מדלול דאהר נ. כונס הנכסים הרשמי

8 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3086/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער: מדלול דאהר נ ג ד המשיבים: 1. כונס הנכסים הרשמי 2. עו"ד דינה גן-עדן סרבי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 5.3.2024 בפש"ר 46131-06-13 בשם המערער: עו"ד רביע סלימאן פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 5.3.2024 בפש"ר 46131-06-13, שבו הורה על ביטול הליך פשיטת הרגל של המערער עקב חוסר שיתוף פעולה מצדו. הרקע להליך הליך פשיטת הרגל מתנהל זה למעלה מעשור, כאשר ביום 5.8.2013 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשתו. המערער שירת באותה עת כאיש קבע בצה"ל, וטען כי קשייו הכלכליים נוצרו על רקע קריסת עסק לממכר מזון שנוהל על ידי אשתו. ביום 19.8.2013 מונה למערער מנהל מיוחד ובמסגרת ההליך אושרו 16 תביעות חוב בסך כולל של 792,601 ש"ח. בשנים הראשונות לאחר מתן צו הכינוס עמד המערער בתשלומים החודשיים שהושתו עליו והגיש דוחות חודשיים כנדרש. עם זאת, כבר בתחילת הדרך התעוררו ספקות באשר למידת התאמתו להליך. זאת בין היתר בשל שאלות שהתעוררו בנוגע לניהול העסק המשפחתי שעבר בינתיים לידי בנו; וכן בשל ההוצאות האישיות שעליהן דיווח אשר לא תאמו את מצבו המשפחתי, ולא הלמו את אורח החיים המצופה מחייב בהליך פשיטת רגל. הספקות התעוררו ביתר שאת כאשר התברר כי חצי שנה לאחר מתן צו הכינוס הסתלק המערער מזכויותיו בעזבון אביו, שהיה בעל נכסי מקרקעין. המערער טען אמנם כי אביו מכר את כל זכויותיו עוד במהלך חייו, והוויתור עליהן היה פורמלי בלבד, אך טענה זו לא אומתה ועמדה ברקע ההליך כולו. ביום 17.3.2016 הוחלף המנהל המיוחד לנכסי המערער, ומשיבה 2 מונתה תחתיו. תחילה התרשמה משיבה 2 כי המערער אינו משתף פעולה בהליך, אך לאחר זמן קצר דיווחה על שינוי בגישתו ו"ניצנים של רוח אחרת", כלשונה. בהתאם לכך, ביום 14.7.2016 הוכרז המערער כפושט רגל ומשיבה 2 מונתה כנאמנת לנכסיו (להלן: הנאמנת). יצוין כי הנושים התנגדו להכרזה, אך לאחר שהובהר כי המערער התחייב לפני הנאמנת לתכנית פירעון ראויה, במסגרתה יעביר לקופת הכינוס את כספי הפיצויים שיקבל בעת פרישתו מצה"ל בסך של מאות אלפי שקלים (להלן: כספי הפרישה) – הם הסכימו לה. ברם, חרף הבטחותיו, המערער לא שינה את דרכיו. בשנת 2017 דיווחה הנאמנת כי הוא אינו עומד בתשלום החודשי שסוכם עימו, צבר פיגורים ולא מגיש דוחות חודשיים. במספר החלטות מאותה שנה הורה בית המשפט למערער להסיר את מחדליו, שאחרת יבוטל ההליך ללא התראה נוספת. פעם אחר פעם קיבל המערער "הזדמנות אחרונה", כשבית המשפט גילה כלפיו אורך רוח, הסכים להפחתת התשלום החודשי ולפריסת הפיגורים, ואף נמנע מלחייב את המערער בהוצאות חרף קיום דיונים מיותרים, גרירת רגליים וחוסר שיתוף פעולה בהליך. במקביל לכך בית המשפט אף נעתר לבקשת המערער לשחרר עשרות אלפי שקלים שנצברו בקופת הכינוס, לטובת מימון טיפול לו נזקקה אשתו. בעקבות הימנעות המערער מהפקדת התשלום החודשי במשך 10 חודשים רצופים, ביום 17.10.2018 נעתר בית המשפט לבקשת הנאמנת וחתם על צו המורה לצה"ל לנכות את התשלום החודשי משכרו של המערער ולהעבירו ישירות לקופת הכינוס. עוד הורה בית המשפט כי עם פרישת המערער משירות קבע, על צה"ל להעביר לקופת הכינוס את כל כספי הפרישה. זמן קצר לאחר מכן התברר כי המערער פרש מצה"ל כבר בחודש ינואר 2018, אך לא עדכן על כך את בית המשפט או את הנאמנת, ואף התייצב לדיון כשהוא לבוש במדי צה"ל שעה שכבר היה בחופשת פרישה. המערער טען כי לא קיבל עם פרישתו כספי פיצויים או מענקים כלשהם, ואילו צה"ל הודיע לבית המשפט כי מענק פרישה בסך של 221,980 ש"ח הועבר לחשבונו כבר בשלהי שנת 2017. עוד צוין בהודעת צה"ל כי בהתאם לסעיף 62 לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985, כלל לא ניתן היה להעביר את כספי הפרישה לקופת הכינוס. בעקבות השתלשלות העניינים המתוארת, מחדלי המערער, אי-עמידתו בתשלומים והימנעותו מהצגת אסמכתאות לטענותיו, בית המשפט התרשם כי הוא מסכל את ההליך במכוון. מכאן ואילך הוצאו נגד המערער מספר פקודות מאסר, שעוכבו פעם אחר פעם לפנים משורת הדין על מנת לאפשר לו להסיר את מחדליו. במהלך תקופה זו הודה המערער כי אכן קיבל את כספי הפרישה, אך טען כי נאלץ להעביר אותם לגורמים בשוק האפור עקב איומים על חייו. עוד נטען כי גם ההסתלקות מצוואת אביו נעשתה בשל איומים על חייו. יצוין כי בתקופה זו הוטלו עיקולים על חשבונות בנק שהתנהלו על שם ילדיו של המערער, בשל חשד כי הם משמשים אותו לניהול ענייניו. חרף כל המחדלים בדיון שהתקיים ביום 31.1.2022 הסכימו הצדדים על תכנית פירעון (להלן: תכנית הפירעון), במסגרתה המערער ישלם סך העולה כדי 80% ממצבת הנשייה המאושרת. הוסכם כי תחילה יוטל על המערער צו תשלומים חודשי בסך של 3,600 ש"ח, ומחודש מרץ 2024 יוגדל התשלום החודשי לסך של 4,600 ש"ח. המערער, שהשתתף בדיון באופן פעיל והיה מיוצג בו על ידי אותו בא-כוח שמייצגו בהליך זה, הסכים כי צו התשלומים ינוכה ישירות מגמלת הפנסיה המשולמת לו מצה"ל. עוד התחייב המערער לשתף פעולה עם הנאמנת בניסיונה לממש את זכויותיו בעזבון אביו. בהחלטתו בתום הדיון אישר בית המשפט את תכנית הפירעון, נתן לה תוקף של צו הפטר מותנה, והורה על ביטול כלל העיקולים שהוטלו בתיק מחודש נובמבר 2021 ואילך. בחלוף ארבעה חודשים, ביום 2.6.2022 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בצו ההפטר המותנה, ובה טען כי הסכמתו לניכוי צו התשלומים מהכספים המשולמים לו מצה"ל לא הייתה "בשליטתו ו/או בדעתו החופשית". נטען כי הטלת עיקול על חשבון הבנק של בנו הפעילה עליו לחצים אדירים וגרמה לצבירת חובות נוספים, שבעקבותיהם אירע ניסיון חיסול שלו על ידי כנופיית עבריינים. עוד נטען כי צו התשלומים, שעמד באותה עת על סך של 3,600 ש"ח, לא יאפשר לו להתקיים בכבוד, וכי מצבו הרפואי קשה. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מיום 6.6.2022, תוך שקבע כי טענות המערער באשר להיעדר הסכמה לתכנית הפירעון נטענו בעלמא ובאופן סתמי. לגופו של עניין נקבע כי לא אירע שינוי נסיבות שמצדיק את שינוי תכנית הפירעון. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה ביום 7.6.2022. ביום 8.11.2022 שב המערער והגיש בקשה לעיון חוזר בצו ההפטר המותנה. בבקשה זו הוא טען כי הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין מבלי שניתנה לצה"ל הזדמנות נאותה להביע את עמדתו אם יסכים לנכות את צו התשלומים מגמלת הפנסיה שלו. עוד חזר על הטענה כי הסכים לתכנית הפירעון בשל לחצים כבדים שהופעלו עליו, וכי מצבו הגופני והנפשי בעת הדיון עלול היה להשפיע על קבלת ההחלטה. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט. במקביל נדחתה גם בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהגישה הנאמנת נגד צה"ל, בשל סירובו להעביר כספים ישירות לקופת הכינוס. ביום 2.11.2023 הגישה הנאמנת בקשה להורות על ביטול ההליך. בבקשה נכתב כי המערער הפסיק להפקיד כספים לקופת הנשייה בחודש פברואר 2022, צבר 21 פיגורים בסך כולל של 75,000 ש"ח, ואינו מגיש דוחות חודשיים מתחילת שנת 2022. המערער ידע כי התשלומים שאליהם התחייב אינם מועברים על ידי צה"ל, ולמרות זאת הוא לא טרח להעבירם בעצמו. הנאמנת ציינה כי ביום 19.10.2023 נקבעו למערער אחוזי נכות בגין מצבו הנפשי ודרגת אי-כושר השתכרות מלאה, והוא נמצא זכאי לקצבת נכות בגובה 3,951 ש"ח. עם זאת, חרף הרגישות למצבו, נראה שהמערער אינו מעוניין בשיקומו הכלכלי או בפירעון חובותיו, שעה שהוא נהנה מהגנת הפקודה למעלה מ-10 שנים. הנאמנת סברה כי יש לבטל את ההליך, אך הסכימה לשקול את סיומו בהפטר, כפוף לכך שהמערער יפדה את שווי חלקו בנכסי עזבון אביו בסך של 100 אלף ש"ח, וישיב לקופת הכינוס את כספי הפרישה שהבריח מנושיו. המערער התנגד לבקשת הנאמנת וטען כי יש להורות על שינוי תכנית הפירעון נוכח דרגת אי-כושר ההשתכרות שנקבעה בעניינו. הוא טען כי בהתאם להלכה שנקבעה ברע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020) (להלן: הלכת לשצ'נקו), ובמצב הדברים הנוכחי שבו אין לו כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי, לא ניתן לחייבו לעמוד בצו התשלומים. בהחלטה מיום 28.11.2023 קבע בית המשפט כי הלכת לשצ'נקו אינה חלה בעניינו של המערער מאחר שהוא בעל נכסים ואף הבריח את כספי הפרישה תוך כדי ההליך. לצד זאת, ועל אף שלא קמה עילה לשינוי תכנית הפירעון, ניתנה למערער הזדמנות לבוא בדברים עם הנאמנת ונקבע כי אם תוגש הסכמה עד ליום 25.12.2023 ההליך לא יבוטל. בהמשך להחלטה זו, ביום 9.12.2023 הודיע המערער כי הוא מסכים לשלם לקופת הכינוס סך של 110,000 ש"ח ב-36 תשלומים תמורת קבלת הפטר, וביקש להורות על כינוס אסיפת נושים והצבעה על הצעתו. בעקבות זאת בית המשפט הורה לנאמנת לכנס אסיפת נושים או לשלוח לנושים את הצעת המערער, תוך שהובהר כי אם תידחה הצעה זו – ניסיונותיו של המערער יגיעו לסיומם וההליך יבוטל. בהודעת הנאמנת מיום 2.1.2024 נמסר כי היא שלחה את הצעת המערער לכל 16 הנושים שתביעות החוב שלהם אושרו. 9 מהנושים השתתפו בהצבעה, ומתוכם 7 נושים שאוחזים ב-80% מהנשייה בדין רגיל ושיעור נשייתם מקרב המשתתפים והמצביעים הוא 89.3% – התנגדו להצעה. מכאן מסרה הנאמנת כי ההצעה לא קיבלה רוב מניין וערך כנדרש, ואין טעם בקיום אסיפת נושים. עוד באותו יום קבע בית המשפט כי משנדחתה הצעת המערער, יש להורות על ביטול ההליך. עם זאת שוב הוחלט ליתן לו הזדמנות לבוא בדברים עם הנושים כדי לשנות את עמדתם. המערער התבקש להגיש הודעת עדכון עד ליום 4.2.2024. בהמשך ניתנה לו ארכה עד ליום 4.3.2024, תוך שהובהר כי לאחר מועד זה ההליך יבוטל ללא התראה נוספת. המועד האחרון שנקבע חלף עבר. המערער לא הגיש הודעת עדכון על אף כל הארכות שניתנו לו. על כן ביום 5.3.2024 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו הורה על ביטול ההליך. הובהר כי חוסר שיתוף הפעולה מצד המערער כמוהו כזניחת ההליך, המהווה התנהגות בחוסר תום לב המצדיקה את ביטולו. לצד זאת נקבע כי המערער יוכל להגיש בקשה לביטול פסק הדין, אך בתנאי שיסלק את מחדליו וישלם לקופת הכינוס הוצאות בסך של 1,000 ש"ח – הכל תוך 45 יום. מכאן הערעור. הטענות בערעור בערעור עותר המערער לביטול פסק הדין והשבת הליך פשיטת הרגל על כנו לצורך שינוי תכנית הפירעון ומתן צו הפטר. המערער שב על עיקר הטענות שטען לפני בית המשפט המחוזי, ובראשן כי הסכמתו לתכנית הפירעון לא ניתנה מרצונו החופשי. לאורך ההליך הנאמנת הגישה נגדו בקשות רבות להטלת פקודות מאסר, כמו גם בקשות סרק להטלת עיקולים על חשבונות בנק השייכים לבני משפחתו. בעקבות העיקולים בני משפחתו של המערער הפעילו עליו לחצים רבים, באופן שכפה עליו להסכים לתכנית הפירעון. בנוסף המערער סבל מנכות נפשית, דיכאון וחרדה כבר במועד הדיון בו הסכים לתכנית, כך שהסכמתו ניתנה כשלא היה כשיר לכך ומבלי שבית המשפט בחן את המסמכים הרפואיים וחוות הדעת שהוגשו על ידו. מצבו הבריאותי הקשה ומחלות חדשות שהתפתחו אצלו ולא היו ידועות לבית המשפט המחוזי, מצדיקים אף הם את שינוי פסק הדין בהתאם לסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. המערער הוסיף וטען כי צו התשלומים שהוטל עליו במסגרת תכנית הפירעון איננו מאפשר לו קיום בכבוד. הוא חסר כושר השתכרות, ואין לו הכנסות זולת קצבת הנכות (שעומדת כיום על סך של 6,317 ש"ח) והגמלה המשולמת לו מצה"ל. בהתאם להלכת לשצ'נקו אין להשית תשלום חודשי על מי שמקור הכנסתו היחיד הוא גמלה של המוסד לביטוח לאומי. מה גם שכספי קצבת הנכות מוגנים על פי הוראת סעיפים 303(א) ו-311 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, וסעיף 217(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון). עוד נטען כי אין לבוא בטענות למערער משום שתכנית הפירעון הופרה על ידי צה"ל ולא על ידו. נוסף על כך, לא היה מקום לבטל את הליך פשיטת הרגל משום שלא קוימה אסיפת נושים לצורך דיון בהצעת המערער. לבסוף הופנה הערעור נגד התנאים המקדימים שקבע בית המשפט המחוזי לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הדין. לדברי המערער, אין ביכולתו להסיר את מחדליו, ובפרט אין לו אפשרות מעשית לפדות את חלקו בנכסי עזבון אביו ולהשיב את כספי הפרישה שמשך. בית המשפט שגה אף כשלא איפשר לנושים להביע את עמדתם טרם קבע שכר טרחה מוגדל לנאמנת. הרחבתי בתיאור ההליך והתנהלותו הבעייתית של המערער במשך השנים ולא בכדי. זאת מפאת הנסיבות הקיצוניות הפועלות לחובתו וכפי שיובהר להלן. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו למסקנה כי דינו להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, הליך פשיטת הרגל הוא בבחינת "חסד של המחוקק", שבמסגרתו ניתנת לחייב ההזדמנות להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית. בהתאם לכך, אחד מעקרונות היסוד של ההליך הוא חובת תום הלב המוטלת על החייב, שבמסגרתה הוא נדרש לעמוד בתשלומים החודשיים שהושתו עליו ולפעול בשיתוף פעולה מלא עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ע"א 6244/22 אבו טריף נ' עו"ד זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 10 (13.2.2023); ע"א 1597/23 גרצנשטיין נ' מילוא, פסקה 8 (1.5.2023); וראו על חובת תום הלב גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון: ע"א 7375/18 גל נ' מוטי בן ארצי, עו"ד, פסקאות 13-12 (2.10.2019)). בענייננו, המערער הפר את חובת תום הלב באופן קיצוני במשך שנים רבות. הוא נמנע מעמידה בתשלומים החודשיים שהושתו עליו, לא הגיש דוחות חודשיים כנדרש ולא עמד בתכנית הפירעון שנקבעה לו. כן צבר מחדלים נוספים במשך השנים הרבות בהן התנהל הליך פשיטת הרגל, החל מתחילת ההליך ועד סופו. למרות התנהלות זו ניתנו לו אין סוף הזדמנויות להגיע להסדר נושים מוסכם, אך הסכמות שכאלה לא הושגו. בסופו של יום המערער לא הגיש הודעת עדכון, על אף שידע כי מדובר בהזדמנות אחרונה שלאחריה יבוטל ההליך ללא התראה נוספת. מכאן הורה בית המשפט על ביטול ההליך, והמערער לא הציג כל הצדקה להתערבות בהחלטתו. הפרות אלה אף מתגמדות בהשוואה להתנהלותו של המערער בקשר עם כספי הפרישה בסך של יותר מ-220,000 ש"ח, שהוברחו על ידו תוך הטעיה אקטיבית ובוטה של בית המשפט והנאמנת. המערער הוכיח שלא ניתן לתת בו אמון, ולא סר מדרכו חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו. נסיבות אלה, לצד הסתלקות המערער מעזבון אביו שנעשתה לאחר מתן צו הכינוס – מצדיקות כשלעצמן את ביטול ההליך. עניינו של המערער נכנס אפוא לגדרם של אותם מקרים בהם יש לומר "די", ובדין פקעה סבלנותו וסובלנותו של בית המשפט המחוזי (וראו לאחרונה: ע"א 337/24 אדהם נ' עו"ד אטלס דנה, מנהלת מיוחדת, פסקה 14 (28.3.2024)). אכן לטענת המערער, הפרת תכנית הפירעון נובעת מכך שהתשלום שהוטל עליו היה מופרז לכתחילה, וכי הוא הסכים לתשלום זה בעת שהיה בלתי כשיר לקבל החלטות ובשל לחצים כבדים שהופעלו עליו. אלא שטענה זו לחוסר כשירות נטענה כבר לפני בית המשפט המחוזי, ונדחתה על ידו בהיותה בלתי מבוססת. למערער נקבעו אמנם אחוזי נכות נפשית ודרגת אי-כושר השתכרות, אך אין פירוש הדבר כי המערער היה בלתי כשיר לקבל החלטות, והמערער לא הציג אסמכתא כלשהי שיש ביכולתה לבסס את טענתו. עוד יצוין כי כל הליך פשיטת רגל כרוך מטבעו בלחצים נפשיים אצל החייב, אך לא ניתן להשתמש בלחצים אלה כתירוץ לצבירת מחדלים בהליך. לעניין הטענות הנוגעות להלכת לשצ'נקו, יובהר כי המערער איננו מתקיים מקצבת הנכות לבדה, ולצידה משולמת לו פנסיה מצה"ל. משמעות הדברים היא כי הלכת לשצ'נקו – שתחולתה מוגבלת למצבים שבהם גמלת הביטוח הלאומי היא הכנסתו היחידה של החייב – כלל אינה חלה בענייננו. בנוסף, המערער הבריח מנושיו את כספי הפרישה ולא פעל על מנת למצות את זכויותיו בעזבון אביו, כך שקשה להלום את הטענה כי הוא ממצה את פוטנציאל השתכרותו, כנדרש בהלכת לשצ'נקו (ראו שם, בפסקאות 15-14 ו-18, וכן ב-ע"א 8584/22 מלול נ' עו"ד שמעון אורי – נאמן לנכסי החייב, פסקה 11 (22.2.2023)). לבסוף טוען המערער כנגד התנאים המקדימים שנקבעו לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט המחוזי עשה כברת דרך נכבדה לקראתו של המערער כאשר קבע, לפנים משורת הדין, כי המערער יוכל להגיש בקשה לביטול פסק דין אם יסלק את מחדליו. מחדלי המערער כפי שפורטו לעיל בוטים, ואין כל מקום לאפשר לו לחדש את ההליך מבלי שיפעל תחילה לסילוקם.   הערעור נדחה אפוא ועמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, הרבה לפנים משורת הדין, לא ניתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג באייר התשפ"ד (‏21.5.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24030860_N01.docx מל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1