים פיזיים בחוף, וכי תיאוריו של חג'בי אודות איסוף מידע על שופטים אומתו כאשר ידע להוביל את חוקריו למקומות בהם אכן מתגוררים שופטים. בסיכומם של הדברים, נקבע כי מעדותו של חג'בי עלתה תמונה מהימנה על פרשת רציחתו של השופט, ומעורבות המערערים במסגרתה. אולם, בית המשפט ציין כי נוכח פגמים ותהיות שהתעוררו בגרסתו של חג'בי – עד המדינה שעדותו טעונה ממילא סיוע – יש לדרוש ראיית סיוע בעל משקל מיוחד (עמוד 132 להכרעת הדין). מחקר התקשורת 10. מחקרי התקשורת שנערכו סייעו לחוקרים, בין היתר, לאתר את חג'בי ונחמני, וגם תרמו רבות להבהרת הקשר שהתקיים בין המעורבים בפרשה. בכל הנוגע לשלב שקדם לביצוע הרצח, ממחקר התקשורת הצטיירה תמונה על היקף ותדירות הקשר הטלפוני בין המערערים, חג'בי ואלו שסייעו להם. אולם, בתקופה שלאחר הרצח נוספו למידע האמור גם תמליליהן של האזנות סתר שנערכו למעורבים. נוכח מידע זה הוצגה בפני בית-המשפט תמונה נרחבת אודות הקשרים שהתקיימו בין הטלפונים, כמו גם פירוט איכונים של מיקומיהם במועדים שונים. 11. מחקר התקשורת לימד על קשר רציף בין חג'בי לטלפונים שנטען כי שימשו את נחמני, במהלך תקופה של כשמונה חודשים בשנת 2004. עוד עלה כי קוימו מאות שיחות בתקופה זו בין המכשירים שיוחסו לנחמני – ולבסוף אף נתפסו ברשותו – ובין מכשירי טלפון הנמצאים בבית-הסוהר בו היה זוזיאשווילי כלוא. נוסף על כך, במועד בו הועבר כלי הרצח מחוף מכמורת לחוף פלמחים, אותר קשר טלפוני בין נחמני, משה ארג'ואן וטלפונים המצויים בבית-הסוהר בו היה כלוא זוזיאשווילי. ההגנה לא העלתה השגות לעניין קבילותם של מחקרי התקשורת, אלא חלקה על המסקנות הנגזרות מהם. בפרט, נטען כי לא הוכח שזוזיאשווילי, ולא אסיר אחר, הוא זה שניהל את השיחות מבית-הכלא אל מעורבים שונים בפרשה. אולם, בית המשפט המחוזי לא מצא בטענה זו ממש, והסתפק בקביעה כי ממחקר התקשורת והאזנות סתר שבוצעו לאחר הרצח, עלה כי זוזיאשווילי אכן עשה שימוש תכוף במכשירי טלפון ציבוריים בבית-הסוהר, כמו גם במכשירים סלולאריים (עמוד 78 להכרעת-הדין). 12. בית-המשפט בחן את תמלילי השיחות שנערכו בין המעורבים בפרשה, ומצא בהם אמירות המפלילות את נחמני ברצח השופט, ומעידות גם על מעורבותו של זוזיאשווילי במעשה. במסגרת זו התייחס בית-המשפט לשיחתם של חג'בי ונחמני ממנה עולה כי נחמני האשים את זוזיאשווילי, שכונה לעיתים "בעל הבית", בכך שנחפז לבקש להשיג את כלי הרצח (עמוד 156 להכרעת-הדין). כן הוזכרה שיחה בה נחמני וחג'בי דנו על רצונם לקבל תשלום עבור "חתונה" – היא, בשפה המוצפנת אותה פענח חג'בי, רצח השופט (עמוד 157 להכרעת-הדין). בשיחה זו התייחסו הדוברים אף למועד ה"חתונה", באופן שתאם את יום הרצח (עמוד 198 להכרעת-הדין). עוד צוין, כי מאיכוני הטלפונים עלה שנחמני וחג'בי הגיעו לזירת האירוע שש פעמים בתקופה של שבועיים שקדמו לרצח השופט, וכל אותה עת עמדו בקשר עם טלפון ציבורי ושני מכשירי טלפון ניידים בבית-הסוהר בו היה זוזיאשווילי כלוא. גם ביום שקדם לרצח וביום הרצח עצמו, בוצעו שיחות מטלפונים מתוך הכלא למכשירים שהיו ברשות חג'בי ונחמני, שאוכנו בזירת הרצח (כמפורט בעמוד 196 להכרעת-הדין). עדים נוספים 13. בפני בית-המשפט הופיעו עדים רבים, ואעמוד רק על המרכזיים שבהם. משה ארג'ואן עמד בקשר עם נחמני לאחר שהוא נמלט ממאסרו. נוכח סירובו של ארג'ואן להשיב לשאלות, הוגשו בהסכמה הודעותיו במשטרה. בהודעות אלו פירט ארג'ואן, בין היתר, את הסיוע שהושיט לנחמני בעניינים שונים, ובהמשך את פעילותו כמתווך ושליח על פי מצוותו של זוזיאשווילי. במסגרת זו נסע ארג'ואן עם נחמני לחוף מכמורת, שם ירד האחרון מהרכב ושב אליו כעבור זמן קצר כשעמו אקדח (כך נודע לארג'ואן במהלך נסיעתם). בהמשך נסעו השניים לחוף פלמחים, שם הטמין נחמני את האקדח. ארג'ואן הוביל את החוקרים אל המקומות בהם ביקר בחברת נחמני, וכך התגלה לבסוף הנשק ממנו נורה השופט. המערערים לא השיגו על עדות זו, ולפיכך קיבל בית-המשפט אותה כמהימנה, למעט בנקודה שולית אחת שאינה מענייננו (עמוד 144 להכרעת-הדין). 14. יוסף שביט, קרוב משפחתו ואיש אמונו של זוזיאשווילי, העיד כי עם יציאתו של נחמני לחופשה סייע לו בדרכים שונות, לבקשתו של זוזיאשווילי. בית-המשפט הדגיש כי שביט סובל מבעיות רפואיות המגבילות אותו בעמידה והליכה. לפרט זו נודעה חשיבות, נוכח התייחסותם של נחמני וחג'בי אל ה"נכה" בשיחותיהם השונות. עדות נמסרה גם מפי עורכי-דין (עו"ד מור גרטי ועו"ד שגיב בר-שלום) אשר שימשו כמתווכים בין זוזיאשווילי לחג'בי ונחמני, ובמסגרת זו העבירו כספים ומסרים בין המעורבים בפרשה. בפרט עלה מעדותם כי זוזיאשווילי העביר באמצעותם כספים לחג'בי ונחמני, וכי אלה נעזרו בהם גם בניסיון לקבל מזוזיאשווילי סכום כסף נכבד לאחר ביצוע הרצח. לבסוף, במהלך המשפט העידו גם אנשים ששהו בזירת הרצח, ביום האירוע וקודם לכן, ותיארו דמות בה הבחינו – הלבושה בגדי מאבטח ומשוחחת בטלפון סלולארי. בית-המשפט ציין כי שלושה עדי ראייה תיארו דמות אשר מתאימה לחזותו של נחמני. אולם, מכיוון שנתגלו הבדלים מסוימים באופן בו תיארו העדים את הדמות, וכן נפלו פגמים בעריכת מסדרי הזיהוי בתמונות, נקבע כי: "מן המקובץ עולה, כי באשר לתיאורה הכללי של הדמות, הרי שזו מתאימה לתיאור דמותו של [נחמני] אותה עת, ואילו באשר לתיאור פניה של הדמות ולשיוכו ל[נחמני] – אין להעניק משקל רב למסדר הזיהוי" (עמוד 149 להכרעת-הדין) [ההדגשות הוספו]. טענות ההגנה של נחמני 15. בהמשך לבחינת תשתית הראיות, דחה בית-המשפט טענת אליבי שהעלה נחמני. לגרסתו, הוא עזב את ביתו של חג'בי, עמו התגורר, זמן רב קודם לרצח. עוד טען, כי ביום הרצח עצמו עבר להתגורר במלון "אילת" בתל-אביב, שם שהה במהלך כל אותו היום. גרסה זו התבססה גם על עדותו של מנהל המלון האמור, שאישר בתחילה בפני חוקרי המשטרה כי אדם בשם רחמים אלקובי הגיע למלון ביום הרצח, ושהה שם תקופה של כחודש ימים. אותו אדם, כך עלה מגרסתו של נחמני, מהתיעוד המזויף שנתפס ברשותו וגם מזיהויו על-ידי מנהל המלון, היה למעשה נחמני. אולם, בהמשך הבהיר מנהל המלון כי נפלה טעות ברישומים, ועלה בידו להציג רישום אחר בו מוזכר כי אותו "אלקובי" הגיע למלון לראשונה רק ביום שלמחרת הרצח, נתון התואם את גרסתו של חג'בי דווקא. לעניין הטעות שנפלה הסביר העד כי במלון נערכים שני סוגי רישומים, אשר אחד מהם מדויק יותר, והשני נערך בחיפזון ונופלות בו טעויות מרובות (עמוד 515 לפרוטוקול). אי לכך, נוצר שוני ברישום מועד הגעתו של נחמני לראשונה, והמועד המדויק הוא זה שלאחר הרצח. בית-המשפט קבע כי יש להעדיף את גרסתו המאוחרת של המנהל שהיא הגיונית יותר. בבחינת למעלה מן הדרוש קבע בית-המשפט, כי אף לו נמצא שנחמני הגיע למלון ביום הרצח, אין בכך כדי לשלול את האפשרות שידו הייתה במעשה, הואיל וממילא אין הדבר מוכיח כי הוא שהה במלון ברציפות במשך כל אותו יום. בית-המשפט נדרש לפרטים נוספים אותם העלה נחמני בעדותו החלקית בפניו. טענת נחמני כי מכשירי הטלפון שנמצאו ברשותו בעת מעצרו – הלא הם המכשירים אשר היו במרכזו של מחקר התקשורת – ניתנו לו על-ידי חג'בי ביום שלאחר הרצח, נמצאה בלתי אמינה, שהלא בתשובתו לכתב-האישום טען נחמני כי מכשירים אלו הועברו לחזקתו רק חודש או יותר לאחר הרצח. מעבר לכך, מחקר התקשורת לימד, נוכח איכוני הטלפונים ומאפייני השימוש בהם, כי נחמני הוא זה שעשה בהם שימוש רציף (עמ' 75 להכרעת-הדין). 16. לאחר ניתוח חומר הראיות במלואו והערכת מהימנות הגרסאות השונות, פנה בית-המשפט המחוזי לגזירת המסקנות המשפטיות. נקבע, כי הצטברו די והותר אימותים לגרסה שמסר עד המדינה חג'בי. בייחוד ציין בית-המשפט את תמליליהן של השיחות שהתקיימו בין נחמני לחג'בי לאחר הרצח, מהן עולה מעורבותו של זוזיאשווילי במעשה. בית-המשפט הוסיף, כי בשתיקתו העקבית של זוזיאשווילי, במשטרה ובבית-המשפט, יש כדי לחזק את הראיות נגדו. זאת, בייחוד נוכח הגרסה שמסר בתשובה לכתב האישום ופנייתו העצמאית לספק מידע אודות הרצח, אשר את פשרן המלא לא הבהיר. כן נקבע, כי גם נחמני – שסירב לשתף פעולה בחקירה הנגדית – מוחזק כמי ששתק ובחר שלא להעיד עדות של ממש, באופן שיש בכך כדי לחזק את הראיות נגדו. מעבר לאלה פירט בית-המשפט שורה ארוכה של נתונים אשר חיזקו את מהימנות גרסתו של חג'בי, ומהם עלתה המסקנה כי עדותו מתיישבת היטב עם המציאות (עמ' 138 להכרעת-הדין ואילך). בית-המשפט היה ער לכך שחג'בי לא מסר מידע ישיר אודות הרצח, שכן לא היה עד למעשה עצמו, אולם קבע כי די בעדותו ובחיזוקים שנמצאו לה כדי לבסס את הרשעתו של נחמני. עוד נקבע, כי עדותו של משה ארג'ואן, מחקרי התקשורת והעובדה כי נחמני סיפק גרסה חסרה וחלקית באשר לגרסתו לאירועים, די בהם כדי להסיר כל ספק באשר לאשמתו ברצח השופט. בייחוד ציין בית-המשפט, כי ניתן להחיל על נחמני את ההלכה בדבר "חזקה תכופה" של האקדח אשר שימש לביצוע הרצח. חזקה זו קושרת בין הימצאות חפץ בידי אדם, לעבירה בה היה מעורב אותו חפץ (ע"פ 480/88 פרץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 379, 399 (1989)). בית-המשפט קמא ראה בכך נתון נוסף שיש בו כדי להעמיק את החשד למעורבותו של נחמני ברצח, ולהעביר אליו את הנטל ליתן הסבר הגיוני להימצאות האקדח בשליטתו. לבסוף נקבע כי: "מארג הראיות שטוותה המאשימה כנגד [נחמני] קושר אותו לפרשה כמי שירה למוות בשופט המנוח. המדובר במצבור של ראיות נסיבתיות ממשיות, מהימנות ובנות משקל, שבאופן התלכדותן זו לזו מגבשות במאוחד פסיפס קוהרנטי שלם של עובדות, הימנו נובעת מסקנה אפשרית אחת ויחידה, ומעבר לכל ספק סביר, לפנינו מי שירה את היריות הקטלניות" (עמוד 182 להכרעת-הדין) [ההדגשה הוספה]. למסקנה דומה הגיע בית המשפט בכל הנוגע לזוזיאשווילי. לעדות של חג'בי הצטרפו – בבחינת חיזוק וסיוע – הנתונים בדבר הקשר ההדוק בינו לבין נחמני; העברות הכספים בינו לבין המעורבים בפרשה, שהפכו אותו, כהגדרת בית-המשפט, ל"מעסיקם" של נחמני וחג'בי; שתיקתו לאורך כל ההליכים; והנתונים שעלו ממחקרי התקשורת ומתמלילי השיחות אודות מעורבותו בכל ההתרחשויות השונות, לפני הרצח ולאחריו – לרבות בעת העברת כלי הנשק. מעל לכל אלה עמדו הפנייה שביצע לגורמים שונים ובה הצעה למסור מידע על הרצח, והמכתב שנמצא ברכבו של השופט, אשר ביססו את מעורבותו כמי שתכנן את הרצח, ופיקח על שלבי ביצועו. יריעת המחלוקת והטענות בערעור הטענה לעיוות דין 17. עוד במהלך ניהול התיק בבית-המשפט המחוזי, עתר זוזיאשווילי לבית-משפט זה לקבלתם של סעדים שונים שעניינם בהתקדמות ההליך ודרך ניהולו (ע"פ 4771/05 (לא פורסם, 23.5.05); בג"צ 5312/05 (לא פורסם, 9.6.05); בג"צ 9018/05 (לא פורסם, 25.9.05); ובג"צ 10581/05 (לא פורסם, 24.11.05)). באי-כוחם של זוזיאשווילי ונחמני ביקשו לעכב את שמיעת עדותו של חג'בי, ולחלופין להשתחרר מייצוג (בג"צ 4772/05 דהאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.05)). עתירות אלה נדחו כולן, בייחוד מן הטעם כי הערעור על הכרעת-הדין הוא המקום להעלות את הנטען בהן. כעת שב זוזיאשווילי ומשיג על אופן ניהול ההליך. ראשית הוא טוען באופן כללי, כי לא הועבר לו מלוא חומר החקירה בפתח המשפט, וחלו עיכובים בהעברת חלקים ממנו בהמשך. כתוצאה מכך, לא ניתנה לו שהות מספקת ללמוד את החומר טרם מתן תשובתו לכתב-האישום. לבסוף, הוא סבור כי נפל פגם חמור בסד הזמנים שהעמיד בית המשפט המחוזי לרשותו ולרשות סנגוריו, דבר שלא אפשר לו להכין את הגנתו כראוי, ואף הסב פגיעה בזכותו לחקור את עד המדינה כראוי. נוכח מחדלים אלו, המסתכמים לטעמו בעיוות דין של ממש, הוא סבור כי יש להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי כדי שתינתן לו הזדמנות נוספת לחקור את חג'בי. זוזיאשווילי מוסיף, כי התנהלותו של בית-המשפט המחוזי היא שגרמה לו לזנוח את ניסיונותיו לנהל את הגנתו, ומשכך בחר שלא להעיד. הטענות נגד הכרעת-הדין 18. במוקד הערעור עומדת הכרעה בין שתי גרסאות נוגדות. המערערים בחרו להראות ראשית כי אין לקבל את גרסתו של חג'בי כמהימנה, וכהמשך לכך כי הראיות הנוספות אינן מערבות אותם ברצח. המערערים שבים וטוענים כי בנקודות המרכזיות בפרשה, התברר כי חג'בי מסר פרטים שהושמו בפיו על-ידי חוקרי המשטרה, או כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם חומר הראיות. המערערים מטעימים כי חג'בי מסר תיאור אמיתי ברובו של המציאות, אולם לא כך בתוכן שיצק לזהותם של שותפיו למעשה. ואלו טענותיהם המרכזיות: א) רק בשלב מאוחר בחקירתו סיפק חג'בי הסבר בנוגע לשימוש במכשירי טלפון בזירת הרצח. זאת, לאחר שהחוקרים לחצו עליו ללא הרף בנושא זה, ומסרו לו גרסה אותה ביקשו לשמוע מפיו. בדומה, נטען כי עדותו עומדת בסתירה לנתונים ברורים שעלו ממחקר התקשורת והם: חג'בי טען כי עשה שימוש מועט במכשיריו של נחמני, בעוד שמחקר התקשורת מלמד אחרת; הוא סיפר כי שב לביתו ביום הרצח בשעה 20:00, בעוד שעולה כי התקיימו התקשרויות ממכשיר הטלפון שלו, אשר אוכן בחוף מכמורת, גם בשעות מאוחרות יותר; ולבסוף, חג'בי טען כי שוחח עם זוזיאשווילי פעמים ספורות, בעוד מחקר התקשורת מגלה כי התקיימו התקשרויות רבות בין מספריו של חג'בי ובית-הכלא בו היה זוזיאשווילי כלוא. ב) בתחילה נמנע חג'בי מלספר על מעורבותו של זוזיאשווילי בפרשה, או על המניע לפגיעה בשופט, והוא עשה זאת רק נוכח המידע שמסרו לו החוקרים. גם המידע שמסר בסופו של דבר מקורו בנחמני, ומשכך מדובר בעדות מפי השמועה שאין לקבלה. ג) חג'בי מסר גרסאות סותרות בחקירותיו בנוגע למועד בו חדל נחמני להתגורר איתו בביתו, ובנוגע לתיאור פיסת הבד שראה בתיקו של נחמני ביום הרצח. ד) עוד טוענים המערערים, כי שגה בית-המשפט כאשר קבע שנמצאו חיזוקים עובדתיים רבים ואף סיוע לגרסתו של חג'בי. זאת, נוכח כך שחיזוקים אלה כולם פרי גרסתו של חג'בי, ואינם כוללים ראיות עצמאיות-חיצוניות כנדרש. בתוך כך, מדגישים המערערים כי לא די בשתיקתם במשטרה ובבית-המשפט כדי למלא את החסר. 19. בכל הנוגע לחומר הראיות הנוסף, מבקשים המערערים להראות כיצד התמונה העולה ממנו מתיישבת עם גרסתם להתרחשויות: א) מתמלילי השיחות שנוהלו לאחר הרצח לא עולה מעורבותם בו, שכן מדובר בשיחות בלשון סתרים אשר מתייחסות רק להעברת האקדח ממקומו. ב) לעניין המכתב שנמצא ברכבו של השופט – מדובר בראייה אשר לא רק שאינה מערבת אותם בביצוע הרצח, אלא ההיפך, יש בה כדי להעיד על מזימה כנגדם וניסיון להפלילם במעשה אותו לא עשו. ג) בייחוד מנתחים המערערים את קביעות בית-המשפט לעניין העברת האקדח. לגישת זוזיאשווילי, כיום "אין מחלוקת כי העברת האקדח ששימש לרצח בוצעה בהוראתו של [זוזיאשווילי] ולבקשתו" (עמוד 38 לנימוקי הערעור). אולם, הטענה היא כי העובדה שזוזיאשווילי פעל להעברתו של האקדח ממקום מסתור אחד לאחר, מעידה דווקא על רצונו להשיג את החזקה בו, ומכאן שמדובר בחזקה אשר לא הייתה בידו קודם לכן. גם נחמני סבור כי אין בעובדה שהעביר את האקדח ממקום מחבואו כדי לערבו ברצח, זאת, הואיל ומדובר בסיוע שהושיט לעבריין אלמוני, וזוהי דרכם של עבריינים. ד) המערערים טוענים עוד כי אף שנקבע כי התקיימו העברות כספים תכופות בין המעורבים בפרשה, אין כל ראייה שתצביע שכספים אלו קשורים לרצח או ניתנו תמורתו. ה) ובאשר למחקר התקשורת – נחמני ממשיך לטעון כי זה אינו יכול לערבו ברצח, מאחר שהמכשירים שהופיעו בו נמסרו לידיו על-ידי חג'בי רק ביום שלאחר הרצח. זוזיאשווילי מציג גם הוא עמדה דומה, ולפיה לא ניתן לייחס לו שיחות שבוצעו מתוך בית-הסוהר בו היה כלוא, ממכשיר טלפון ציבורי המשמש אסירים רבים או ממכשירים ניידים שלא נמצאו ברשותו. ו) נחמני מלין על דחיית טענת האליבי שלו, ובפרט על קבלת גרסתו המאוחרת של מנהל המלון בו שהה, לפיה הגיע למלון רק ביום שלאחר הרצח. כן מכוון נחמני את השגותיו לעובדה שלא ניתן משקל לגרסתה של אחת מעדות הראייה, אשר זיהתה אדם שכלל אינו דומה לו בזירת הרצח, דקות ספורות לפני שארע. לעניין העונשים שנגזרו להם, טוענים המערערים כי לא היה מקום להשית עליהם מאסר נוסף לריצוי במצטבר למאסר העולם. זאת, נוכח גישתם כי העבירות הנוספות שבהן הורשעו קשורות למעשה הרצח, ונבלעות בו. דיון 20. גם בסופה של בחינה מעמיקה של חומר הראיות בתיק זה, המחזיק למעלה מאלף עמודי פרוטוקול ועוד ריבוא עמודים של חומרי חקירה, לא נחשפו במלואם כל פרטיה של הפרשה. נוכח העדויות הרבות והראיות שהוצגו אמנם מתבהרת התמונה במידה מסוימת, אך בכל הנוגע לרגע אחד היא אינה ברורה עד תום – רגע הרצח. אולם, אף מבלי שנמצאה ראיה ישירה אשר תבהיר ברמת ודאות מוחלטת את שארע במעמד בו היו רק השופט אזר ורוצחו, נחה דעתי כי מתקבלת מסקנה ברורה לגביו, היא המסקנה אליה הגיע בית-המשפט המחוזי. הרשעתם של המערערים מתבססת על שלושה אדנים: ממצאי המהימנות ביחס לגרסתו של חג'בי; ראיות נסיבתיות שמקורן אינו בחג'בי; וגרסתם של המערערים, אשר הוצגה באופן חלקי ונדחתה. לאחר בחינת הטענות בערעור אל מול חומר הראיות שהניחו הצדדים בפני בית-המשפט המחוזי, עולה כי לא נפלו פגמים בקביעה כי סכומם של שלושה חלקים אלו מבסס את אשמתם של המערערים במידה הדרושה בפלילים. יתרה מכך, אף אם ניטול מחומר הראיות את גרסתו של חג'בי – שאין חולק כי התעוררו בה קשיים לא מעטים – מתקבלת תמונה נסיבתית המובילה למסקנה כי המערערים ביצעו את שיוחס להם. אל מול תמונה זו ביקשו המערערים להציג גרסה סותרת, ועמדתם היא שדי בה כדי להוביל לזיכויים. דא-עקא, שגרסה זו לא נמצא לה בסיס לסמוך עליו, וודאי שאינה מתיישבת עם מארג הראיות. הטענות בדבר עיוות דין 21. בחנתי את טענותיו של זוזיאשווילי אודות עיוות הדין שנגרם לו, ונחה דעתי כי אין בהן ממש. במהלך המשפט עוררה ההגנה שורת טענות באשר למועד בו ניתנה לה האפשרות לעיין בחומר החקירה שנאסף בפרשה שלפנינו. כידוע, מצוותו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 היא כי זכותו של הנאשם לעיין בחומר החקירה ולהעתיקו קמה מיד עם הגשתו של כתב-אישום. בית-משפט זה עמד בשורה ארוכה של פסקי-דין על חשיבותה הרבה של זכות העיון, כנדבך מרכזי בזכותו של הנאשם להליך הוגן, וככזו שנועדה לאפשר לנאשם להתגונן באופן אפקטיבי נגד ההאשמות ולכלכל את צעדיו נוכח חומר הראיות שלחובתו (ע"פ 4765/98 אבו-סעדה נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (לא פורסם, 23.2.99); בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית-משפט השלום, בפסקה 8 (לא פורסם, 6.6.05); בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי, בפסקה 26 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.10.06)). במקרה שלפנינו, אין חולק כי למעט פריט אחד שבו אעסוק מיד, כבר בפתח המשפט החזיקה ההגנה בידיה את מלוא חומר החקירה הרלוונטי (וראו בהקשר זה את הצהרת בא כוחו של נחמני בעמ' 177 לפרוטוקול; וכן את ההחלטה בב"ש 4945/05, מיום 20.9.05, השופטת מ' שידלובסקי-אור). 22. הפריט שנכלל בחומר החקירה ולגביו התגלעה בין הצדדים מחלוקת הוא קלטות חקירתו של חג'בי, אשר ההגנה קיבלה לידיה לאחר שהמשפט כבר היה בעיצומו – וליתר דיוק שעה שחקירתו של חג'בי הייתה בעיצומה (זאת להבדיל מתמלילי חקירותיו של העד אשר הועמדו לרשות המערערים כבר בפתח המשפט יחד עם חומר החקירה כולו). התביעה אמנם אפשרה להגנה גישה לקלטות הללו כבר מלכתחילה, אולם ההגנה ביקשה להעתיקן ובהתחשב בהיקף העצום של החומר (500 קלטות וידאו ואודיו על-פי הצהרת התובע בעמ' 177 לפרוטוקול), ביקשה ליטול את הקלטות המקוריות ממשרדי התביעה ולהעתיקן במעבדה מיוחדת. המדינה סירבה תחילה להוצאת הקלטות מחזקתה והתעקשה כי הדבר יעשה במשרדיה, וכך נוצר מצב שבו עדותו של חג'בי נשמעה שעה שההגנה טרם החזיקה בידיה את הקלטות. היה זה רק בשלהי חקירתו הנגדית של חג'בי, כאשר הגיעו הצדדים להסכמה לפיה קלטות המקור יועברו לידי ההגנה ולאחר מכן יוחזרו לידי התביעה (עמ' 219 לפרוטוקול). תהא הסיבה להעברתן המאוחרת של הקלטות לידי ההגנה אשר תהא – עובדה היא כי עדותו של עד המדינה חג'בי נשמעה כאשר קלטות חקירתו אינן ברשות באי כוחם של המערערים. לא רק זאת, באי כוחו של זוזיאשווילי נדרשו, בראשית, לחקור את חג'בי בחקירה נגדית מבלי שהקלטות הועברו לידיהם. במצב דברים זה, טענת באי כוחו של זוזיאשווילי בדבר פגיעה ביכולתם לחקור את חג'בי באופן אפקטיבי עשויה להיות משכנעת. אלא שבסופה של בחינה נחה דעתי כי הדבר לא הסב פגיעה ביכולת ההתגוננות או בזכותו של זוזיאשווילי להליך הוגן. כאמור, תמלילי חקירתו של חג'בי – אשר נערכו על בסיס הקלטות שלא הגיעו לידי ההגנה – היו מצויים בידי הסנגורים בעת שמסר את עדותו, ועיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי אכן, הסנגורים ביססו שאלות רבות שהופנו לחג'בי על דברים שנמסרו מפיו במהלך חקירתו. אין מדובר אפוא במצב שבו החקירה התבצעה שעה שמידע אודות חקירתו של העד לא היה מצוי בידי ההגנה. משכך, הערך המוסף שניתן לייחס לצילומים ולהקלטות הוא בכך שהיה ניתן לנסות לבסס באמצעותם טענה בדבר שיבושים שנפלו בעריכת התמלילים, או טענה בדבר אירועים והתרחשויות הרלוונטיים לבחינת משקל ההודעה, שמטבעם אין להם ביטוי בתמלילים הכתובים, כגון תנועות גוף, נימת הקול וכיוצא באלה. בסופו של דבר, וכפי שיפורט בהמשך, ניתן לבא כוחו של זוזיאשווילי לחקור את חג'בי, וזאת לאחר שכל הקלטות כבר הועברו לידיו. ולא רק זאת, שכן גם בערעור שלפנינו לא נטענה כל טענה קונקרטית בסוגיות אלה. נכון הוא, כי טוב היה לו הצדדים היו מגיעים להסכמה על הדרך להעתקת הקלטות כבר בפתח המשפט, אולם בשלב הנוכחי של ההליכים השאלה היא אם העברתן של הקלטות לידי ההגנה בשלב מאוחר פגעה בהגנתו של זוזיאשווילי. בנסיבות העניין התשובה לכך בשלילה. בהקשר דומה ציין השופט (כתוארו אז) א' ברק: "מקובל הוא לשאול נאשם, הטוען להיעדרה של הזדמנות סבירה להתגונן 'במה היית מתגונן, ואיזה קו הגנה נמנע ממך'. הדיון הפלילי אינו משחק, ועמדות הצדדים אינן עמדות במשחק, אשר ניתן לשנותן ולהזיזן כחיילים על לוח שח" (ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606, 615 (1979)). 23. מסקנתי היא אפוא כי המועד שבו הועברו קלטות חקירתו של חגבי לידי ההגנה לא פגעה בהגנת המערערים. באי כוחו של זזויאשווילי מוסיפים וטוענים כי במועד שבו חקרו את חג'בי, טרם עלה סיפק בידם ללמוד את חומר החקירה שהיה ברשותם. לא אוכל לקבל טענה זו. חג'בי היה העד הראשון שנשמע מטעם ההגנה. מועד תחילת שמיעת עדותו נקבע כחודש מעת שמונה לזוזיאשווילי סנגור, וזאת לאחר שבא-כוחו הקודם התפטר. בהגיע תורה של ההגנה לקיים את חקירתה הנגדית לעד, ביקש בא כוחו של זוזיאשווילי ארכה ללימוד החומר, ובית-המשפט נעתר לכך. לאחר דחיות נוספות, שהסתכמו בתשעה ימים, ובהגיע המועד שנקבע לחקירה הנגדית, הודיע בא-כוחו של זוזיאשווילי שגם הפעם הוא אינו מוכן כראוי לחקירה, ובהמשך הצהיר על כוונתו לשמור את טענותיו ביחס לגרסתו של חג'בי לשלב הסיכומים. בית-המשפט המחוזי הבהיר לסנגור את משמעות החלטתו הזו, וניכר כי הדברים נפלו על אוזניים קשובות, שכן בסופו של דבר – ולאחר שבא כוחו של נחמני סיים את החקירה – שינה הסנגור מעמדתו וחקר את חג'בי (מעמוד 269 לפרוטוקול ואילך). טענת הסנגור היא אפוא כי עמידתו של בית-המשפט על מועד החקירה לא אפשרה להגנה לערוך חקירה ממצה ואפקטיבית. כידוע, שיקול הדעת באשר לניהול ההליך מסור לערכאה היושבת לדין. התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני מובהק כגון זו שלפנינו – היא ממילא חריגה ונדירה ושמורה למקרים בהם בהחלטתה של הערכאה הדיונית יש משום חוסר סבירות קיצוני ((בג"צ 583/87 הלפרין נ' נשיא בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 703 (1987); ע"פ 1280/06 כרמלי נ' מדינת ישראל, בפסקה ז' (טרם פורסם, 1.3.07); ראו בהקשר זה את חיבורו של יעקב קדמי סדר הדין בפלילים 1953 (2009)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. אמת, בסופו של דבר, והיה זה לאחר שלסנגור ניתנו מספר ארכות ללימוד החומר, בית-המשפט המחוזי לא מצא לנכון לדחות פעם נוספת את המועד לקיומה של חקירה נגדית. אולם, הצורך לנהל ביעילות את ההליכים לעיתים מחייב את הערכאות להעמיד את הצדדים בפני סד זמנים ממנו לא ניתן עוד לחרוג. עמדתי על כך באחת הפרשות בעבר: "הזכות להליך הוגן, ככל זכות יסוד, אינה זכות מוחלטת. היא מוצאת את מקומה לצדם של זכויות ושל אינטרסים נוגדים. כאלה הם האינטרס בדבר יעילותו של ההליך הפלילי, היכולת למצות את הדין עם מי שחטא בביצוען של עבירות, החתירה לגילוי האמת, ניצולם הנבון של משאבי המערכת המשפטית, ניהולם המושכל של ההליכים, והרצון לעשות צדק עם מי שעל כורחם היו לקורבנות של מעשי עבירה. בגדרו של ההליך הפלילי מתחייבת מציאתו של איזון ראוי בין מכלול הזכויות והאינטרסים המעורבים" (בג"ץ 11339/05 הנזכר לעיל, בפסקה 26). לא מצאתי אפוא פגם בכך שהסנגורים נדרשו לקיים את החקירה הנגדית במועד שבו התקיימה בפועל. 24. טענה נוספת שהיתה בפיו של זוזיאשווילי, היא כי בשים לב להיקף החומר בתיק לא ניתנה לו שהות מספקת לגבש את תשובתו לכתב-האישום. גם בכך אין ממש. הוראתו של סעיף 152(א) לחוק סדר הדין הפלילי היא כי נאשם המעוניין להשיב לאשמה – שכן החוק אינו מחייב לעשות כן – יעשה זאת כבר בפתח המשפט, מיד לאחר הדיון בטענות מקדמיות. כך יש להבין את הפצרותיו של בית-המשפט קמא בסנגורים להזדרז ולהשיב לאשמה. במקרה שלפנינו נטלו הסנגורים לעצמם חירות להגיש את תשובתם המפורטת של המערערים לכתב-האישום רק בתום עדותו של חג'בי – לאחר שקלטות חקירותיו הועבר לרשותם (ראו עמ' 220 לפרוטוקול). הנה כי כן, עולה כי בפועל ניתנו למערערים חודשים מספר עד שהגישו את תשובתם, והם עשו כן רק לאחר שנחשפו לעדותו של חג'בי בבית-המשפט. בכך לא זו בלבד שלא נפגמה הגנתם, אלא הם אף קנו לעצמם יתרון אסטרטגי מסוים, במובן זה שיכלו לערוך את תשובתם לכתב האישום כך שתתמודד עם דבריו של חג'בי מעל דוכן העדים. 25. מעבר לכך, תשובתו של הנאשם לאישומים עניינה אך בשאלות העובדתיות העומדות על הפרק. השאלה העובדתית – האם היה הנאשם מעורב בביצוע העבירות המנויות בכתב האישום – היא מטבע הדברים כזו שהתשובה לה מצויה כל העת בידי הנאשם, ועל כן גם אינה נגזרת מן הראיות שנאספו בידי הרשות החוקרת ולא מצריכה לימוד של חומר החקירה. ולראיה – סעיף 77 לחוק סדר הדין הפלילי עוסק במתן "הזדמנות סבירה לעיין בראיה" בטרם מתחיל שלב ההוכחות במשפט ("לא יגיש תובע לבית-המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה"). ברי כי אין הוראה מקבילה באשר למועד שבו נדרש הנאשם להשיב לאישומים, תשובה שהוא ממילא אינו מחויב ליתן. עד המדינה 26. השגותיהם של המערערים מכוונות בראש ובראשונה לאמון שנתן בית-המשפט בגרסתו של חג'בי. כלל שגור בשיטתנו המשפטית הוא כי ערכאת הערעור תימנע, על פי רוב, מהתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. דברים אלה נכונים וביתר שאת מקום בו השתיתה הערכאה הדיונית את ממצאיה על התרשמותה הישירה מהעדים שהופיעו בפניה וממהימנותם (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643 (2000); ע"פ 7376/02 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(4) 558, 565 (2003); ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, בפסקה 38 (טרם פורסם, 25.1.2007)). אולם, גם כשמדובר במלאכה העדינה של הערכת מהימנותם של עדים, עשויים להתעורר מקרים חריגים בהם תאלץ ערכאה שלערעור לשנות ממסקנותיה של הערכאה הדיונית (ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, 233 (1983); ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673, 682 (1983)). המקרה הנוכחי הנו מורכב, הואיל ואף שהערכאה הדיונית נתנה אמון בגרסתו של חג'בי, וקבעה כי ניתן לבסס עליה ממצאים מרשיעים, קביעותיה סויגו במידה רבה. זאת, נוכח העובדה שגרסתו של חג'בי לא היתה חפה מקשיים וסתירות, ואלה זכו להתייחסות בהכרעת-הדין. מנגד, חרף הקשיים שבגרסתו, לא נעלם גם מעיני המערערים כי למרכיבים רבים בגרסתו של חג'בי נמצאה אחיזה בלתי מבוטלת בראיות אובייקטיביות. המשיבה, מצדה, עשתה מאמץ לבסס את מהימנותו של חג'בי (ראו במיוחד טבלת "עדות עד המדינה – חיזוקים וסיועים לעדות", שהוגשה לבית-המשפט המחוזי במסגרת סיכומי התביעה). בתשתית העובדתית פורטו שלל ראיות מהן עולה, אף לגישת המערערים, כי סיפורו של חג'בי תואם את ההתרחשויות במציאות: חג'בי אכן נכח פיזית במקומות עליהם סיפר, כפי שהתברר מאיכוני הטלפונים אשר אין חולק כי היו בידו (כמפורט לדוגמא במ/6 ומ/7); כך גם עולה כי מכשירי טלפון הקשורים לחג'בי היו סמוך לזירת הרצח ביום שהתרחש, ואף במספר מועדים קודם לכן (כך לדוגמא, על-פי מ/2 – ביום 18.07.04 וביום 19.07.04 ובמ/4); מכשיר הטלפון של חג'בי אוכן במכמורת, מקום הטמנת אקדח הרצח, בערב הרצח (מ/2, ביום 19.07.04); הסיורים בהם לקח חג'בי חלק, כך התברר בהצבעותיו, נערכו סביב מקום מגוריהם של אנשים מעולם המשפט לרבות שופטים (ראו לדוגמא עמ' 34 לפרוטוקול, ת/93 ות/46); עוד נמצא, על פי מחקר התקשורת, כי במהלך האירועים אותם תיאר חג'בי, נלווה אליו אדם נוסף איתו הוא עמד בקשר טלפוני אינטנסיבי; במכשיר הטלפון אשר יוחס על-ידי חג'בי לאדם הנוסף, התקיימו שיחות טלפון רבות אל טלפונים ציבוריים ומכשירים ניידים בבית-הכלא אוהלי קידר בו שהה זוזיאשווילי (מ/2); חג'בי ידע היכן הוטמן האקדח ששימש לרצח השופט, וידע לתאר פרטים נוספים אודות עריכת מדורה בסמוך למקום, שהתבררו גם הם כנכונים (ת/17 לא' עמ' 35, ת/77 ות/78ז). אולם, חלקים אלו בגרסתו של חג'בי אינם בלבו של התיאור העובדתי אשר מעורר את הקשיים במקרה הנוכחי, הואיל והחיזוקים שנמנו לעיל אין בהם די כדי להפליל את המערערים ברצח. אמת, העובדה כי סיפור המסגרת שמסר חג'בי התברר כאמין, משליכה במידה מסוימת על המהימנות שניתן ליחס לפרטים שיצק לתוך מסגרת זו. ברם, יתכנו מקרים בהם עדות שקרית תשאב את מקורותיה מהתרחשויות אמיתיות, ומכאן שמתן אמון בחלק מגרסתו של חג'בי, אינו מחייב שיהיה בשאר גרסתו כדי לבסס את הרשעת המערערים. יריעת המחלוקת אינה אם כן בשאלת מעורבותו של חג'בי ברצח, כי אם בטענתו שהמערערים היו שותפיו. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי פרט מרכזי זה בגרסתו, והוא הפללת המערערים, היה תנאי לכריתתו של הסכם עד המדינה, אשר הבטיח כי חג'בי לא יתן את הדין על מעשיו-שלו. 27. גרסתו של חג'בי אכן רחוקה מלהיות מושלמת, וודאי שלא ניתן לומר עליה כי היא חפה מסתירות. ברם, כאמור, על חלק ניכר מתיאוריו העובדתיים המערערים אינם חולקים, ואף בחלקיה הנוספים מתיישבת גרסתו במידה רבה עם מארג הראיות הכולל בתיק זה. לפיכך, הקשיים בעדותו של חג'בי, אפשר שישליכו על האמון שיש לתת בה, כמו גם על משקלה במסגרת תמונה הראיות המלאה. אולם, השאלה הסופית היא אם קשיים אלו צריכים להוביל לדחייה מוחלטת של גרסה זו, בפרט בנקודות בהן היא מתיישבת עם ראיות חיצוניות, ותשובתי לכך היא שלילית. סתירות בגרסתו של חג'בי נוכח מחקרי התקשורת 28. כאמור לעיל, המערערים ביקשו להראות כי במספר נקודות, גרסתו של חג'בי אינה מתיישבת עם נתונים שהתעוררו במחקר התקשורת – בפרט ככל שהוא מתייחס לשיחות שניהלו חג'בי ונחמני. חג'בי מסר בעדותו, כי היו ברשותו שני מכשירי טלפון – האחד שקוד ה IMEI שלו (מספר המכשיר, המכונה מספר "ברזל") מסתיים בספרות 030, ומכשיר נוסף, אשר ניתן לו על-ידי נחמני כדי שישמש טלפון "מבצעי", ומספרו מסתיים ב-940. על-פי עדותו, שני מכשירים נוספים, שמספרם מסתיים ב-231 ו-443, היו בשימושו של נחמני, ואלו אכן נתפסו לבסוף ברשותו. פירוט מחקר התקשורת – אף בתקופה שקדמה לרצח – מבסס במידה מספקת את שיוכו של כל אחד מהמכשירים לחג'בי או לנחמני (ראו עמודים 74-75 להכרעת-הדין), ולא מצאתי עילה להתערב במסקנה זו – אשר סותרת מניה וביה את טענתו של נחמני כי קיבלם מחג'בי רק ביום שלאחר הרצח. לכך מצטרפת גם העובדה שגרסתו של נחמני אודות קבלת הטלפונים גרסה כבושה היא, והוא סירב להעמידה לחקירה נגדית. בנסיבות אלו מתמעט ממילא המשקל שאפשר לתת לגרסתו, ומתחזקת המסקנה כי הטלפונים היו ברשותו עובר לביצוע הרצח. הקושי המרכזי לו טענו המערערים, הנובע מן הנתונים אודות ההתקשרויות בין מכשירים ששויכו לנחמני, הוא שלכאורה בשעה 17:52, זמן לא רב לפני הרצח, קוימה שיחה בין שני המכשירים. לאחר שגרסתו עברה מספר שינויים, טען חג'בי כי נחמני מסר לו את אחד המכשירים קודם שיצא מרכבו לביצוע הרצח. אולם, בתחילת חקירתו לא העלה חג'בי הסבר זה, והוא חזר ונשאל בנושא פעם אחר פעם על-ידי החוקרים. כך התייחס לנושא זה חג'בי לראשונה, בשלב בו טרם נחתם הסכם עד מדינה אולם הוא הביע נכונות לשתף פעולה: "[חוקר]: הוא היה נותן לך לפעמים את הפלאפון שלו להשתמש. [חג'בי]: לא" (ת/17יח', בעמוד 51). ובהמשך: "[חוקר]: יצא מצב שהוא נתן לך טלפון שאתה והוא הייתם מדברים. [חג'בי]: מה זאת אומרת [חוקר]: שהוא נותן לך את אחד מהם אמרת שהיו לו שניים [חג'בי]: נו [חוקר]: קרו מצבים שהוא נתן לך פלאפונים והייתם מדברים [חג'בי]: לא, היה לי שניים גם, היה לי שניים אחד שלי מאנגליה העברתי אותו מתפקד בעברית זה היה שלי קבוע של גמילה של חברים משפחה של כל העולם, כבר 7 שנים שהוא לא היה בשימוש (לא ברור) [חוקר]: וככה ביניכם, הוא היה מעביר לך פלאפון והייתם מדברים [חג'בי]: מה זאת אומרת [חוקר]: שהוא היה הולך לכתובת וזה היה משאיר לך פלאפון [חג'בי]: הפלאפון הזה האנגלי [חוקר]: לא את הפלאפון האנגלי והישראלי שהוא נתן לך אתה אומר, היו לו שניים אחד מהשניים האלה הוא היה נותן לך במצבים מסויימים [חג'בי]: לא [חוקר]: אף פעם [חג'בי]: כל הזמן היו אצלו שני טלפונים כל הזמן. אצלי שניים אצלו (לא ברור)" (שם, שם). גם בחקירתו למחרת היום, הוא יום החתימה על הסכם עד המדינה, חזר חג'בי על גרסתו. אולם, החוקרים לא הרפו מעניין זה ואף פירטו באוזניו מהי הסיבה, כפי שראו אותה, להחלפת הטלפונים: "[חוקר]: בוא אני יגיד לך [כך במקור]. כל הפעמים שאתם מגיעים לרמת השרון או לאזור של בית-המשפט, איך אתם מדברים ביניכם? שהוא יורד? [חג'בי]: איך אנחנו מדברים? רגיל. רגיל [חוקר]: הוא יורד. מתרחק, אתה מה – נוסע, הולך? [חג'בי]: מחכה במקום, נוסע רוורס. [חוקר]: התקשר אליך, משהו? [חג'בי]: לא [חוקר]: לא היה לכם אף פעם דיבור של שניכם שכהוא [צ"ל כשהוא] נמצא שם? [חג'בי]: בבית-משפט לא [חוקר]: לא בבית-משפט. ברמת השרון. [חג'בי]: לא. לא היה צריך יש לי שני טלפונים. לא היה צריך דיבור על מה דיבור? [חוקר]: הוא נתן לך פלאפון שלו? [חג'בי]: לא. ההוא שנתן לי הראשון. [חוקר]: לא הראשון. כשהוא יורד, הוא נותן לך ת'פלאפון שלו? [חג'בי]: לא. הוא עם השניים שלו אני עם השניים שלי, כל הזמן, אני אמרתי לך את זה כבר. אותם טלפונים. הוא עם השניים שלו, אני עם שלי. בפעמיים האחרונות זה כל פעם זה היה, הוא הולך ולא אומר מתי הוא חוזר אבל היה חוזר. עשר דקות, רבע שעה, גג עשרים דקות" (ת/17 כו', בעמוד 20 בכתב יד) [ההדגשות הוספו]. וכך גם בחקירה מאוחרת יותר באותו יום: "[חוקר 1]: כשהייתם הולכים לרמת השרון אני אומר? [חג'בי]: הוא איתי בתוך האוטו, יורד, יורד גג לרבע שעה, עשרים דקות. [חוקר 1]: ואז מדבר עם מישהו אחר? [חג'בי]: אני לא יכול לדעת דבר כזה, אני לא יכול דבר כזה, על ידי הוא לא היה מדבר שיחות, אמרתי לך, היה שלב שלא הבנתי בן אדם...(לא ברור) [חוקר 1]: ...ברמת השרון ממתין באוטו והיה מדבר בפלאפון? [חג'בי]: שאני מוריד אותו? מדבר לידי בטלפון? [חוקר 1]: יוצא מהאוטו [חוקר 2]: יוצא מהאוטו עם פלאפון? [חג'בי]: לא שזכור לי, אבל לך תדע איזה פעם... [חוקר 2]: בוא נשאל אותך עוד פעם. [חג'בי]: כן. [חוקר 2]: הוא נותן לך פלאפון? [חג'בי]: לא [חוקר 2]: שלו? [חג'בי]: לא. שלו, שלו? [חוקר 2]: אחד מהשניים שלו, באיזשהו שלב מגיע אליך כל פעם? כל פעם הוא נותן לך אותו שיהיה ביניכם איזשהו קשר שהוא יודע איפה למצוא אותך. [חג'בי]: אין איפה למצוא אותי, אני באותו מקום. [חוקר 2]: לא משנה, נותן לך טלפון? [חג'בי]: לא, לא. אני עם השניים שלי כל הזמן. [חוקר 2]: עזוב את השניים שלך. [חג'בי]: והוא עם השניים שלו, אם קיבלתי עוד אחד? לא. [חוקר 2]: לא עוד אחד. כל פעם אתם מגיעים לרמת השרון. [חג'בי]: נו... [חוקר 2]: האם הוא נותן אחד מהשניים שלו? משאיר לך שיהיה. [חג'בי]: לא, לא, נו ריבונו של עולם. לא. [חוקר 2]: מה... [חג'בי]: מה אם הוא נתן לי, אני אגיד לך לא נתן לי. מה יש לי, להחביא לך את הטלפון הזה, נתתי לך את החיים. אתה אומר... [חוקר 1]:...להסביר לך שאנחנו לא סתם סיפור... [חג'בי]: אני מבין שאתם לא סתם מתעקשים. הוא לא נתן לי טלפון. [חוקר 1]: אני אסביר לך את הקטע הזה בצורה יותר זה... [חג'בי]: אוקי. לא נתן לי טלפון. [חוקר 1]: אם אתה אומר שהוא לא נתן את הטלפון, אני אתן לך הסבר במה התעלומה. [חוקר 2]: רק הוא. [חוקר 1]: אה? [חוקר 2]: רק הוא. [חוקר 1]: אמרתי אתה צריך להסביר לנו את התעלומה הזאת" (ת/17 כח', בעמוד 27) [ההדגשות הוספו]. והנה, שלושה ימים לאחר מכן, ובעת שערך שחזור של האירועים ביום הרצח, חל לראשונה שינוי באופן בו תיאר חג'בי את ההתרחשויות. הוא מסר כי כאשר הגיעו לאיזור ביתו של השופט, השאיר נחמני את אחד ממכשירי הטלפון שלו ברכב, וזאת כדי שיוכלו לתקשר בניהם: "[חוקר]: מה, באיזה טלפון [חג'בי]: אחד הטלפונים שיש לו באוטו [חוקר]: הוא השאיר את אחד הפלאפונים באוטו? [חג'בי]: אמר לי קח אם אתה צריך משהו, או קורה משהו, או לי יקרה משהו, אני ירים טלפון ותלך [חוקר]: אחד מהשניים שלו? [חג'בי]: שלו כן" (ת/17 לב', בעמוד 25) [ההדגשות הוספו]. מצפייה בקלטת השחזור (ת/119ד, בשעה 06:14), עולה כי אכן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי (עמוד 120 להכרעת-הדין), לא ניכר שמסירת המידע החדש הייתה תוצאה של לחץ פסול שהופעל מצד החוקרים. אולם, לא ניתן לשלול את האפשרות כי התבטאויותיהם החוזרות והנשנות של החוקרים בחקירות הקודמות ששימשו זרז לשינוי זה בגרסה. גם בערב שלאחר השחזור שב חג'בי על גרסתו החדשה, אולם, בשלב מסוים, ולאחר שמסר פרטים רבים על ההתרחשויות הקשורות בפרשה, התקיימה השיחה הבאה: "[חוקר 1]: אתה עכשיו עושה סוויץ' בראש, מתחיל לספר, תקשיב לי טוב אבל, אני זה פעם אחרונה שאני אומר לך את זה מתחיל לספר לנו את כל מה שלא סיפרת ואז בסוף אתה בא, יוסי, מומי, אבי [החוקרים] הנה התנתק אין מומי תחלבו לי את הצורה לא זכרת את התאריך וזה דברים אין זה מה שאני רוצה. [חוקר 2]: ומעבר לזה אין ומעבר לזה אין. אין מצב שאחרי הפעם הזאתי אתה תבוא תגיד עוד פעם למומי טוב יש עוד משהו קטן יש. וזה לא דברים קטנים וזה לא דברים קטנים. [חג'בי]: זה כמו עם הטלפון [חוקר 3]: אז אם אנחנו מדברים על הטלפון [חג'בי]: כמו עם הטלפון אז ראיתם ש [חוקר 3]: שנייה שנייה [חוקר 1]: אבל זה לא דברים קטנים [חוקר 3]: שנייה [חג'בי]: אוקיי [חוקר 3]: אם אנחנו מדברים על הטלפון או הפלאפון בוא נראה כמה הפנמת את ההרצאה הספיץ' הזה של החצי שעה או השעה שהוא נתן פה מומי [חג'בי]: מה זה הפנמתי? [חוקר 3]: הפנמת את כל הזה [חוקר 1]: הבנת [חוקר 3]: הבנת את כל מה שהוא דיבר [חג'בי]: הבנתי [חוקר 3]: כמו עם הפלאפון שאני שואל אותך היו פלאפונים אתה אומר לא. אז עכשיו מה כן היה? [חג'בי]: היה פלאפון. [חוקר 3]: מה, ספר לי מה היה ואיך [חג'בי]: כשהוא ירד מהאוטו [חוקר 3]: שנייה [חג'בי]: נו [חוקר 3]: ספר לי מה היה ואיך עבדתם בכל הקטע של הפלאפונים שהגעתם לזירות או לזירה. [חג'בי]: הוא שירד ברמת השרון הוא השאיר לי פלאפון אחד, אמר לי אם יש בעיה אצלי או אצלך אנחנו מתקשרים עם הטלפון הזה" (ת/17 לז', בעמוד 107. ראו גם התייחסות דומה בעמ' 111 ו-112) [ההדגשות הוספו]. במהלך משפטו חזר חג'בי על הגרסה לפיה נחמני הותיר מכשיר בידיו, ואין להתפלא על כך שהתבקש להבהיר מה היתה הסיבה לשינוי הגרסה בסוגיה זו. אולם הדברים נותרו ללא מענה: "ש: החוקר היה איתך מאוד ברור, ברמת השרון היה מקרה של החלפת פלאפונים, למקרה שלא הבנת שזה מה שהוא רוצה. הוא אמר כשהוא היה יורד מהרכב ואתה היית נשאר. אתה לא זוכר שהיה כזה מקרה. ת: ברמת השרון היינו הרבה פעמים ולא הוחלפו הטלפונים. ש: רק ביום הרצח הוחלפו הפלאפונים ורק את זה לא זכרת למרות הלחץ הברוטאלי של החוקר. דווקא יום הרצח נעלם מזיכרונך בא ותו [באותו] רגע של החלפת הפלאפונים שהיא גורלית לתיק? איך אתה מסביר את זה? זה סותר לחלוטין את גרסתך בחקירה הראשית. ת: אין לי הסבר כרגע ש: אני מצטט מעמ' 21 תמליל מודפס מ/15 מיום 11.11.04 (מצטט). שאלתי היא אתה זוכר את זה? ת: כן ש: הם היו להוטים שאתה תגיד שאתה לקחת פלאפון אחד שלו. ת: תשאל אותם אם הם היו להוטים. ש: מה גרם לך להגיד ריבונו של עולם, מה זה, מה אתם רוצים ממני ת: הם חזרו על אותה שאלה כל הזמן. ש: למה התשובה שלך השתנתה בחקירה הראשית? ת: שעשינו את ההצבעה ברמת השרון, שם אמרתי שביום שלפני המקרה ביום של המקרה קיבלתי טלפון וזה מה שהיה" (עמ' 125 לפרוטוקול). ובהמשך: "ת: אני לא יודע איך לנסח את התשובה שלי. באיזשהו שלב הסבירו לי שאני תחת הסכם ואם אני לא אגיד את כל האמת אז לא יהיה הסכם. אמרו לי אתה תחת הסכם ואתה לא צריך לפחד. גם היום אני בפחדים, גם היום אני לא בטוח בהסכם ולא בכלום. אז אמרתי שביום שלפני המקרה וביום של המקרה זה היה הפעמים היחידות מכל התקופה שהיינו יחד שהוא השאיר לי את הפלאפון" (עמ' 128 לפרוטוקול). 29. קשה להעלות על הדעת סיבה הגיונית לכך שחג'בי, אשר מסר את מלוא גרסתו לגבי מעורבותו ברצח, המשיך גם לאחר מכן להסתיר את אותו פרט שולי לכאורה באשר לטלפון שנחמני מסר לו. בנסיבות אלה אני מתקשה לקבל את עמדת החוקרים והמשיבה, אותה אימץ בית המשפט המחוזי, כי אין לייחס חשיבות רבה להתייחסות המאוחרת לפרט בעל אופי טכני גרידא. בחינת השתלשלות גרסאותיו של חג'בי מעוררת ספק רב בשאלה אם ההסבר שמסר לשיחה המדוברת מקורו בידיעתו או בחוקרים. דומה כי החוקרים הרחיקו לכת במאמציהם – על-ידי הפעלתו של לחץ בלתי פוסק – תוך שהם רומזים מפורשות מהו ה"פתרון" לתמיהות אותו הם מצפים לשמוע. עם-זאת, אין מדובר במצב של הדחת עד בצורה מכוונת, כאשר החוקרים מבהירים לנחקר כי עליו למסור גרסה שקרית שתשרת את צרכיהם. מותר להניח, כי החוקרים – שהיו מטבע הדברים להוטים לפענח את הפרשה – הניחו כי חג'בי מוסיף להסתיר, מסיבה לא ברורה, פרטים שנראו בעיניהם כבעלי אופי טכני. אולם, גם מוטיבציה כזו עלולה להסיט את העד מדרך הישר, ובהקשר זה אין להתעלם מהעובדה שהגרסה אותה מסר חג'בי בסופו של דבר תאמה את זו שהוצגה בפניו פעמים לא מעטות על-ידי החוקרים. 30. עיקר הוא כי "מטרת החקירה המשטרתית אינה מציאת ראיות להרשעתו של חשוד, אלא מציאת ראיות לחשיפת האמת" (ע"פ 721/80 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(2) 466, 472 (1981)). דומה כי מטרה זו לא עמדה לנגד עיניהם של החוקרים במלוא חשיבותה, ואפשר כי – אף אם שלא במתכוון – מסרו לחג'בי פרטים משמעותיים אודות החקירה. לפיכך, שוב לא ניתן להתייחס לגרסה זו כהתוודות ספונטנית פרי ידיעתו שלו, הואיל ואין לדעת אם תשובתו האחרונה של חג'בי לעניין הטלפון היא אותנטית, או מקורה באימוץ מושכל של מידע שמסרו לו החוקרים. עם זאת, המערערים אינם חולקים על כך שחג'בי הוא זה שיודע מה אירע במועד הרצח. אדרבא, הם טוענים כי חלקו ברצח רב משתיאר, וכי בהימנעותו מלמסור פרטים מלאים ביקש להסתיר את זהות שותפיו למעשה. אולם טענה זו לא יכולה לעמוד, שכן הטלפונים בהם נעשה שימוש על-ידי המעורבים אשר אוכנו בזירת האירוע, נתפסו בידיו של נחמני. לו ביקש חג'בי להפלילו על לא עוול בכפו, במטרה לחפות על שותפו האמיתי, היה מספק את ההסבר שנתן לבסוף כבר בראשית הדרך. על כן לא מצאתי כי בנקודה זו יש כדי לקעקע את גרסתו של חג'בי לחלוטין. ועל כן, היה על נחמני לספק הסבר חלופי כלשהו להימצאותו בזירת הרצח. זאת הוא לא עשה, וכך נהג גם זוזיאשווילי על אף שיש בידו, כפי שהסביר עוד מראשית הפרשה, מידע קונקרטי על הרצח, אשר לכאורה ניתן ללמוד ממנו כי אדם אחר ביצע אותו. משכך, שבים אנו לגרסה הקיימת היחידה, היא גרסתו של חג'בי אשר גובתה בעדותו הסדורה בה נתן בית-המשפט המחוזי אמון. עדות זו תצטרף גם היא בהמשך, ובבחינת נדבך אחד מיני רבים, לתמונה הראייתית הכוללת. 31. באשר להיקף השימוש של חג'בי במכשיריו של נחמני, לא מצאתי פסול במסקנתו של בית-המשפט המחוזי, כי נוכח הקשר בין נחמני וחג'בי, והעובדה כי הם התגוררו יחדיו במשך תקופה, אך טבעי כי עשו שימוש זה במכשיריו של זה. מחקרי התקשורת מבססים במידה רבה את עצם קיומו של קשר בין המערערים לחג'בי. אף אם הפרטים שמסר חג'בי לגבי אופי השימוש בטלפון של נחמני ותדירותו אינם מדויקים, אין בכך כדי להשליך על מכלול עדותו, שעיקרה הוא בקשר משולש בינו לבין זוזיאשווילי ונחמני. הקשר בין עד המדינה לזוזיאשווילי 32. כאמור, המערערים הדגישו כי גרסתו של חג'בי באשר לחלקו של זוזיאשווילי בפרשה, מקורה בהדחת החוקרים. ואמנם, בראשית חקירותיו של חג'בי, בשלב בו הכחיש כל קשר לרצח השופט, היו אלה החוקרים שהציגו בפניו את מעורבותו של זוזיאשווילי (ת/17 ח' בעמוד 74; ות/17 ט' בעמוד 36). גם בהמשך נמנע חג'בי מלהסביר את דבר מעורבותו של זוזיאשווילי, ואף לא ידע להשיב כאשר נשאל "מה הקשר של ג'ינג'י [כינויו של זוזיאשווילי] לשופט" (ת/17 יז', בעמוד 8). גם בחקירה מיום 11.11.04 בשעות הערב, נשאל חג'בי מדוע נבחר דווקא שופט כיעד לפגיעה, אך לא ידע להשיב, וזאת חרף אמירתו של אחד החוקרים: "אתה אומר שזה ג'ינג'י בשביל משא ומתן להשתחרר, זה מה שאני יודע" (ת/17 כז', בעמוד 3) [ההדגשה הוספה]. בשלבים מאוחרים יותר כאשר תאר חג'בי את מעורבותו בפרשה, הוא תיאר גם את הקשר, המועט אמנם, שהיה לו עם זוזיאשווילי. כמו-כן, מסר לחוקרים על הנחיות שנתן זוזיאשווילי, כפי ששמע מפיו של נחמני. גם בנקודה זו, עדותו של חג'בי בפני בית-המשפט עוררה קשיים. כך לדוגמה העיד בחקירתו הראשית: "באותה שיחה אבי [רפי נחמני] הסביר לי שהמצב של ג'ינג'י [זוזיאשווילי] בבית סוהר קשה מאד, ומתעללים בו שם והוא סובל ושצריכים לעזור לו. שאלתיו במה תתבטא העזרה, והשיב שעלינו לאתר מישהו בכיר, בשב"ס, במשטרה, בבית-המשפט. אמרתי: נו? אמר לי שלאחר נאתר – נצטרך לפגוע בו, ולאחר מכן יתנהל מו"מ על האקדח שבו נפגע הבן אדם או נפצע, לגבי התנאים של ג'ינג'י בבית הסוהר או שחרורו מבית הסוהר" (עמ' 41 לפרוטוקול). לעניין הקשר הישיר שלו עם זוזיאשווילי סיפר: "באחד הימים היה טלפון, אבי מסר לי את הפלאפון שלו וג'ינג'י היה על הקו, ואיתו דיברתי. בשיחת הטלפון ג'ינג'י שאל אותי מה קורה והשבתי שהמצב על הפנים מכל הבחינות, מכל הסיפור הזה. אמר לי: 'כמה זמן לוקח לעשות את החתונה הזאת?', אמר לי משהו כמו: 'תגמרו עם החתונה הזאת כבר ואז אני אשלח לך מתנה עם מישהו'... ש: מה הבנת כשאמר לך 'חתונה'? ת: הקטע של המקרה על הפציעה שצריך לעשות. הבנתי שה'חתונה' זה שם כינוי לפציעה של אותו אדם" (עמוד 43 לפרוטוקול). אולם בחקירתו הנגדית סתר חג'בי את דבריו ואמר: "כל הדברים זה דברים ששמעתי מנחמני. ג'ינג'י אף פעם לא הבטיח לי דבר" (עמוד 168 לפרוטוקול). 33. בית-המשפט המחוזי קבע כי תיאורו של חג'בי אודות קשריו עם זוזיאשווילי קיבל חיזוק ממחקר התקשורת ומעדויות על הסיוע שהושיט מתוך כלאו לחג'בי. והרי, גם זוזיאשווילי מאשר כי "הפעיל" אותו כגורם שסייע לאותה חבורה עלומה שאספה מידע על אנשי משפט. אולם, המערערים הטעימו כי לא די בעדותו הבלתי עקבית של חג'בי על קשר כלשהו עם זוזיאשווילי, כדי לבסס את מעורבותו כמתכנן של רצח השופט. בחינת ההתפתחות בגרסתו של חג'בי כפי שתוארה לעיל, מלמדת כי החוקרים הם אכן אלו שהעלו את שמו של זוזיאשווילי לראשונה. אולם, בהמשך חג'בי מסר גרסה מפורטת לגבי מעורבותו – לרבות בשלבים המרכזיים במזימה להמית את השופט. משכך, אין ממש בטענה, שדומה כי נטענה בלשון רפה, כי חג'בי כלל לא היה מערב את זוזיאשווילי בפרשה, אלמלא היו החוקרים לוחצים עליו לעשות כן. כשהם מודעים לקושי בטיעונם, נתלו המערערים בסתירה בעדותו של חג'בי בכל הנוגע למה שהובטח לו עבור הרצח. בכך הם מתעלמים מתפקידה של עדות חג'בי במסגרת תמונת הראיות הכוללת. אין צורך לנסות ולאתר היגיון בהסבריו של חג'בי לעניין התמורה שציפה לקבל. שאלה זו עניינה כעת בפירושן של מילים בודדות שאמר זוזיאשווילי לחג'בי, והבנתו של חג'בי את הרמזים שנרמזו לו. תחת זאת, עיקר מצוי בכך שחג'בי וזוזיאשווילי עמדו בקשר, וכי קשר זה התקיים גם בסמוך מאד למועד הרצח. מהשיחות שניהלו חג'בי ונחמני לאחר הרצח ועד למעצרם, עולה שוב ושוב רצונם לקבל כסף מזוזיאשווילי תמורת דבר מה בו היו מעורבים יחדיו. אכן, משיחות אלו לא ניתן ללמוד כי זוזיאשווילי הבטיח לשניים כסף מראש תמורת מעשה הרצח דווקא, אך ברור כי לפחות מבחינת חג'בי ונחמני בוצע אותו מעשה בהנחיתו. 34. ובאשר לסתירה הנטענת בנוגע לעומקו של הקשר בין חג'בי לזוזיאשווילי – בתחילה תאר חג'בי קשר מצומצם בהיקפו (עמוד 44 לפרוטוקול), אולם בחקירתו הנגדית לא עלה בידו להסביר את העובדה שמחקר התקשורת מלמד על קשר טלפוני אינטנסיבי (עמוד 131 לפרוטוקול). ברם, נוכח האפשרות שחג'בי ונחמני החליפו ביניהם מכשירי טלפון באופן תדיר, אין בקושי זה, שאינו נוגע ללב גרסתו של חג'בי, כדי להחליש את הגרסה בדבר מעורבותו של זוזיאשווילי בקשר העברייני. 35. תחת בחינה נקודתית של הקשיים בעדותו של חג'בי, די לבחון את מה שיש בה כדי להוביל למסקנה כי תיאורו לפחות מבהיר במידה רבה את ההתרחשויות. בנוסף לתיאורו את פעילותו-שלו, כוללת עדותו פרטים על הקשר הישיר שלו עם זוזיאשווילי, וגם לקשר זה נמצאו חיזוקים ממקורות חיצוניים – שאינם פרי עדותו של חג'בי. כך לדוגמא, בדברים נוספים שאמר: "ביום שישי של אותו שבוע, שלושה ימים לפני המקרה, היה טלפון בשעות הצהריים, ולאחר שאבי [כינויו של נחמני] דיבר מספר דקות הוא מסר לי את הטלפון ועל הקו היה ג'ינג'י. הייתה שיחה די קשה כי אמרתי לג'ינג'י שאני יורד מהסיפור, הסיפור 'גדול עלי', קטע מטורף. הוא ענה לי כמו: תלכו תזדיינו ותעזבו אותי בשקט. מסרתי לאבי את הטלפון והוא המשיך לדבר איתו" (עמוד 47 לפרוטוקול) [ההדגשות הוספו]. הרצח התרחש כאמור ביום 19.7.04, ויום שישי שקדם לו אליו התייחס חג'בי בדבריו, הוא יום 16.7.04. מחקר התקשורת מלמד כי ביום שישי זה נערכו מספר שיחות בין המכשיר שיוחס לנחמני, תוך שימוש בכרטיס sim שמספרו 054-4335166 (שנתפס בסופו של דבר אצל נחמני) וטלפונים בבית-הסוהר אוהלי קידר (בשעה 08:39 שיחה שנמשכה למעלה מ-17 דקות; בשעה 14:51; בשעה 18:01; ובשעה 18:09. כך ב-מ/2). נוכח נתונים אלו, גם מבלי הסבר מדויק לטיב הקשר, זוזיאשווילי שוב יתקשה לטעון כי לא עמד בקשר עם חג'בי או עם נחמני בסמוך לרצח, וכי חג'בי עירב אותו רק משום לחצם של החוקרים. גם מבלי לקבל את הסברו של חג'בי בבחינת הסבר מלא אודות הפרשה, עולה כי זוזיאשווילי היה שקוע בה עד צווארו, אלא אם שוחח חג'בי עם אסיר אחר בכלא. לפיכך, כדי שהקביעה בדבר מעורבותו הפעילה של זוזיאשווילי בפרשה תהיה נקייה מספקות, יש להניח תשתית למסקנה כי הוא ולא אחר, שוחח עם חג'בי ממקום מאסרו. 36. כאמור, ביום 16.7.04 בוצעה שיחת טלפון מבית הכלא, בשעות הבוקר, אל מספר הטלפון של נחמני. קודם לשיחה זו התקיימה שיחה נוספת בה התקשר הדובר העלום מבית-הכלא אל מספר טלפון השייך לעורך-הדין שגיב בר-שלום, הלא הוא עורך-דינו של זוזיאשווילי. כמו-כן, בסמוך לכך התקיימה שיחה עם מספר הטלפון הנמצא בבית הוריו של זוזיאשווילי (מ/13ב, פלט השיחות מהטלפון הציבורי שבאוהלי קידר, בדף מס' 31 המתייחס ליום 16.7.04. לעניין זיהוי הטלפונים: הוריו של זוזיאשווילי – ת/214, ושגיב בר-שלום – עמ' 566 לפרוטוקול). אף ביום המחרת נמצאה קריאה למספרו של נחמני וקדמה לה שיחה לעו"ד בר-שלום (מ/13ב, בדף 34 המתייחס ליום 17.7.04). גם ביום הרצח (19.7.04) ניתן למצוא נתונים דומים. בשעה 09:17:40 נערכה שיחה בת מספר דקות למכשיריו של נחמני, מטלפון ציבורי בבית-הכלא אוהלי קידר. קודם לכן, ובסמיכות, בוצעו מהטלפון שבכלא שיחות קצרות למספר הטלפון של הוריו של זוזיאשווילי; שיחה לאחיו של זוזיאשווילי; ושיחה לעו"ד שגיב בר-שלום (לעניין זיהוי הטלפון כמשמש את אחיו של זוזיאשווילי, ראו עמ' 676 לפרוטוקול). מייד לאחר השיחה לנחמני התקשר הדובר, בשנית, למספר הטלפון של עורך-דין שגיב בר-שלום. שיחות אלו נעשו כולן בתוך פרק זמן של 20 דקות, בין השעה 09:14 ועד לשעה 09:38 (ראו מ/13א, דף מספר 33 המתייחס ליום 19.7.04). באותו יום, ובסמוך לשעת הרצח, נערכו שני ניסיונות התקשרות (שיחות בנות מספר שניות מועט מאד), אל מספר הטלפון של נחמני, מטלפון ציבורי באוהלי קידר. לניסיונות אלו קדמו התקשרויות למספרי הטלפון של עורך-הדין שגיב בר-שלום והוריו של זוזיאשווילי. גם לאחר מכן בוצעו שיחות מהטלפון שבכלא לעורך-דין מור גרטי ואחיו של זוזיאשווילי (מ/13ב בדפים 37-38 המתייחסים ליום 19.7.04. לעניין זיהוי המכשיר כמשמש את מור גרטי, ראו ת/91 קלסר תקשורת 6). גם במכשירי הטלפון הסלולארי שאוכנו בשטח בית-הכלא, ומהם נעשו שיחות לטלפונים שהיו קשורים לנחמני וחג'בי, ניתן למצוא התקשרויות רבות למספרים של קרובי משפחה ומקורבים של זוזיאשווילי (הפירוט נמצא במ/13(ג)). כמו-כן, כביסוס לכך שלזוזיאשווילי הייתה נגישות למכשירים שאוכנו בכלא, ניתן לציין את העובדה כי בביתו של מאיר מלול – הוא גיסו של משה ארג'ואן שערך היכרות בינו לבין זוזיאשווילי – נתפס פתק (ת/83א), ועליו מספר שלצדו גם כינויו של זוזיאשווילי ("ג'ינג'י"). 37. התמונה המצטיירת מהנתונים הללו היא כי זוזיאשווילי, ולא אסיר אחר, הוא שקיים את הקשר עם חג'בי ונחמני, בייחוד במועדים הקריטיים שנזכרו בעדותו של חג'בי. יתרה מכך, כאמור, זוזיאשווילי לא הכחיש את קיומו של קשר לחג'בי כמו גם לנחמני, ואף אישר כי שלח את נחמני וארג'ואן להעביר את הנשק ממקומו. זאת עשה במועד בו נשללה ממנו האפשרות לעשות שימוש בטלפון הציבורי שבבית-הכלא, וממילא ברור כי עשה שימוש בטלפון אחר, שאם לא כן כיצד היה יכול לנהל את השיחות בדבר העברת האקדח, כמו גם את המשא ומתן על מסירתו לגורמי החקירה. זאת ועוד, גם נתונים נוספים מהתקופה שלאחר הרצח, בה היה מנוע משימוש בטלפון הציבורי בהוראת שירות בתי הסוהר, מלמדים כי זוזיאשווילי ניהל תקשורת ענפה עם גורמים שונים, ונראה כי עשה זאת באמצעות אסירים אחרים, אשר שוחחו לבקשתו עם עורכי דינו ומקורביו (ראו: ת/87 בו "משוחח" זוזיאשווילי עם מור גרטי; ת/35א, עמ' 11 בו מפרט זוזיאשווילי כי הוא בשלילת שיחות אך מוסר מסר ל"אבינועם"; ת/81 בו "משוחח" זוזיאשווילי עם קרובו יוסי שביט). 38. אין ממש גם בטענתו של זוזיאשווילי כי את כל המידע אודות מעורבותו בפרשה שמע חג'בי מנחמני, ומשכך מדובר בעדות מפי השמועה. אף שחג'בי תיאר מידע שחלקו שמע מנחמני – על המוטל עליו לעשות ועל יחסיו עם זוזיאשווילי – לא ניתן לומר כי הדבר הופך את כל עדותו ביחס לזוזיאשווילי לכזו שאינה קבילה. ראשית, המידע שמסר נחמני לחג'בי על שיחותיו עם זוזיאשווילי יכול להתקבל ככל שהוא מתייחס לעצם קיום השיחות, ולא ביחס לאמיתות תוכנן הואיל וחג'בי קלט אותן בחושיו ושמע מנחמני כי הוא פועל בשליחותו של שזוזיאשווילי (ע"פ 11/58 מנקס נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יב(3) 1905, 1921 (1958); ע"פ 5391/07 אבי כהן נ' מדינת ישראל, בפסקה 16 (טרם פורסם, 31.12.07)). אולם, עיקר הוא כי חג'בי מסר פרטים רבים אודות הקשר הישיר שקיים עם זוזיאשווילי, וכך למשל תיאר שיחה ביניהם (עמודים 41; 42 והקטע שהובא לעיל מעמוד 47 לפרוטוקול), שבה נכללה התייחסות מפורשת לרצח השופט, ועל כך ביסס בית-המשפט המחוזי את ממצאיו. תיאור עד המדינה את לבושו של נחמני בעת הרצח 39. כזכור, חג'בי מסר בסופו של דבר כי נחמני הוציא מתיקו ביום הרצח פיסת בד בצע תכלת, נתון שעשוי להתיישב עם תיאוריהם של עדי הראייה אודות דמות לבושה בבגדי מאבטח. אולם, המערערים סבורים כי תיאורו של חג'בי מקורו בהדחת החוקרים, שביקשו ליישב את גרסתו עם עדותם של עדי הראייה. גם בעניין זה עברה גרסתו של חג'בי תמורות. תחילה נשאל מה לבש נחמני ביום הרצח, והשיב "רגיל את אותם בגדים" (ת/17 יח', עמ' 35), אולם הוסיף כי "יש עוד דברים שלאט אט [כך במקור] זה יבוא" (שם). וכאשר נשאל על כך שוב השיב: "אני לא אגיד לך את כל העולם, לאט לאט אני מסביר לך מאותו יום שבת פתאום היה תיק" (שם, בעמוד 71). וכבר בחקירה ביום שלמחרת (11.11.04), הוסיף את הפרטים הבאים: "[חג'בי]: ביום של האירוע שאלת אותי על חולצה, אמרתי לך אני יגיע [כך במקור] אליה. [חוקר]: שאלתי מה הוא לבש. [חג'בי]: לבש בגדים רגילים. מכנס שחור רגיל כמו שהוא לובש כל הזמן, דמוי ג'ינס אבל עם כיסים כאלה, מכנס גדול כזה. חולצת טריקו כהה. אבל שהוא ירד, ירד עם התיק, הוא פתח ת'תיק [כך במקור] וראיתי שהוא מוציא משהו בצבע תכלת" (ת/17 כו', בעמ' 6 בכתב יד). בחקירתו בחלוף יום נוסף, כאשר תיאר את שריפת הבגדים בחוף מכמורת, מסר חג'בי: "אז אם אתה בא לשאול אותי על החולצה התכלת, לא ראיתי שהוא שרף אותה פה כנראה שהיא הייתה עוד בתיק" (ת/17 לא', בעמ' 36). גם במהלך השחזור שנערך לו, ניתן לראות כיצד החוקר מעלה בפניו את הסברה כי מתיקו של נחמני בצבצה חולצה, אך חג'בי מתקנו ומבהיר כי כל שראה הוא "פיסת בד" (ת/119ד – קלטת שחזור מיום 14.11.04, בשעה 05:56). 40. לשיטתי, תיאור פיסת הבד לא מעורר קושי של ממש. חג'בי היה עקבי בגרסאות שמסר, ותיאוריו לא סתרו זה את זה. בתיאורו הראשון כלל לא התייחס למה שראה, ואילו מרגע שתיאר את פיסת הבד, עמד על גרסתו. מהתפתחות זו בדבריו, אשר עולה בקנה אחד עם התקדמות חקירתו ויחסיו עם חוקריו, אין להסיק כי בדה את התיאורים או שינה מגרסתו כדי לרצות את חוקריו, אף שאלו ניסו להדגיש מולו כי מדובר בחולצה, ולא רק בפיסת בד. זאת ועוד, תמונה זו מתיישבת עם מסקנתו של בית-המשפט המחוזי, כי לו היה מדובר בדברים ששמו החוקרים בפיו של חג'בי, הרי שהם היו דומים יותר לתיאוריהם של עדי הראייה (עמ' 124 להכרעת-הדין). 41. משילוב דבריו אלו של חג'בי עם תיאורם של עדי הראייה, עולה האפשרות כי נחמני ירד מהרכב בלבוש אחד, ואז לבש חולצה אחרת שהוציא מתיקו – ועד שובו הספיק לחזור ללבושו המקורי. המערערים מטעימים את הקושי בביצוע החלפות בגדים כה מרובות בפרק זמן קצר. אולם, בהתחשב בכך שמדובר במי שנחשד כי ביצע רצח בדם קר, אין זה בלתי הגיוני להניח כי הוא טרח לשנות את לבושו כדי להקשות על זיהויו לאחר מעשה, ומיהר לעשות זאת שוב בהימלטו מהזירה. גרסת עד המדינה וממצאים בזירת הרצח ובמכמורת 42. שני ממצאים במוקדי התרחשות מרכזיים בפרשה אינם קשורים לנחמני, ולטענת המערערים מעידים על נוכחותו של חג'בי במקום – בדלי סיגריות שנמצאו בשדה הסמוך לזירת הרצח, ומַשְאֵף שנמצא במקום בו איתרו החוקרים את שרידי המדורה בחוף מכמורת. לעניין הסיגריות, הרי שברי כי ניסיון לקשור את חג'בי, אך מעצם היותו אדם מעשן, לבדלי סיגריות שנמצאו יממה לאחר התרחשותו של הרצח, אין בה ממש. כמו-כן, נושא זה לא העלתה ההגנה בפני בית-המשפט המחוזי, אף לאחר שנערכו בדיקות D.N.A לבדלים. במהלך הערעור הושגה הסכמה לעריכתה של בדיקה נוספת לאותם בדלים, וחזקה על המערערים שהיו מסתמכים על תוצאותיה לו היה הדבר מחזק את טענתם. לגבי המשאף, שתואר כ"ירקרק" (ת/119), הרי שבממצא זה יש כדי לעורר תמיהה, אף שחג'בי סיפר כי סוג המשאף בו הוא עושה שימוש שונה מזה שנמצא (עמ' 279 לפרוטוקול). אלא ששוב, לא ראיתי כיצד יש בעניין זה כדי להועיל למערערים. הממצאים בזירה ובחוף מכמורת אינם קושרים במישרין את המערערים לרצח, אלא רק משמשים לחיזוק מהימנות סיפור המסגרת שמסר חג'בי. אין חולק כי חג'בי הגיע לחוף מכמורת בערב הרצח, ולפיכך לא ברור כיצד הימצאותו של משאף במקום, יש בה כדי לעורר ספק בגרסתו. מועד עזיבת נחמני את ביתו של עד המדינה 43. כאמור, גרסתו של נחמני הייתה כי הוא חדל להתגורר בביתו של חג'בי זמן רב עובר לביצוע הרצח. משכך, נחמני סבור כי יש להעדיף את גרסאותיו המקודמות של חג'בי, בהן נטען כי השניים לא התגוררו יחדיו במועד הרצח, על זאת שהציג חג'בי בבית-המשפט. זאת, הואיל ונחמני סבור כי תיאורו של חג'בי אודות פעילותם למעקב אחר שופטים, ולבסוף במעשה הרצח, מושתתים, בין היתר, על קרבתם נוכח המגורים המשותפים. לשיטתו, בקיע בפרט זה בגרסתו של חג'בי, עשוי למוטט את הגרסה במלואה. אכן, תחילה סיפר חג'בי לחוקריו גרסה התואמת את טענתו של נחמני כי השניים הפסיקו להתגורר יחד כבר במהלך חודש יוני 2004. בגרסה זו התמיד חג'בי גם לאחר שחתם על הסכם עד המדינה. אולם, לאחר מספר חקירות שינה חג'בי את דבריו וטען כי נחמני עזב את ביתו ביום שלאחר הרצח (עמוד 108 לפרוטוקול), נתון שעמד בסתירה לגרסת נחמני לפיה שהה במלון "אילת". את השינוי הזה בגרסתו הסביר בכך שבהתחלה בחר שלא לחשוף את מלוא המידע לחוקריו (ראו עמודים 109 לפרוטוקול ו-190). 44. איכוני הטלפונים המעורבים בפרשה מלמדים כי המכשירים שנתפסו בידיו של נחמני נעו בקווים התואמים לתנועותיו של חג'בי. במרבית המקרים, אוכנו מכשיריו של נחמני דרך קבע בנתניה, לצד אלו של חג'בי (ראו פירוט בעמוד 138 להכרעת-הדין). יתרה מכך, לא עלה בידי נחמני להסביר היכן שהה כל אותה עת, ממועד עזיבתו הנטענת את ביתו של חג'בי ועד ליום כניסתו למלון "אילת" ביום הרצח. עוד לא הצליח נחמני לפרט כיצד ייתכן שהמכשירים שנתפסו בידיו כאשר נעצר המשיכו לנוע לצד חג'בי עד ליום שלאחר הרצח, ולבסוף נמצאו ברשותו – תמונה התואמת לגרסתו של חג'בי. בהתחשב בכך שנחמני לא פירט את גרסתו במשטרה, נמנע מחקירה נגדית ונוכח מחקר התקשורת, קשה לקבל את טענותיו בסוגיה זו. זאת ועוד, לפי טענתו הוא התגורר עם חג'בי למצער במשך חודש וחצי, החל מראשית מאי 2004 ועד לחודש יוני. מחקר התקשורת מלמד כי נוסף למכשיריו של חג'בי, ובסביבתו הקרובה, נעשה שימוש אינטנסיבי במכשירי טלפון אחרים. ברם, נחמני לא היה יכול להסביר מי עשה שימוש במכשירי הטלפון שנמצאו בסופו של יום בידיו בזמנים הרלבנטיים לענייננו. 45. נחמני משליך את יהבו על פרט טכני – והוא הגעתו בזהות בדויה לבית המלון "אילת", אשר לפי רישומי המלון נעשתה ביום הרצח (על-פי "רשימת מבקרים יומית", ת/181א). מכאן הוא מבקש ללמד כי לא יתכן שהצטרף לחג'בי באותו יום. ברם, לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי ממצא ממנו לא ראינו עילה לשנות, היינו, שהכניסה לבית המלון היתה רק ביום המחרת. בסוגיה זו אימצה הערכאה הדיונית את עדותו של מנהל בית המלון לפיה ארעה טעות ברישום (ראו גם ת/182ב וההודעה ת/181), וממילא אין מועד הכניסה פועל לטובת נחמני. גרסתו של עד המדינה – סיכום 46. קיים חשש מובנה בהסתמכות על עדותו של חג'בי, שהגרסה אותה מסר פטרה אותו מלתת את הדין על חלקו ברצח השופט. על החשש הטבעי שמתלווה לעדותם של עדים-שותפים לעבירה הזוכים להטבות בגין עדותם, ועל יחסו של בית-המשפט אליהם נכתב כך: "אין ספק, כי ההתייחסות לדבריו של עד מדינה מחייבת זהירות יתרה, ובמיוחד כאשר עדותו מגלה סתירות ופגמים אחרים, וכאשר מתברר, כמו במקרה דנן, כי העד מסוגל היה בשלב מסוים של החקירה לשקר לחוקריו במצח נחושה. אולם אין בכל אלה כדי לשלול מבית-המשפט את האפשרות להתייחס באמון לגירסתו הסופית של עד כזה, בתנאי שעולה מפסק הדין, שבית-המשפט ער לפגמים האמורים והוא מראה בצורה המניחה את הדעת, מדוע החליט לבסס את מימצאיו על אותה עדות, חרף אותם הפגמים" (ע"פ 323/85 אלרמאק נ' מדינת ישראל פ"ד לט(4) 57, 60 (1985)). החשש המתואר בא לידי ביטוי בצורתו החריפה, במקרים בהם עומדת עדותו של עד המדינה לבדה. לפיכך, הורה המחוקק כי מקום שעד המדינה היה שותף לעבירה, לא ירשיע בית-המשפט נאשם על סמך עדותו בלבד, אלא אם נמצאה לה ראית סיוע (סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). בעת שנחקר חג'בי במשטרה, טרם נודעו פרטים רבים על רצח השופט. עם-זאת, הקשרים הטלפונים האינטנסיביים שאיתרו החוקרים, הפנייה שהגיעה מבאי-כוחו של זוזיאשווילי אל גורמים בפרקליטות, ומציאת המכתב שקורא לשחרורו, כל אלה מיקדו את החשד במערערים ובחג'בי. לפיכך, הם חקרו את זה האחרון, לפרקים מתוך כוונה לאשר את שידעו, ולא מתוך ניסיון ללמוד ממנו את הפרטים כפי שהוא הכיר אותם. כך, לצד ניסיונותיהם לדלות מידע מהנחקר, מסרו החוקרים לחג'בי בשאלותיהם את מקצת הפרטים אותם ביקשו לגלות מפיו בנקודות הקריטיות ביותר – המניע לרצח, והקושי שהתגלה לעניין הטלפונים הסלולאריים בזירה. בסופו של יום גרסתו של חג'בי תאמה לגרסה אליה הגיעו החוקרים בעצמם. ברם, חרף התאמה זו, ההליך שעבר חג'בי כאשר שינה את גרסאותיו, ולא בעניינים של מה בכך, יוצר קושי רב במתן משקל מלא לדבריו. התנהלותם של החוקרים – אשר תחת חקירתו של חג'בי שלב אחר שלב, בחרו ללחוץ עליו לאשר את שכבר סברו – מקשה על אימוץ הגרסה הסופית כאותנטית ופרי התוודות ספונטנית. אולם, גם במסקנה זו אין כדי להוביל לזיכויים של המערערים, אשר חומר הראיות האחר בעניינם, הוא רב. כפי שפורט לעיל, אף שגרסתו של חג'בי בנקודות מסוימות מעוררת קשיים, עיקריה מתיישבים עם ראיות אובייקטיביות, וגם המערערים אינם חולקים כי רוב ההתרחשויות זהות לתיאוריו. התשתית הראייתית הנסיבתית 47. הרשעתם של המערערים התבססה בעיקרה על תשתית ראייתית נסיבתית. ראיה נסיבתית נבדלת מראיה ישירה, באשר היא "מוכיחה את הנסיבות ולא את העובדה הטעונה הוכחה, והליך קביעת הממצא העובדתי נעשה בדרך של הסקת מסקנה הגיונית מן הנסיבות שהוכחו בראיה ישירה" (ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 577, 587 (2003)). מלאכת שקילתן של הראיות הנסיבתיות בידי בית-המשפט שונה משקילתן של ראיות ישירות: "הראיות הנסיבתיות עשויות להביא למסקנה המרשיעה בדרך האלימינציה של פירושים המתיישבים עם חפות הנאשם. כנגד הראיות המצביעות על אשמת הנאשם, על בית-המשפט לשקול - על-פי מבחני ההיגיון וניסיון החיים - היפותיזות סבירות המתיישבות עם חפותו של הנאשם. הנאשם יורשע רק אם המסקנה המרשיעה הינה המסקנה ההגיונית היחידה (ע"פ 6096/94 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 732, 736 (1996)). במקרה הרגיל, בחינת הראיות הנסיבתיות כרוכה בהליך תלת שלבי: ראשית נבחנת כל ראייה לכשעצמה ונקבעים ממצאים עובדתיים לגביה; שנית, נבדקת התמונה המלאה העולה ממסכת הראיות כולה ואם היא מבססת את מעורבותו של הנאשם; לבסוף, וככל שהמסקנה בשלב השני היא לחובת הנאשם, מועבר אליו הנטל לספק הסבר חלופי, משכנע והגיוני, לפיו גם בהינתן מסכת הראיות המפלילה, הוא אינו מעורב בביצוע העבירה שיוחסה לו (ע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, 754 (2004); ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (לא פורסם, 1.12.04); ע"פ 3132/07 בניאגוב נ' מדינת ישראל, בפסקה 15 (טרם פורסם, 14.6.10)). 48. מצויים אנו עתה בשלב הראשון, ואלו הן הראיות הנסיבתיות באשר לכל אחד מהמערערים: א) נחמני – הוא אישר כי העביר את הנשק בו בוצע הרצח ממקום מחבואו; נמצאו ברשותו מכשירי הטלפון אשר אוכנו בזירת הרצח, לרבות בזמן הרצח; הוא אישר כי השתתף במעקבים אחר שופטים ואנשי משפט שונים; הוא הוקלט משוחח על אירוע משמעותי בו היה מעורב, תוך שהוא מתייחס למועד התואם ליום הרצח; הוא סירב להציע הסבר לנתונים אלה בחקירתו במשטרה, ואף שמסר את גרסתו בבית-המשפט, סירב להעמידה לבחינה בחקירה נגדית. פרטים אלה אינם שנויים במחלוקת. נוסף על כך הוצגו בפני בית-המשפט המחוזי ראיות אשר נחמני חולק עליהן: דמות אשר תואמת לזיהויו החיצוני נראתה על-ידי עדי התביעה בסמוך למקום הרצח; חג'בי מסר בעדותו כי ביום הרצח ירד נחמני מרכבו בסמוך לביתו של השופט כדי לפגוע בו, ולאחר מכן חזר נסער, ובהמשך הטמין את כלי הרצח בחול. ב) זוזיאשווילי – הוא אישר כי ידע אודות מעקבים אחר שופטים; הוא סייע לחג'בי ונחמני במימון פעילותם – שלדבריו עניינה בגביית צ'קים – וברכישת כלי רכב בהם עשו שימוש; הוא אישר כי בהוראתו נשלח נחמני להעביר את הנשק ממקומו; ממכשירי טלפון בבית-הכלא בו שהה שוחחו עם חג'בי ועם מכשירי הטלפון שנתפסו בידיו של נחמני. זאת לרבות במועדים שמכשירים אלה אוכנו בסמוך לביתו של השופט אזר, ובשעות שקדמו לרצח; הוא פנה לגורמי התביעה והציע להסגיר את כלי הרצח; מכתב הקורא לשחררו נמצא ברכבו של השופט אזר; הוא סירב להציע הסבר לפרטים אלה בחקירותיו במשטרה, וכלל לא העיד במשפט. לכך נוסף נדבך השנוי במחלוקת: עדותו של חג'בי ממנה עולה כי זוזיאשווילי הפעיל עליו ועל נחמני לחץ לבצע את הרצח, והוא היה זה שפיקד על ביצועו. אעמוד על עיקריהן של הראיות השנויות במחלוקת. תיאורו של נחמני על-ידי עדי הראיה 49. העדים תיארו דמות הלבושה במדים העשויים להיות בגדי מאבטח (עמוד 309; 224; ו-554 לפרוטוקול), שניים מהם זיהו את נחמני במסדר זיהוי בתמונות, ואילו עדה אחת תיארה דמות שלטענת נחמני כלל אינה תואמת לדמותו, אלא מתאימה יותר לחזותו של חג'בי. ברם לעדויות אלא בחר בית-המשפט המחוזי שלא לייחס משקל ממשי, ולפיכך הן לא הוסיפו ממצא מרשיע לחובתו של נחמני. אחת העדות מסרה אמנם גרסה המחלישה את גרסתם של שני העדים האחרים – אולם ממילא לא משמשות עדויות אלו כדי להוכיח את נוכחותו של נחמני בזירת הרצח, ודי בפירוט הרב שהובא לעיל אודות מכשירי הטלפון כדי לעשות זאת. העברות הכספים 50. המערערים הטעימו כי בנתונים אודות העברות הכספים – בהם ראה בית-המשפט המחוזי סיוע לעדותו של חג'בי – אין דבר המעיד על תשלום בגין רצח השופט. בהכרעת דינה של הערכאה קמא מפורטת העברת כספים מרכזית אחת, כאשר עורכי הדין מור גרטי ושגיב בר-שלום מסרו זמן לא רב לפני הרצח כספים מזוזיאשווילי לחג'בי, וזה האחרון טען כי העביר את הכסף לנחמני (עמ' 45; 369; ו-567 לפרוטוקול). להשקפתי, העברת הכספים משתלבת היטב בתמונה המפלילה הכוללת, ומצביעה על כך שחג'בי ונחמני עשו את אשר עשו עבור זוזיאשווילי. באותה תמונה מפלילה משתלב גם תיאורו של משה ארג'ואן כמי שפעל כמתווך, בייחוד בענייני כספים, בין נחמני, זוזיאשווילי וקרובו יוסי שביט (ת/28ה, עמ' 2; עמ' 7). המכתב ובו הדרישה לשחרור זוזיאשווילי 51. ברכבו של השופט נמצא פתק שנוסח כך: "בס"ד שחררו את יצחק זוזאשוולי (ג'ינג'י) שידוע לכם שהוא חף מפשע יש חשש ממשי לחייו יש לשחררו ולגרשו לחו"ל (תנו לו הסבר של חנינה או משפט חוזר) אסור ליידע את יצחק זוזאשוולי או משפחתו בדרישה זו אסור להטריד משפחתו או חבריו עם השלמת גירושו לאן שיבחר יש לפרסם בעיתון ידיעות אחרונות בעמוד האחורי תמונה של מגדל אייפל 350$ לא תהיה פניה נוספת או משא _ומתן!!!" (ת/129א). אם לא די בתוכנו המשונה של מכתב זה, נסיבות הימצאו אף הן משונות. לאחר הירצחו של השופט נערך חיפוש ברכבו, והוא נבדק באופן מקיף על תכולתו. בבדיקה שנערכה ותועדה, תוארו ממצאים רבים מתוך הרכב – שברי קליעים, סימני דם, שברי זכוכית ועוד (ת/118א ועמוד 445 לפרוטוקול). אולם, רק ביום המחרת, בעת שנשלח חוקר לסרוק את רכבו של השופט בשנית – והרכב כבר היה בתחנת המשטרה – הוא מצא בו מגבת לחה ומתחתיה המכתב (עמוד 474 לפרוטוקול). חוקר מז"פ נוסף, אשר ערך את הבדיקה ברכב ביום הרצח, הסביר מדוע לא אסף את המגבות כמוצג: "ראיתי את מדבקות נסיונות ההחייאה והנחתי שהמגבות הרטובות אינן קשורות לאירוע עצמו ולכן לא התייחסתי אליהן ולא תפסתי אותן" (עמוד 454 לפרוטוקול). 52. זוזיאשווילי, כמו גם נחמני, אינם מספקים הסבר לפתק ומקורו, אלא מעלים את הסברה כי הוא נועד להפליל את זוזיאשווילי בפרשה. שלא כבית-המשפט המחוזי, לא מצאתי לקבוע מסמרות בדבר נסיבות מציאתו של הפתק רק ביום שלאחר הרצח. בית-המשפט המחוזי הפנה בהקשר זה לת/118א בו "ניתן להבחין במגבת לבנה המצויה למרגלות מושבה הנהג בצידו הימני" (ראו עמוד 200 להכרעת-הדין). כשלעצמי, לא מצאתי בתיעוד מזירת הרצח תמונה בה ניתן לראות בבירור כי המגבות האמורות נמצאות בתוך הרכב, אולם אין לשלול כי דבר מה לבן הנראה בתמונה, בסמוך למושב הנהג, הוא אחת המגבות (יצוין כי מגבת נראית מחוץ לרכב, בצדה של דלת הנהג (ת/118ב)). לא אכחד כי השאלה אודות מציאת הפתק מעוררת תמיהות, ואלו לא באו על פתרונן באופן מלא. עם זאת, לא הציע זוזיאשווילי הסבר למי היה עלול להיות עניין בהפללתו, וכיצד ידע אותו אדם ליצור זיקה בין רצח השופט לדרישתו של זוזיאשווילי לקיומו של משפט חוזר. לפיכך, היה רשאי בית המשפט לראות בראיה זו כמשתלבת היטב בתמונה המפלילה את המערערים. התוכן המפליל שבשיחות בין חג'בי ונחמני 53. מידע רב טמון בשיחותיהם של נחמני וחג'בי לאחר הרצח, ובמשמעותן הרחיב חג'בי בעדותו. כמעט בכל השיחות נשמעו השניים מלינים על כך שאדם כלשהו הפקיר אותם, לאחר שביצעו שליחות עבורו. בנוסף, במהלך השיחות עולות מדי פעם אמירות מהן משתמע המועד בו בוצע אותו מעשה. יוער כי הסברם של המערערים למועדים המוזכרים בשיחות – והוא כי מדובר בתקופה בה נשללה מזוזיאשווילי הזכות לנהל שיחות מבית הכלא – אינו מופרך מיסודו. כך, באחת השיחות שקיימו נאמר: "אבינועם: זה אשכרה הפקרות הפקרות, הפקרות זה כמו להפקיר בן אדם בשטח במלחמה, אשכרה ככה. רפי: עוד מעט, עוד מעט יגמר הבלאגן הזה, מה שיש לך אתה תגיד לו מה שיש לי אני יגיד לו וזהו". ובהמשך: "רפי: אבל.., עוד מעט נראה, אמר לי חו..., גם אז הוא אמר חודשיים הוא לא יכול לדבר אבינועם: נו בסדר, עבר חודשיים, עוד שבוע עבר חודשיים" (בת/16, שיחה מקלטת 37, מיום 15.9.04, שעה 12:06, בעמוד 6). חודשיים בדיוק לאחר הרצח, מלינים חג'בי ונחמני על כך שהופקרו על-ידי אדם שלישי (אשר מקריאת שאר התמלילים שוב אין ספק כי הוא "ג'ינג'י", אשר חג'בי ונחמני מתקשים להשיגו): "אבינועם: רק שלא יצא שהוא מאשים אותנו במצב של הצ'ק שהצ'ק לא טוב, גם יכול להיות. רפי: איך יכול להיות? אבינועם: א..אני יודע? אני כבר לא יודע על מה לחשוב מזה זה ההתנהגות הזאתי חודשיים ככה מה הוא נורמלי?" (בת/16, שיחה מקלטת 40, מיום 20.9.04 שעה 11:06, בעמוד 4). ובמקום אחר: "רפי: אתה מבין? לפעמים אני חושב על המצב שלך ושלו אני לא יודע מה הקשר שלכם, תאמין לי אני.. איתי ממילא עושה קרקס, בסדר. אבינועם: אממ רפי: אבל איתך אני לא יודע מה.. אבינועם: אני אני לא יודע איך להסביר את זה אתה מבין מה קורה? אני לא.. לך יותר קל להסביר את זה, לי קשה להסביר את זה, אני לא מבין את זה. רפי: מהתחלה אני לא יודע. אבינועם: אתה מבין כי כי זה בא מהפה שלו, הדברים – יש צורך יש זה יש זה לא את הבקשה מהצד שני חס וחלילה, אתה מבין ? ופתאום אתה משאיר אותי באוויר ככה, אז איפה הדיבור בהתחלה ואיפה המעשים, אתה מבין? אנחנו את שלנו עשינו. רפי: כן" (ת/16, שיחה מקלטת 41, מיום 21.9.04 שעה 12:08, בעמוד 6) [ההדגשות הוספו]. ובהמשך: "רפי: החבר (משנה) לא החבר, זה שדיברתי איתו. אבינועם: הבנתי... רפי: לפני שיצאנו לחתונה אבינועם: כן כן רפי: אומר יש אצלו, אם יהיה בעיה תתקשר לנכה. אבינועם: אממ. רפי: ואני לא חשבתי ככה אני ידעתי הכל יהיה בסדר" (שם, בעמוד 7). משיחות אלה עולה בבירור כי לא רק שנחמני וחג'בי שוחחו על אירוע משמעותי שהתרחש, אלא כי מדובר במקרה בו היו מעורבים יחדיו, זה לצד זה. עוד עולה נתון רב משמעות, והוא כי ה"חבר" אמר להם לפני שיצאו יחדיו ל"חתונה", כי במקרה של בעיות יפנו ל"נכה". אותו נכה הוא יוסף שביט, ועמו ניסו חג'בי ונחמני ליצור קשר לאחר הרצח. ואכן, בבית-המשפט המחוזי אישר נחמני כי ניסה, באמצעות יוסף שביט, לקבל כספים מזוזיאשווילי בתמורה להעברת האקדח ממקומו (עמ' 729 לפרוטוקול, ועמוד 89 להכרעת-הדין). שיחה זו מחזקת את המסקנה כי ה"חתונה" המדוברת היא האירוע בו היו מעורבים חג'בי ונחמני יחדיו, ודרישותיהם מול שלוחיו של זוזיאשווילי מתייחסות למעשה זה (ראו קביעות לגבי תפקידו של שביט במסגרת העברות הכספים בעמוד 190 להכרעת-הדין). 54. זוזיאשווילי הפנה לכך שבאחת השיחות אמר חג'בי כי עמד להינשא לבת-זוגו, ומכאן טענתו שיש לייחס ל"חתונה" את מובנה הרגיל. אולם, השיחה המוזכרת לעיל מבהירה כי לא בחתונתו של חג'בי מדובר – כי אם ב"חתונה" שלו ושל נחמני. במקומות אחרים, שוב עולה כי מאמציהם של חג'בי ונחמני המוזכרים בשיחותיהם מתייחסים לאירוע בו היו מעורבים שניהם יחדיו: "רפי: כן. אמרתי לו אז, דיברת איתו? אמרתי לו כן, אמרתי לו לפחות לחג יתן לכם חמש אלף דולר. הוא מדבר עלי ועליך גם, ביחד אבינועם: אמ, נו? רפי: אמרתי לו הנה, כלום לא הגיע. הוא אומר לי אני כבר לא יודע מה להגיד לך" (ת/16 שיחה מקלטת 42, מיום 22.9.04 שעה 19:44, בעמוד 2) [ההדגשות הוספו]. ובמקום אחר: "רפי: אתה תגיד למה שיש לך להגיד. נועם: בטח שאני אגיד מה שיש לי להגיד רפי: אותי לא מעניין גם בתשלום בסופי אותי גם לא מעניין. נועם: פה אין קטע של בושה יעני יש פה קטע של לכלוך, מזה זה? אה? איפה שאנחנו עמדנו אף אחד לא היה עומד, איפה שאנחנו עמדנו אף אחד לא היה עומד רפי:אין נועם: אתה יודע אתה יודע עם מה באתי ועם מי רפי: אני יודע" (ת/16 שיחה מקלטת 44, מיום 26.9.04, שעה 20:44, בעמוד 9) [ההדגשות הוספו]. 55. נחמני טען כי דבריו המצוטטים התייחסו להעברת הנשק בלבד. אולם, על פי כלל הנתונים ואף לפי גרסת המערערים, לחג'בי לא היה כל חלק בהעברת הנשק. שותפותם של חג'בי ונחמני העולה מהשיחות עוסקת אפוא בעניין אחר בגינו אף הוצע להם כי יעתיקו את מקום מגוריהם: "נועם: אתה זוכר אז אמרתי לך. אמר לי, תגמור ת'חתונה, יבוא בן אדם, יתן לך מתנה וזה. אמרתי לו, אני לא רוצה מתנות, לא רוצה כלום, אני רוצה שתרגיש טוב ושאנחנו לא יהיה לנו בעיות בקטע המשפחתי". ובהמשך : "נועם: בזמנו הוא אמר לי, בשביל מה אתה צריך להיות פה? גמור ת'חתונה, תהיה בחתונה, תיסע רפי: כן נועם: קח ת'חבר, תסעו! אין לכם מה לעשות פה! יש לך בעיה לזוז עם המשפחה? אמרתי אין לי. אה, יש לי בעיה היום לזוז לעיר, הבנת?" (ת/16 שיחה מקלטת 53, מיום 8.10.04 שעה 13:31, בעמוד 8). לעניין זה אפנה עוד לכך שבתאו של זוזיאשווילי נמצאה מחברת, ובה נכתב באותיות רפות ובעיפרון: "סגור הכול מי שמעורב שיצא בנתיים לחו"ל" (ת/151ח). התזות העובדתיות הנוגדות 56. הראיות הנוספות עליהן הצבעתי משתלבות היטב עם עדותו של חג'בי, והמסקנה העולה מהן היא שזוזיאשווילי כיוון מתאו שבכלא את מעשיהם של חבריו, כאשר נחמני הוא זה שלחץ על ההדק והסתיר את האקדח לאחר הרצח. זוזיאשווילי ביקש כי נסיק שאין זה אפשרי שהוא עצמו היה מעורב בפרשה, בה נקשר שמו, ואת גרסתו הסותרת פירט במסמכים שהוגשו לבית-משפט קמא ובמהלך הערעור. מטבע הדברים, צפוי כי אדם אשר משוכנע בחפותו יתייצב על דוכן העדים כדי להוכיח את צדקתו ("אדם חף מפשע לא רק מוכן להעיד, אלא שהוא שש להזדמנות להיכנס לתא העדים ולהפריך את הגרסה המרשיעה, אשר לטענתו היא כוזבת" (ע"פ 196/85 זילברברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 485, 525 (1990)), ולא כך היה. תמצית גרסתו של זוזיאשווילי היא שהוא נחשף למידע על הארגון ששם לו למטרה לעקוב אחרי דמויות בכירות, מתוך כוונה לעשות במידע זה "שימוש בלתי מוגדר ספציפית" (עמ' 3 לסיכומי ההגנה מטעם זוזיאשווילי). בהמשך העמיקה מעורבותו של מערער זה באותו ארגון, והוא אף גייס לשורותיו את חג'בי. וכך הסביר את תמיכתו באותו "ארגון" עלום: "הנאשם אשר כזכור פעל לקיום משפט חוזר סבר כי יוכל לקדם את קיום המשפט החוזר באמצעות שימוש במידע מ"המאגר" על מנת ללחוץ על גורמים אשר יוכלו לסייע לו לקדם את נושא המשפט החוזר" (שם). יום אחד, כאשר הוא צופה לתומו בטלוויזיה, נודע לזוזיאשווילי על הירצחו של השופט אזר. או אז: "חשש הנאשם כי חקירת הרצח תוביל לחשיפת המעקבים ובעקבות כך לאיבוד המידע אשר היה אמור לשמש תמריץ לפרקליטות להסכים למשפט חוזר. בשיחה טלפונית באותו ערב, ולאחר שהנאשם איים לחשוף בעצמו את פרשיית המעקבים איים עליו הצד השני לשיחה כי יפגעו בו או בבני משפחתו" (שם, בעמוד 4). הימנעותו של נאשם מלהעיד עלולה להתפרש נגדו (ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177, 203 (1993); רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי, בפסקה 7 לחוות דעתי (טרם פורסם, 14.12.06)), אולם, זוזיאשווילי מגדיל לעשות ומבקש שנסיק ממנה מסקנות לטובתו. זאת כמובן אין בידינו לעשות, אדרבא, אחזור ואדגיש, כי נוכח מסכת הראיות המפלילה שהובאה בפרשת התביעה היה מצווה זוזיאשווילי להציע הסבר הולם, והוא נמנע מלעשות זאת, ככל הנראה משום שהתקשה להתמודד עם אותן ראיות. בחירתו זו של זוזיאשווילי מציבה אותו מלכתחילה מול קושי ממשי. כאמור, חומר הראיות שהוצג העביר את הנטל אליו, וברי כי כדי להרימו נדרש היה להציג ביסוס של ממש לטענותיו, ולהעמידן לבחינה בחקירה נגדית כדי שיהיה ניתן לראות אם יש בהן ממש. אכן, לעתים המציאות עולה על כל דמיון, ואפשר כי גרסה שעל-פניה תישמע מופרכת, תבוא ללמד על חפותו של נאשם. אולם, קודם שיכול היה בית המשפט המחוזי לאמץ את הגרסה בה התגונן זוזיאשווילי, היה עליו לחשוף אותה כבר בחקירתו כדי שגורמי החקירה ינסו לאמתה או להפריכה, ולמצער, הוא היה מצווה להעיד על כך בבית המשפט. זוזיאשווילי נמנע מכך, ועל כן שוב אין מנוס מן המסקנה כי מדובר בגרסת בדים אותה טווה בתוּרו אחר קו הגנה כלשהו שיחלץ אותו ממארג הראיות המפליל שנאסף בעניינו. 57. נחמני מצדו סבור כי חלקו בפרשה הסתכם בהעברת הנשק, וקשריו עם המעורבים עסקו במעשה זה ובניסיונות לקבל עבורו תשלום. לגישתו, למחרת הרצח פנה לחג'בי בהוראת "האנשים עמם עבד" וביקש ממנו את האקדח. אולם, "עד המדינה סירב למסור לו את האקדח, טען כי הוא לא ברשותו וכי מדובר בסיפור גדול ומסר לו את הפלאפונים שנתפסו אצלו בעת מעצרו, כדי שיוכל לעמדו [כך במקור] בקשר טלפוני" (עמוד 4 לסיכומים בכתב מטעם הנאשם). אולם, גם נחמני נמנע למעשה מלהעמיד גרסה זו למבחנה של החקירה הנגדית, והסברו להתנהלות זו לאו הסבר הוא. 58. העולה מהאמור הוא כי לאור נסיבותיה של פרשה זו, והעובדה כי המערערים הודו שהיו מעורבים בה לאחר רצח השופט, דומה כי אין אחרים מלבדם שהיה באפשרותם לבסס תזה סותרת, וזאת לא עשו. יתרה מכך, הם ניסו להציג קווים כללים של גרסה שלטענתם אפשרית היא ומתאימה לחומר הראיות, ממש כמו זו שמסר חג'בי. אולם, לא טרחו להביא ראיות לאפשרות זאת, ולעניין זה יפים דברים שנכתבו בע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 651 (1993): "נאשם שהובא נגדו חומר הוכחות מספיק כדי הרשעה, לא די לו, לשם הפרכת הראיות, כי יספר סיפור בעלמא או יעלה גירסה סתם, אשר לכאורה אינה מתיישבת עם קיומם של יסודות האישום. מול חומר ראיות לכאורה על הנאשם להציג קו הגנה ממשי, ריאלי, המתקבל על הדעת, אשר אינו פרי הדמיון בלבד. אם בית המשפט הדן בדבר אינו מאמין בנכונות סיפורו של הנאשם ואינו מגלה בחומר הראיות יסוד ושורש לגירסה אשר הוא מעלה, אין הוא חייב להעדיף את הגרסה נטולת השורשים של הנאשם על הגרסה הבנויה על יסודות איתנים שלא נתערערה גם מכוח הספק, רק משום ש'ייתכן' ו'אפשרי הדבר' שהגרסה של הנאשם, התלויה על בלימה, נכונה היא".נ 59. לסיכום, עדותו של חג'בי היתה צריכה להיבחן בזהירות מופלגת, ונכון היה לראות בה תשתית להרשעה רק אם הציעה המשיבה ראיות בעלות עוצמה לתמוך בה. כך נהג בית המשפט המחוזי, שמצא כי עדותו של חג'בי נתמכת בראיות סיוע מגוונות, ועל כן לא מצאנו כי נפלו פגם או שגגה בהכרעת הדין. הערעור על העונש 60. המערערים רצחו את השופט עדי אזר אך משום שמצאו כי הוא קורבן נוח אשר המתתו נדרשה לצורך מימוש תוכניתם המעוותת. חומרת מעשיהם טבועה בהחלטתם ליטול את חייו של שופט נקי כפיים ובר לבב רק משום שהדבר שרת את צרכיהם. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינם של המערערים, אסירים אשר רצחו בעבר, ועל כן מאסר עולם הנו העונש ההולם אותם. על כל אחד מהמערערים נגזרו עונשים נוספים נוכח הרשעתם בעבירות נלוות: לזוזיאשווילי, עשר שנות מאסר לריצוי בחופף למאסר העולם, וחמש שנים במצטבר; לנחמני, 15 שנות מאסר לריצוי בחופף למאסר העולם, וחמש שנים במצטבר. עונשים אלה משקפים את חומרתן של כל אחת מן העבירות אותן ביצעו, ואופן הטלתם נגזר מהפן המחריד – באורח יוצא דופן – של הפרשה כולה. אין, אפוא, עילה שתצדיק הפחתה בעונש. זוזיאשווילי לא רק שהגה את התוכנית להמית שופט וכיוון אותהּ, אלא אף סייע לכך בהימלטותו של רוצח ממאסרו. גם נחמני ביצע שורה של עבירות נוספות – בריחה מהכלא, השתתפות פעילה במזימה לרצוח שופט, החזקת הנשק ותיעוד מזויף – כל אלו כשלעצמן עבירות המצדיקות ענישה של ממש, ומכך אין להתעלם רק נוכח העובדה שבנוסף להן בוצעה עבירת רצח. אשר על כן, הייתי דוחה את הערעורים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לחוות דעתו המקיפה של חברי השופט לוי. ארצה רק לחדד את הידוע, כי אין לתמוה על כך שעדות עד המדינה חג'בי איתגרה את התביעה, ובהמשך את בית המשפט, וחברי סקר את הקשיים ויכול להם. אזכיר כי: "'עד מדינה' לעולם אינו צדיק בדורותיו, ואכן התואר 'עד מדינה', הנשמע 'מלכותי' לאדם מן היישוב, אינו משמיע כבוד של מזכיר מדינה, ואינו משקף לאמיתו אלא לשון נקייה כלפי עבריין המעיד כנגד טובת הנאה מסוג זה או אחר נגד משתתפים אחרים בעבירות, שותפיו לעבירות (ראו ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 234 (השופט כתארו אז - שמגר)). מהימנותו של עד מדינה 'חשודה' מראש וטבולה כאמור בטובת הנאה, אך היא נבחנת, ככל עדות, על פי 'התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט' (סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א- 1971), בכפוף לדרישות הסיוע שבסעיף 54 (א) לפקודת הראיות" (ע"פ 3197/07 אגבאריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ב. ובאשר לשתיקות – ונזכיר כי שני המערערים שתקו במשטרה, ומערער 1 התמיד בכך גם בבית המשפט, ואילו מערער 2 עלה על דוכן העדים אך לא השלים את העדות בחקירה הנגדית. הדבר מקרב את ערך טענותיהם לקליפת השום, בכל הכבוד למאמץ סניגוריהם המלומדים. המואשם בעבירה החמורה מכולן, רצח, וצפוי למאסר עולם – שתיקתו זועקת בקול גדול דרשני, ואינה יכולה לעמוד כנגד קול דמי הנרצח והראיות שהביאה התביעה. נזדמן לי לכתוב (ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (פסקה ז(3)(א)), כי "מסופקני אם יש בנמצא שופטים שאינם מייחסים משקל חיזוק משמעותי לשתיקה, הדברים נעוצים בשכל הישר; אדם הנאבק על חפותו, ייכבד וימסור את גרסתו". בנידון דידן אף אינה קיימת ההצדקה של נאמנות לקרוב משפחה (ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח(1) 197, 234). לעמדת המשפט העברי לעניין זכות השתיקה ראו פרשת יוסף פסקאות ז(13) (ב)-(ג). ג. בחתימת הדברים אוסיף את אלה: תיק זה נבחן כמובן במשקפיים מקצועיות, ככל תיק פלילי; אך משתם העיון, לא אוכל שלא להוסיף דמעה על אבדנו של השופט ד"ר עדי אזר ע"ה, שקופחו חייו בידי המערערים אך בשל היותו שופט. קול דמיו זועק מן האדמה. ד. מצטרף אני, כאמור, לעמדת חברי. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן ביום, כ"ה בכסלו התשע"א (02.12.2010). תוקן היום, כ"ח בכסלו התשע"א (05.12.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06031050_O39.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il