פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3074/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3074/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.03.2012 ב-תפ"ח 29688-07-11, שניתן על ידי כב' השופטים: י' אלרון, מ' גלעד ו-מ' רניאל תאריך הישיבה: ח' באדר התשע"ג (18.02.2013) בשם המערער: עו"ד ויסאם עראף בשם המשיבה: עו"ד סיוון רוסו בשם שירות המבחן לנוער: גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט ח' מלצר: רקע 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים: י' אלרון, מ' גלעד ו-מ' רניאל) מתאריך 15.03.2012 ב-תפ"ח 29688-07-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה, במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן – עונש של 20 שנות מאסר בפועל. 2. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, המערער, שהיה בן 14 שנים ו-10 חודשים באותה עת, ועותמאן נסאר, יליד שנת 1997 (להלן: המנוח) התגוררו בישוב עראבה, ועובר לאירועים שיתוארו להלן נתגלע ביניהם סכסוך. בתאריך 29.06.2011, ובהתאם לסיכום מוקדם, נפגשו המערער והמנוח, על מנת ללכת יחד מעראבה לדיר חנא. המערער, אשר בשל הסכסוך בינו לבין המנוח החליט לפגוע במנוח, הצטייד מבעוד מועד בסכין. בדרכם מעראבה לדיר חנא, פגשו המערער והמנוח את ריאד לוח (להלן: ריאד), חברו של המערער, אשר ביקש להצטרף אל השניים. המערער אמר לריאד כי בדעתו לפגוע במנוח, ואף הראה לו את הסכין שברשותו, ועל כן הציע לו שלא להצטרף אליהם, ואולם ריאד בחר להמשיך וללכת עם המערער ועם המנוח. כאשר הגיעו השלושה לשביל עפר בין עראבה לבין דיר חנא, החליטו המערער וריאד להמית את המנוח. בהמשך, כך על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, אחז ריאד במנוח, באופן שמנע ממנו לברוח, או להתגונן, ואמר למערער לדקור את המנוח. בעוד ריאד אוחז במנוח באופן המתואר, דקר המערער את המנוח חמש דקירות באמצעות הסכין, אשר גרמו למותו. לאחר המתת המנוח, השאירו אותו המערער וריאד מוטל מת על השביל, והלכו לבית ספר בעראבה, שם שטפו את ידיהם ואת הסכין, שברו את הסכין וזרקו אותה אל תוך בור ניקוז מים. נוכח הנטען בכתב האישום המתוקן, הואשם המערער ברצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). 3. בתאריך 16.01.2012 הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי הנכבד כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון, לפיו כתב האישום שהוגש נגד המערער יתוקן, ואילו המערער יודה בכל עובדות כתב האישום המתוקן, כפי שאלה פורטו לעיל. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה כלשהי ביחס לעונש שיושת על המערער. עוד באותו יום הודה המערער בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ובהתאם הורשע בעבירת הרצח שיוחסה לו. נוכח גילו הצעיר של המערער, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי יוכן בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן. 4. בתאריך 15.03.2012 גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער, לאחר שהתקבל התסקיר ונשמעו טיעוני הצדדים. בפתח גזר הדין, ציין בית המשפט המחוזי כי הוגשה בעניינו של המערער חוות דעת פסיכיאטרית, ובה נמצא כי המערער כשיר לעמוד לדין, וכי איננו סובל ממחלת נפש. בהמשך, סקר בית המשפט המחוזי את תסקיר שירות המבחן, אשר בסופו נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, וזאת נוכח חומרת העבירה, גילו ומאפייני אישיותו, כפי שאלה פורטו בתסקיר הנ"ל. בגוף גזר הדין, התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד בהרחבה לחומרה הרבה שבעבירה שאותה ביצע המערער, אשר קיפח במו ידיו את חייו של המנוח, שהיה בן 14 שנים במותו. בשלב זה, פנה בית המשפט המחוזי לבחון את השאלה האם יש מקום, בנסיבות המקרה, לסטות מעונש מאסר העולם הקבוע לעבירת הרצח, לאחר שמצא כי: "השארת שיקול הדעת בנושא השתת מאסר עולם על קטינים, אינה משנה את מהותה של עבירת הרצח שהמחוקק קבע בצידה עונש מאסר עולם חובה". בהקשר זה הפנה בית המשפט המחוזי הנכבד לפסיקתו של בית משפט זה ב-ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (08.03.2009), שבו הותוו שיקולי ענישה שבהם, בין היתר, יש להתחשב בעת גזירת דינו של קטין, ואשר יפורטו להלן: גילו הצעיר של הקטין, הרצון להגן על הקטין מפני תנאי הכליאה ומפני מפגש עם עבריינים בוגרים, ומחוייבות החברה לנסות ולמצוא כל דרך לשיקום עבריינים קטינים. ביישמו את העקרונות הנ"ל, קבע בית המשפט המחוזי כי: "כשבעבירת רצח עסקינן, יש ליתן לשיקולי הגמול וההלימה משקל בכורה אך בלי להתעלם מכך שהנאשם [המערער כאן – ח"מ] היה קטין בעת ביצוע העבירה ובמקרה זה קטין 'קטן', בן 14 שנים ועשרה חודשים בלבד". כמו כן, בית המשפט המחוזי הנכבד מצא כי: "כאשר נגזר דינו של קטין בגין ביצוע עבירה חמורה מאוד וברור כי יש להענישו בשנות מאסר ארוכות בכלא, מאבד שיקול השיקום חלק ממשקלו וכך גם לגבי השיקול הנובע מהשפעתו הקשה של הכלא על הקטין". בית המשפט המחוזי הנכבד אף ציין במפורש כי הוא דוחה טענה שהעלה הסניגור, לפיה מי שהשפיע על המערער להמית את המנוח היה ריאד. עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי הוא מניח לזכות המערער כי "ביצע את העבירה כשתודעתו והכרתו אינן מפותחות ובשלות דיין, ובשל חוסר בשלות זה היתה פגומה יכולתו להבין לעומק את חומרת מעשיו". בנוסף, התייחס בית המשפט המחוזי לנסיבות נוספות לקולא, והן: הודאתו של המערער בשלב מוקדם, יחסית, של ההליך; תוצאותיה של הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית שבוצעה למערער, על פיה רמת האינטליגנציה הכללית שלו הוגדרה כ-"גבולית"; והעובדה שאביו הוא מי ש-"הסגירו" לידי המשטרה, לאור חשדו כי המערער הוא שעומד מאחורי מעשה הרצח. נוכח כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי בסוף גזר דינו כי: "לפיכך הגענו, לא בלי לבטים, בעיקר בשל היות הנאשם קטין ובשל הודאתו, למסקנה שלא לגזור על הנאשם בגין עבירת הרצח עונש של מאסר עולם" (ההדגשה במקור – ח"מ), והשית עליו, כאמור בפיסקה 1 שלעיל, 20 שנות מאסר בפועל. טענות הצדדים 5. בנימוקי הערעור שהגיש, וכן בדיון שנערך בפנינו, התמקד בא-כח המערער בשלוש טענות מרכזיות: ראשית, כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, וביניהן: גילו הצעיר, נסיבותיו המשפחתיות, ומצבו הנפשי בעקבות המעשה. כן נטען כי לא ניתן די משקל לכך שאביו של המערער "הסגירו" לידי המשטרה, וכי ההערכה למעשהו של האב ראוי שתשתקף בהקלה נוספת בגזר דינו של הבן-המערער. שנית, כי יש להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה נוכח חומרת העבירה שאותה ביצע המערער, והעונש הממושך הצפוי לו, מאבד שיקול השיקום חלק ממשקלו. לשיטת המערער מסקנה זו אף עומדת בניגוד לדברים שנאמרו ב-ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (14.02.2010) (להלן: ע"פ 5048/09). שלישית, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את טענת המערער כי הושפע מריאד, וכי החלטת המערער להמית את המנוח התגבשה רק בעקבות פגישתו עם ריאד. 6. באת-כח המשיבה מצידה טענה כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריה, נסיבות ביצוע העבירה הינן בעלות חומרה רבה, וכל השיקולים השונים לקולא, אותם ציין המערער, הובאו בחשבון במסגרת גזר הדין, כך שעונשו של המערער לא הועמד לבסוף על מאסר עולם, אלא על 20 שנות מאסר "בלבד". לתמיכת טענתה, הפנתה באת-כח המשיבה למספר פסקי דין בהם הושתו על קטינים, אשר הורשעו בעבירת רצח – עונשי מאסר עולם. ביחס לטענת המערער על היעדר משקל מספק לשיקול השיקום, טענה באת-כח המשיבה כי נוכח העונש הכבד לו ראוי המערער – מאבד שיקול זה במידה רבה את משמעותו, וכי למעשה על המערער לבנות את חייו בתוך מסגרות בית הכלא. עוד הוסיפה באת-כח המשיבה כי בית המשפט המחוזי דחה את הטענה לפיה ריאד השפיע באופן משמעותי על החלטת המערער להמית את המנוח, וכי לא נפלה שגגה במסקנה זו. 7. כאן המקום לציין, למען שלמות התמונה, כי בשבועות שקדמו לדיון שנערך בפנינו נקטו עובדי שירותי המבחן בנפת נצרת בעיצומים, ולכן לא הוגש לעיוננו תסקיר משלים עובר לדיון הנ"ל. לפיכך, קבענו בהחלטתנו מתאריך 18.02.2013 כי ההכרעה בערעור תדחה עד להגשת תסקיר משלים כאמור, אשר הוגש לבסוף בתאריך 24.03.2013. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בנימוקי הערעור ובחומר נוסף שהוגש לנו, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך. 9. מעשה הרצח שאותו ביצע המערער הוא מזעזע. הוא חפץ, ובחר במודע, לקפד את חייו של נער צעיר, תוך המתת חורבן על משפחת המנוח ועל משפחתו שלו, וכל זאת בשל סכסוך של מה בכך בין נערים מתבגרים. המערער לא הסתפק בהמתה בדם קר של המנוח, אלא הותירו מת ומתבוסס בדמו כשהוא שרוע על שביל עפר. משאלה הם פני הדברים, ואף על פי שעסקינן בקטין, אין להוציא מכלל אפשרות השתת עונש מאסר עולם, הקבוע כעונש חובה ביחס לבגיר שהורשע בעבירת רצח. אמנם, סעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 איננו מחייב את בית המשפט להשית על קטין, אשר הורשע בעבירת רצח, עונש של מאסר עולם. יחד עם זאת, והדברים נקבעו לא אחת בפסיקותיו של בית משפט זה (ראו לדוגמה: פיסקה 7 ב-ע"פ 900/07 פלוני נ' מדינת ישראל (05.08.2010)), אין באופן עקרוני מניעה מהשתת מאסר עולם בנסיבות שכאלה (ואף בלשון סעיף 25(ב) הנ"ל נקבע רק כי "אין חובה להטיל עליו [על הקטין] מאסר עולם" (ההדגשה הוספה – ח"מ)). 10. יחד עם זאת, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, אל מול החומרה הרבה הגלומה במעשיו של המערער, עומדים שיקולים שונים לקולא, אשר במרכזם גילו הצעיר, יחסית, של המערער, אשר היה בן פחות מ-15 שנים בעת ביצוע הרצח. נוכח שיקולים אלה מצא לנכון בית המשפט המחוזי הנכבד, "לא בלי לבטים" כדבריו, שלא להשית על המערער עונש מאסר עולם, אלא להסתפק ב-20 שנות מאסר. איננו סבורים, כי נסיבותיו האישיות של המערער, אותן פירט בהרחבה בא-כחו, מצדיקות הפחתה נוספת בעונשו. 11. הוא הדין גם ביחס לטענת המערער בדבר המשקל הנמוך, יחסית, שנתן בית המשפט המחוזי הנכבד לשיקול השיקום. אכן, ועל כך אין חולק, שיקול זה מקבל משנה תוקף בשעה שעסקינן בגזירת עונשו של קטין (ראו בהרחבה בפיסקה 5(ג) ב-ע"פ 5048/09 הנ"ל). יחד עם זאת, תמימי דעים אנו עם בית המשפט המחוזי הנכבד, כי נוכח פרק הזמן הממושך שבו ישהה המערער בתוך כותלי הכלא (וזאת אפילו אם תתקבלנה טענותיו של בא-כחו במלואן), הרי שקשה מאוד להעריך בשלב זה את אפשרות שיקומו ושילובו מחדש בחברה. אין משמעות הדברים כי שיקול השיקום במצבים שכאלה מתאיין, אלא רק כי הוא מאבד כאן ממעמדו המרכזי, כמקובל בענישתם של קטינים. זאת ועוד: כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד, חשיבותו של שיקול השיקום ביחס לקטינים – אין משמעותו ביטול שיקולי ההרתעה והגמול לחלוטין. בנסיבות הפרשה שבפנינו, וחרף היותו של המערער קטין בן פחות מ-15 שנים בשעה שרצח את המנוח – אנו סבורים בנסיבות כי שיקולים אלה נכבדים יותר משיקול השיקום, וכי הם מצדיקים את העונש שהושת על המערער (ראו: פיסקה 23 ב-ע"פ 3062/06 פלוני נ' מדינת ישראל (24.12.2009), שם התבררו נסיבות דומות לענייננו, ונדחה ערעורם של קטינים, האחד בן 16 והשני בן 14 שנים ו-8 חודשים, אשר הורשעו בעבירת רצח, והושתו עליהם 22 שנות מאסר בפועל). 12. בשולי הדברים נציין, כי גם טענתו של המערער לגבי השפעתו המכרעת, לכאורה, של ריאד על המערער – דינה להדחות. ביחס לטענה זו קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כדלקמן: "אין אנו מקבלים את טענת הסניגור כי השפעתו של ריאד היתה מכרעת ובלעדיו היה האירוע מסתיים אחרת. עובדות אלה לא הוכחו בפנינו ובסיסן הערכות ומסקנות של הסניגור בלבד". גם בפנינו לא הציג בא-כח המערער כל ראיה ביחס להשפעתו הנטענת של ריאד, ועל כן לא נראה כי יש מקום לשנות ממסקנתה האמורה של הערכאה המבררת. 13. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל – לא מצאנו כי יש הצדקה להתערבותנו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התשע"ג (‏09.04.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12030740_K05.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il