דוד שפירא נ. מדינת ישראל - משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בש"א 3080/15 בבית המשפט העליון בש"א 3080/15 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: דוד שפירא נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - משטרת ישראל 2. עופר אוסטה ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט העליון ל' בנמלך מיום 12.4.2015 ברע"א 1329/15 בשם המערער: עו"ד אביעד ויסולי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (רע"א 1329/15) מיום 12.4.2015 בה נדחתה בקשת המערער ל"מתן הנמקה מספקת" בהחלטה קודמת בה חויב המערער בהפקדת עירבון. בהחלטתה מיום 30.3.2015 דנה הרשמת בבקשת המערער "לעיון והכרעה בעניין גובה עירבון" בה עתר לפטור מעירבון ולחלופין להפחתתו לסך של 1,000 ש"ח במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש. הרשמת קבעה כי המערער לא הציג את המידע המלא והעדכני אשר לחוסר יכולתו הכלכלית וכן לא הוכיח שאין באפשרותו לנטול הלוואה לצורך הפקדת העירבון, או להסתייע לשם כך במכריו. כן ציינה הרשמת כי המערער לא הבהיר כיצד מממן את ייצוגו המשפטי וכיצד הפקיד את העירבון בבית המשפט קמא. כן דחתה הרשמת את טענות המערער לעניין מהות ההליך, בקבעה כי הסכום שקבעה המזכירה הראשית אינו חורג מהסכום המקובל בהליכים דומים וכי אין מקום לערוך "חישובים סטטיסטיים" כפי שפירט המערער בבקשה. כן ציינה הרשמת כי אין מקום לפטור בעל דין מהפקדת עירבון בהליך הננקט נגד המדינה, וכן כי סיכויי ההליך, הנדון ב"גלגול שלישי", אינם מצדיקים לפטור את המערער מהפקדת עירבון וכן יש לשקול את סכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט קמא. עם זאת הוסיפה הרשמת כי לנוכח המצב הכלכלי הנטען, לפערי הכוחות ולהיקף ההליך יופחת סכום העירבון לסך של 17,000 ש"ח. המערער מצדו הגיש "בקשה למתן הנמקה מספקת" בהחלטה כאמור ובהחלטתה מיום 12.4.2015 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי ההחלטה מנומקת כדבעי, וכי בחינת גובה העירבון נעשתה "תוך הפעלת שיקול דעת מחודש ועצמאי". כן ציינה הרשמת כי בית המשפט אינו כולל בהחלטות בעניין עירבון "תחשיבים מתמטיים" אלא מדובר בקביעה המאזנת בין כלל השיקולים הכלליים והקונקרטיים להליך. על כן קבעה הרשמת כי החלטתה מיום 30.3.2015 תעמוד בעינה. מכאן הערעור שלפניי המופנה כלפי ההחלטה מיום 12.4.2015, בו נטען כי החלטות הרשמת לא נומקו, וכן מוסיף המערער ומשיג על קביעות הרשמת לעניין האיזון בין הקריטריונים לצורך קביעת העירבון. כן טוען המערער כי הוא חסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון, וכי הוא אינו יכול ליטול הלוואה לצורך הפקדתו. כן טוען המערער כי אין יחס סביר בין גובה העירבון שחויב בו לבין גובה ההוצאות הצפויות. דין הערעור להידחות. הערעור מופנה כלפי החלטתה של הרשמת מיום 12.4.2015 בה נדחתה בקשת המערער "למתן הנמקה מספקת" בהחלטת הרשמת מיום 30.3.2015. לאחר שעיינתי בהחלטות הרשמת מצאתי כי אכן החלטתה מיום 30.3.2015 מנומקת דיה, כמו גם ההחלטה נושא הערעור, ועל כן יש לדחות את טענת המערער לעניין היעדר ההנמקה. אשר לשאלת יכולתו של המערער להפקיד את העירבון, הרי שסוגיה זו הוכרעה בהחלטת הרשמת מיום 30.3.2015 ולא בהחלטה נושא הערעור, אך למעלה מן הצורך אציין כי הרשמת איזנה כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, בהינתן מתחם שיקול הדעת הרחב הניתן לרשם בסוגיית העירבון (ראו בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פיסקה 13 (21.7.2014)). זאת ועוד, הרשמת מצאה להפחית את גובה העירבון בשים לב למצב הכלכלי הנטען. כן איני מקבל את טענת המערער לפיה העירבון שנקבע גבוה מהליכים דומים אחרים. לפיכך, אין מקום להתערב בהחלטה. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערער יפקיד את העירבון בסכום שקבעה הרשמת בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיו, אחרת יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהחלטה נוספת. ניתן היום, כ"ד באייר התשע"ה (13.5.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15030800_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il