פלוני נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 30840-10-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתבית משפט השלום בתל אביב-יפו בפע"מ 19580-08-23 מיום 31.8.2025 שניתן על ידי השופט ש' בקר בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ש' בקר) מיום 31.8.2025 בפע"מ 19580-08-23 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. עניינו של ההליך בבקשת המשיבה להארכת צו פיקוח לפי סעיף 12 לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק הגנה על הציבור) שניתן בעניינו של המערער. ברקע הדברים עומד הליך פלילי קודם (להלן: ההליך העיקרי) שבמסגרתו הורשע המערער בהחזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (ריבוי עבירות) לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק, ביחד עם סעיף 25 לחוק; וניסיון מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק, ביחד עם סעיף 25 לחוק. 2. בתמצית יצוין כי ביום 6.10.2022 הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום בהליך העיקרי, והתיק נקבע לשמיעת ראיות בפני השופט בקר (תפ"ע 8430-10-22). בדיון שנערך ביום 19.1.2023 הודיעה המשיבה כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, שלפיו יתוקן כתב האישום, המערער יודה בעובדותיו ויורשע; והצדדים יעתרו במשותף להטלת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר, מאסר על תנאי, חילוט מכשיר הטלפון הנייד של המערער, וכן יטענו לעניין פיצוי נפגעי העבירה. במהלך הדיון הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן ואישר כי הסדר הטיעון הוסבר לו וכי הוא מקובל עליו, ובית המשפט הרשיעו בהתאם. לאחר מכן נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ואולם עם תחילת מתן גזר הדין הופסק הדיון נוכח טענה שהעלה המערער ולפיה בית המשפט התייחס לכתב האישום המקורי ולא למתוקן. בעקבות זאת, קבע בית המשפט כי הדיון יידחה במספר ימים על מנת לאפשר למערער שהות ללמוד היטב את כתב האישום המתוקן ולהבהיר אם הודאתו בו שלמה ומלאה. 3. ביום 22.1.2023 התקיים דיון נוסף כאמור, שבמהלכו שב המערער והודה בכתב האישום המתוקן. בעקבות זאת, בית המשפט שב והרשיע את המערער בעבירות הנזכרות ובהמשך לכך גזר עליו עונש מאסר בפועל של 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, שבהן לא יעבור עבירת מין; וכן תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לכל אחד מנפגעי העבירה. 4. ביום 8.8.2023, סמוך לתום תקופת המאסר שהוטלה של המערער, הגישה המשיבה בקשה להוצאת צו פיקוח בעניינו בהתאם לסעיף 12 לחוק הגנה על הציבור וביום 22.8.2023 נקבע שההליך יועבר לטיפולו של המותב שדן בהליך העיקרי (להלן: ההליך בצו הפיקוח). בתמצית יצוין כי במסגרת הליך זה נערכו מספר דיונים בפני המותב, שעסקו, בעיקרם של דברים, בפרטי צו הפיקוח, במתן אפשרות למערער לעבוד ובהגעה למקום העבודה. ביום 22.10.2023 ניתן צו פיקוח נגד המערער למשך תקופה של שנתיים. בהמשך, ביום 18.9.2024, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בתנאים שנקבעו, וזו נדחתה ביום 15.10.2024. לאחר מכן, ביום 19.8.2025, לקראת מועד פקיעת צו הפיקוח, פנתה המשיבה בבקשה להאריכו וזו נקבעה גם כן לדיון בפני המותב. 5. בפתח הדיון, ביום 27.8.2025, הודיע המערער – שלא על דעת בא-כוחו שמונה מטעם הסנגוריה הציבורית – כי הוא מבקש לפסול את המותב שדן בהליך. בעיקרו של דבר, המערער העלה טענות לעניין אופן התנהלותו של המותב במסגרת ניהול ההליך העיקרי. כך, המערער טען כי הסכמתו לעסקת הטיעון נעשתה בהסתמך על הצהרתו, כך נטען, של המותב, ולפיה העונש שיוטל עליו יהיה "שנה אחת, ללא השלכות". משכך, המערער טען כי יתר מרכיבי העונש שהוטלו עליו ובהם עונש מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעי העבירה מנוגדים להסכמתו. בנוסף, המערער טען כי לאורך כל ההליך העיקרי, בעת שביקש לייצג את עצמו או לדבר באולם, המותב אמר לו דברים כגון "לא מעוניין לשמוע אותך, אדוני יסתום את הפה ומיד, אני לא מוכן לשמוע ממך מילה אחת, מבחינתי אתה שקרן וכל מילה שלך היא שקר". 6. ביום 31.8.2025 דחה המותב את בקשת הפסלות, תוך שקבע, בין היתר, כי בקשת הפסלות משוללת יסוד ונסמכת כולה על מסד עובדתי שלא היה; כי אין כל חשש ממשי למשוא פנים; וכי כלל לא נטען שבית המשפט ננעל בדעתו. המותב הבהיר כי כלל טענות המערער מתייחסות להליך העיקרי שהסתיים לפני למעלה משנתיים וחצי, וקבע כי "איש לא הוליך את המבקש [המערער – י"ע] [...] שולל" (פסקה 9 להחלטה). עוד הוסיף המותב כי מפרוטוקול הדיון שנערך בהליך העיקרי ניתן ללמוד שההפך הוא הנכון. כך למשל, כאשר המערער טען במהלך הדיון שגזר הדין שהוקרא באולם אינו נסמך על כתב האישום המתוקן בהתאם להסדר הטיעון, המותב עצר את הדיון וקבע כי יש לתת למערער זמן לעיין באופן מעמיק בכתב האישום המתוקן. לפיכך, המותב קבע כי טענותיו של המערער ביחס ל"השתקתו" על ידי בית המשפט, וביחס להבטחות שניתנו לטענתנו על ידי בית המשפט, בניגוד לכתוב בהסדר הטיעון – לא התרחשו, והדבר אף לא עולה מפרוטוקול הדיון. מעבר לצורך, המותב הבהיר כי לו סבר המערער שבית המשפט כפה עליו הודאה היה עליו להגיש ערעור על הכרעת הדין או בקשה לתיקון פרוטוקול. לבסוף, ציין המותב כי טענותיו של המערער אף לא הועלו בשלבים קודמים של ההליך בצו הפיקוח. 7. מכאן הערעור שלפניי, שבגדרו שב המערער, שאינו מיוצג, על עיקר טענותיו בבקשת הפסלות. ככל שניתן להבין, המערער חוזר על כך שלא הסכים למאסר על תנאי או למגבלות הנוספות שהוטלו עליו, מלבד תקופת מאסרו בפועל. עוד טוען המערער כי המותב "עושה שימוש בכס המשפט להכשיר הונאה"; וכי הוא העלה את טענותיו נגד המותב כבר בתחילת ההליך בצו הפיקוח, אולם הדבר גרם "רק צחוק משפיל בבית המשפט". לצד זאת, המערער מבקש לקיים דיון בערעור. ככל שלא יתקבל ערעורו, המערער מבקש להורות על ביטול כל הסנקציות שהושתו עליו. 8. לאחר שעיינתי בערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, זאת בשל השיהוי הניכר שדבק בבקשת הפסלות. כידוע, הטוען טענת פסלות נדרש להעלותה "מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות" (סעיף 146(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). בהתאם, כבר נפסק בעבר לא אחת כי "טענת פסלות אינה בגדר 'נשק סודי' שאותו רשאי בעל דין לשמור באמתחתו לעת מצוא [...] על בעל דין שבוחר שלא להעלות טענת פסלות לאלתר לקחת בחשבון שמדובר בטעם המצדיק את דחיית הטענה, אם יבחר להעלותה בהמשך" (ע"פ 4164/21 טויטו נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (5.7.2021)). 9. בענייננו, כלל טענות המערער מופנות כלפי התנהלות המותב בהליך העיקרי, אשר הסתיים למעלה משנתיים וחצי קודם להגשת בקשת הפסלות. יתרה מכך, מאז החל ההליך בצו הפיקוח ועד שהוגשה בקשת הפסלות חלפו למעלה משנתיים ובזמן זה התקיימו דיונים רבים בפני המותב. ואולם, לאורך תקופה זו המערער נמנע מלהגיש בקשת פסלות ובחר להעלותה אך בשלב מתקדם ולאחר שכבר הוצא נגדו צו הפיקוח. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת המערער ולפיה בדיון הראשון בצו הפיקוח שהתקיים ביום 22.8.2023 טען כי "הודיתי בדברים שלא עשיתי בלחץ בית משפט ובלחץ העובדה שלא היה לי ייצוג משפטי הולם בכלל [...]". ואולם מובן כי הערה זו אינה מהווה כשלעצמה בקשה לפסילת שופט, וממילא היא נטענה בעלמא ובאותה עת בפני מותב אחר. מכאן שטענותיו הועלו בשיהוי משמעותי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד (ראו: עפס"פ 42681-05-25 צבי כהן אקולוגיה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (12.10.2025); עפס"פ 63895-06-25 יחיא נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.9.2025); עפס"פ 61948-07-25 גבע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (25.9.2025)). 10. למעלה מן הצורך יצוין כי אף לא מצאתי ממש בטענות המערער לגופן והן אינן מעלות חשש ממשי למשוא פנים המקים עילה לפסילת שופט. כפי שציין המותב, טענותיו של המערער אינן מתיישבות עם פרוטוקול הדיון בהליך העיקרי. ממילא, ככל שסבר המערער כי הרשעתו בהליך העיקרי לא שיקפה נכונה את הסכמתו להסדר הטיעון או כי נפל פגם בתיעוד מהלך הדיונים, היה עליו להגיש בקשה מתאימה לתיקון פרוטוקול ובהמשך ערעור על הכרעת הדין – דבר שלא נעשה (ראו והשוו: עפס"פ 30290-09-24 סימן טוב נ' גדות, פסקה 4 (9.12.2024); עפס"פ 14681-10-24 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (3.12.2024); ע"פ 1609/19 שוראקי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (6.3.2019); ע"פ 3358/12 מלעי נ' ישראל, פסקה 6 (8.5.2012)). לבסוף, בקשתו החלופית של המערער "להורות על ביטול כל הסנקציות" שהוטלו עליו חורגת בבירור מגבולות ההליך דנן ומשכך דינה להידחות. 11. עוד יוער כי לא מצאתי מקום להיענות לבקשת המערער לקביעת הערעור לדיון בעל-פה. כידוע, אין חובה לקיים דיון בעל-פה בערעור פסלות, אף כאשר ההליך העיקרי הוא הליך פלילי (עע"א 5048/24 קורליאונה נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (8.7.2024); ע"פ 2966/15 אסילקו לעבודות בנייה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.4.2015)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ו בחשון התשפ"ו (‏17.11.2025). יצחק עמית נשיא