התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. שר החינוך והתרבות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3073/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. התנועה למען איכות השלטון בישראל 2. ארגון המורים בבתי ספר העל-יסודיים, בסמינרים ובמכללות נגד המשיבים: 1. שר החינוך והתרבות 2. ממשלת ישראל 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. מועצת הרשות השניה לטלויזיה ורדיו 5. מרדכי שקלאר 6. מרים איתן 7. צביה אלדר 8. מוסקו אלקלעי 9. פרופ' אלישע באב"ד 10. שגיב גדבאן 11. אבי, דורון 12. פרופ' שמואל סנדלר 13. גיורא עיני 14. נינו אבסדזה 15. מתי דוד 16. נורית פריד 17. חליל גנאיים 18. יוסף בר-מוחא 19. רונית טור תאריך הישיבה: י"ב באייר התש"ס (17.4.2000) בשם העותרת מס' 1: עו"ד אליעד שרגא עו"ד ברק כלב בשם העותר מס' 2: עו"ד דן מאיר שלוש עו"ד דן אלון בשם המשיבים מס' 3-1: עו"ד אסנת מנדל בשם המשיב מס' 4: עו"ד יאיר עשהאל בשם המשיבים 19-5: עו"ד יהודה רסלר תשובה לצו על-תנאי פסק-דין השופט מ' חשין: עתירה זו שלפנינו עתירה-אחות היא לעתירה שבבג"ץ 5933/98 פורום היוצרים הדוקומנטריים ואח' נ' נשיא המדינה, ממשלת ישראל ורשות השידור (להלן נכנה עתירה זו בתואר - פורום היוצרים). אלא בעוד שהעתירה בפרשת פורום היוצרים עניינה ברשות השידור, בחוק רשות השידור, התשכ"ה1965-, ובמינוי המליאה של רשות השידור, ענייננו עתה הוא בחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990- ובמינוי המועצה של הרשות השניה. שמענו שתי עתירות אלו בנפרד, אך הואיל והשאלות הצורכות פתרון בשתי העתירות - אותן שאלות הן, אמרנו ניתן הכרעות-דין בשתי העתירות בצוותא-חדא הגם שלא בפסק-דין אחד. שאלות החוק והמשפט בענייננו עתה - כמוהן כשאלות החוק והמשפט שבפרשת פורום היוצרים - נסבות על סוגיית ההתייעצות הסטטוטורית, ומתוך שנדרשנו לסוגיה זו באריכות - אפשר באריכות יתֵרה - בפסק הדין הראשון, נוכל עתה לקצר במקום שיכולנו להוסיף ולהאריך. מיקצת מהוראות החוק שלעניין והשאלה שבמחלוקת 2. מדברים אנו עתה, כאמור, בחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, התש"ן1990- (להלן נכנה חוק זה - חוק הרשות השניה או החוק). החוק מכונן את הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו (להלן נכנה אותה - הרשות השניה או הרשות), ועיון בו ילמדנו כי שני גופים מרכזיים הם המניעים רשות זו: מועצת הרשות השניה (שעניינה נדון בסעיפים 7 עד 24 לחוק) והמנהל הכללי (שעניינו נדון בסעיפים 25 עד 28 לחוק). ענייננו עתה הוא במועצת הרשות השניה (אותה נכנה להלן - מועצת הרשות או המועצה), ואליה נחבור בהמשך דברינו. 3. במועצת הרשות, כך מורה אותנו סעיף 7 לחוק, יכהנו חמישה עשר חברים. את אלה אמורה למנות הממשלה לפי המלצת השר, וכהגדרת סעיף 1 לחוק "השר" הוא שר התקשורת. בענייננו החזיק בסמכות - כמסתבר, על-פי העברה - שר החינוך, התרבות והספורט (להלן נכנה אותו - שר החינוך), השר יצחק לוי. השר מוסמך להמליץ את המלצתו לממשלה לאחר שהתייעץ בגופי-תרבות ובגופים ציבוריים שונים, וכלשונו של סעיף 7 לחוק: 7. (א) הממשלה תמנה, לפי המלצת השר לאחר שהתייעץ עם ארגונים של סופרים, מורים ואמנים, המוסדות להשכלה גבוהה, האקדמיה ללשון העברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ועם גופים ציבוריים אחרים מועצה בת חמישה עשר חברים, ומביניהם את יושב ראש המועצה. (ב) חברי המועצה יהיו אנשי ציבור בעלי רקע תרבותי הולם, ניסיון וידע בתחומי התמחותם ונסיון והבנה למצב החברתי בישראל. (ג) בעת המינוי ישקף הרכב המועצה, במידת האפשר, את מיגוון הדעות הרווחות בציבור. (ד) הודעה על מינוי המועצה והרכבה תפורסם ברשומות. מינוי המועצה והרכבה אין צורך בעיון מעמיק כדי לעמוד על הדמיון המופלג בין ההליך להרכבתה של מועצת הרשות השניה לבין ההליך להרכבתה של מליאת רשות השידור. הליך המינוי שלפנינו - כמוהו כהליך מינוי המליאה ברשות השידור - מחייב התייעצות מוקדמת עם גופי-תרבות וגופים ציבוריים שונים, ואותה התייעצות מהווה תנאי מוקדם למינויים של חמישה עשר חברי המועצה. העותרים שלפנינו - התנועה למען איכות השלטון בישראל ואירגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, בסמינרים ובמיכללות - טוענים לפגמים מהותיים שנפלו בהליך ההתייעצות המוקדמת למינוי חברי המועצה, ובהמשך דברינו נעמוד על טיעונים אלה ועל טיעוני-הנגד של המשיבים. ואולם עד שנגיע לשקלא-וטריא שומה עלינו להציג את תשתית העובדות שלעניין, וזאת נעשה עתה. עיקרי העובדות שלעניין 4. תקופת כהונתה של מועצת הרשות השניה היא ארבע שנים (סעיף 8(א) לחוק), והמועצה היוצאת אמורה להמשיך בכהונתה עד למינוייה של המועצה הבאה אחריה (סעיף 8(ב) לחוק). כהונתה של המועצה היוצאת בענייננו אמורה היתה להסתיים ביום 31 במארס 1999, ומבעוד מועד - בחודש אוקטובר 1998 - החל משרד החינוך בפעילות לבחירתה של מועצה חדשה. ואמנם, ביום 28 בדצמבר 1998 פנה משרד החינוך לגופי-תרבות ולגופים ציבוריים שונים, בהם חייב היה להיוועץ על-פי הוראות החוק. הפניה היתה במכתבים שנשלחו לאותם גופי-ייעוץ; צויינו בהם הכישורים והקריטריונים לבחירת חברי המועצה; והנמענים נתבקשו להמליץ על מועמדים מתאימים. 5. עוד ההליך לבחירת המועצה בעיצומו, והכנסת החליטה להתפזר ולהקדים את מועד הבחירות. בעקבות החלטתה זו של הכנסת, פירסם היועץ המשפטי לממשלה (ביום 26 בינואר 1999) הנחייה למשרדי הממשלה השונים, כדי להעמידם על הרגישות היתירה הנודעת לעשיית מינויים בתקופה זו שבין-השמשות. היועץ המשפטי הינחה את בעלי-הסמכות השונים לבחון אם יש צורך בעשיית המינויים דווקא בתקופה זו שבין-לבין, והוסיף והורה אותם באשר לדרכי הפעלת שיקול הדעת בשים לב לרגישות התקופה. בעקבות הנחיה זו פנה שר החינוך אל היועץ המשפטי וביקש את חוות-דעתו באשר לצורך להמשיך בהליך בחירת חברי המועצה. היועץ המשפטי השיב כי "אין עילה משפטית להורות על הימנעות מהמשך ההליכים לקראת המינוי", ויחד-עם-זאת הוסיף וציין את הרגישות הכרוכה במינויים בתקופת-מעבר זו. עקב כך הינחה היועץ המשפטי את השר כי ידאג לענייניות ולשקיפות ההליך, וכי יקיים באורח קפדני את הוראות החוק ובכללן את חובת ההתייעצות. משרד החינוך המשיך איפוא בהליך לקראת בחירת המועצה החדשה. 6. רוב הגופים המייעצים השיבו לפניה אליהם, וחלקם הציעו מועמדים לכהונה במועצת הרשות. מיקצתם הציעו מועמדים מקירבם, מיקצתם הציעו מועמדים המקובלים עליהם, ומיקצתם הודיעו כי אין להם עמדה באשר למועמדים לכהן כחברי המועצה. בעלי-הדין לא נחלקו ביניהם לא באשר לעצם הפניה לגופי-הייעוץ ולא באשר להזדמנות שניתנה להם להציע מועמדים. כך על דרך הכלל, לא כך לעניינה של העותר השני. עותר זה טוען כי לא נעשתה אליו פניה כהלכה, ועל טרוניה זו משיבים המשיבים כי הפניה אליו היתה כהלכה וכדין. סופם של דברים היה שהעותר השני לא הציע מועמדים מטעמו לכהונה במועצה, ועל-כך קובל הוא לפנינו. 7. משרד החינוך ערך רשימת מועמדים לכהונה במועצת הרשות, ולאחר שֶשָלַם הליך אישורם בוועדה לבחינת מינויים שהוקמה על-פי חוק החברות הממשלתיות, התשל"ה1975-, גובשה הרשימה הסופית של מועמדי השר. השר העביר רשימת מועמדים זו למזכיר הממשלה, וביום 9 במאי 1999 החליטה הממשלה למנות את חמישה-עשר מומלצי השר לכהונה במועצת הרשות. ראוי להוסיף ולציין - והוא לענייננו - כי השר המליץ לממשלה, כנדרש, על חמישה-עשר מועמדים לכהונה במועצת הרשות, ואולם באלה לא נכללו אלא שלושה מבין המועמדים עליהם המליצו גופי הייעוץ. אשר לשניים-עשר המועמדים הנותרים, גופי-הייעוץ השונים לא ידעו כלל עליהם, לא שמעו עליהם דבר מפי משרד החינוך, וממילא לא חיוו דעתם עליהם. עוד נוסיף ונציין בהקשר זה, כי למיצער חלק מאותם שנים-עשר מועמדים, השר הכניסם לרשימה לאחר שנועץ עם "גורמים במערכת הפוליטית"; וכדבריו בתצהירו לפנינו: למיטב זכרוני, ההמלצה על שלושה או ארבעה מבין חברי המועצה נעשתה לאור התייעצות עם גורמים במערכת הפוליטית, אשר הצביעו על המועמדים כבעלי רקע מתאים וכישורים הולמים לכהונה במועצת הרשות השנייה. 8. על רקע כל זאת, מהם חילוקי הדעות בין בעלי-הדין? הכל מסכימים כי הליך ההתייעצות עם גופי הייעוץ למיניהם מיצה עצמו בקבלת שמותיהם של מומלצים - כך ולא עוד. חלק מגופי הייעוץ המליצו על מועמדיהם בכתב וחלק אחר בהם העלו את שמות מועמדיהם על-פה - בשיחת-טלפון או בשיחה על-פה עם מר יצחק רט, יועץ בכיר לשר החינוך, מנהל לישכתו ומי שריכז מטעם השר את הטיפול במינוי המועצה הנכנסת. ואולם לאחר קבלת שמות המומלצים מגופי הייעוץ השונים, לא היה עוד קשר בין משרד החינוך לבין גופי-הייעוץ. גם לאחר שערך משרד החינוך את רשימת מועמדיו של השר, לא הועברה אותה רשימה לחוות-דעתם של גופי-הייעוץ השונים; לא עוד, אלא שהמשרד לא נענה לבקשות מיוחדות שהופנו אליו כי יואיל להעביר רשימה זו לבחינתם של גופי-הייעוץ. כך, למשל, ביקשה אגודת הסופרים מאת מר רט כי יואיל להעביר אליה את הרשימה של מועמדי השר, ואולם מר רט סירב להיעתר לפניה. משרד החינוך סבר כי כל עוד אין רשימת מועמדים סופית, אין מקום להעביר שמות של מומלצי השר לגופי הייעוץ; ואולם גם לאחר שגובשה רשימה סופית, גם-אז לא הועברה רשימת המועמדים לגופי-הייעוץ. נמצא לנו, איפוא, כי הליך ההתייעצות מיצה עצמו בקבלת שמותיהם של מועמדים-מומלצים מטעם גופי הייעוץ השונים. משרד החינוך קיבל רשימות מועמדים מטעם גופי הייעוץ השונים; המשרד ערך רשימה של חמישה-עשר מועמדים-מומלצים מטעמו; אך רשימה זו לא הועברה לעיון גופי-הייעוץ. מלאכת הרכבתה של רשימת המועמדים שָׂלְמָה והגופים המייעצים לא זכו לעיין בה ולחוות דעתם על המועמדים. משידענו כי רק שלושה מבין מומלצי הגופים המייעצים נכללו ברשימת המומלצים הסופית - נכללו ברשימת המועמדים ונתמנו להיותם חברי מועצת הרשות - נוסיף ונדע כי שנים-עשר מבין חברי המועצה מונו בלא שהגופים המייעצים ידעו עליהם כלל, וממילא - בלא שחיוו דעתם עליהם. 9. מכאן שאלה ואלה הם חילוקי-הדעות בין בעלי-הדין: לכל הדעות חב שר החינוך חובת התייעצות עם גופי-ייעוץ אלה ואחרים קודם שאומר הוא להמליץ לממשלה כי תמנה את ראובן ואת שמעון, את לוי ואת יהודה להיותם חברי מועצת הרשות השניה. האם מילא השר חובתו זו שעה שמינה שנים-עשר חברי מועצה - מבין חמישה-עשר החברים - וגופי הייעוץ לא ידעו עליהם ולא שמעו עליהם עד שנתמנו בידי הממשלה לחברות במועצה? ואשר לשלושה חברי המועצה הנותרים, האם מילא השר את חובת ההתייעצות שעה שלא העביר את שמותיהם של אלה לידיעתם ולחוות-דעתם של אותם גופי-ייעוץ ששלושה אלה לא הומלצו בידיהם? האם בהליך מינוי חברים למועצה חדשה, מקיים השר את חובת ההתייעצות המוטלת עליו אך במתן הזדמנות לגופי-הייעוץ להציע מועמדים - כך ולא עוד? האם אותה התייעצות שהוא חב בה, אינה מטילה על השר חובה לבקש את חוות דעתם של גופי-הייעוץ השונים על רשימת מועמדיו-מומלציו קודם שהוא מעביר רשימה זו להחלטת הממשלה? אלו הן השאלות, ועליהן הוטל עלינו להשיב. טענת העותרים היא, למותר לומר, כי השר הפר את חובת ההתייעצות שהחוק חייבוֹ בה; כי חובה הוטלה עליו להביא את רשימת מועמדיו לחוות דעתם של הגופים המייעצים, אך הוא חדל ולא עשה את שהוטל עליו. מחדלו של השר, כך מוסיפים העותרים וטוענים, מעצים והולך בתיתנו דעתנו לכך שהמינוי היה בשילהי כהונתה של הכנסת היוצאת ונוכח בחירות ממשמשות ובאות לכנסת החדשה. ימים נוראים אלה חייבו את השר בהקפדה יתירה, אך השר לא עמד במשימה. עוד מוסיפים העותרים וטוענים, כי השר פעל בניגוד מוחלט להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומכאן הפגם המהותי שנפל בעשייתו. מנגד משיבים המשיבים וטוענים, כי השר מילא את חובת ההתייעצות במלואה: הנה-כי-כן, נציגי השר פנו בבקשת ייעוץ אל גופים מייעצים המנויים בחוק, והיו אף הידברויות מאוחרות, שעה שאותם נציגים פנו אל מיקצת מאותם גופים בבקשה כי יפרטו בנושא מועמדיהם, ובמקרים מסויימים - כי יוסיפו ויציעו מועמדים על אלה שכבר הציעו. יתר-על-כן, כך מוסיפים וטוענים המשיבים: גם לו אמרנו כי חובה הוטלה על השר לבקש את חוות דעתם של הגופים המייעצים על מועמדיו-שלו - חובה שזמנה עובר להמלצה לפני הממשלה - גם-אז חייב היה השר לוותר על הליך זה בשים לב לדוחק הזמן שההליך נקלע אליו בסופו: שהמועצה היוצאת כילתה את ימיה ומועצה חדשה לא נבחרה. עוד טוענים המשיבים, כי גם אם הופרה חובת ההתייעצות, אין באותה הפרה כדי להביא לבטלות המינויים, ומכל מקום אל-לו לבית-המשפט להתערב בהליך חידוש פניה של המועצה; אם כך ככלל, לא-כל-שכן בתיתנו דעתו לזמן שחלף מאז המינוי ולכך שאין בפי העותרת טענת-מהות נגד כשירותו או התאמתו האישית של מי מהחברים שמונו למועצה. הדין וההלכה 10. מה נוכל ללמוד מהוראות החוק החרות בענייננו? אשר לתפקידי הרשות השניה, אלה מנויים בסעיף 5 לחוק הרשות השניה, ועיון בהוראת-חוק זו ילמדנו כי דומה הוא - לענייננו עתה - לתפקידיה של רשות השידור, אלה תפקידים המנויים בסעיף 3 לחוק רשות השידור. אשר לתפקידי המועצה, אלה מנויים, בין השאר, בסעיף 23 לחוק הרשות השניה, ולענייננו-שלנו אין שוני ניכר בין התפקידים המנויים בהוראת-חוק זו לבין תפקידי המליאה של רשות השידור כהוראת סעיף 13 לחוק רשות השידור. גם תפקידיה של הרשות השניה גם תפקידיה של המועצה - בתוככי הרשות השניה - גם אלה גם אלה אוצלים, כמובן, במישרין על מאפייני האנשים הראויים לשמש במועצה, ודברים שאמרנו באשר לחברים במליאת רשות השידור יחולו מעצמם על חברי המועצה אף-הם. לכל אלה ראו פיסקה 20 ואילך לפסק-הדין בפרשת פורום היוצרים. נדגיש עם זאת את הוראות הפיסקאות (ב) ו-(ג) שלסעיף 7 לחוק הרשות השניה, בהן קובע המחוקק מפורשות מאפיינים לאנשים הראויים לשמש במועצה. הבאנו הוראות אלו למעלה, אך דומה כי ראוי ונשַוֶוה אותן שוב נגד עינינו: 7. (א) ........... (ב) חברי המועצה יהיו אנשי ציבור בעלי רקע תרבותי הולם, ניסיון וידע בתחומי התמחותם ונסיון והבנה למצב החברתי בישראל. (ג) בעת המינוי ישקף הרכב המועצה, במידת האפשר, את מיגוון הדעות הרווחות בציבור. מינוי המועצה והרכבה הוראות-חוק אלו מהוות שיכלול להוראת החוק המקבילה בחוק רשות השידור, אך כפי שהערנו במקום אחר (ראו פיסקה 25 לפסק-הדין בפרשת פורום היוצרים), מאפיינים אלה נכונים גם לחברי המליאה של רשות השידור גם לחברי המועצה של הרשות השניה. כל-כך - לחוק החרות ולנלמד ממנו. אשר להלכה: בפרשת פורום היוצרים הירחבנו לדבר בהלכה החלה על הליך של התייעצות סטטוטורית, ואין טעם כי נוסיף ונדוש בה שוב. דברים שאמרנו שם יחולו גם כאן, ולא נחזור על הידוע. ראו פיסקאות 15 ואילך לפרשת פורום היוצרים. 11. על רקע זה של חוק והלכה, הבה נפַנה עצמו עתה לשאלות שנתעוררו לפנינו בנושא ההתייעצויות שהיו לקראת חידוש הרכבה של מועצת הרשות השניה. כפי שראינו, בשני נושאים עיקריים נתגלעו חילוקי-דעות בין בעלי-הדין, ואלה הם: ראשית לכל, האם לא חטא שר החינוך לגופי-הייעוץ בכך שלא ביקש את חוות-דעתם על מועמדיו-שלו לחברות במועצה, אותם מועמדים שהציג לפני הממשלה ואשר מונו בידי הממשלה להיותם חברי המועצה? שנית, האם שקל שר החינוך כראוי את הצעות המועמדים שגופי-הייעוץ הציגו לפניו? הבה נעבור ונדון בשאלות אלו, אחת לאחת, כסידרן. היקפה של התייעצות 12. כפי שאמרנו בפרשת פורום היוצרים (בפיסקאות 26 ו27- לפסק-הדין), אין זה מנוהגו של המחוקק לפרט בדרכי ההליכים של התייעצות סטטוטורית. החוק קובע חובת התייעצות, אך את דרכי ההתייעצות מותיר הוא, ככלל, לשכל הישר, לנהגים המקובלים ולהלכה. כן הוא דינו של חוק הרשות השניה, כמוהו כחוק רשות השידור. והנה, בנושא זה של הליך ההתייעצות עלתה בענייננו שאלה שלא נתעוררה בפרשת פורום היוצרים, ולשאלה זו נעבור עתה. 13. סקירת האירועים בענייננו לימדה אותנו כי רשויות משרד החינוך ביקשו מאת גופי-הייעוץ השונים הצעות מועמדים לחברות במועצה; כי גופי-הייעוץ אכן הציעו מועמדים כאשר נתבקשו; כי שר החינוך גיבש רשימה בת חמישה-עשר מועמדים לכהן במליאה; כי ברשימה זו מצאו מקום אך שלושה מועמדים מבין המועמדים שהציעו גופי הייעוץ; כי גופי-הייעוץ לא ידעו כלל על שנים-עשר המועמדים האחרים, וממילא נמנע מהם לחוות דעה עליהם; וכי לסופו של הליך מינתה הממשלה לחברות במליאה את חמישה-עשר המועמדים ששר החינוך הציג לפניה. השאלה הנשאלת היא: האם במחדלו להציג לפני גופי-הייעוץ - לחוות-דעתם - שנים-עשר מבין חמישה-עשר ממועמדיו, לא פגם שר החינוך והתרבות בחובת ההתייעצות שהוטלה עליו בחוק? לדעתנו, אכן פגם שר החינוך פגימה קשה בחובת ההתייעצות שהחוק הטיל עליו, ובסמוך נפרש ונפרט. 14. ראשית לכל, נזכיר את הוראת-החוק שלעניין, זו הוראת-חוק שבסעיף 7(א) לחוק הרשות השניה. כדבר החוק, הממשלה היא הממנה את חבריה של מועצת הרשות, ומינוי זה עושה היא לפי המלצת השר "לאחר שהתייעץ עם ..." אירגונים וגופים אלה ואחרים. הלא כן הוא דברו של החוק: "הממשלה תמנה, לפי המלצת השר לאחר שהתייעץ עם [אירגונים וגופים שונים] מועצה בת חמישה-עשר חברים ...". קריאת החוק כפשוטו מעלה, לדעתי, מסקנת-פירוש ולפיה חייב הוא השר להיוועץ בגופי-הייעוץ השונים לגבי כל מועמד ומועמד שהוא ממליץ עליו לממשלה. לשון אחר: כל מועמד ומועמד שהשר ממליץ עליו לפני הממשלה, אמור לעבור את "מיבחן ההתייעצות"; השר חייב ליתן הזדמנות לכל גופי הייעוץ לחוות דעתם על כל מועמד ומועמד: אם מועמד ראוי הוא, אם לאו, ואם יש מועמדים טובים הימנו. כי ימליץ השר על מועמדותו של פלוני בלא שניתנה לגופי-הייעוץ הזדמנות לחוות דעתם עליו, לא נוכל לומר - כהוראת-החוק - כי המלצת השר באה "לאחר שהתייעץ" עם גופי-הייעוץ. ראובן הוא מועמד השר לחברות במועצה, אך שמו לא הועלה כלל לפני גופי-הייעוץ. הכיצד ניתן לומר כי השר המליץ לפני הממשלה על חברותו של ראובן במועצה ואת פיהם של גופי-הייעוץ לא שאל? הכיצד יכול השר לטעון באמת ובתמים כי ממליץ הוא על ראובן "לאחר שהתייעץ" עם גופי הייעוץ השונים? השאלה שאלה והתשובה בה. התייעצות - לא-כל-שכן ביודענו כי התייעצות חייבת שתהא התייעצות כנה, התייעצות-של-אמת - חייבת שתסב עצמה על ראובן ועל שמעון, על לוי ועל יהודה שהשר ממליץ לממשלה כי ימונו חברי המועצה. אם גופי-הייעוץ אינם יודעים כלל על מועמדותם של אלה, כיצד יוכל הטוען לטעון ברצינות כי השר ממליץ על מועמדיו "לאחר שהתייעץ" עם מי שחייב היה להתייעץ עימו? הלזו ייקרא התייעצות: התייעצות-של-אמת, התייעצות ממשית, התייעצות בלב פתוח ובנפש חפצה, התייעצות ברצון טוב ובנפש קולטת? התשובה לשאלה היא, לדעתי, בשלילה. וראו פיסקאות 28 ו29- לפרשת פורום היוצרים. יתר-על-כן: בהמליצו לפני הממשלה על מועמדים שגופי-הייעוץ לא ידעו עליהם כלל, פגם שר החינוך בחובות-מישנה אחדות שהוא חב בהן בנושא ההתייעצות. כך נפגמה החובה המוטלת על השר לפרוש לפני הרשות המייעצת את כל המידע הרלוונטי; כך נפגמה גם החובה ליתן לרשות המייעצת הזדמנות לחוות-דעתה על הצעתו של השר. וכלשונו של השופט מצא בבג"ץ 1934/95 תה ויסוצקי (ישראל) בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד מט (5) 625, 644: בבקשה את עצת הגורמים המייעצים מוטל על הרשות המחליטה להביא לפניהם את תוכן ההחלטה. מטרת ההיוועצות היא לעמת את הגורמים המייעצים עם ההחלטה המתגבשת ולאפשר להם להביע את עמדתם. כן היו דבריו של השופט יצחק כַּהַן בבג"ץ 512/81 המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית, ירושלים, נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לה(4)533, 546: כאשר הרשות חייבת להתייעץ עם רשות אחרת, מן ההכרח שהיא תביא בפני הרשות המייעצת הצעה מסויימת ... (ההדגשה אינה במקור - מ' ח'). על כל חובות וחובות-מישנה אלו עמדנו בפרשת פורום היוצרים, והמעיין ימצא ויידע. 15. אכן, כיצד תוכל רשות בת-סמך למלא ביושר ובאמת חובת התייעצות קודם שהיא מחליטה החלטה, אם אומרת היא להחליט ואת פי גופי-הייעוץ על אותה החלטה לא שמעה? אכן, חובת ההיוועצות במינוי מכַוונת עצמה לכך שגופי-הייעוץ יחוו דעתם לרשות בת-הסמך אודות כישוריהם של המועמדים, על התאמתם למלא את התפקיד בו מדובר, על נסיונם, על הסתייגויות מאישיותם, על מועמדים טובים מהם, ועל עוד נושאים ועניינים הסבים את אישיותו של המועמד המוצע ואת טיב הכהונה שהוא מועמד למלא. כל קטן יבין, כי החלטה על מועמדותו של פלוני בלא שניתנה לגופי-הייעוץ הזדמנות להביע דעתם עליו, לא תוכל להעיד על עצמה - אף לא בקושי - כי החלטה היא שניתנה לאחר התייעצות. 16. שר החינוך פגם איפוא בהליך ההתייעצות, הן על-פי פירושו הראוי של החוק הן על-פי ההלכה (שאף היא, מצידה, סומכת עצמה על אותו "פירוש ראוי" למוסד ההתייעצות). 17. יימצאו בוודאי מי שיאמרו, כי הליך התייעצות המתבקש מדברינו - הליך הנדרש לשני שלבים, ואפשר ליותר משני שלבים - עלול לסרבל עד-לבלי-שאת את הליך ההתייעצות - ולו מחמת שינויים, ושינויים לשינויים שאף הם ישתנו במהלך ההתייעצות - ולסוף יצא שכרנו בהפסדנו. התייעצויות, שְׂגָרִים, מסרים, שיחות, ירוצו רצוא-ושוב בין מבקש העצה לבין נותני העצה - ירוצו ויתרוצצו, לעיתים עד-בלי-די - וההחלטה הסופית, כך ישאל השואל ,מה יהא עליה? חזון קשה זה אינני חושש ממנו כלל ועיקר, ובלבד שהרשות מבקשת העצה תפעל בכנות וביעילות. הנה היא רשות המבקשת מגופי-ייעוץ להציע מועמדים, בְּבַקְשָׂהּ כי ישיבוּ לה למועד שלושים ימים; בהתקבל ההצעות ובשוקלה את שראוי לשקול (לרבות - בשלושים הימים הראשונים), עורכת הרשות רשימת מועמדים מועדפים במשך חמישה-עשר ימים נוספים, הרי ארבעים-וחמישה ימים; הרשות מבקשת כי גופי הייעוץ יחוו דעתם על רשימת המועמדים תוך חמישה-עשר ימים נוספים, הרי ששים ימים. הוסף לאלה - להשלמת חסרים - שלושים יום נוספים, והרי כל הליך הייעוץ יכול שיסתיים - ברווחה - תוך שלושה חודשים. אשר לשינויים ולשינויים-לשינויים שאף הם ישתנו, גם על מכשלה זו נתגבר, כפי שנראה בסמוך. 18. ההלכה וסברת-חכמים לימדו אותנו, כי בנסיבות מסויימות יכול שייווצר כורח לקיים חובת התייעצות (וכמותה הליך של שימוע) בשני שלבים, או אף ביותר משני שלבים. השלב הראשון קרוי "חובה ראשונית" וכל אחד מן השלבים האחרים קרוי "חובה מישנית". כתב על כך חברנו, פרופ' יצחק זמיר, בסיפרו הסמכות המינהלית (תשנ"ו1996-, כרך ב), 841-840, וכך קראנו בספר: שאלה ... היא, אם הרשות יוצאת ידי חובה בהתיעצות חד-פעמית, או שמא היא חייבת לשוב ולהתייעץ פעם נוספת, אם חל שינוי בנתונים שבפניה או בהצעה המתגבשת אצלה בשלב שלאחר ההתיעצות. האם קיימת גם חובה של התייעצות משנית? מצד אחד צריך להיזהר שההליך המינהלי לא יעשה מסורבל וממושך יתר על המידה בגלל חובת ההתיעצות. אך מן הצד השני, צריך שחובת ההתיעצות, שהחוק ראה לנכון להטיל על הרשות, לא תיעשה פלסתר. אם הרשות המינהלית מתייעצת כדרישת החוק עם גוף מסויים, וזאת על יסוד מצב מסויים, ולאחר מכן המצב העובדתי משתנה או עמדת הרשות משתנה, אם בעקבות ההתיעצות ואם בגלל התפתחות חיצונית, האם לא נוצר אז צורך אמיתי בהתיעצות נוספת לאור המצב החדש או העמדה החדשה? הדעת נותנת שלא נוצרת חובה להתיעצות משנית עקב שינויים קלים במצב העובדתי או בעמדת הרשות, שאם לא כן יש לחשוש כי לא יהיה סוף להתיעצות. אולם האם אין מקום לדרוש התיעצות משנית אם המצב השתנה באופן יסודי או אם הרשות גיבשה הצעה שונה באופן מהותי מן ההצעה שהוצגה קודם לכן בפני הגוף המייעץ? אם סביר להניח כי במצב החדש עשוי לחול שינוי של ממש גם בעמדה של הגוף המייעץ, יש טעם לדרוש כי תקויים גם התיעצות משנית. ראו עוד האסמכתאות הנזכרות בעמ' 841, ה"ש 19. באותו הקשר נזכיר את דבריו של השופט ברק בפרשת עומרי מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, בג"ץ 685/78, פ"ד לג(1) 767. במקרה זה מדובר היה במיכרז למישרת מנהל חטיבה בבית-ספר, והסתבר כי לאחר שהעותר הופיע לפני ועדת המיכרזים הובא לידיעתם של חברי הוועדה מידע שלילי עליו (מידע שהעותר כפר בנכונותו). משלא זכה העותר במיכרז - ועל-כך עתר לבג"ץ - נתעוררה שאלה האם חייבת היתה ועדת המיכרזים להציג אותו מידע שלילי לפני העותר ולבקש את תגובתו עליו? אמר על-כך השופט ברק (בעמ' 775-774): נראה לי כי אין לנו צורך כלל ועיקר לדון בשאלה אם על הוועדה מוטלת חובת השמיעה הראשונית, דהיינו, החובה לשמוע את המועמדים בטרם תבוא לידי החלטה. הטעם לכך הוא, כי הלכה למעשה שמעה הוועדה את המועמדים השונים, ובכך קיימה לגביהם את מצוות השמיעה הראשונית. השאלה שלפנינו היא מצומצמת יותר באופיה, והיא זו: משקיימה הוועדה את חובת השמיעה הראשונית, האם מוטלת עליה חובת השמיעה המשנית, דהיינו, החובה לאפשר למי שמופיע לפניה להגיב על מידע המובא לפני הוועדה ואשר עשוי להשפיע על עמדת הוועדה באשר לאותו אדם. על שאלה אחרונה זו אני משיב ללא היסוס בחיוב. ההגינות והיושר מחייבים כי, משהופיע פלוני לפני גוף הממליץ בענינו וזה האחרון מבקש לבסס את החלטתו על מידע הקשור לאותו פלוני, תינתן לפלוני ההזדמנות להגיב על המידע ולהציג את עמדתו ביחס אליו. ...ההגינות [מחייבת]ועל כן מחייב גם הדין, לתת למועמד הזדמנות נאותה להגיב על מידע שנמסר בענינו והעשוי להשפיע לרעה על סיכויו. []השאלה היא, אם יש לקיים את חובת השמיעה המשנית, דהיינו, לאפשר לעותר להגיב על הטענות שהעלו נגדו בענין כשלונו הגמור בעבר. ... מן הראוי היה שמידע זה יובא לידיעתו של העותר, ותינתן לו ההזדמנות להגיב עליו. אשר לשאלה אימתי קמה ונִהְיֵית חובה מישנית - שאלה הכורכת עצמה בשינויים ובשינויים-לשינויים שאף הם ישתנו - מוסיף המחבר זמיר ומשמיענו דברים אלה (לאחר שהוא מתאר את פרשת עומרי מחמוד): החובה לקיים שימוע משני אינה מתעוררת בהכרח כל אימת שבפני הרשות המינהלית מונח מידע חדש שלא נדון בעת השימוע הראשוני. המבחן בשאלה אם לקיים שימוע משני הוא מבחן של הגינות. רק מידע בעל חשיבות, שהדעת נותנת כי היה בו כדי להטות את הכף נגד הנוגע בדבר, ואינו בגדר מידע חסוי כדין, יכול לחייב שימוע משני. אם בכל זאת לא קויים שימוע משני, מקום שחובה היתה לקיימו, יש בכך כדי לפגום את החלטת הרשות, כאילו לא קויים שימוע ראשוני. (שם, 823) 19. יאמרו האומרים: קלסיפיקציה זו שעניינה חובה ראשונית וחובה מישנית יש להחילה על ענייננו-שלנו. על דרך זו נראה את הפניה הראשונה לגופי-הייעוץ - לקבלת המלצותיהם - כקיום החובה הראשונית, בעוד שהפניה לחוות-דעת על הרשימה הסופית נראה בה קיום החובה המישנית. ואנו נשאל: האמנם כך? אשר למיבחן החובה הראשונית והחובה המישנית, אשית את שתי ידיי, ימין ושמאל, על כל מלה ומלה מן הדברים שהשמיעונו חבריי. בעיקר אסכים עם מיבחן ההגינות - ההגינות והשכל הישר - שהשופט זמיר השמיענו, מיבחן המשיב לקושיית השינויים והשינויים-לשינויים שאף הם ישתנו. אכן, לו חלה על ענייננו חובת שני השלבים, היו דבריו של חברי השופט זמיר בסיפרו - וכמותם דבריו של השופט ברק בפרשת עומרי מחמוד - חלים על ענייננו, ובמלואם. אלא שדעתי היא, כי מעיקרו של דין לא תמצא דוקטרינה זו את מקומה בענייננו. טעם הדבר הוא, שהחוק מצַווה את השר - וזו חובתו הראשונית - להציג את רשימת מועמדיו לפני גופי-הייעוץ השונים, ולבקש את חוות-דעתם על אותם מועמדים. משידענו כך, שוב אין תורת שני השלבים מוצאת את מקומה בענייננו עד שהשר מציג את רשימת מועמדיו לפני גופי-הייעוץ. משחדל השר להציג את רשימת מועמדיו לפני גופי הייעוץ, ממילא הפיר את חובתו הראשונית, והחובה המישנית לא באה כלל לעולם. חובה מישנית יכולה שתיוולד לאחר שהשר יציג את רשימת מועמדיו לפני גופי-הייעוץ, ולאחר שיקבל הערות מגופים אלה - או אף מיוזמתו - יחליט להחליף מועמדים במועמדים אחרים תחתיהם. או-אז עשויה שתישאל שאלה: האם כל שינוי שיערוך השר ברשימת-המועמדים - לאחר קבלת חוות דעתם של גופי הייעוץ על רשימת מועמדים קודמת - יחייב סיבוב נוסף של התייעצויות, וחוזר חלילה עד-בלי-די? על-כך נשיב ונאמר: המיבחן הוא מיבחן של שכל ישר ושל הגינות. אם השינוי שיערוך השר ברשימת מועמדיו - בעקבות חוות-הדעת שקיבל - יהיה שינוי ניכר, אפשר יחייב השינוי סיבוב התייעצות נוסף; לא כן במקום שהשינוי לא יהא שינוי ניכר. ולמותר לומר כי ההבדל בין שינוי "ניכר" לבין שינוי ש"אינו ניכר", הבדל הוא שיכריעו בו השכל הישר וההגינות. מכל מקום, כאמור, בענייננו לא הציג השר את רשימת מועמדיו לפני גופי-הייעוץ, ועל-כן הבחנה זו שבין חובה ראשונית לבין חובה מישנית אינה כלל לענייננו. 20. המסקנה הנדרשת מכל אלה היא, כי בהמליצו לפני הממשלה על מועמדותם של פלונים ושל אלמונים - אותם פלונים ואלמונים שגופי-הייעוץ לא ניתנה להם הזדמנות לחוות-דעתם עליהם - פגם שר החינוך קשות בחובת ההתייעצות המוטלת עליו. במאמר מוסגר אוסיף, כי כל דברים שאמרנו - בהקשר ענייננו כאן אמרנו. לא אמרנו - אף לא נאמר - כי חובות שהיצבענו עליהן תקומנה ותהיינה בכל עניין ועניין. אכן, אפשר כי בהקשר אחר תהא החובה הראשונית להתייעצות שונה במהותה או בהיקפה. 21. בשולי הדברים אבקש להעיר הערה מישנית: לדעתי עלולה הטרמינולוגיה המבחינה בין חובה "ראשונית" לבין חובה "מישנית" להטעות, שחובה ראשונה נעלה היא, כביכול, על חובה שניה; ולמותר לומר שלא כן הוא דין. אכן, שתי חובות אלו שוות-מעמד הן בעוצמתן; שתיהן חובקות הן זו-את-זו תחת החופה של הילכת-הייעוץ המורה אותנו כי רשות לא תמלא חובת התייעצות המוטלת עליה אלא אם תפרוש לפני הרשות המייעצת את כל המידע שלעניין, לרבות הצעת-ביניים להחלטה שעלתה בדעתה. 22. טוענים המשיבים וכך הם אומרים: גם אם אמרנו כי נפל פגם בהליך המינוי, לא יהיה זה מן המידה אם בית-המשפט יתערב בהליך שנעשה. וכל-כך למה? משאין בפי העותרים כל טענה נגד האנשים שנתמנו להיותם חברי מועצת הרשות השניה - ואכן אין העותרים טוענים בנושא זה - חייבים אנו להניח כי אנשים טובים וראויים הם. אם אלה פני הדברים - ואלה הם אמנם פניהם - שוב לא יהיה זה ראוי כי בית-המשפט יהפוך קערה על-פיה, יבטל מינויים שנעשו, ויוסיף ויחייב פתיחתו של הליך למינוי חברים חדשים למועצה. טענה זו לאו טענה היא. נסכים כי כל האנשים שמונו למועצת הרשות השניה - כולם חכמים הם, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה; גם אם כך, עדיין עומד ומצווה היה השר לְסַפֵּר לגופי-הייעוץ על מועמדיו - אותם מועמדים שגופי-הייעוץ לא ידעו עליהם; ובהפירו חובה זו כפי שהפר, ממילא לא מילא השר תנאי שנקבע בחוק, תנאי מוקדם והכרחי לקיומו של הליך מינוי חוקי, תקין וראוי. נוסיף ונביע תמיהה מה-טעם סירבו רשויות משרד החינוך להעמיד את רשימת המועמדים לרשות גופי-הייעוץ השונים. אכן, תמיהה היא ותהי לתמיהה. תמיהה מעין-זו אך טבעי הוא שתביא להרמת-גבה, בזוכרנו כי מתוך רשימת המועמדים שקיבל השר מגופי-הייעוץ למיניהם לא בחר השר כמועמדים מטעמו אלא שלושה בלבד; כי שנים-עשר מועמדים בחר השר בלא שגופי-הייעוץ ידעו עליהם כלל; וכי לדברי השר עצמו נועץ בעריכתה של רשימת מועמדיו ב"גורמים במערכת הפוליטית". צרף אחד לאחד וידעת כי הליך ההתייעצות הליך פסול היה. לעניין ההתייעצות בגורמים פוליטיים, ראו הערה שהערנו בפרשת פורום היוצרים, בפיסקאות 39 עד 41 לפסק-הדין. 23. טענת דוחק הזמן שרשויות משרד החינוך נקלעו אליו, לטענתן, לאו טענה היא. רשויות משרד החינוך הן שקבעו לעצמן את לוח הזמנים, ומשנמצא לנו כי פגמו בליבתה של ההתייעצות - למען האמת: כי לא התייעצו כלל במובנו המהותי של מושג ההתייעצות - טענת דוחק זמן לא תעמוד להן. וכלשונו של בית-המשפט בפרשת :Regina v. Secretary of State for Social Services [1986] 1 WLR 1,7 [S]ufficient information or time in one case might be more or less than sufficient in another, depending on the relative degrees of urgency and the nature of the proposed regulation. There is no degree of urgency, however, which absolves the Secretary of State from the obligation to consult at all. 24. לא נוכל להימנע מהעיר, כי עיקרי דברינו היו ידועים לשר החינוך - חזקה עליו שהדברים היו ידועים לו - מפי היועץ המשפטי לממשלה. כזכור (ראו פיסקה 5 לעיל), ביקש שר החינוך את עצת היועץ המשפטי לממשלה אם ימשיך בהליך מינוי חברי המועצה בעוד הבחירות עומדות בפתח. תשובת היועץ המשפטי היתה כי יכול הוא השר להמשיך בהליך המינוי, אך לחוות-דעתו זו צירף היועץ המשפטי הערה ואזהרה. ובלשונו, במכתבו לשר מיום 26 בינואר 1999: 6. על מנת להסיר חששות כי המינוי נעשה מתוך שיקולים פוליטיים, ראוי להקפיד הקפדה יתרה על תהליך המינוי בכלל, ומילוי הוראות החוק המסמיך בענינו בפרט. כך, סעיף 7(א) לחוק הרשות השנייה קובע חובת התייעצות עם הארגונים והמוסדות הציבוריים הנזכרים בו; סעיף קטן (ב) מדגיש את מהות התכונות הנדרשות מחברי מועצת הרשות השניה; ובסעיף קטן (ג) נקבע כי הרכב המועצה ישקף, במידת האפשר, את מיגוון הדעות הרווחות בציבור. דברים אלה משמיעים תביעה של המחוקק לענייניות ושקיפות, וגם מי שבתוך עמו הוא יושב יזכור ויזכיר, כי מקל וחומר בתקופת בחירות יש צורך בהקפדה על אותן ענייניות ושקיפות. 7. הנה כי כן נדרש - תמיד ובמיוחד עתה - לגבש רשימת מועמדים אשר תכונותיהם ותהליך בחירתם יעלו בקנה אחד עם לשון החוק. אסב תשומת הלב גם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למינוי חברי מליאת רשות השידור (מצ"ב) שהאמור בהן יפה גם לענייננו, בכל הנוגע לאופן קיום חובת ההתייעצות עם הארגונים השונים ואופן גיבוש הרשימה שתוצג מטעמך לממשלה בעקבות זאת. 8. סיכומם של דברים - לקראת תום תקופת כהונתה של מועצת הרשות השניה, רשאית הממשלה למנות מועצה חדשה כדין לפי המלצת השר הממנה, ובלבד שתהליך גיבוש רשימת המומלצים ואישורם ייעשה בהקפדה יתרה על כל הוראות החוק הרלבנטיות והנחיות היועץ המשפטי לממשלה. המשך ההליכים לקראת המינוי ברוח דלעיל אמור להביא לידי כך, שהרשימה הסופית שתוגש ושתאושר תהיה רשימה של אנשים שנכון וראוי למנותם לכהונה זו. זאת - מבלי שיווצר חשש, ולוא גם למראית עין, כי היו שיקולים אחרים שהיוו בסיס למינויים, לא כל שכן בתקופה רגישה זו. היועץ המשפטי צירף למכתבו (כאמור בפיסקה 7 בו) העתק מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה לעניין מינוי חברי מליאת רשות השידור, ולא מן המותר יהיה אם נצטט קטע מהנחייה זו אף-היא: סעיף 7 [לחוק רשות השידור] קובע ... חובת התייעצות של הממשלה עם הארגונים והגופים המנויים בסעיף קטן (א)(1) שבו. אין חובת ההתייעצות מתקיימת כהלכתה, אלא אם היא התייעצות של ממש ... כך מתחייב אף מעצם הדיבור "התייעץ" כמשמעו בלשון העברית ... על כן יש להקפיד על אלה: (א) יש להחליף עם הארגונים והגופים, מבעוד מועד, מידע לגבי מועמדים אפשריים בתחום שבו הארגונים והגופים פועלים, לפי העניין, וזאת כדי לאפשר לאותם ארגונים וגופים לעוץ באשר למינוי, ולתת להם הזדמנות נאותה לכך. (ב) יש להטות אוזן קשבת לעצה ולשמעה מתוך פתיחות, הגם שאין חובה לקבלה כמות שהיא. יש לשקול את חוות הדעת של הגופים המייעצים בכובד ראש, ולגופו של עניין, וללא דעה קדומה. היינו, לשקלה בטרם גובשה דעה סופית לגבי המועמדים המומלצים, ותוך נכונות לשנות דעה לאור העצות שתתקבלנה. (ג) אין להחליט בדבר המועמדים המומלצים לפני קבלת חוות דעתם של כל אותם גופים וארגונים. החלטה כאמור לפני ההתייעצות ובטרם חיוו הגופים והארגונים את דעתם, פסולה היא, כשם שפסילה מראש של עצות הגופים ומועמדיהם, פסולה אף היא. (ד) נימוקים ענייניים ומפורטים הם אלה הצריכים להיות מונחים ביסודה של כל החלטה בדבר מועמד, בין לחיוב ובין לשלילה. .................. אל ידמה איש מציע נציג בליבו, כי החברות במוסדות רשות השידור היא כעין נתח של שררה וכל כיוצא בזה. לא כי. נתח של כעין עבדות היא - שקידה מתמדת על מילוי תכליות רשות השידור כפי שהותוו בחוק; שקידה על עקרונות ממלכתיים ומידות ציבוריות יאות, יום יום ושעה שעה, לגבי כל השידורים היוצאים מן הכלי המתקרא רשות השידור אל גלי האתר לבוא אל אוזניהם ואל ליבותיהם של כל יחידי הציבור. לו שת השר ליבו לדברי-הטעם שהיועץ המשפטי הינחה אותו בהם, היתה נחסכת התדיינות זו שלפנינו. משלא שת ליבו לאותם דברים - הנה אנו. על פגמים בעשייה מינהלית ועל מסקנות הנדרשות מאותם פגמים 25. כבעניינה של רשות השידור בפרשת פורום היוצרים (ראו פיסקאות 36 עד 38 לאותו פסק-דין), כן בענייננו עתה גם-בו מתעוררת שאלת הפגם ועונשו. והשאלה היא: האם יש בה בדוקטרינה המבחינה בין פגם בעשייה מינהלית לבין המסקנה המשפטית הנדרשת מקיומו של אותו פגם - לרבות הסעד אשר יינתן לנפגע - כדי להציל את מעשה מינוי חברי המועצה של הרשות השניה? תשובתנו לשאלה היא כתשובה שנתנו בפסק-הדין הקודם, לאמור, אין בה בדוקטרינה זו כדי להציל מה שאין זה ראוי כלל להצילו. לא נחזור על פרשת ההתייעצות שהיתה בענייננו - שמא נאמר: לא נחזור על פרשת ה"התייעצות" שהיתה - והרי כל קטן יבחין וידע בנקל כי לא היתה התייעצות במובנו האמיתי של מושג ההתייעצות. רוב מכריע של המועמדים עליהם המליץ השר לפני הממשלה היו מועמדים שהגופים הממליצים לא ידעו כלל על קיומם, ובנסיבות אלו נפלא מאיתנו כיצד ניתן לומר כי השר המליץ את המלצתו "לאחר שהתייעץ עם ..." גופי-ייעוץ שהחוק חייב אותו להיוועץ בהם. יתר-על-כן: אני מתקשה לכנות מחדל זה שנפל בהליך ההתייעצות בתואר "פגם". הליך ההתייעצות בענייננו היה בבחינת פצע וחבורה ומכה טריה; ובלשון בני-אדם: לא היתה כלל התייעצות-של-אמת כדרישת החוק וההלכה. נמהר ונוסיף, כי אין אנו מטילים כל דופי במי שנבחרו ומונו להיותם חברי מועצת הרשות השניה; מניחים אנו כי אנשים טובים וראויים הם. בה-בעת, ולאחר שראינו את דרך המינוי, אין אנו רואים היתר לעצמנו להותיר את מעשה המינוי על כנו. כללם של דברים 26. שר החינוך והתרבות פגם באורח מהותי בהליך ההתייעצות שחוייב בו, וכמסקנה נדרשת מכאן נדע כי המלצה שהמליץ לממשלה והחלטת ממשלה שבאה בעקבות אותה המלצה, פגומות היו מלידה. מועצת הרשות השניה נתמנתה שלא-כדין, ויש למנות מועצה אחרת תחתיה. חברי המועצה המכהנת כיום נתמנו לכהונתם ביום 9.5.1999, ותקופת כהונתה של המועצה אמורה לפקוע ביום 9.5.2003, עם תום ארבע שנים לכהונתה. הממשלה ושר החינוך חייבים איפוא לעשות את הנדרש למינוייה של מועצה חדשה, ו"במהירות הראויה" כהוראת סעיף 11 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-. כבעניינה של רשות השידור בפרשת פורום היוצרים, אנו מעריכים מהירות ראויה בענייננו כתקופה בת ארבעה חודשים, וכך אנו פוסקים. הממשלה ושר החינוך חייבים איפוא לעשות את הנדרש למינוייה של מועצה חדשה לרשות השניה תוך ארבעה חודשים מהיום. לאחר עבור ארבעה חודשים יפקע תוקף כהונתה של המועצה המכהנת כיום. 27. אם דעתי תישמע כי אז נעשה את הצו מוחלט כאמור בפיסקה 26 לעיל, תוך חיוב המשיבים מס' 1 ו2- - שר החינוך וממשלת ישראל - לשלם לכל אחד מן העותרים שכר-טירחת עורך-דין בסך של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' זמיר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. היום, כ"א באב התש"ס (22.8.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99030730.G13