ד"ר עו"ד רפי נץ-צנגוט נ' ממשלת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3089/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: עו"ד ד"ר רפי נץ-צנגוט נ ג ד המשיבים: 1. ממשלת ישראל 2. ראש הממשלה, בנימין נתניהו 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. נציב שירות המדינה 5. מנהל רשות החברות הממשלתיות 6. הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות 7. מ"מ מפכ"ל המשטרה, ניצב מוטי כהן 8. נשיאת לשכת רואי החשבון בישראל רו"ח איריס שטרק עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 7-1: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 8: עו"ד ירון קוסטליץ פסק -דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי נורה למשיבים 7-1 (להלן המדינה) לבוא ליתן טעם מדוע לא תופסק כהונת המשיבה 8 (להלןהמשיבה) בגופים ציבוריים שבהם היא מכהנת. כמו כן מבקש העותר כי נורה ליועץ המשפטי לממשלה ולממלא מקום המפכ"ל לבוא ליתן טעם מדוע לא תערך בדיקה ובסיומה יוגש כתב אישום נגד המשיבה. לצד העתירה הגיש העותר גם בקשה למתן צו ביניים שיורה למדינה להימנע משיבוץ המשיבה "בכל ועדה/גוף ציבורי" בנציבות שירות המדינה או בחברות ממשלתיות וכן להפסיק פעילותה בגופים שבהם היא מכהנת עד להכרעה בעתירה. עוד הגיש העותר בקשה למתן "צו לקבלת מידע" שבגדרו נורה למדינה לאסוף מידע שנוגע לטענותיו של העותר ולהעביר מידע זה לידיו. 2 2. כעולה מן העתירה, המשיבה מ כהנת במספר גופים ציבוריים (להלן: הגופים הציבוריים) ובהם: נציגת ציבור בוועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה (להלן: ועדת המינויים); נציגת ציבור בוועדת שירות המדינה (להלן: ועדת שירות המדינה); נציגת ציבור במספר ועדות נוספות בנציבות שירות המדינה; כן כנטען נכללת המשיבה ברשימת נציגי הציבור בנציבות שירות המדינה; והיא מצויה ברשימת מומלצי רשות החברות הממשלתיות לשרים לתפקיד דירקטור בחברות ממשלתיות (להלן: נבחרת הדירקטורים). כנטען בעתירה, בעניינה של ה משיבה התבררו לאורך השנים פרטים "בעייתיים" שנוגעים, בעיקר, לאופן שבו מילאה שאלונים להגשת מועמדות לתפקידים ציבוריים שונים. כך, כנטען, נמנעה המשיבה מלהצהיר על קיומו של דו"ח מבקר מדינה משנת 2010 שנגע לנמל אשדוד לרבות בשנים שבהם כיהנה המשיבה כיו"ר הדירקטוריוןמבקר המדינה דוח שנתי 60א443 -427 (2010) (להלןדו"ח המבקר)); על זיקתה הפוליטית של אחותה; ועל קשר עסקי שלה לחברה בה הייתה מועמדת לתפקיד דירקטורית. עוד טוען העותר כי התנהלות המשיבה בשנותיה כיו"ר דירקטוריון נמל אשדוד, ובכלל זאת פרסום דו"ח המבקר שנגע גם להתנהל ותה, מעידים לשיטתו כי היא לא יכולה לכהן בגופים הציבוריים. כמו כן נטען כי פרק הזמן שבו מכהנת המשיבה בוועדת שירות המדינה, חורג מהוראות הדין. לבסוף, טוען העותר כי המשיבה מצויה בניגוד עניינים עקב פעילותו העסקית של משרד רואי החשבון שבו היא שותפה וכן עקב כהונתה כנשיאת לשכת רואי החשבון בישראל. נוכח כל האמור, מתבקשים הסעדים שבכותרת. יוער כי ברקע לדברים, עתירה קודמת שהוגשה בעניינה של המשיבה – בג"ץ 4184/18 התנועה לטוהר המידות נ' ממשלת ישראל (להלן: העתירה הקודמת; העותר ייצג את התנועה לטוהר המידות במסגרת העתירה הקודמת). העתירה הקודמת הופנתה, בין היתר, נגד מינויה של המשיבה כנציגת ציבור בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה. בעתירה הקודמת הוצא צו על תנאי ולאחריו, הודיעה המדינה כי המשיבה התפטרה מהוועדה המייעצת וזאת, כעולה מכתב התשובה שהוגש שם, בעקבות מינויה לתפקיד נשיאת לשכת רואי החשבון בישראל. בהמשך לכך, ביום 14.10.2018 ניתן פסק הדין שמחק את העתירה הקודמת מאחר שהיא מיצתה את עצמה. 3. בתגובתה לעתירה שלפנינו, ציינה המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי שבהגשתה. טענות העותר, כך נטען, זהות לטענות שהועלו בגדרי העתירה הקודמת וכבר אז היה מצוי בידיו המידע שניצב בבסיס העתירה הנוכחית. לגופם של דברים, מבהירה המדינה כי חלק ניכר מהעתירה הת ייתר. זאת מאחר שלאחר כינון הממשלה הנוכחית בחודש מאי 2020 החל הליך למינוי חברים חדשים בוועדות שבהן חברה המשיבה. זאת ועוד, בחודש יולי 2020, לאחר שמזכיר הממשלה פנה למשיבה 3 והודיע לה על כוונה לבצוע "ריענון שורות" בוועדות (להלן הודעת מזכיר הממשלה), היא פנתה לנציב שירות המדינה בבקשה שלא להמשיך לזמנה לדיונים. אשר להכללתה של המשיבה בנבחרת הדירקטורים טוענת המדינה כי דין העתירה להידחות משלא נפל כל פגם בהחלטת רשות החברות הממשלתיות. כנטען, עיקר בחינתה של סוגיית טוהר המידות וניגודי העניינים של מועמד נעשית לאחר בקשה של ש ר למנות מועמד לדירקטוריון ספציפי (זאת, לצד סמכות רשות החברות הממשלתיות, בהתאם לנהליה לא לכלול בנבחרת הדירקטורים מועמדים אשר מתעוררים בעניינם ספקות ביחס ליושר ואמינות). במסגרת בדיקה זו נבחן עניינו של המועמד גם על ידי הוועדה לבדיקת מינויים (אשר פועלת מכוח סע יף 18ב לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה -1975; להלן הוועדה לבדיקת מינויים). בכל הנוגע לעניינה של המשיבה, הרי שבשנת 2016 החליטה רשות החברות הממשלתיות לאחר היוועצות עם הוועדה לבדיקת מינויים שניתן לכלול את המשיבה בנבחרת, גם לאחר שנתנה דעתה לחלק מהסוגיות שעליהן הצביע העותר. מאז, נמנית המשיבה על נבחרת הדירקטורים, ואולם עד עתה לא התבקשה בחינת מינויה לתפקיד דירקטורית והיא לא מכהנת באף דירקטוריון של חברה ממשלתית. אשר לסעד החקירה הפלילית, מבהירה המדינה כי המשטרה נדרשה ובחנה את עניין המשיבה (אגב גיבוש עמדת המדינה לעתירה) ונקבע כי העתירה לא מעמידה תשתית משפטית המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית. זאת, גם בשים לב לשיקול הדעת הנתון למערכת אכיפת החוק והיקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעת זה. לבסוף, בכל הנוגע לבקשה למתן צו איסוף מידע, עמדת המדינה היא שדין הבקשה להידחות בהעדר עילה וצוין כי פתוחה לפני העותר האפשרות לפנות בהקשר זה בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 . 4. בתגובתה, מבהירה המשיבה שמרבית הסעדים המבוקשים בעתירה התייתרו בכל הנוגע לחברותה בנבחרת הדירקטורים, הרי שהעתירה לוקה בשיהוי, אך גם לגופה אין כל עילה להתערבות בהחלטת רשות החב רות הממשלתיות בעניינה. בכל הנוגע לטענות העותר לפגמים בהתנהלותה של המשיבה – במילוי השאלונים ובעניינים אחרים – אין מקום לייחס לטענות אלו חשיבות, בין היתר בשים לב לחלוף השנים ולעמדת הוועדה לבדיקת מינויים שנדרשה לעניינה. לחלוף השנים משמעות גם מכיוון שאין מקום שאירועים מן העבר ימשיכו "לרדוף" את המשיבה ולחסום אותה מהשתלבות בתפקידים ציבוריים. בכל הנוגע לסעד שעניינו בפתיחת חקירה פלילית, המשיבה מצטרפת לתגובת המדינה. 5. בתשובה שהגיש בהתאם לרשות שניתנה, טען העותר כי מהתגובות שהוגשו לא ברור אם אכן הופסקה כהונת המשיבה בכלל הגופים הציבוריים שנמנו בעתירה (למעט בנבחרת הדירקטורים). כן השיב העותר לטענות המדינה והמשיבה ובכלל זאת ציין כי 4 לשיטתו, העתירה לא הוגשה בשיהוי. בכל הנוגע לעמדת המדינה בבקשתו למתן צו לקבלת מסמכים, טוען העותר שאין מקום להפנותו להגשת בקשה לחופש מידע, וזאת מאחר שלשיטתו בקשתו תדחה ולמצער תיענה אחרי זמן רב. בתגובה משלימה שהוגשה מטעם המדינה צוין כי לאחר שנערכה בדיקה נוספת ובכלל זאת גם עם באי כוח המשיבה – המשיבה אינה לוקחת עוד חלק בוועדת המינויים, בוועדת שירות המדינה, בוועדות המשנה ו"אינה מכהנת כנציגת ציבור באף ועדה רלוונטית אחרת מטעם מי מהמשיבים" (סעיף 3 לתגובה המשלימה). כן עדכנה המדינה בהתקדמות הליך מינוי נציגי ציבור חדשים לוועדת המינויים. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. זאת, בראש ובראשונה מכיוון שמרבית הסעדים שהתבקשו בעתירה התייתרו. כעולה גם מהתגובה המשלימה מטעם המדינה, הרי שבהתאם למבוקש בעתירה, המשיבה חדלה מלכהן במרבית הגופים הציבוריים שאותם מנה העותר. בכל הנוגע לחברות המשיבה בנבחרת הדירקטורים, מבלי להקל ראש בטענות העותר בהקשר זה, איני סבור כי יש מקום להתערבות בהחלטת רשות החברות הממשלתיות. ראשית, צירופה של המשיבה לנבחרת הדירקטורים נעשה בשנת 2016. העותר ידע את כל הפרטים הרלוונטיים לעניין לכל המאוחר בעת הגשת תגובת המדינה בעתירה הקודמת, בחודש יוני 2018 (ראו סעיף 54 לתגובה שם). נדמה שלא הייתה מניעה אפוא שהעותר יעלה טענותיו בהקשר זה בעבר – בין אם במסגרת העתירה המתוקנת שהגיש בחודש אוגוסט 2018 (במסגרת העתירה הקודמת) ובין בעתירה חדשה. עם זאת, העתירה הנוכחית הוגשה רק בחודש מאי 2020, ולכך יש לייחס משקל (ואעיר שלא נעלם מעיני האמור בסעיף29 לעתירה בדבר נסיבותיו האישיות של העותר; ראו והשוו: בג"ץ 7364/18 פלוני נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה, פסקה 6 (22.1.2019); בג"ץ6081/14 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בבאקה אל-גרביה, פסקה 3 (22.2.2015)). שנית, וכפי שמציינת המדינה – המשיבה לא נבחרה כמועמדת לשמש בדירקטוריון כלשהו ואם תועלה מ ועמדותה, עניינה – ובכל זאת טענות שנוגעות לטוהר המידות – ייבדק על ידי הוועדה לבדיקת מינויים. מובן שבמקרה כזה יהא רשאי העותר להעלות טענותיו במסגרת המתאימה. בנסיבות אלו, שבהן הטענה מועלית 4 שנים לאחר החלטת רשות החברות הממשלתיות לכלול את המשיבה בנבחרת (ולפחות כשנתיים לאחר שנודעו לעותר כלל הפרטים הרלוונטיים), ובהינתן האפשרות לבחינה עתידית ככל שהדבר יידרש על רקע מועמדות למינוי קונקרטי, לא מצאתי כי יש מקום ליתן עתה סעד בעניין. 5 7. אשר לסעד שעניינו פתיחה בהליכי חקירה פלילית בכל הנוגע להתנהלות המשיבה, איני סבור כי העותר עמד בנטל הנדרש כדי להקים עילה להתערבות בשיקול הדעת המוקנה בהקשר זה לרשויות התביעה (ראו, למשל, מהעת האחרונה בג"ץ 1814/20 עד כאן– צעירים למען ישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (12.10.2020); כן ראו בג"ץ 8814/18 אמסלם שלו נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז תל אביב , פסקה 8 (27.1.2019)). כפי שציינה המדינה, המשטרה נדרשה ובחנה את הטענות המועלות בעתירה לאחר הגשתה, ומצאה שהיא לא מעמידה תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה פתיחה בחקירה פלילית. זאת, בין היתר, גם בשל חלוף הזמן מהאירועים שתוארו בה. כן אעיר שנד מה שממילא העותר לא כיוון מרבית חיציו בעתירה לסעד זה. נוכח האמור, איני סבור שהמקרה דנן בא בקהלי המקרים שבהם יתערב בית משפט זה בשיקול דעת רשויות התביעה. לבסוף, בכל הנוגע לסעד שעניינו "צו לקבלת מידע", נראה כי בהקשר זה עומד לעותר סעד חלופי (בג"ץ 3913/19 העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות ולסביבה נ' רשות הטבע והגנים, פסקה 5 (21.11.2019.)) העתירה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בשים לב לכך שלמרבית פניותיו המוקדמות של העותר למשיבי המדינה לא התקבלה תשובה, ולכך שעיקר ההתפתחויות שהובילו להפסקת כהונת המשיבה אירעו לאחר הגשת העתירה, המדינה תישא בהוצאות העותר בסך 2,500 ש"ח ניתן היום, ח' בחשון התשפ"א (26.10.2020.) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 20030890_M07.docx עכב מרכז מידע, טל' 3333270-077 ,3852* ; אתר אינטרנטlhttp://supreme.court.gov.i