פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3087/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין האזורי רחובות 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אורן בן פסק-דין השופט י' עמית: העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטותיהם של בית הדין הרבני האזורי ברחובות ובית הדין הרבני הגדול, מהימים 21.3.2021 ו-28.4.2021, בהתאמה, בעניין חיוב העותר במזונות זמניים. העותר מבקש, בין היתר, כי בית משפט זה יבטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול וכי יורה על קיום דיון הוכחות בתביעת המזונות. 1. הורתה של עתירה זו בהחלטה שניתנה ביום 19.11.2012 על ידי בית הדין הרבני האזורי ברחובות (להלן: בית הדין האזורי), בה חייב בית הדין את העותר בתשלום מזונות זמניים בסך 2,500 ₪ לחודש למשיבה 3, עד למתן החלטה אחרת, אך קבע כי ככל שיוכח בעתיד שהאחרונה לא הייתה זכאית למזונות, לנוכח הכנסותיה, יהיה עליה להשיב לעותר את שישלם לה. 2. חלפו כ-8 שנים, ועניין המזונות הזמניים שב לפתחו של בית הדין האזורי, לאחר שהעותר צבר חוב על סך 350,800 ₪ לנוכח אי תשלום המזונות. בהחלטתו מיום 21.3.2021 קבע בית הדין האזורי כי ההחלטה מיום 19.11.2012 תקפה ועומדת, משלא נתקבלה החלטה אחרת בעניין המזונות הזמניים. 3. עובר לכך, נתקבלו החלטות נוספות בעניינם של הצדדים. כך, בהחלטת בית הדין האזורי מיום 1.4.2019, נקבע כי העותר ישלם למשיבה 3 סך של 794,812 ₪ "לכתובה ולפיצוי" (להלן: החיוב הכספי). לאחר מכן, בהחלטת בית הדין האזורי מיום 16.5.2019 נקבע כי דינו של החיוב הכספי כדין מזונות. על כך הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, שקבע כי אין להגדיר את החוב כ"חוב מזונות" באופן גורף, אלא נדרש כי בית הדין האזורי יבחן איזה חלק מהסכום ניתן להגדרה כחוב מזונות, ואיזה כפיצוי גירושין. לנוכח האמור שב העניין לפתחו של בית הדין האזורי, אשר קבע בהחלטתו מיום 21.3.2021 כי יש לראות בסך של 300,000 ₪ מהחיוב הכספי, שאף הוא לא שולם על ידי העותר, כחוב מזונות (בהתאם לחישוב של 3,000 ₪ בחודש כפול 100 חודשים מיום מתן ההחלטה). לצד זאת, בית הדין האזורי קבע כי משלא מונחת לפניו התמונה המלאה, אין מדובר בהחלטה סופית, וניתנת ארכה לתגובת הצדדים עד ליום 1.5.2021. 4. בהחלטתו מיום 28.4.2021 דחה בית הדין הרבני הגדול את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על החלטה זו. בין היתר, נדחתה טענת העותר לפיה יש לקיים דיון הוכחות בשיעור המזונות שנקבע בהחלטה מיום 19.11.2012, שכן עלתה באיחור ניכר ו"לא יעלה על הדעת" כי בית הדין יקיים דיון בנושא, זמן כה רב לאחר מתן ההחלטה. לעניין חוב המזונות הנוסף, על סך 300,000 ₪, בית הדין קבע כי אף על פי שלא מדובר בחיוב חדש, אלא בהגדרת סכומים שהעותר היה חייב ממילא כדמי מזונות, ייתכן שלעותר תהיה זכות ערעור על כך, משמדובר בהחלטה חדשה. ואולם, נקבע כי על העותר לחכות למתן החלטה סופית בעניין על ידי בית הדין האזורי. 5. מכאן העתירה שלפנינו. טענת העותר היא כי נפלה טעות בהחלטותיהם של בתי הדין מהימים 21.3.2021 ו-28.4.2021, שבהן נקבע, בין היתר, כי ההחלטה מיום 19.11.2012 "חלוטה". לשיטתו של העותר, לא ייתכן כי יהיה מדובר בהחלטה תקפה ומחייבת, משלא נוהל דיון הוכחות בעניין גובה המזונות; ומשמדובר במזונות זמניים, שנקבע כי יוחזרו לעותר ככל שיימצא שהמשיבה 3 לא הייתה זכאית להם מלכתחילה. בהקשר זה ייאמר כי בעתירתו ציין העותר שהגיש בקשה לביזיון בית משפט נגד המשיבה 3, בטענה שלא שיתפה פעולה עם מומחים שמינה בית הדין האזורי לשם בדיקת הכנסותיה. לשיטתו, בדיקה כאמור הייתה מגלה כי למשיבה 3 הכנסות נוספות, ולכן אינה זכאית למזונות הזמניים שנפסקו בהחלטה מיום 19.11.2012. דיון בנושא עתיד להתקיים בבית הדין האזורי ביום 14.6.2021. 6. דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות. כפי שהובהר פעם אחר פעם בפסיקה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, ולא יתערב בהחלטותיהם אלא בנסיבות חריגות, במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כשנדרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים, בג"ץ 1388/21 צימרמן נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו, בפסקה 17 (18.3.2021); בג"ץ 4940/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, בפסקה 19 והאסמכתאות שם (29.4.2021)). 7. המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ועניינו בנסיבותיו הפרטניות של העותר. למעלה מן הצורך, נציין כי מהחלטת בית הדין האזורי מיום 21.3.2021, עולה כי העותר טען, בהזדמנויות שונות, נגד ההחלטה מיום 19.11.2012, אך בית הדין האזורי, בהרכבו הקודם, נמנע משינוי ההחלטה. ובכלל, טענתו/בקשתו של העותר לקיים דיון הוכחות בנושא גובה המזונות הועלתה בשיהוי ניכר. לעניין הטענה שהמשיבה 3 אינה זכאית למזונות הזמניים לנוכח הכנסותיה, הרי שלא נחסמה דרכו של העותר להוכחת הטענה, וכאמור, זו עתידה להתברר בדיון הקבוע בבית הדין האזורי בחודש יוני, וממילא אין מקום לבררה בבית משפט זה. 8. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' בסיון התשפ"א (‏20.5.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21030870_E01.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1