ד"ר יעקב קרפ נ. אפריקה ישראל מגורים בע"מ

7 1 בבית המשפט העליון רע"א 3099/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: ד"ר יעקב קרפ נ ג ד המשיבים: 1. אפריקה ישראל מגורים בע"מ 2. בנק לאומי לישראל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.3.2022 ברע"א 41062-02-22 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ח' וינבאום-וולצקי בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד דנה שורץ-אשתר בשם המשיב 2: עו"ד אסף אנגלרד פסק-דין בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 3.3.2022, ברע"א 41064-02-22 (השופטת ח' וינבאום-וולצקי). בפסק הדין, נדחה ערעור המבקש על החלטת ביניים של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 19.1.2022, בת"א 14933-09-17 (השופט ג' הימן), שבה נדחתה בקשת המבקש למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים. רקע עובדתי ההליך בבית המשפט המחוזי עייף ויגע, מתנהל בעצלתיים. אתמקד בעובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשה שלפנַי. המשיבה 1, אפריקה ישראל מגורים בע"מ (להלן: אפריקה ישראל), הגישה תביעה נגד המבקש, יעקב קרפ, ובה טענה כי יעקב מסרב לקבל חזקה בדירות שהוקצו לו, במסגרת הסכם קומבינציה שנחתם בינו לבין אפריקה ישראל, ומסרב גם לפרוע את חובותיו כלפיה. יעקב מצדו, הגיש תביעה שכנגד, נגד אפריקה ישראל, ונגד המשיב 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק). לאחר הליך גילוי מסמכים שנמשך זמן רב, הגיש יעקב בקשה למחיקת כתבי טענות, ולהשתת קנס מכוח פקודת בזיון בית משפט. ביום 26.4.2021, הורה בית משפט השלום על דחיית הבקשה. נקבע, כי "מההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים, לרבות התצהירים של גילוי המסמכים ופנייתם של [המשיבים] בהם הוצע [למבקש] לקבל לידיו אילו מן המסמכים שפורטו בתצהירים האלה, באתי לכלל מסקנה שבכך [המשיבים] מילאו את הנדרש [מהם] בסוגיה של גילוי מסמכים, הן הכללי והן הספציפי". פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבר"ע הראשונה נגד החלטה זו, הגיש יעקב בקשת רשות לערער, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 13.9.2021 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (רע"א (מחוזי ת"א) 60560-06-21 קרפ נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ (להלן: הבר"ע הראשונה); סגנית הנשיא א' כהן), ובו הוחלט לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור, ולקבל את הערעור. בין היתר נקבע, כי אמנם "הבקשה לגילוי מסמכים אכן מרחיבה יתר על המידה", אך "עם זאת, צודק המבקש בטענתו העובדתית, ולפיה כלל לא הוגשו תצהירי גילוי מסמכים ספציפיים מטעם המשיבות; התצהירים אינם מתייחסים למסמכים שהתבקשו בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. לא ניתן להשלים את הדרישה באמצעות תכתובת. אין מקום אפוא לקבוע כי הדרישה לגילוי ספציפי מולאה רק כיון שהדרישה היתה מכבידה. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש מקום להורות על צמצום הדרישה לגילוי ספציפי [...]". נפסק אפוא, כדברים האלה: "אני מתירה [ליעקב] להעביר [למשיבים] תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים מצומצמת, שתכלול 25 סעיפים (ללא תתי סעיפים). [המשיבים] ישיבו לדרישה תוך 20 ימים לאחר מכן, הליך העיון יושלם 14 ימים לאחר מכן". המשך ההליכים בבית משפט השלום ביום 29.9.2021, בהתאם לאמור בפסק הדין, פנה יעקב למשיבים, בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. ביום 10.10.2021 השיבה אפריקה ישראל ליעקב, כי היא מסרבת להיענות לדרישותיו, מנימוקים שונים, שאינם מענייננו בשלב זה. ביום 10.11.2021, נוכח תשובה זו, הגיש יעקב לבית משפט השלום "בקשה למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים לאפריקה ישראל", וביום 16.11.2021 הגישה אפריקה ישראל תגובה מטעמה, שבה טענה כי יש להורות על מחיקת בקשתו של יעקב, באשר זו הוגשה בניגוד לסדרי הדין שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות). ביום 17.11.2021 ניתנה החלטת בית משפט השלום, בזו הלשון: "האם [התקנות החדשות] חולשות על היקפה של הבקשה המדוברת, ועל אופן עריכתה?". אפריקה ישראל טענה בתגובה, כי אכן, על הבקשה חלות הוראות התקנות החדשות. יעקב טען, לעומת זאת, כי בנסיבות, אין מקום להורות על מחיקת הבקשה. ביום 20.12.2021 ניתנה החלטה נוספת על-ידי בית משפט השלום: "עיינתי בבקשתה של [אפריקה ישראל] ומצאתי שדינה להתקבל. [יעקב] יגיש את בקשתו למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, ערוכה לפי תקנה 50(5) [לתקנות החדשות]. כמו כן יש להקפיד על רווח ושוליים סבירים". אדגיש, כי בהחלטה לא נקבע מועד להגשת הבקשה מחדש. ביום 29.12.2021 חדל בא-כוחו דאז של יעקב מלייצגו, והוא החל מייצג את עצמו. ביום 12.1.2022 הגיש יעקב פעם נוספת, אותה "בקשה למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים לאפריקה ישראל", וביום 19.1.2022 ניתנה החלטה קצרה של בית משפט השלום, שלפיה "ההליכים המקדמיים תמו זה מכבר, ובכלל זה גם גילוי מסמכים. איני רואה מקום לשוב ולהידרש לסוגיה זו. ולפיכך איני נעתר לבקשה". ביני לביני, ביום 2.12.2021, הגיש הבנק את תצהיר הגילוי מטעמו. יעקב לא רווה נחת גם מתצהיר הבנק, והגיש ביום 12.1.2022 "בקשה למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים [לבנק]". גם בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 19.1.2022, שבה נקבע כי "בשלב דיוני זה איני רואה עוד מקום להידרש לסוגיות של גילוי מסמכים". פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבר"ע השנייה על שתי ההחלטות האמורות, הגיש יעקב בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. ביום 3.3.2022, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (השופטת ח' וינבאום וולצקי). הוחלט לדון בבקשת הרשות לערער כבערעור, אך לדחות את הערעור לגופו. תחילה צוין, כי "אין חולק שניהולו של יעקב את התיק, הוא מכביד באופן בלתי סביר, וללא שיש לכך הצדקה". בהמשך התייחס בית המשפט המחוזי לגופם של דברים: "לאחר שעברתי על הבקשה סברתי תחילה כי ייתכן שנכון יהיה לאפשר [ליעקב] לקבל החלטה לגופה של בקשה להמצאת גילוי מסמכים ספציפי. זאת מאחר והחלטת בית משפט קמא מיום 20.12.21 לא נקבה בתאריך שעד אליו נדרש המבקש להגיש את הבקשה המתוקנת לגילוי מסמכים ספציפיים ואילו ההחלטה שדחתה את הבקשה לגילוי ספציפי מיום 19.1.22 לא דנה לגופה של בקשה אלא דחתה אותה מחמת שתם המועד להגשתה. משכך פניתי למשיבים בבקשה לקבל עמדתם. המשיבים הגישו תגובתם והבהירו מדוע לא ניתן להיעתר לבקשה. לאחר מחשבה שנייה ומעבר על מלוא הבקשות לאחר אותה בקשה לקבלת גילוי ספציפי, הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבים ובדין ניתנה החלטת בית משפט קמא". בהקשר זה צוין, כי "אכן [יעקב] קיבל היתר מבית משפט זה, במסגרת [הבר"ע הראשונה], להגיש רשימה מצומצמת של מסמכים שהוא מבקש בהם גילוי ספציפי. אלא [שיעקב] התמהמה עם הבקשה וכשהגישה סוף כל סוף היא לא עמדה בדרישות התקנות. על כך באה החלטת בית משפט קמא כי ככל שהוא מבקש להגיש בקשה זו יעשה כן בהתאם לתקנות". מעבר לכך, "מאז אותה החלטה לא עשה [יעקב] דבר. נהפוך הוא. מתוך התנהלותו ניתן ללמוד שזנח את הבקשה. תחת להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי בחר להגיש בקשות לשחרור מייצוג, בקשות לאורכות להגשת ראיותיו בשל מצבו הרפואי ועוד. הוא לא הגיש כל בקשה לגילוי ספציפי. בקשה זו הוגשה אחרי שבית משפט קמא כבר דן בבקשות אחרות שלו. כאמור, עיון בתיק קמא מלמד שאכן התנהלות [יעקב] מכבידה על ניהול ההליך ואסתכן ואומר שהרבה מעבר לצורך. [...] כך גם עיון בבקשת [יעקב] לקבל גילוי ספציפי של מסמכים מלמד כי חלקם אכן נמצאים מחוץ למחלוקת שבה עוסקות התביעה והתביעה שכנגד בהליך קמא. עוד יש לומר כי הבקשה הגיעה לאחר שבית משפט קמא כבר נתן הוראות מספר להגשת הראיות [ויעקב] לא עמד בהן. כלומר מדובר בשלב מתקדם במשפט שבו [אפריקה ישראל] כבר הגישה ראיותיה ואי הגשת הראיות על ידי [יעקב] מונעת את ההתקדמות בניהול ההליך". נוכח כל זאת, קבע בית המשפט המחוזי כך: "בסופו של יום באתי לידי מסקנה כי החלטת בית משפט קמא ניתנה בדין והיא סבירה והגיונית בנסיבות הליך זה. יתרה מכך ההחלטה מתיישבת גם עם עקרונות היסוד [שבתקנות החדשות] ומאזנת בין האינטרסים של הצדדים ואף מביאה בחשבון את האינטרס הציבורי של ניהול הליך יעיל". מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי. תמצית טענות הצדדים יעקב טוען, כי בקשתו "נוגעת לרכיב אחד מההחלטה [...] בגדרה בית משפט קמא נקט בצעד קיצוני ביותר ולא מידתי בעליל, של שלילה מוחלטת של זכותו של [יעקב] לדרישת גילוי מסמכים ספציפיים בהליך"; וכי "קביעות בית משפט קמא בעניין הימשכות ההליכים המקדמיים, אינן באשמת [יעקב], אינן רלבנטיות, ומתארות תמונה שגויה שאינה משקפת בצורה נכונה [...] את עובדות המקרה". אפריקה ישראל טוענת מנגד, כי יש לדחות את בקשת הרשות לערער. תחילה נטען, כי ההחלטה באה בגדרי סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). בנוסף נטען, כי יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי בהגשתה, ועוד זאת שהתנהלותו הדיונית של יעקב מצדיקה את דחיית הבקשה. לבסוף נטען, כי יש לדחות את בקשת יעקב לגילוי מסמכים ספציפיים, גם לגופה. נוכח המסקנה שאליה הגעתי, כמפורט להלן, לא ראיתי צורך לפרט את טענותיה של אפריקה ישראל במישור זה. הבנק בתגובתו, חוזר למעשה על האמור בתשובת אפריקה ישראל. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ובתגובות לה, על נספחיהן, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובהחלטות בית משפט השלום, ובהתאם לסמכותי שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור – להתקבל. תחילה אתייחס לטענת אפריקה ישראל, בדבר תחולתו של צו בתי המשפט. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרת הבר"ע הראשונה, נקבע כי "אני מתירה [ליעקב] להעביר [למשיבים] תוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים מצומצמת, שתכלול 25 סעיפים (ללא תתי סעיפים)". בקשת הרשות לערער שלפנַי, נסובה סביב קיומה של אותה החלטה. ברי אפוא, כי ענייננו כאן בבקשת רשות לערער על החלטה שעניינה גילוי מסמכים ספציפיים, וממילא החלטה כזו מוחרגת מתחולתו של צו בתי המשפט. סעיף 1(10) לצו זה, כולל בתוכו "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984", אך מחריג החלטות שעניינן "גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). המשיבים טוענים, נוכח היקף הבקשה, כי הלכה למעשה, לפנינו בקשה לגילוי מסמכים כללי; לא ספציפי. גם אם אניח לטובת המשיבים, כי בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים רחבת היקף, כמוה כבקשה לגילוי מסמכים כללי, הרי שאין בכך כדי לסייע למשיבים. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרת הבר"ע הראשונה, צומצם היקף גילוי המסמכים הספציפי, ונקבע כי זה יכלול 25 סעיפים בלבד, ללא תתי-סעיפים. ממילא, אף אם צודקים המשיבים בטענתם העקרונית-כללית, שוב אין מקום לראות בהחלטה דנן, ככזו שעוסקת בגילוי מסמכים כללי, וממילא לא ניתן לטעון לתחולת הוראות הצו בענייננו. באשר לטענת השיהוי, נוכח העובדה כי יעקב אינו מיוצג, ובהינתן אופי הטענות המועלות בבקשת הרשות לערער, לא ראיתי לנכון לדחות את הבקשה אך בשל כך שהוגשה במועד האחרון שנקבע להגשתה. אף אם יש צדק מסוים בטענת המשיבים, כי היה מקום להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר, סוף כל סוף, הבקשה הוגשה בתוך המועד החוקי שנקבע להגשתה. לכך אוסיף, כי גם התנהלות המשיבים, לפחות בחלקה – אינה חפה מקשיים. אין מקום אפוא לדקדק עם יעקב, שאינו מיוצג, יותר מכפי שהמשיבים מדקדקים עם עצמם. לאחר שהסרנו מדרכנו את טענות-הסף, נפנה לדון בבקשת רשות הערעור לגופה. ראשית אומר את המובן מאליו: איש מהצדדים לא ערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שניתן במסגרת הבר"ע הראשונה, והוא הפך חלוט. במצב דברים זה, אין להעלות עתה טענות מן העבר הרחוק, בניסיון לשנות את המציאות המשפטית הקיימת. נקודת המוצא שלפנינו, היא קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי עד למועד מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרת הבר"ע הראשונה, לא השיבו המשיבים על הדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים, וכי מוטל עליהם לתקן את המעוות, ולהשיב לדרישת גילוי המסמכים הספציפיים. מכאן, הדרך מתפצלת לשתי החלטות שונות, שעליהן מבקש יעקב להשיג, במסגרת בקשת הרשות לערער שלפנַי. באחת נדחתה בקשה הנוגעת לאפריקה ישראל, ובשנייה נדחתה בקשה דומה בעניינו של הבנק. הבקשה המופנית כלפי אפריקה ישראל: בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרת הבר"ע הראשונה, הוקצבו ליעקב 7 ימים לפנות למשיבים בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים. בשל פגרת חג הסוכות, הסתיימו אותם 7 ימים ביום 29.9.2021. בו ביום, ללא דיחוי, פנה יעקב למשיבים בדרישה לקבלת מסמכים ספציפיים. אפריקה ישראל השיבה לפנייה זו ביום 10.10.2021. יעקב לא היה שבע-רצון מן התשובה, ופנה לבית משפט השלום בבקשה למתן צו עשה. אפריקה ישראל עתרה למחיקת הבקשה בשל אי-עמידה בדרישות התקנות החדשות, וביום 20.12.2021 נקבע, כי על יעקב להגיש את בקשתו מחדש, מבלי שנקצב מועד לכך. 17 ימי עבודה חלפו-עברו – בתווך הפסקת יצוגו של יעקב בידי בא-כוחו דאז – וביום 12.1.2022 הגיש יעקב את בקשתו מחדש, וזו נדחתה בהחלטה לקונית של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ביקש 'ללמד זכות' על החלטתו הלקונית של בית משפט השלום, וציין כי "מתוך התנהלותו ניתן ללמוד שזנח את הבקשה. תחת להגיש את הבקשה בהקדם האפשרי בחר להגיש בקשות לשחרור מייצוג, בקשות לאורכות להגשת ראיותיו בשל מצבו הרפואי ועוד. הוא לא הגיש כל בקשה לגילוי ספציפי". דא עקא, סבורני, כי בכך בא בית המשפט המחוזי לכלל טעות. משלא נקצב מועד בהחלטת בית המשפט, אין מקום לדחות בקשה על הסף, אך בשל כך שזו הוגשה בחלוף 17 ימי עבודה בלבד, מן המועד שבו ניתנה ההחלטה המורה על הגשתה. קל וחומר, מקום בו עסקינן בבעל דין שהחל מייצג את עצמו. שאר הנימוקים שהובאו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי – אינם תומכים במסקנתו. ניכרת התנהלות מכבידה מצדו של יעקב. אך גם בעל דין שהתנהל שלא כשורה בשלב כלשהו, אינו מתפרק מזכויותיו הדיוניות מכאן ולהבא. משנקבע בפסק דין חלוט של בית המשפט המחוזי, כי יעקב זכאי לגילוי מסמכים ספציפי, ומשנטען כי כזאת לא נעשה – לא היה זה נכון לסלק את הטענות הללו, ללא הכרעה לגוף העניין. בנסיבות אלו, החלטת בית משפט השלום, שנסמכה אך על הנימוק שלפיו "ההליכים המקדמיים תמו זה מכבר, ובכלל זה גם גילוי מסמכים" – אינה יכולה לעמוד. נדרש להכריע בבקשה לגופה – לכאן או לכאן. מכאן, להחלטה השנייה שניתנה, ביחס לבקשה שהגיש יעקב, לגילוי מסמכים ספציפיים מצד הבנק. כזכור, יעקב הציג לבנק את דרישתו לגילוי מסמכים ספציפיים עוד ביום 29.9.2021, במועד שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, במסגרת הבר"ע הראשונה. הבנק הוא שהתמהמה: ביום 19.10.2021 הגיש הבנק בקשת ארכה מוסכמת להגשת תגובתו לדרישה, ובהמשך הוגשו עוד כמה וכמה בקשות ארכה מוסכמות. רק ביום 2.12.2021, הגיש הבנק את תצהיר גילוי המסמכים. או אז, ביום 12.1.2022, הגיש יעקב את הבקשה למתן צו עשה נגד הבנק. אמנם, באותו שלב חלפו למעלה מ-3 חודשים מן המועד שבו הגיש יעקב את דרישתו, אך עיקר הזמן 'נוצל', לארכות מצד הבנק, שלא באשמתו של יעקב. ממילא, גם כאן, לא היה מקום להורות על דחיית הבקשה, בנימוק כי "בשלב דיוני זה איני רואה עוד מקום להידרש לסוגיות של גילוי מסמכים". החלטה זו עלולה להביא למצב אבסורדי, שלפיו בעל דין שאינו מעוניין לגלות מסמכים מסוימים, יפעל 'למרוח' את הזמן, בידיעה כי הדבר עשוי 'לשחק' לטובתו, שכן ככל שההליך יוסיף להתקדם, ימצא עצמו לבסוף פטור מגילוי מסמכים, מחמת השלב הדיוני המתקדם. לכך כמובן אין לתת יד. טרם סיום אציין, כי בית המשפט המחוזי נסמך בהחלטתו גם על שיקולי יעילות. אמנם, יעילות היא מרכיב חשוב בהליכי המשפט ובסדרי הדין, אך היא איננה חזות הכול. אחזור שוב על דברים שאמרתי לאחרונה, לגבי זכות הגילוי והעיון במסמכים: "לזכות זו – חשיבות רבה. כך, בתקנה 60(א) לתקנות החדשות, הדגיש מתקין התקנות כי 'הליכי גילוי ועיון נאותים מהווים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן'. חשיבותם הרבה של הליכי הגילוי והעיון, הביאה אף להטלת סנקציות מיוחדות על בעל דין, שנמצא כי הפר את הוראות התקנות בעניינים אלו (ראו תקנה 60(א) ותקנה 60(ג) לתקנות החדשות). משטוען בעל-דין כי נפגעה זכותו לעיין במסמכים, אין הצדקה ל'ישיבה על הגדר'. אין מנוס מהכרעה פוזיטיבית בטענות הצדדים. אמנם, בית המשפט המחוזי סמך עצמו על שיקולי יעילות, שעוגנו בתקנה 5 לתקנות החדשות, אך בכך לא סגי. כפי שציינתי לאחרונה, 'הרצון לקדם את יעילות הדיון – רצוי ומבורך. ואולם, לא כל האמצעים כשרים. לא ניתן להקריב את זכויותיו המהותיות והדיוניות של אחד מבעלי-הדין על מזבח היעילות'" (רע"א 7276/21 ש.י.ב. תשתיות בע"מ נ' מניב ראשון בע"מ, פסקה 9 (17.11.2021)). אשר על כן, הערעור מתקבל בזאת. התיק יוחזר לבית משפט השלום, על מנת שיתן הכרעה מנומקת, לגופה, בשתי הבקשות שהגיש יעקב, למתן צו עשה לגילוי מסמכים ספציפיים; הן בזו המופנית כלפי אפריקה ישראל, הן בזו המופנית כלפי הבנק. אדגיש כי איני נוקט עמדה לגופו של עניין; טענות הצדדים במישור זה – שמורות להם. במכלול נסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בסיון התשפ"ב (‏1.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22030990_O03.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1