בבית המשפט
העליון בירושלים
ע"א
3076/98
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט א' ריבלין
המערערת: הפניקס
הישראלי, חברה לביטוח בע"מ
נ
ג ד
המשיב: רמאח
סמחי
ערעור
על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.5.98 בת"א 852/93 שניתן על ידי כבוד
השופט ח' אריאל
בשם
המערערת: עו"ד יצחק שפרבר
בשם
המשיב: עו"ד ארן אמיר
פסק דין
השופט ת' אור:
1. המשיב, יליד 7.11.67, נפגע בתאונת דרכים ביום
29.7.93. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) כתאונת
עבודה, ולמשיב עומדות הזכויות של נפגע בתאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח
משולב), התשנ"ה1995- (להלן: חוק הביטוח הלאומי) ותקנות שהותקנו על
פיו. פגיעתו של המשיב בתאונה היתה קשה, וכתוצאה ממנה נשאר משותק בשתי גפיו
התחתונות, ואין הוא שולט בסוגריו. נכותו עקב התאונה היא בשיעור 100% לצמיתות.
בית המשפט המחוזי פסק לו פיצויים בפרטי נזק
שונים, הכוללים הפסד כושר השתכרות, סיעוד, הוצאות מוגדלות בגין ניידות, התאמת
דיור, הוצאות בגין מיזוג אויר, הוצאות על כביסה וייבוש ועבור אביזרים מיוחדים.
סכום הפיצוי אותו קבע בית המשפט מגיע לסכום כולל של 4,951,275 ש"ח. ממנו הורה
לנכות חלק מגימלאות המוסד אשר סופקו ויסופקו למשיב כנפגע תאונת עבודה, וכן תשלומים
תכופים אשר שולמו לו. חלק מגימלאות המוסד הורה בית המשפט שלא לנכות, ולכך עוד
אתייחס להלן.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור
על ידי המערערת וערעור שכנגד על ידי המשיב. לשני בעלי הדין יש טענות כלפי חלקים
אלה ואחרים בפסק הדין. להלן אדון באותן טענות המצדיקות התייחסות.
קיצור תוחלת חיים
2. העדות היחידה בפני בית המשפט בנושא קיצור
תוחלת החיים היתה זו של פרופסור שאקו, אשר מונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי
בתחום השיקום. דעתו היתה, שתוחלת חייו של המשיב קוצרה ב10%-. בית המשפט לא קיבל את
דעתו, בקבעו שפרופסור שאקו
"ציין
את האפשרות לקיצור תוחלת חיים בשפה רפה, וניתן להבין כי בטיפול נאות לא יהא קיצור
כזה".
בשל היות הסיכויים לקיצור תוחלת חיים נמוכים
וקלושים, סבר בית המשפט שיש לקבוע כי לא נגרם למשיב קיצור כלשהו בתוחלת החיים עקב
התאונה.
עיינתי בחוות דעתו של פרופסור שאקו, בתשובות
שנתן לשאלות הבהרה של באת כוח המשיב וכן בעדותו בבית משפט. מכל אלה עולה בבירור,
שעמדתו החד משמעית של פרופסור שאקו הינה שחל קיצור תוחלת חיים אצל המשיב. קיצור זה
נלמד מנתונים סטטיסטיים במחקרים שנערכו לגבי נכים כדוגמת המשיב. כפי שהסביר
פרופסור שאקו, קיימים אמנם מאמרים השוללים קיצור תוחלת חיים לגבי נכים במצב המשיב,
אך אלה הם מאמרים המבוססים על מעקב קצר או בינוני (12-10 שנים). לדבריו, אין מאמר
עם מעקב לטווח ארוך שהגיע למסקנה דומה. המאמרים המתייחסים למעקב ארוך טווח, מלמדים
בבירור על קיצור בתוחלת החיים (ראו בתשובותיו לשאלות 4-1 של באת כוח המשיב).
אכן, הדעה הרווחת היא, שבשל הסיכונים המיוחדים
בהם נתונים נכים בשיעור 100% הסובלים משיתוק בגפיים, נגרם להם, בדרך כלל, קיצור של
תוחלת החיים. כזו היתה דעתו של פרופסור שאקו בחוות דעתו, ממנה לא מש, ולא היה בפני
בית המשפט נימוק אשר יצדיק לא לקבל את חוות דעתו, על פיה קוצרה תוחלת החיים, כפי
שהיתה למשיב ביום התאונה, בשיעור של 10%.
ביום התאונה היה התובע כבן 26 שנים, אורך החיים
הצפוי שלו, לולא התאונה, היה עד גיל 77 שנים. עקב התאונה קוצרה תוחלת חייו בחמש
שנים, עד לגיל 72 שנים.
ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי
3. בשני פרטי נזק בהם קבע בית המשפט המחוזי את
שיעור הנזק, ציין בית המשפט, ששיעור הפיצוי הנקבע על ידו הינו בנוסף לגימלה שמקבל
המשיב ועתיד לקבל מהמוסד בנושא אותם פרטי נזק. כך, בקביעת הפיצוי בגין עזרת צד
שלישי בעתיד. לאחר שקבע את סכום הפיצוי בפרט זה, הוסיף וקבע בית המשפט כי הסכום
שנפסק הוא בנוסף לסיעוד ולשיקום שניתן על ידי המוסד, ולכן אין לנכות את הסכומים
שהמוסד משלם בהקשר לכך. כך נהג בית המשפט גם ביחס לתשלום בגין הוצאות ניידות
בעתיד. לאחר קביעת גובה הפיצוי בפרט זה, מוסיף בית המשפט וקובע בפסק דינו, שאין
לנכות את תשלומי המוסד המשולמים למשיב בגין אחזקת רכב, וכי יש לנכות רק סכום של
201,677 ש"ח בגין קיצבת ניידות.
כתוצאה מהקביעות כאמור בפסק הדין, נוכו מסכום
הפיצויים קצבת נכות מעבודה ששולמה בעבר וכן היוון גימלה זו בעתיד בסכום כולל של
1,113,000 ש"ח; וכן הסכום המהוון של קיצבת ניידות בסך 201,677 ש"ח. על
פי קביעות אלה, לא נוכו: הסכום המהוון של קיצבה מיוחדת לעזרת הזולת בסך כולל של
728,097 ש"ח, הסכום המהוון של קיצבה מיוחדת לאחזקת רכב בסך 188,675 ש"ח,
קיצבאות מיוחדות וקיצבאות ניידות ששולמו בעבר בסך 148,113 ש"ח ותוספת הצמדה
לתשלומי העבר בסכום של 20,548 ש"ח. ארבעה סכומים אחרונים אלה - בסכום כולל של
1,086,033 ש"ח - נזכרים בחוות דעתו של שי ספיר, אשר הוגשה מטעם המערערת ובית
המשפט קיבלה והסתמך עליה בפסק דינו. המשיב גם אינו חולק על נכונותם של סכומים אלה,
הנזכרים בסיכומי המערערת ובסיכומים בכתב שהוגשו על ידו.
יצויין, שבסיכומיה מזכירה המערערת שני סכומים
נוספים בסך 51,316 ש"ח ו24,493- ש"ח, כגימלאות אותן עשוי המשיב לקבל. אך
סכומים אלה מופיעים בחוות דעתו של שי ספיר במסגרת סכומים שבנסיבות מסויימות עשוי
המשיב להיות זכאי להן, ולא כסכומים שהוא לבטח יקבלם. הנסיבות והסיכויים שסכומים
אלה ישולמו לא הובררו, ועל כן לא הוכח שהמשיב יקבלם. מכאן, שאין הצדקה להורות על
ניכויים.
4. הדרך בה הלך בית המשפט המחוזי, כשהורה לא
לנכות מסכום הפיצויים סכומים מסויימים אותם יקבל המשיב כגימלה מהמוסד, סותרת את
אשר נקבע בפסיקה לעניין חובת ניכויי גימלאות המוסד מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח
הלאומי. הפסיקה קבעה, שיש לקבוע את שיעור הפיצויים הכולל המגיע לתובע בגין התאונה,
ורק לאחר מכן לנכות מהסכום המתקבל את כלל גימלאות המוסד אותן מקבל ועתיד לקבל
התובע עקב אותה תאונה (ראה בספרו של ד' קציר "פיצויים בשל נזק גוף",
מהדורה רביעית 1997, פיסקה 394, עמודים 1167-1164 והאסמכתאות שם).
לדרך זו של ניכוי גימלאות המוסד יש חשיבות,
בעיקר באותם מקרים בהם קיים, בתביעות על פי פקודת הנזיקין, אשם תורם של התובע. יש
לנכות, במקרה כזה, את גימלאות המוסד מסכום הפיצויים רק לאחר הפחתת סכום הפיצויים
בשל קיומה של רשלנות תורמת. אם סכום הפיצויים יקבע בהתחשב בניכוי גימלאות המוסד,
ורק לאחר מכן יוקטן הסכום בשל אשם תורם של הניזוק, התוצאה תהיה כמובן שונה. התוצאה
במקרה האחרון תהיה גם מוטעית משפטית, בשל כך שהמזיק יידרש לשלם מעבר לסכום הכולל
המגיע ממנו, שהוא אחוז מסויים מהנזק שנגרם לניזוק, כאחוז אחריותו לקרות התאונה.
יש חשיבות לדרך הניכוי כאמור, גם באותם מקרים
שגימלאות המוסד גדולות מכדי 75% משיעור הנזק, ולתובע מגיעים לפחות 25% מגובה הנזק
על פי הוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי. כדי לקבוע אם יש להפעיל את הוראות
הסעיף, באותם מקרים בהם הוא חל, יש לברר תחילה מהו סכום הפיצויים הכולל ומהו סכום
גימלאות המוסד אותו יש לנכות. רק כשמעמידים שני סכומים אלה זה מול זה, ניתן לדעת
אם גימלאות המוסד עולות על 75% מסכום הפיצויים.
לחישוב גובה הנזק שנגרם לניזוק בנפרד, ללא קשר
לסכומי גימלאות המוסד, ולניכוי גימלאות המוסד לאחר מכן - יש יתרון נוסף. כדי להגיע
לסכום הפיצוי ההולם בכל פרט נזק, יש לבחון את הנסיבות הנוגעות לאותו פרט נזק,
בהתעלם ממה שמשלם המוסד בגין אותו נושא. הוראות הדין והשיקולים של המוסד לתשלום
הגימלאות, שונים מהשיקולים שבדיני נזיקין, בהם שולט עקרון החזרת המצב לקדמותו.
לפיכך, צריך להיזהר שלא ללמוד מהראשונים על האחרונים. קיים גם חשש, שקביעת פיצוי
המבוסס על דרך חישוב מסויימת, תוך קביעה שהוא יבוא בנוסף לגימלאות המוסד באותו
נושא, יביא לקביעת פיצוי בשיעור שאינו הולם. במקרה כזה, חלק מהפיצוי - זה הנקבע על
ידי בית המשפט - נקבע, בדרך כלל, על סמך חישוב כלשהו, ומצורף אליו סכום שרירותי
אשר נקבע על ידי המוסד, אשר לא תמיד שיעורו או דרך חישובו ידועים. דרך כזו בודאי
אינה מוצדקת במקרה כמו בענייננו, כשהפיצוי בכל אחד משני פרטי הנזק הנזכרים - עזרת
צד ג' בעתיד וניידות בעתיד- נקבע על יסוד תחשיב של עלות חודשית, אשר לדעת בית
המשפט עונה על צרכי המשיב. לשני פרטי נזק אלה עוד אתייחס בהמשך.
על יסוד כל האמור לעיל, יש לנכות את גימלאות
המוסד הנוספות בסכום הכולל של 1,086,033 ש"ח (אלה שבית המשפט המחוזי הורה שלא
לנכותן) מסכום פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כשנבוא לדון באותם פרטי נזק, בהם
נקבע על ידי בית המשפט המחוזי שבנוסף לאמור בהם לא תנוכה מסכום הפיצויים גימלה
מסויימת של המוסד המשולמת למשיב, תהיה עובדה זו לנגד עינינו.
עזרת הזולת
5. למשיב יש קשיים בתפקוד עקב נכותו, ונדרשת לו
עזרה. לגבי קשייו ולגבי מה שהוא מסוג לבצע בנכותו, אומר פרופסור שאקו בחוות דעתו
כי:
"התובע
עצמאי בפעולות החיוניות היום יומיות, כהעברות מהמיטה לכסא ובחזרה, רחצה, הלבשה,
אכילה, שינויי תנוחה בכסא ובמיטה".
כפי שהוברר, הוא גם מצנתר את עצמו באותם
הפעמים שהוא נדרש לכך מידי יום, עקב אי השליטה בסוגריו.
מאידך גיסא, כפי שקובע פרופסור שאקו:
"התובע
זקוק לעזרת הזולת בכל הפעולות לאחזקת משק הבית, כסחיבת חפצים, ניקיון הדירה,
בישול, כביסה".
נוכח האמור לעיל, אין נדרשים למשיב טיפול או
השגחה צמודים. נדרשת לו עזרה בעבודות הבית ונדרש לו גם סיוע של צד שלישי, לעיתים,
כשהוא יוצא מפתח ביתו ומבקש להגיע למקום שאין גישה אליו לנכים.
את מסקנותיו לגבי המגיע למשיב, הן בגין עזרת
צד שלישי לה נזקק בעבר והן בגין עזרה לה הוא צפוי להזדקק בעתיד, מביא בית המשפט
בקיצור, ואלה דבריו:
"לעניין
עזרה בעבר, הרי הנסיבות מלמדות כי התובע לא שכר שירותי סיעוד, אלא הסתפק בעזרת בני
משפחתו ובשעות העזרה שסיפקה קופת חולים, וזאת למרות האפשרות לעשות כן. לפיכך, נראה
כי אין מקום לפצותו בשל כך, במידה שהוא דורש. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך שעל פי
הפסיקה בני משפחה אינם חייבים לספק שירותים חינם לנפגע ועל כן אקבע לתובע פיצוי
גלובלי לעבר בסך 30,000 ש"ח (כ500- ש"ח לחודש).
באשר
לעזרה בעתיד, לאור העדר חוות דעת רפואית לעניין הצורך בהעסקת אח, ולאור העובדה כי
התובע אכן צינתר עצמו עד עתה, אין לפצותו לפי עלות מלאה של העסקת אח. עם זאת,
בנסיבות דנן - לאור המלצתו של פרופסור שאקו, וכן לאור שיפור עתידי צפוי בכל הקשור
לצרכי נכים - אני מעריך את העזרה הנדרשת בכ10- שעות ביום עד גיל 65, ובכ16- שעות
ביום מגיל 65, לפי סכום של 25 ש"ח לשעה.
לפיכך
יהא הפיצוי בראש נזק זה 2,500,000 ש"ח במעוגל".
6. הנני סבור, שהסכום שנפסק למשיב בגין העבר הינו
נמוך ומצדיק את הגדלתו. לעומת זאת, הסכום שנפסק עבור העתיד גבוה מהראוי ויש
להפחיתו. להלן אנמק את דעתי בנושא זה, אך תחילה ראוי להזכיר ולהדגיש מספר נתונים
אשר יש בהם להשליך על גובה הפיצוי בגין עזרת צד שלישי שניתנה למשיב וזו הדרושה לו
בעתיד.
א. במסגרת זכויותיו של המשיב כנפגע
תאונת עבודה, מסופקת לו עזרה בבית על ידי המוסד באמצעות קופת חולים. העזרה כוללת
עבודה של כשלוש שעות ביום. כל עזרה וסיעוד שעל המערערת לשאת בעלותם הם בנוסף לעזרה
זו, אותה ימשיך המשיב לקבל.
ב. מאז שובו לביתו לאחר התאונה, משך
שנים, לא נזקק המשיב לעזרה סיעודית תמורת תשלום, בנוסף לאותה עזרה יומית אשר הוא
מקבל באמצעות קופת חולים. כאמור לעיל, נזקק המשיב לעזרה של בני משפחתו בלבד. הוא
לא נזקק לעזרה מעבר לכך, על אף שמבחינה כספית לא היתה מניעה שישולם לו עבור עזרה
כזו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
ג. העזרה הדרושה למשיב הינה עזרה
בעבודות משק הבית ועבודות אחרות אשר הוא אינו מסוגל לבצען בנכותו. אין הוא נזקק
לסיעוד בפעולות היומיומיות ואף לא לסיעוד רפואי. הוא מסוגל להתהפך מצד לצד בעצמו
והוא גם מסוגל לצנתר את עצמו, כאמור לעיל. לא נפגע כושרו הקוגנטיבי ולא דרושה לו
השגחה בפני עצמו או בפני אחרים. אין כל מניעה שישאר לבד בביתו ויעסיק את עצמו
בשעות שבני ביתו נמצאים מחוץ לבית. משמע, שהעזרה הינה עזרה שיכולה להינתן גם על
ידי עובד או עובדת לא מקצועיים אשר מסוגלים לבצע עבודות עזרה בבית, והיא צריכה
להינתן משך מספר שעות ביום בלבד.
על רקע האמור לעיל, ובאין הסבר לכך בפסק הדין,
לא ברור על סמך מה נקבע כי נדרשת למשיב עזרה משך 10 שעות ביום (בנוסף לעזרה לכשלוש
שעות ביום שהוא כבר מקבל כנפגע תאונת עבודה) עד הגיעו לגיל 65 שנים, ומשך 16 שעות
(!) ממועד הגיעו לגיל זה. דומה שלאור העזרה היומית שהוא מקבל, עזרה למשך כשלוש
נוספות וליווי שיינתן לו במקרים שהדבר יידרש, יש בהם לענות על צרכיו.
7. סכום הפיצויים שנפסק למשיב עבור עזרת הזולת
בעתיד בסך 2,500,000 ש"ח מגלם תשלום של כ7,500- ש"ח לחודש עד הגיע המשיב
לגיל 65 שנים, ותשלום של כ12,000- ש"ח לחודש החל מגיל 65 שנים עד אחרית ימיו
בגיל 77 שנים (מתוך הנחה שלא חל קיצור בתוחלת חייו). סכומים אלה הינם מופרזים
ביותר בנסיבותיו של המשיב. נוכח צרכיו של המשיב, כפי שאלה נקבעו על ידי פרופסור
שאקו וכפי שהוכחו בעבר, דומה שתשלום חודשי ממוצע של 5,000 ש"ח עבור כל תקופת
העתיד יהא בו תשלום הוגן למשיב, אם לא למעלה מכך.
בסיכומיה בכתב מביאה באת כוח המשיב טבלה של
סכומי פיצויים שנפסקו במספר תיקים אחרים בהם לתובע או לתובעת נקבעה נכות לצמיתות
של 100%. מהסכומים אשר נפסקו באותם תיקים בקשה להסיק לענייננו, ולשכנע שהסכום
שנפסק למשיב אינו מצדיק התערבות. לכך יש להעיר, שאין להשוות את העובדות שם
לענייננו, באשר צרכי הסיעוד לתובעים באותם תיקים היו גדולים בצורה משמעותית מאלה
של המשיב. כך עולה בבירור מתוך השוואת המגבלות והצרכים של התובעים שם לעומת צרכיו
של המשיב.
על פי הנתון של תשלום 5,000 ש"ח לחודש
בגין סיעוד בעתיד, סכום הפיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד הוא 1,440,248 ש"ח, לפי
5,000 ש"ח X מקדם היוון של 288.0496 (42.5 שנים עד הגיעו
לגיל 72 שנים). ובעיגול כלפי מעלה, הייתי מציע לפסוק למשיב בפריט זה סכום של
1,500,000 ש"ח, דהיינו הפחתה של 1,000,000 ש"ח מהסכום שנפסק. הפחתה זו
היא בנוסף לכך שמסכום הפיצויים תנוכה הקיצבה המיוחדת לעזרת הזולת אשר המשיב זכאי
לקבלה מהמוסד, כמבואר לעיל.
8. באשר לעזרת הזולת בעבר, קופח המשיב. הוא לא
נזקק אמנם בעבר לעזרת הזולת, פרט לאותה עזרה יומית שהוא זכאי לה כנפגע עבודה למשך
קרוב לשלוש שעות ביום. אך בני משפחתו סעדו אותו ועשו כן במקום עזרה נוספת שהיתה
נדרשת לו לולא עזרתם. בית המשפט העריך עזרה זו בסכום של 500 ש"ח לחודש, ובסך
הכל פסק לו 30,000 ש"ח בגין עזרת הזולת בעבר. סכום זה הינו נמוך ביותר ומצדיק
התערבות.
אציע לחברי, שבמקום הסכום של 30,000 ש"ח
יבוא הסכום של 150,000 ש"ח (לפי 2,500 ש"ח לחודש). דהיינו, שמגיעה למשיב
תוספת של 120,000 ש"ח לסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בפרט נזק זה.
ניידות בעתיד
9. בגין מוגבלותו נזקק המשיב להוצאות נסיעה
מוגברות, ובית המשפט המחוזי קבע שראוי שיהיה לו רכב פרטי משלו אשר יקל עליו את
הניידות. לבית המשפט הוגשה חוות דעת של המומחה משה קצין, שקבע את עלותה החודשית
הכוללת של אחזקת רכב פרטי בסך 1,200 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע, כי סכום של
1,200 ש"ח לחודש בראש נזק זה הינו סביר, ועל כן החליט להסתמך על חוות דעתו של
קצין אותה "תרגם" לפיצוי בסך 450,000 ש"ח בפרט נזק זה. זאת, כך
קבע, בנוסף לגימלאות לאחזקת הרכב בגין העבר המשולמות על ידי המוסד, אשר בית המשפט
הורה, כזכור, שלא לנכותם.
עניין הניכוי נדון לעיל, וכאמור שם, את כל
גימלאות המוסד יש לנכות מסכום הפיצויים. אכן, ההוראה שלא לנכות חלק מגימלאות המוסד
בנושא אחזקת הרכב לא מובנת, נוכח העובדה שבפסקו למשיב פיצוי בגין ניידות בעתיד פסק
לו בית המשפט את ההוצאות הריאליות אשר על פי חוות דעת מומחה תגרמנה לו.
לכך יש להוסיף, כי הסכום של 450,000 ש"ח
שנפסק למשיב עולה על הסכום שהיה ראוי לפסקו. ראשית, סכום של 1,200 ש"ח לחודש
בהיוון מתאים עד גיל 72 (מקדם היוון של 288.0496) נותן סכום של 345,660 ש"ח
בלבד (אגב, גם בהיוון מתאים עד גיל 77 שנים מתקבל סכום של 364,350 ש"ח, סכום
הקטן גם הוא בהרבה מהסכום שנפסק).
שנית, המשיב תבע בסיכומיו בבית המשפט המחוזי
סכום הקטן מ360,000- ש"ח בפרט זה, כך שבית המשפט פסק לו מעבר לסכום אותו תבע.
בסיכומיו בכתב אותם הגיש ב1.12.97-, תבע המשיב סכום של 357,820 ש"ח, מחושב
לפי הפסד של 1,200 ש"ח לחודש.
שלישית, בית המשפט המחוזי הופנה להלכה, על פיה
יש להפחית מחשבון עלות החזקתו של רכב על ידי הנכה סכום מתאים בהתחשב בכך שגם לולא
התאונה היו לו הוצאות על ניידות, וכי הוא זכאי לפיצוי רק בגין העלות הנוספת של
הוצאות ניידות אשר נגרמה לו עקב התאונה (ראה, לדוגמה, ע"א 61/89 מדינת
ישראל נ' איגר, פ"ד מה(1) 536, 589). לא מיותר יהיה לציין, שלטענות
המערערת להפחתת הפיצוי בפריט זה, לא בא כל מענה בסיכומי המשיב אשר הוגשו לבית משפט
זה.
דומה, שעל סמך כלל הנסיבות, אם ייפסק למשיב
פיצוי בפריט זה בסכום של 300,000 ש"ח, לא יקופח המשיב. יש, איפוא, להפחית
סכום של 150,000 ש"ח מהסכום שנפסק למשיב.
אביזרים מיוחדים
10. המשיב תבע תשלום של 114,825 ש"ח בגין
אביזרים מיוחדים הדרושים לו בנכותו, כמו מיטה חשמלית, מזרון, כרית ישיבה, כסא
שירותים וכסא העמדה מיוחדים. טענת המערערת היא, שבהיות התאונה תאונת עבודה זכאי
המשיב לקבלת האביזרים מהמוסד באמצעות קופת חולים. לטענתה, אין כל ראיה שאלה לא
התקבלו או שלא ניתן לקבלם מהמוסד. ולהיפך. לגבי חלק מהאביזרים יש אישור של קופת
חולים משנת 1997 שהמשיב קבלם, כמו כסא שירותים וכרית, וכי הוא עשוי לקבל מיטת
פאולר ומזרון אותם עוד לא קיבל (ראו מוצג 11 במוצגים שהוגשו על ידי המערערת). גם
כלפי טענות המערערת בפרט נזק זה, לא נטענת על ידי המשיב טענה לסתור, בסיכומיו.
על סמך ההנחה שיתכן והמשיב לא יהיה זכאי לקבל
חלק מהאביזרים המיוחדים הדרושים לו, ויהיה עליו לממנם מכיסו, דומה שאם יופחת סכום
הפיצוי בפרט זה ל50,000- ש"ח יהיה זה הולם והמשיב לא יקופח. יש, על כן,
להפחית סכום של 64,825 ש"ח מסכום הפיצויים בפריט נזק זה.
פנסיה
11. למשיב נפסק סכום של 66,500 ש"ח בגין הפסד
פנסיה, כשהסכום מהווה, לפי פסק הדין, כמחצית הפיצוי של הפנסיה המלאה, לו כזו היתה
נפסקת. כפי שהראה בא כוח המערערת בסיכומיו, ואין כל טענות לסתור בסיכומי המשיב,
מחצית הפיצוי בגין אובדן פנסיה מגיע לסכום קטן בהרבה. לכך יש להוסיף, שעצם הזכות
לתשלום בגין אובדן פנסיה מוטלת בספק, נוכח העובדה שהמשיב לא הפריש ממשכורתו כל
תשלום לקרן פנסיה ולא היה מבוטח בקרן כזאת. וגם זאת, לאור קיצור תוחלת חייו של המשיב,
צריך חישוב הפנסיה להעשות לגבי תקופה קצרה מזו שנעשה. אם יופחת סכום הפיצוי בפריט
זה ל26,500- ש"ח - הפחתה של 40,000 ש"ח - יהיה זה בבחינת הנאת המשיב
מהספק, כשלכאורה גם סכום זה, כנראה, לא מגיע לו.
12. כל יתר טענות בעלי הדין האחרות בערעור ובערעור
שכנגד, אשר לא נדונו לעיל, אינן מצדיקות התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
13. על סמך כל האמור לעיל, מוחלט בזה כדלקמן:
א. מסכום הפיצויים אשר נפסק למשיב, יש
להפחית את הסכומים הבאים:
(1)
בגין עזרת הזולת בעתיד, הפחתה של
1,000,000 ש"ח
(2)
בגין הוצאות ניידות בעתיד, הפחתה של
150,000 ש"ח
(3)
בגין אביזרים מיוחדים, הפחתה של
64,825 ש"ח
(4)
בגין פנסיה, הפחתה של
40,000 ש"ח
סה"כ הפחתה בפרטי הנזק השונים
1,254,825 ש"ח
ב.
לסכום הפיצויים יש להוסיף בגין עזרה וסיעוד בעבר
120,000 ש"ח
סה"כ הפחתה מהפיצויים בגין פרטי הנזק
הנזכרים בפסק הדין -
1,134,825 ש"ח
ג. בנוסף לאמור לעיל, יש לנכות מסכום
הפיצויים גימלאות של המוסד בסכום כולל של 1,086,033 ש"ח הנזכר בפיסקה 4 לעיל.
זאת, בנוסף לגימלאות המוסד אותן הורה בית המשפט המחוזי לנכות.
ד. על סמך כל האמור לעיל, יש להפחית
מסכום פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי סכום כולל של 2,220,858 ש"ח, כך
שהסכום לתשלום למשיב יהיה בסך 1,078,347 ש"ח (סכום זה הוא בנוסף לגימלאות
בסכום כולל של 2,738,103 ש"ח אותן קיבל ועתיד המשיב לקבל מהמוסד, ובנוסף
לסיעוד בפועל לכשלוש שעות מידי יום, אותו הוא מקבל כנפגע תאונת עבודה).
ה. שכר טרחת עורך דין לו זכאי המשיב
בגין הדיון בערכאה הראשונה יהיה בסך 13% ומע"מ מחושב על הסכום של 1,078,347
ש"ח, במקום על הסכום אשר נפסק בבית המשפט המחוזי. חיוב המערער באגרת משפט
ובהוצאות משפט כפי שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי, ישאר בעינו.
ו. המשיב ישלם למערערת הוצאות ערעור
זה בסכום כולל של 15,000 ש"ח.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים. ה נ ש י א
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, ב' בכסלו התש"ס (11.11.99).
ה נ ש י
א ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT
/עכב