ללה טיגילאורי נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3103/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3103/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרת: ללה טיגילאורי נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הפנים - חולון עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ט"ו בשבט התשס"ט (9.2.2009) בשם העותרת: עו"ד מקסים ליפקין בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תוענק לה אזרחות ישראלית או אשרה לישיבת קבע או למצער, אשרה לישיבה ארעית במדינת ישראל. במסגרת העתירה מבקשת העותרת צו ביניים, לפיו יינתן לה אישור שהייה בישראל עד למתן החלטה בעתירה. העותרת הינה אזרחית גאורגיה, ילידת 1952. כפי שעולה מן העתירה, היא הגיעה לראשונה לישראל בשנת 1998, כשבידיה אשרת תייר למשך שלושה חודשים. במהלך שהותה בישראל הכירה את מורדך ירמוב, יליד 1927 (להלן: המנוח), עת עזרה לו לטפל באשתו החולה. כפי שנטען, לאחר פטירת אשתו של המנוח ז"ל, נרקמו בינו לבין העותרת יחסי ידידות וחברות, והשניים גרו בבית המנוח כבני זוג לכל דבר וענין. מתוך מטרה למסד את הקשר שנרקם ביניהם, נסעו העותרת והמנוח לגאורגיה, שם נישאו בטקס אזרחי ביום 24.10.2003. המנוח חזר לישראל וביום 13.1.2004 פתח תיק איחוד משפחות במשרד הפנים בחולון, הוא המשיב 2. במהלך חודש פברואר 2004 הודע למנוח כי הונפקה לעותרת אשרת תייר מסוג ב/2 לתקופה של חודש, אך שגרירות ישראל בגאורגיה סירבה להנפיק את האשרה לעותרת. לבסוף הוסדרה כניסתה של העותרת לישראל לאחר שהוגשה עתירה לבית משפט זה. בעקבות ההסכמה אליה הגיעו הצדדים העתירה נמחקה (בג"צ 3778/04 ירמוב נ' משרד הפנים- חולון (לא פורסם, 6.7.2004)). עוד עולה מהעתירה כי ביום 19.7.2004 נכנסה העותרת לישראל. ביום 16.8.2004 ניתן לה רישיון לישיבת ביקור בישראל מסוג ב/1 למשך שנה, ובכך היא החלה בתהליך ההסדר המדורג של משרד הפנים לצורך קבלת אזרחות. ביום 14.10.2004, נפטר המנוח זכרונו לברכה. ביום 23.1.2005 פנה בא כוח העותרת למשיב 2 בבקשה לאפשר את שהייתה בישראל. ביום 16.2.2005 הודיע המשיב 2 לעותרת כי בקשתה נדחתה, לאחר שנבחנה במשרד הראשי של משרד הפנים בירושלים. לפיכך נתבקשה העותרת לצאת את הארץ. בתחילה טענה העותרת כי הינה זכאית לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, התש"י-1950. ביום 8.11.2007 קיבל בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) את בקשת העותרת להגשת עתירה מתוקנת, אשר בה נזנח טיעון זה ותחתיו נטען כי הינה זכאית לאזרחות ישראלית מכוח חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). לטענתה, היא עומדת בקריטריונים שנקבעו "בנוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (להלן: הנוהל) שקבע משרד הפנים להסדרת מעמדם של אלו אשר בן זוגם הישראלי נפטר טרם השלימו את הליך התאזרחותם, זאת משום שהוכיחה כי הקשר בינה לבין המנוח היה כנה ואמיתי, וכי מרכז חייה הוא בישראל. מכל מקום טוענת היא, כי אף אם אינה עומדת באותם הקריטריונים, הנוהל מאפשר להתחשב בטעמים הומניטאריים מיוחדים של בן הזוג, טעמים אשר מתקיימים במקרה זה ומצדיקים מתן אזרחות לעותרת. עוד הוסיפה כי יש לצרף עתירה זו לעתירות אחרות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה ואשר עסקינן בשאלה העקרונית המתעוררת במקרה בו החל בן זוגו של אזרח ישראלי בהסדר המדורג לאזרחות, אך בן הזוג הישראלי נפטר טרם קבלת האזרחות המיוחלת. המשיבים טוענים בתגובתם כי ככלל, פקיעת הנישואין מכל סיבה שהיא תביא להפסקת הליך ההתאזרחות המדורג ולביטול מעמדו של בן זוגו הזר של האזרח הישראלי. עם זאת גיבש המשרד את הנוהל המדובר, אשר נועד לטפל במקרים מיוחדים בהם ישנה הצדקה להמשך הליך ההתאזרחות על אף פקיעת קשר הנישואין. אף שהנוהל אושר ופורסם לאחר הגשת העתירה, עניינה של העותרת נבחן שוב לאור הקריטריונים שמציב הנוהל להסדרת מעמדם של זרים אשר בן זוגם הישראלי נפטר, ונמצא כי העותרת אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בנוהל. לטענת המשיבים, קיים ספק רב באשר לכנות הקשר בין העותרת למנוח, ולא קיימת זיקה חזקה של העותרת למדינת ישראל, החזקה יותר מזו הקיימת כלפי גאורגיה. בנוסף, ביום בו נפטר המנוח, טרם עברו שלוש שנים מתחילת ההסדר המדורג כנדרש על פי הנוהל. כמו כן, הנוהל דורש כי בן הזוג קיבל רישיון לישיבה ארעית בישראל מסוג א/5, תנאי אשר לא מתקיים בעניינה של העותרת. המשיבים מוסיפים כי אין לקשור תיק זה בעתירות אחרות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה, ואשר עוסקות במצב עובדתי שונה מזו של העותרת. לדידם, העתירות הללו עוסקות בבני זוג שבן זוגם הישראלי נפטר לאחר שנות נישואין רבות, ובחלקם יש לבני הזוג ילדים משותפים; ואילו בין העותרת למנוח היה קשר נישואין קצר מועד, אשר אמיתותו מוטלת בספק. עוד הפנו המשיבים להחלטה שניתנה לאחרונה בעתירות המדוברות (בג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים (לא פורסם, 12.10.2008)) (להלן: פרשת הלל) אשר מוכיחה לדבריהם, כי בית משפט זה קיבל את עמדתם העקרונית בסוגיה שלפנינו. מנגד, בדיון שנערך לפנינו ביום 9.2.2009 טען בא כוח העותרת כי ההחלטה לעיל מלמדת כי יש להגמיש את הקריטריונים הנוקשים המצויים בנוהל של משרד הפנים ולהתחשב בנסיבות כל מקרה ומקרה. במקרה של העותרת כך טען, יש להתחשב במספר שנות היכרותה עם המנוח עובר לחתונתם, החל משנת 1998. לאחר ששקלנו את הענין, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות. הסעיף המרכזי העוסק בהתאזרחותם של בני זוג של אזרחים ישראלים הינו סעיף 7 לחוק האזרחות אשר מורה להלן: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5 (א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5 (א)". כפי שניכר מלשון הסעיף, ניתן לשר הפנים שיקול דעת להקל עם בני זוגם של ישראלים המעוניינים ברכישת אזרחות ישראלית, וזאת מתוך כוונה לשמור על שלמות התא המשפחתי של ישראלים אשר באו בברית הנישואין עם אזרחים זרים (ראו לענין זה בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לח(4) 113, 117 (1984); בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 787 (1999), להלן: פרשת סטמקה). לצורך כך, מחיל משרד הפנים את ההסדר המדורג, אשר תכליתו לעמוד על כנות קשר הנישואין בין בני הזוג, בחינת מרכז חיי בני הזוג בישראל וקיומה של מניעה ביטחונית או פלילית למתן אזרחות (פרשת סטמקה, בעמודים 787-788; בג"צ 2950/96 מוסא נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.3.1997); פרשת הלל). אך ברור הוא שבדיקת טיבם של נישואין בין בני זוג תלויה בעצם המשך קיומו של קשר נישואין, כדבריו של השופט מ' חשין: "כן יסכימו הכול, כך יש להניח, כי המעבר משלב לשלב (הוא הדין במשך כל שלב ושלב) יתלה עצמו בהמשך קיומו של קשר הנישואין...". (פרשת סטמקה, עמוד 788 לפסק הדין). עם זאת, במסגרת ההסדר המדורג קבעו המשיבים את "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים", אשר נועד לתת מענה לאותם מקרים בהם ישנו מקום להמשיך בהסדר המדורג, על אף סיום קשר הנישואין בין בני הזוג, וזאת בעיקר בשל התפרשות ההסדר על פני מספר שנים, במהלכן נוצרת ציפייה אצל בן הזוג כי מעמדו בישראל יוסדר. בכלל זה, מתייחס הנוהל לאותם אזרחים זרים אשר בן זוגם הישראלי נפטר בטרם הוסדר מעמדם הסופי בישראל באופן מפורש. אכן, שאלה עקרונית זו מעלה קושיות שונות, אשר נדונו ויידונו בפרשת הלל. שני הצדדים התייחסו להחלטת הביניים שניתנה ביום 12.10.2008 בפרשת הלל, כל צד מפרש לעצמו את ההחלטה בפרשנות המיטיבה עמו. בהחלטה זו הורה בית המשפט למשיבים לשקול תוך ששה חודשים האם יש מקום לשנות את הקריטריונים אשר נקבעו בנוהל המדובר. יש לזכור כי בסופו של יום מדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק דין אשר מכריע בשאלה העקרונית אשר על הפרק. אך במקרה שלפנינו מכל מקום, אין צורך להכריע בשאלה העקרונית העומדת לדיון בפרשת הלל, או לעמוד באופן דקדקני על פרטי הנוהל האמור– וזאת לאור השוני העובדתי הבסיסי המבדיל בין עניינה של העותרת לבין עניינם של העותרים השונים בפרשת הלל. אמחיש הבדל מהותי זה בעזרת שתיים מהעתירות התלויות והעומדות לפני בית משפט זה בפרשת הלל. בבג"צ 2280/06 לדוגמא, נישאה העותרת שם לאזרח ישראלי ביום 31.10.2000 לאחר ששהתה בישראל באופן חוקי החל משנת 1998. בעלה נפטר ביום 6.5.2003, כאשר בידיה רישיון לישיבה ארעית בישראל מסוג א/5. אף לאחר פטירת בעלה הוארך רישיון הישיבה הארעית שלה עד ליום 8.2.2006. עתירה אחרת הקשורה לפרשת הלל הינה בג"צ 3659/06. בעתירה זו נישאה העותרת שם לאזרח ישראלי ביום 28.12.1995. בחודש ינואר 1997 החלו הזוג בהליכי הסדרת התאזרחותה במסגרת ההסדר המדורג, ורישיונה לישיבה ארעית מסוג א/5 הוארך מעת לעת. ביום 16.8.2003 נפטר בעלה בטרם הוסדר מעמדה באופן סופי. העותרת לעומת זאת, הגיעה לישראל בחודש אוגוסט 1998 כאשר בידיה אשרת תייר התקפה לשלושה חודשים. היא יצאה את גבולות המדינה ביום 29.9.2003 לאחר ששהתה בישראל במשך מרבית תקופה זו באורח לא חוקי. ביום 24.10.2003 נישאו העותרת והמנוח, וביום 19.7.2004 חזרה העותרת לישראל עם אשרת תייר. העותרת קיבלה ביום 16.8.2004 רישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, המקנה לה מעמד של עובד זמני. ביום 14.10.2004, כחודשיים בלבד לאחר קבלת הרישיון לישיבת ביקור, נפטר המנוח. ניתן לראות אפוא כי העותרת שהתה בישראל שלושה חודשים כאשתו של המנוח, והחלה בהסדר המדורג אך תקופה קצרה עובר למותו, וטרם השלמת השלב הראשוני וההתחלתי של ההסדר המדורג. בית משפט זה כבר עמד על כך כי בנסיבות דומות אין מקום לסטות מהכלל והוא, כי פקיעת קשר הנישואין בין אזרח ישראלי לבן זוגו שומט את הקרקע תחת המשך החלת ההסדר המדורג בעניינו של בן הזוג הזר (בג"צ 4775/02 ניקלובה נ' שר הפנים (לא פורסם, 24.12.2002)). בניגוד לעתירות הנידונות במסגרת פרשת הלל, במקרה שלפנינו אין העותרת יכולה להיבנות מכך שנוצרה אצלה ציפייה לגיטימית כי תוענק לה אזרחות ישראלית, וזאת כאשר הליך התאזרחותה נמצא בחיתוליו וטרם התקדם באופן משמעותי. בנסיבות כגון דא, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי אין מקום להמשך הסדרת מעמדה של העותרת בישראל, תחת מטרייתו של ההסדר המדורג המוחל על בני זוגם של אזרחים ישראלים. בשולי הדברים אוסיף כי נסיבות המקרה בו המנוח התחתן עם העותרת הצעירה ממנו ב-25 שנים, אשר שהתה בארץ באופן לא חוקי למשך חמש שנים כמטפלת של אשתו הקודמת, בהן לא נעשה דבר על מנת להסדיר את מעמדה בישראל, מעלה חשד מסוים באשר לכנות קשר הנישואין שנרקם בין העותרת למנוח. סוף דבר אציע לחברי לדחות את העתירה על הסף. צו הביניים – הארעי, אשר ניתן ביום 29.3.2005, מוארך בזאת ב-60 ימים בכדי לאפשר לעותרת להתארגן לקראת עזיבתה את הארץ. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ט' באדר התשס"ט (5.3.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05031030_H14.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il