עלי הזימה נ. סלימאן משלב

פסק-דין בתיק דנג"ץ 3073/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק דנג"ץ 3073/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק העותר: עלי הזימה נ ג ד המשיבים: 1. סלימאן משלב 2. נביל הזימה 3. יוסף שומאמה 4. חוסין חסן 5. אברהים נעים 6. מנהל הבחירות לראשות המועצה המקומית אבו סנאן 7. המפקח הארצי על הבחירות 8. היועץ המשפטי לממשלה 9. שופט בית המשפט המחוזי בחיפה שמואל ברלינר בקשה לדיון נוסף בבג"ץ 2658/06 בשם העותר: עו"ד עמאד דקואר בשם המשיבים 1-5: עו"ד גמאל חיר בשם המשיבים 6-9: עו"ד דנה בריקסמן פסק-דין לפניי עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2658/06 הזימה נ' משלב (טרם פורסם). 1. מר עלי הזימה, העותר בבג"ץ 2658/06, הוא העותר בעתירה לדיון נוסף שלפניי. בעודו מכהן כראש המועצה המקומית אבו-סנאן הוא הורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים. ביום 22.12.2005 נגזר דינו בבית משפט השלום בחיפה, לשישה חדשי מאסר על תנאי וקנס כספי. בית המשפט קבע כי יש בעבירות בהן הורשע משום קלון. כהונתו של העותר כראש המועצה המקומית פקעה ביום בו הפך פסק הדין לסופי, על-פי הוראת סעיף 20(ה) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ח-1975 (להלן - חוק הבחירה הישירה). שר הפנים הורה על עריכת בחירות מיוחדות בהתאם להוראת סעיף 24א לחוק הבחירה הישירה. העותר מצדו הגיש מועמדותו בבחירות אלה על מנת להיבחר מחדש לכהונת ראש המועצה המקומית. בהסתמך על חוות דעת בנושא שכתב היועץ המשפטי לממשלה, פקיד הבחירות אישר את מועמדותו של העותר. המשיבים 1-5 (בבג"ץ 2658/06 ובעתירה לדיון נוסף בתיק זה) עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים וביקשו את פסילת מועמדותו של העותר. 2. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק, כי מועמדותו של העותר פסולה, כיוון שכהונתו פקעה עוד קודם לכן, משהורשע בדין בעבירה שיש עימה קלון. בית המשפט לעניינים מנהליים הגיע למסקנה זו על אף שהוראת סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן - חוק הבחירות) שוללת זכות להיבחר רק ממי שנידון לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חדשים, ואם טרם חלפו שבע שנים מהיום שגמר לשאת את עונש המאסר בפועל. בית המשפט לעניינים מנהליים סבר כי מצב לפיו יותר למי שפקעה כהונתו משום שהורשע בעבירה שיש עמה קלון (אך לא נידון לעונש מאסר בפועל) להתמודד בבחירות המיוחדות שהוכרזו בעקבות הפקיעה אינו מניח את הדעת. נפסק כי יש לפרש את הוראת סעיף 7(ב) כך שדרישת המאסר נועדה רק להקים חזקת קלון, וכי מקום בו קיימת קביעת קלון ניתן להתעלם מדרישת המאסר. 3. העותר פנה לבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה כי יורה לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. ביחד עם עניינו של העותר נדונה עתירתם של חברי מפלגתו (בג"ץ 2714/06) אשר ביקשו לדחות את הבחירות המיוחדות לראשות המועצה, בכדי לאפשר להם להציג מועמד מטעמם תחת המועמד שנפסל. 4. בית המשפט העליון (השופטים א' ריבלין, א' גרוניס, מ' נאור) דחה ביום 3.4.2006 את עתירתו של העותר, וקיבל את העתירה של חברי מפלגתו: פסילתו של העותר מלהתמודד בבחירות נותרה בעינה, ומועד הבחירות המיוחדות נדחה – בהסכמת המדינה – לתקופה של 30 ימים. הנימוק הראשון לדחיית עתירתו של העותר נוגע לטוהר מידותיו. השופט א' ריבלין קבע, כי לא שוכנע שהעותר זכאי לקבל סעד מן הצדק במקרה זה. זאת משום חוסר הנוחות שבהיעתרות לאדם "המבקש להשתתף בבחירות המיוחדות שהוכרזו בעקבות הרשעתו שלו בעבירה שיש עימה קלון, ובעקבות פקיעת כהונתו". שיקול זה, קבע השופט ריבלין, "מתיישב עם החובה המוטלת עלינו להקפיד עם מי שאינו מקפיד על טוהר המידות". הנימוק השני לדחיית העתירה הוא העובדה שהעותר "הביע נכונות במהלך הדיון לקבל את ההצעה שהוא יסיר את מועמדותו לראשות המועצה בבחירות המיוחדות, וכי הבחירות תדחנה לתקופה שתאפשר הצבת מועמד אחר תחתיו". השופטת מ' נאור, שהסכימה לדחיית העתירה, ציינה כי "הסכמתו של [העותר] להסיר את מועמדותו פוטרת אותנו מן הצורך להכריע אם אין דרך אחרת להימנע מן התוצאה הקשה לפיה הוא יכול להתמודד מחדש בבחירות המיוחדות שנקבעו בגין הרשעתו". 5. העותר לא השלים עם דחיית עתירתו ופנה (ביום 7.4.2006) בעתירה לקיום דיון נוסף. להשלמת התמונה יצוין, כי בד בבד עם הגשת העתירה דנן הגיש גם המשיב 4 בעתירה השנייה (בג"ץ 2714/06) עתירה לקיום דיון נוסף. בעתירה זו טרם הופקד עירבון כנדרש. לכן אין אני דן בה בשלב זה. 6. העותר טוען כי במהלך הדיון כלל לא הסכים להצעה להסיר מועמדותו בבחירות. לטענתו, בא כוחו לא הביע כל עמדה באולם ביחס להצעה להסיר מועמדותו, אלא רק ביקש הפסקה לשם התייעצות. פסק הדין שניתן הסתמך על טעות, ובכך יש להצדיק קיומו של דיון נוסף. העותר טוען עוד, כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין היא קשה ובעייתית משום שהיא פוגעת בזכות היסוד החוקתית להיבחר ומשום שהיא סותרת הוראת חוק מפורשת. בפרט, פסק הדין הוא בעייתי משום שהוא יוצר תנאי כשירות שיפוטיים מקום שהמחוקק יצר תנאי כשירות סטטוטוריים, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה במספר פסקי דין של בית משפט זה. לבסוף, העותר טוען, כי מדובר בפסק דין בעל השלכות רוחביות משמעותיות, משום שדין שונה, המבדיל בין התנאים לסיום כהונה בעטיה של הרשעה בפלילים, לבין תנאי כשירות לשם התמודדות על התפקיד מחדש, קיים גם בקשר לתפקידים נבחרים אחרים, כגון חברי כנסת ושרים. 7. עמדתם של המשיבים 6-9, שהובאה על ידי פרקליטות המדינה, היא כי אין סיבה לקבל העתירה לקיום דיון נוסף, משום שלא נפסקה הלכה בפסק הדין. גם המשיבים 1-5 מתנגדים לקבלת העתירה, וזאת מפני שהוגשה בשיהוי, לאחר שממלא מקום שר הפנים חתם על הודעה בדבר מועד חדש לבחירות המיוחדות. 8. דין העתירה להידחות. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 קובע, כי דיון נוסף יתקיים "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון", או במקרה "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה" יש הצדקה לקיום דיון נוסף. דיון נוסף אינו ערעור נוסף. הוא מוגבל לבחינתן של הלכות משפטיות שגובשו בפסק הדין שלגביו מתבקש הדיון הנוסף (ראו דנג"ץ 8115/05 הרב ישי בר חן נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם); דנג"ץ 10943/04 פרטי נ' ראש ההוצל"פ בתל אביב (לא פורסם); דנג"ץ 8663/04 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם); דנג"ץ 1817/05 מוחמד עבדאללה פואז, סגן מ"מ ראש מועצה עילבון לשעבר נ' שר הפנים (לא פורסם); דנג"ץ 3082/05 הרן נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). פסק הדין נושא עתירה זו לא קבע הלכה משפטית בשאלות עליהן הצביע העותר. בפסק הדין אין קביעה ביחס לשאלת פירושו של סעיף 7(ב) לחוק הבחירות, אף לא קביעה בעניין זכותו של ראש מועצה שכהונתו פקעה בהתאם לסעיף 20(ה) לחוק הבחירה הישירה להיבחר בבחירות שלאחר מכן; וממילא יוצא כי אין בו הלכה אשר ראויה לדיון נוסף בשל חשיבותה, קשיותה או חידושה, כנדרש בסעיף 30(ב) האמור. העתירה לדיון נוסף נדחית. ניתן היום, י"ד באייר תשס"ו (12.5.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06030730_A01.docש.י. מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il