פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 3096/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 25.04.2021 בתלה"מ 8153-11-20 שניתנה על ידי כב' השופטת ל' דהן-חיון בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ל' דהן-חיון) מיום 25.4.2021 בתלה"מ 8153-11-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הצדדים הכירו באתר אינטרנט שמיועד לאנשים המבקשים להביא ילד לעולם ללא קשר זוגי והביאו לעולם בת משותפת (להלן: הקטינה). יחסיהם של הצדדים עלו על שרטון, ומאז התנהלו בעניינם מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, בפני המותב שפסילתו נתבקשה בהליך דנן. לעת הזו ישנם שלושה הליכים פתוחים בין הצדדים: תביעה שהגיש המשיב בעניין המשמורת על הקטינה וזמני השהות עמה (תלה"מ 8153-11-20; להלן: הליך המשמורת), וכן תביעת שינוי שם ותביעת מזונות שהגישה המערערת (ש"ש 5197-12-20 ו-תלה"מ 5216-12-20; להלן, בהתאמה: הליך שינוי השם והליך המזונות). לצד זאת, בין הצדדים התנהלה בעבר תביעה שהגיש המשיב ליישוב סכסוך (י"ס 44145-05-20; להלן: הליך יישוב הסכסוך), שבה ניתן פסק דין ביום 20.10.2020; וכן בקשה שהגישה המערערת למתן צו הגנה נגד המשיב, שבה ניתן פסק דין ביום 8.11.2020 בתום דיון שהתקיים במעמד הצדדים (ה"ט 57449-10-20; להלן: הליך צו ההגנה). ביום 8.4.2021 הגישה המערערת, במסגרת הליך המשמורת, בקשה לפסילת המותב מלהמשיך ולדון בהליך בטענה כי הוא "גיבש עמדה ברורה לטובת המשיב", אשר עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים. המערערת הדגישה כי העלתה טענתה זו עוד במהלך הדיון שהתקיים ביום 8.11.2020 בהליך צו ההגנה – שבמהלכו ציין בא-כוחה כי "לפי הלך הרוחות באולם נראה כאילו גבירתי החליטה לכיוון מסוים [...]" (עמ' 5 שורה 29 לפרוטוקול) – וכי במהלך דיון זה בית המשפט קמא הטיח בה "האשמות קשות" בדבר התנהלותה, אף שהיא פעלה בהתאם להחלטות קודמות של בית המשפט. המערערת הוסיפה וטענה כי ההטיה לטובת המשיב באה לידי ביטוי בכל ההליכים בעניינם של הצדדים. כך, בין היתר, נטען כי המותב נמנע מלהכריע במספר בקשות שהגישה המערערת; התעלם מהפרתו המתמשכת של המשיב את זמני השהות עם הקטינה, ואף התיר לבן זוגו של המשיב להיות נוכח במפגשים עם הקטינה אף שאין לבן הזוג כל מעמד בחייה; נקט "בהעדפה בקבלת בקשות" שהגיש המשיב מבלי לאפשר למערערת להגיב להן; טיפל בבקשותיו של המשיב במהירות רבה יותר מאשר בבקשותיה שלה; ונתן בעניינה החלטות "שרירותיות ומחמירות". המערערת הוסיפה וציינה כי באחד ההליכים הוגש בשלב מסוים תסקיר מטעם עובד סוציאלי שהכיל פרטים אישיים וחסויים לגביה, וכי בית המשפט קמא הורה על חיסיון התסקיר רק בעקבות בקשה שהגישה. לטענת המערערת יש בכך משום טעם לפגם, והיה על בית המשפט קמא "להעביר את הטיפול מידי העו"ס" נוכח "ניגוד העניינים בשל חשיפת מידע חסוי". עוד הלינה המערערת על כך שבית המשפט קמא חייב את הצדדים לקיים ביניהם קשר ישיר חרף "רמת ועוצמת הקונפליקט" שהתגלע ביניהם. המשיב, מצדו, התנגד לפסילת המותב. המערערת הגישה תשובה לתגובתו ובה עמדה על טענותיה, והוסיפה כי מרבית החלטותיו של בית המשפט קמא אינן מנומקות כנדרש ואף סותרות זו את זו – עובדה שלשיטתה מצדיקה אף היא את פסילת המותב. ביום 25.4.2021 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לפסילתו. באשר לטענות בנוגע לדיון מיום 8.11.2020, הדגיש בית המשפט קמא את התנאי הקבוע בתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 לפיו יש להגיש בקשת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". עוד נקבע כי אין מקום להידרש לטענותיה של המערערת בנוגע להחלטות שיפוטיות שניתנו, שכן מקומן של טענות אלה הוא בהליכי ערעור ולא בהליכי פסלות. באשר לטענה בדבר ההבדל בין הטיפול בבקשותיה של המערערת ובין הטיפול באלו של המשיב, הבהיר בית המשפט קמא כי בקשות שמוגשות נדונות לפי "סדרי העבודה הכוללים" ובהתחשב בדחיפותן, ועל כן ייתכן שבקשות מסוימות תידונה לפני בקשות אחרות – אך אין בכך כדי ללמד על נכונות טענותיה של המערערת. בית המשפט הוסיף והדגיש את עצימותו הגבוהה של הקונפליקט שבין הצדדים, אך קבע כי חששה של המערערת ורצונה להבטיח את טובת הקטינה אינו מעיד על חשש ממשי למשוא פנים. עוד הבהיר בית המשפט קמא כי הליך המשמורת מצוי בראשיתו וכי טענות הצדדים "ימשיכו ויתבררו" במהלכו. לבסוף ציין בית המשפט קמא, באשר להתבטאויות שלטענת המערערת מעידות על משוא פנים מצדו, כי טענתה זו אינה מדויקת ומכל מקום, אין בהבעת עמדה לגבי סיכויי התביעה או במתן החלטת ביניים לטובת צד מסוים כדי להקים כשלעצמה עילת פסלות. מכאן הערעור דנן, שבו מבקשת המערערת להורות על פסילת המותב מהליך המשמורת, מהליך שינוי השם ומהליך המזונות. המערערת שבה על הטענות שהעלתה בבקשת הפסלות וטוענת כי בית המשפט קמא דחה את בקשתה "ללא כל נימוק קונקרטי" אלא רק תוך "התייחסות שטחית, עמומה וכללית". עוד עומדת המערערת על הטענה כי לא היה מקום לאפשר לבן זוגו של המשיב להיות נוכח במפגשים עם הקטינה – ולשיטתה ההחלטות שקיבל המותב בהקשר זה נוגדות את טובת הקטינה; ניתנו ללא בסיס שבדין וללא סמכות; וקשורות "לשיקולים אישיים של המשיב ומשפחתו". עוד לטענת המערערת, היחשפותו של בית המשפט קמא למידע החסוי שנכלל בתסקיר מטעם העובד הסוציאלי מקימה כשלעצמה עילת פסלות – שכן לאחר חשיפת המידע מצא בית המשפט קמא מקום להורות למערערת לעבור בדיקת מסוגלות הורית, בעוד שלפני כן סבר כי אין לכך מקום. המערערת מוסיפה ומעלה השגות על החלטות שונות שניתנו בעניינם של הצדדים ואשר תוכנן מעיד, לשיטתה, על משוא פנים לטובת המשיב. לצד זאת נטען כי התבטאויותיו של בית המשפט קמא כלפי המערערת בהחלטותיו ובמהלך הדיונים השונים שהתקיימו בהליכים – "אשר חלק[ן] מקבל ביטוי בפרוטוקול חלק[ן] למצער לא" – מעידות אף הן כי בית המשפט קמא גיבש עמדתו נגדה. דין הערעור להידחות. תחילה יש לציין כי טענותיה של המערערת בנוגע להתרחשויות בדיון מיום 8.11.2020 נגועות בשיהוי משמעותי המצדיק את דחייתן מטעם זה בלבד, שכן בקשת הפסלות הוגשה בחלוף חמישה חודשים ממועד הדיון ומבלי שהמערערת הצביעה על נימוק כלשהו לעיכוב (ראו והשוו: ע"א 2474/20 אשר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (3.6.2020)). עוד יצוין כי הטענה לקיומה של עילת פסלות עקב היחשפותו של המותב לחומר חסוי לא הועלתה בבקשת הפסלות, ומשכך אין מקום להידרש לה לראשונה במסגרת הערעור דנן. מכל מקום, טענה זו של המערערת הועלתה בעלמא, מבלי שציינה מהם אותם פרטים חסויים שאליהם נחשף המותב ומדוע לשיטתה הם עולים כדי "מסה קריטית" של ראיות בלתי-קבילות המצדיקה את פסילתו (השוו: ע"א 5406/20 מ.י שחם נדל"ן בע"מ נ' ברשן, פסקה 21 (26.11.2020)). בדומה, גם טענתה של המערערת בנוגע להתבטאויות של המותב שלא תועדו בפרוטוקול – לא הועלתה בבקשת הפסלות והובאה בערעור בחצי פה, מבלי שפורטו ההתבטאויות הנטענות ומבלי שהובהר אם המערערת הגישה בקשה לתיקון הפרוטוקול. על כן, אין מקום להידרש לטענה זו. אשר לטענותיה הנוספות של המערערת: כידוע, המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, לא מצאתי כי נסיבות מעין אלו מתקיימות בענייננו. כפי שנפסק בעבר, החלטות דיוניות אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, והמקום הראוי להעלאת השגות על החלטות שניתנו או על האופן שבו מנהל המותב את ההליך, הוא בהליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות (ראו, למשל: ע"א 3434/20 בן הרוש נ' שאקי, פסקה 6 (25.6.2020)). אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ז' בסיון התשפ"א (‏18.5.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21030960_V01.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1