אילן אשד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3078/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3078/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת ח' מלצר העותר: אילן אשד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ע' ארבל: עניינה של עתירה זו הוא בהליכי המעצר המתנהלים נגד העותר, ובפרט קובל העותר על כך שהדיון בערר שהגיש לבית משפט זה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבקשתו לעיון חוזר, אוחד עם בקשת המדינה להארכת מעצרו ולטענתו לא נדון לגופו. 1. השתלשלות העניינים הנוגעת לשני ההליכים הפליליים המתנהלים נגד העותר בגין עבירות מין שונות פורטה בהחלטות הקודמות של בית משפט זה, הן במסגרת בקשות המדינה להארכת מעצר והן במסגרת עתירות שהגיש העותר (ראו למשל: בש"פ 9594/07 מיום 18.12.2007; בש"פ 1063/09 מיום 22.2.2009; בש"פ 7902/10 מיום 3.11.2010; בש"פ 2986/11 מיום 14.4.2011; בג"ץ 9354/10 מיום 22.12.2010; ובג"ץ 1068/11 מיום 13.2.2011). בקצרה יאמר כי ראשיתם של הליכים אלה בכתב אישום שהוגש נגד העותר ביום 1.3.2007, בגין עבירות מין ובכללן עבירות אינוס במרמה, ניסיון למעשה סדום במרמה ומספר רב של מעשים מגונים במרמה. עם הגשת כתב האישום נעצר העותר עד לתום ההליכים נגדו ומעצרו הוארך שש פעמים. בקשתה השביעית של המדינה להארכת מעצרו של העותר נדחתה ובעקבות זאת שוחרר העותר למעצר בית בתנאים. לאחר כשנה וחצי בה שהה העותר במעצר בית, במהלכה אף הוקלו התנאים המגבילים שהוטלו עליו, הוא נעצר שוב בחשד לביצוע עבירות נוספות הדומות לאלו שיוחסו לו בכתב האישום הראשון. ביום 24.10.2010 הוגש כתב אישום נוסף נגד העותר. בהמשך הוארך מעצרו פעמיים נוספות, כל פעם למשך 90 ימים וביום 14.4.2011 הוארך מעצרו בפעם העשירית. משפטו של העותר עודנו מצוי בשלב פרשת ההגנה. 1. בעתירה שלפנינו מעלה העותר טענות שונות בדבר מעצרו עד תום ההליכים, אולם טענתו העיקרית מופנית כלפי החלטתו של בית משפט זה (השופטת מ' נאור) מיום 14.4.11, לפיה נוכח המסקנה אליה הגיע בבקשת המדינה להארכת מעצרו, אין עוד משמעות לערר שהגיש העותר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בדבר מעצרו. 2. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כפי שעולה מהחלטת השופטת מ' נאור מיום 14.4.2011, עררו של העותר נדון ואף ניתנה לו ולאחיו אפשרות לטעון בדיון, נוסף על דברי סנגורו. על כן, הגם שנוכח המסקנה בדבר בקשת המדינה להארכת מעצר, התמקדה ההחלטה בבקשה זו ובטעמים לקבלתה – אין לקבל את טענת העותר כי עררו לא נדון לגופו. שנית, הן ביחס לטענה נקודתית זו והן ביחס לטענות הנלוות המועלות בעתירה, וכפי שקבע בית משפט זה בשתי עתירות קודמות שהגיש העותר – אין מקום לעקיפת המסלולים הקבועים בחוק בדבר השגה על החלטת בית המשפט בנוגע להליכי המעצר (ראו למשל: בג"ץ 9354/10 אשד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2010)). בפרט נציין כי ככל שמבקש העותר להעלות טענה בדבר כרסום ראייתי המצדיק שחרורו ממעצר – כפי שעולה מבין הטענות השונות שמועלות בעתירה – פתוחה בפניו דלתו של בית המשפט המחוזי במסגרת בקשה לעיון חוזר, אולם רצוי כי העותר ימקד את טענותיו, תחת הגשת בקשה כמו בקשתו הקודמת לעיון חוזר המתפרשת על פני עשרות עמודים ומעלה טענות מכל וכל, שחלקן כבר נדונו מאז במסגרת הדיון בבקשת המדינה להארכת מעצרו. העתירה, איפוא, נדחית. ניתן היום, ט"ז בניסן תשע"א (20.4.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11030780_B02.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il