ראיינא עישה נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3087/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. ראיינא עישה 2. אשקיראת חאלד 3. משאהרה חנאן 4. ג'מילה עיסאווי 5. אשקיראת צלאח 6. עביר אבו גוש 7. מג'ד סורחי 8. אבו מחמיד אנאף 9. שקיראת אנעם 10. אבו שונאר מרים 11. עלי עוויסאת נגד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) בשם העותרים: עו"ד צין בארי מיכאל בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין פסק-דין עתירת העותרים היתה כי משרד הפנים ייענה לבקשותיהם לאיחוד משפחות, לאמור, כי יעניק לבני-זוגם מעמד של תושבי-קבע בישראל. ביני-לביני נענה משרד הפנים לכל הבקשות כולן על-פי המדיניות שהוא מחזיק בה והקרוייה "מדיניות השלבים". מדיניות זו הינה מדיניות מדורגת, ובני-הזוג זוכים למעמד של תושבות קבע לאחר מספר שנים, ובלבד שאין מניעה בטחונית או שהמועמד לתושבות לא הסתבך בפלילים. מדיניות זו אושרה על-ידי בית-המשפט כמה-וכמה פעמים (ראו, למשל: בג"ץ 2950/96 - הנא מוסא ו37- אחרים נ' שר הפנים) ואנו לא מצאנו הצדק שלא לקבלה. בא-כוח העותרים דעתו לא נתקררה מהסדר זה, ובקשתו היא כי עתירות מרשיו תהיינה תלויות ועומדות עד שיזכו בתושבות קבע. פירוש הדברים הוא, כמסתבר, שהעתירה תהיה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט כחמש שנים. בקשה זו אין להיעתר לה. לעת הזו קיבלו העותרים את שקיבלו - אין הם טוענים כי זכאים הם לקבל לאלתר זכות לישיבת קבע - ואם ינהגו בהם בעתיד שלא-כהלכה ידענו כולנו כי דלתות בית-המשפט פתוחות לפניהם לרווחה. אנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, כ"ט באייר תשנ"ח (25.5.98) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97030870.G03