משרד החינוך נ. עמותת גני חב"ד צפת

פסק-דין בתיק ע"א 3069/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3069/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט ד' מינץ המערער: משרד החינוך נ ג ד המשיבים: 1. עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק) 2. עו"ד ליעד יוסף, המנהלת המיוחדת של העמותה 3. רשם העמותות, מחלקת אכיפה ובקרה 4. כונס הנכסים הרשמי 5. שולמית זעפרני ו-26 אחרים עובדי העמותה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) מיום 15.3.2017 בפר"ק 55237-12-14 תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשע"ז (18.9.2017) בשם המערער: עו"ד לימור פלד בשם משיבים 2-1: עו"ד ליעד יוסף בשם משיב 4: עו"ד ענבל קדמי-עברי בשם משיבים 5: עו"ד אופיר רונן פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) מיום 15.3.2017 בפר"ק 55237-12-14, בגדרה קיבל את בקשת משיבה 2 (להלן: המנהלת המיוחדת או משיבה 2) והורה למערער (להלן: משרד החינוך או המשרד) להעביר לקופת הפירוק של עמותת גני חב"ד צפת (להלן: העמותה) את הכספים שיועדו לתקצב את העמותה אך העברתם אליה נחסמה על ידו. הרקע לערעור 1. העמותה הוקמה בשנת 1993 במטרה להפעיל גני ילדים ומוסדות חינוך ופעלה באופן רציף עד לחודש פברואר 2014. במשך השנים העסיקה העמותה עובדים שונים וביניהם עובדי הוראה. במהלך שנות פעילותה הוגדרה העמותה כ"מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי" ותוקצבה מדי שנה על ידי משרד החינוך. בביקורת חשבות שכר שנערכה לעמותה במהלך שנת 2013 על ידי משרד החינוך, התגלו ליקויים ואי-סדרים באשר לאופן השימוש בכספי התקצוב שהועברו לה. כך עלה כי בין השנים 2009-2013 נוצרו פערים בין השכר ששולם בפועל לעובדי העמותה לבין השכר שאמור היה להיות משולם להם. בגין ליקויים אלה נשלחו לעמותה התראות לפני ביטול רישיונה כמוסד חינוך מוכר וניתנו לה שלושה חודשים כדי לתקן את הכשלים. משלא הציגה העמותה ממצאים כלשהם בדבר השלמת תיקון הליקויים, ביום 1.9.2013 הוקפא תקצובה. חרף הקפאת התקצוב כאמור, עובדי העמותה המשיכו לעבוד תחתיה במשך חמישה חודשים, עד לסוף חודש ינואר 2014, וזאת מבלי לקבל את שכרם בגין עבודה זו (להלן: תקופת חמשת החודשים). משהתקשתה העמותה להתנהל בהיעדר התקצוב, בחודש פברואר 2014 היא חדלה מלפעול. 2. כעבור כשנה ממועד הפסקת פעילותה של העמותה, ומשלא עמדה העמותה בתשלום השכר המגיע לעובדיה בגין תקופת חמשת החודשים, ביום 25.12.2014 הגישו העובדים בקשה בהסכמת העמותה לפירוקה. ביום 8.1.2015 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא השופט ב' ארבל) צו פירוק זמני לעמותה ומשיבה 2 מונתה למפרקת הזמנית שלה. כעבור כחודשיים, ביום 9.3.2015, ניתן צו פירוק קבוע לעמותה, במסגרתו מונה משיב 4 (להלן: הכנ"ר) למפרקה הזמני ומשיבה 2 מונתה למנהלת מיוחדת. 3. ביום 1.4.2015 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות, במסגרתה התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשרד החינוך להעביר לקופת הפירוק של העמותה סך של כ-1,300,000 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה. נטען כי כספים אלה אשר מוחזקים ומוקפאים על ידי המשרד, הם חלק בלתי נפרד מכספי התקצוב השנתי להם זכאית העמותה, וכי ייעודם הוא תשלום שכרם של העובדים בגין תקופת חמשת החודשים. העברת הכספים לעמותה תאפשר לה לתקן את ליקויי השכר שנוצרו בזמן פעילותה, ולשיטת המנהלת המיוחדת יש בכך כדי להוות טעם נוסף המצדיק את העברת הכספים לקופת הפירוק. מנגד נטען על ידי משרד החינוך, כי הסמכות העניינית להורות על ביטול החלטתו כרשות מינהלית להקפיא את תקצוב העמותה, מסורה באופן בלעדי לבית משפט לעניינים מינהליים ולא לבית משפט של חדלות פירעון. 4. בית המשפט דחה את טענת משרד החינוך וקבע כי אכן, במקרים בהם קיים בדין הליך השגה מינהלית על החלטה של רשות שלטונית, יש למצותו עד תום. אלא שבנסיבות המקרה, לנוכח היעדרו של הליך השגה מינהלית בדין, אלא בדרך של הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט, אין שוני בין משרד החינוך לבין כל צד שלישי אחר אשר חייב כספים לקופת הפירוק והסמכות לדון בעניין מסורה לבית המשפט של חדלות פירעון. 5. לגופו של עניין, עמד בית המשפט על הפסול בהתנהלות של העמותה, שעה שהפרה באופן בוטה את זכויותיהם הסוציאליות של עובדיה ואף הוסיפה חטא על פשע בכך שלא טרחה לתקן את הליקויים, חרף ההתראות שניתנו לה ממשרד החינוך. כן נקבע כי אין לעמותה כגון דא כל זכות קיום וכי חסימת תקצובה מהווה אמצעי עונשי ראוי לצורך הגנה על זכויות העובדים. אף על פי כן, המדובר בעמותה בפירוק ומי שנפגעים הלכה למעשה מהסנקציה שהטיל משרד החינוך, אינם אלא בדיוק אותם עובדים עליהם מבקש הוא להגן. העובדים אכן מימשו רק חלק מזכויותיהם במסגרת תביעתם את המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), אך חלק הארי מזכויותיהם נותר מוקפא יחד עם חסימת העברת התקציב שיועד לעמותה לשם תשלום שכרם. אי לכך, נקבע כי בנסיבות אלו די ב"התחסלותה" של העמותה המפרה כדי להגשים את תכלית הביקורת של הרשות המינהלית, ויש להימנע מהפגיעה בעובדים. על כן הורה בית המשפט המחוזי למשרד החינוך להעביר את מלוא הסכום שהוקפא בזמנו לקופת הפירוק, לרבות תשלום ריבית והפרשי הצמדה ותשלום הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח. טענות משרד החינוך 6. לטענת משרד החינוך, הליכי פירוק אינם יכולים להוות הליך העוקף את הוראות הדין החלות במקרה זה, וככל שסברה המנהלת המיוחדת כי ההחלטה המינהלית להקפיא את התקציב היא בלתי סבירה, היה עליה לתקוף את סבירותה ואת הפעלת שיקול דעתו המינהלי של המשרד בדרך של הגשת עתירה מינהלית שתידון לפני בית משפט לעניינים מינהליים. כמו כן, בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין ע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (9.9.2012) (להלן: עניין רשם הקבלנים), כאשר קבוע הסדר ספציפי להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה שקיבלה רשות שלטונית, יש לפעול על פי אותו הסדר גם במקרים בהם מדובר בחברה שנמצאת בהליכי חדלות פירעון. זאת, שמא תיפגע יעילות ההליך המינהלי שעה שבית המשפט של חדלות פירעון מביא בחשבון בין שיקוליו את טובת התאגיד, נושיו וסיכויי הבראתו – לעתים על חשבון מתן משקל הולם לאינטרסים ציבוריים שביסוד ההליך המינהלי. על כן שגה בית המשפט המחוזי בכך שאִבחן מקרה זה מעניין רשם הקבלנים בקבעו כי בענייננו לא קיים הליך השגה מינהלי בחוק, שכן הליך ההשגה המינהלי במקרה דנן אינו אלא השגה על החלטה של הרשות לפני בית משפט לעניינים מינהליים. לוּ ייקבע שבסמכות בית המשפט של חדלות פירעון לדון באופן ישיר בהשגה על החלטות מינהליות, משמעותה של קביעה זו תהיה עקיפת המנגנון הייחודי של הדין המינהלי, על האיזונים והבלמים המאפיינים אותו. כמו כן לטענת משרד החינוך, ככלל, תקיפת החלטה מינהלית צריכה להיעשות "בזמן אמת" ובהליך מינהלי בתקיפה ישירה. אלא שהעמותה נמנעה מלתקוף את שיקול דעתו המינהלי של המשרד וסבירות החלטתו ב"זמן אמת" או בכלל, ומכאן שערב הפירוק ההחלטה להקפאת תקצוב העמותה עמדה בעינה. 7. לגופה של ההחלטה בדבר הקפאת התקצוב, טען משרד החינוך כי העמותה מחויבת לשלם שכר כדין לעובדיה גם בהיעדר כל תמיכה תקציבית. יתר על כן, איתנות פיננסית בסיסית לצורך הפעלת מוסד חינוך, ובכלל זה תשלום שכר לעובדים, הינה בבחינת תנאי מקדמי לקבלת רישיון כמוסד חינוך מוכר. עצם ההכרה במוסד כמוסד חינוך, בין אם רשמי ובין אם שאינו רשמי, אינה מביאה עמה זכאות אוטומטית לקבלת תקצוב והעניין נתון ממילא לשיקול דעתו של שר החינוך. ההחלטה לתמוך תקציבית בפעילותו של מוסד חינוך שאינו רשמי היא מטיבה החלטה אשר מותנית בעמידתו של מוסד זה בכללים ובנהלים הרלוונטיים. משרד החינוך אינו מבטח את פעילות מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים בגין התחייבויותיהם כלפי עובדיהם או נושים אחרים, אלא מספק תמיכה תקציבית בכפוף לעמידת מוסדות אלה בתנאים הקבועים בדין. ממילא תשלום שכר לעובדי העמותה אינו בתחום אחריותו של משרד החינוך. 8. משרד החינוך אף השיג על טענת המנהלת המיוחדת לפיה קיימת הצדקה להעביר את התקצוב לעמותה על מנת לאפשר לה לתקן את ליקוייה כאמור. בבסיס הליך תיקון הליקויים עמדה התכלית של המשך הפעלת המוסד החינוכי, ובהתאם לכך אין משמעות לתיקון הליקויים שעה שהמוסדות החינוכיים אינם מופעלים עוד על ידי העמותה. סבירות ההחלטה המינהלית גם נבחנת בעת קבלתה ואין בנסיבות שנוצרו לאחריה כדי להשליך עליה בדיעבד. אי לכך, החלטת המשרד להקפיא את התקצוב באותן נסיבות שהתקיימו "בזמן אמת" היא סבירה ומידתית. 9. עוד נטען כי בקשת המנהלת המיוחדת מתייחסת לכספים שהעמותה לא הייתה זכאית להם ערב הפירוק, ועצם מתן צו הפירוק לא מקים זכאות לכספים אלה. כל עוד לא בוטלה ההחלטה המינהלית, העמותה אינה זכאית לקבל כספים נוספים. כמו כן, נוכח ממצאי הביקורת לפיהם סך תקצוב של 1,400,000 ש"ח הועבר לעמותה ולא שימש בפועל למימון הוצאות השכר, יש לקזזו מדרישת המנהלת המיוחדת כלפי המשרד. לבסוף, נטען כי במסגרת הליך הפירוק, העובדים קיבלו כספים מהמל"ל ומכאן שיתרת הכספים המגיעה להם לאחר קבלת תשלומים אלה, אינה אלא תשלומים רטרואקטיביים עבור תקופות שאין חולק כי המשרד העביר בגינן את מלוא סכומי התקצוב. יוצא אפוא כי הכספים שנתבעו מהמשרד נועדו לכסות חובות עבר של העמותה כלפי עובדיה ומכאן שהדרישה אינה אלא דרישה לתשלום כפול מאוצר המדינה. טענות המשיבים 10. המנהלת המיוחדת סמכה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי וטענה כי בדין דחה את טענת משרד החינוך להיעדר סמכות עניינית לדון בבקשה. הליכי חדלות פירעון כורכים סביבם, לא אחת, סוגיות משפטיות המסורות ככלל לבתי משפט ולבתי דין ייחודיים. יחד עם זאת, מטעמי יעילות מוקנית לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות נרחבת לדון בכל סוגיה שעולה אגב הליך הפירוק, ובכלל זה גם בסוגיות מהמשפט המינהלי. זאת, מכוח סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל). דברים אלה מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, בגדרו התבקש סעד כספי אשר בית משפט לעניינים מינהליים כלל אינו מוסמך לתת. משנכנס תאגיד להליכי חדלות פירעון יש להביא בחשבון שיקולי יעילות וצדק כגון טובתם של עובדי התאגיד, נושיו והציבור בכללותו, ובית המשפט של חדלות פירעון הוא הערכאה המתאימה ביותר לבחון זאת. לשיטת המנהלת המיוחדת, הסתמכותו של משרד החינוך על פסק הדין שניתן בעניין רשם הקבלנים היא שגויה, הן משום שפסק דין זה לא עסק במתן סעד כספי והן משום שבענייננו מדובר בתקיפת שיקול דעת מינהלי שקשור בקשר הדוק לכניסת התאגיד להליכי חדלות פירעון. 11. נטען עוד כי תכלית ביקורת השכר שמקיים משרד החינוך היא לוודא שהעמותה עומדת בכללים שקבע, כאשר הטעם לכך הוא הגנה על זכויות העובדים. אכן, על מנת להרתיע מפני הפרת הכללים נתונה למשרד החינוך האפשרות לקזז כספים מכספי התקצוב המגיעים לעמותה, אם התגלו "הפרשים חמורים" בין הסכומים שעל העמותה היה לשלם לעובדיה לבין הסכומים ששולמו בפועל. אולם הפעלת אמצעי זה צריכה להיעשות במשורה ובזהירות רבה, נוכח העובדה שהפעלתו עלולה לגרום לקריסה מוחלטת של המוסד המתוקצב. בעניינה של העמותה, הפערים והליקויים שהתגלו אינם בגדר "הפרשים חמורים" שהצדיקו את הקפאת התקציב והעמותה גם שיתפה פעולה באופן מלא עם משרד החינוך ופעלה נמרצות לתיקון הליקויים. משרד החינוך אף פעל בסטייה מהוראות הנוהל החדש שקבע בעניין זה (נוהל ביקורת שכר במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים מיום 10.6.2014) (להלן: הנוהל החדש), ובניגוד לתנאים ולכללים שנקבעו בו לעניין הפסקת תקצוב מוסד. כמו כן, התנהלותו של המשרד – בכך שלא העביר ולו חלק מכספי התקציב כפי שהיה עליו לעשות – היא זו שדרדרה את העמותה אל עבר פי פחת. 12. באשר לכספים שהעובדים קיבלו לכאורה מהמל"ל וטענת המשרד בדבר כפל תשלומים, לטענת המנהלת המיוחדת, תביעות החוב שהוגשו על ידי העובדים מגלמות רכיבים שלא שולמו על ידי המל"ל, לאור מגבלות החוק. 13. העובדים (משיבים 5) הצטרפו לטיעוניה של המנהלת המיוחדת והוסיפו כי העמותה לא שילמה להם את שכרם בגין תקופת חמשת החודשים אך ורק בגלל התנהלות משרד החינוך שהקפיא את הזרמת כספי התקצוב בגין חודשים אלה. המדובר בכספים המגיעים לקופת הפירוק, וכעת, משמונתה לעמותה מנהלת מיוחדת בעלת סמכויות נרחבות, מתאיין החשש לפיו כספי התקצוב, ככל שיועברו לקופת הפירוק, לא יגיעו ליעדם. כמו כן, אין חולק כי המשרד הקפיא את התקצוב עבור שכר העובדים בתקופת חמשת החודשים, ומכאן שאין בסיס לטענה בדבר חשש מכפל תשלומים. בהקשר זה מוסיפים העובדים וטוענים כי הכספים שהועברו לידיהם מאת המל"ל היוו רק חלק מהכספים המגיעים להם. כך למשל, תשלומים אלה לא כללו הפרשי שכר שונים, הפרשות לקרנות פנסיה והפרשות לקרן השתלמות. אשר להפרשים עליהם מצביע משרד החינוך בסך של 1,470,995 ש"ח, ואשר אותם הוא מבקש לקזז מהתחייבותו כלפי העמותה – הרי שמדובר באומדן סובייקטיבי גרידא, וזאת בשונה מהתחייבותו לעמותה בגובה 1,300,000 ש"ח (עבור שכר העובדים בגין תקופת חמשת החודשים) אשר הינה בגדר סכום ודאי שאינו שנוי במחלוקת. אי-הפשרת כספי התקצוב ואי-הזרמתם לקופת הפירוק מהווה פגיעה קשה וענישה בלתי צודקת במטה לחמם של העובדים. לפיכך, באופן פרדוקסלי, האמצעי בו נקט משרד החינוך לשם הבטחת זכויותיהם הסוציאליות של העובדים, הוא זה שפגע קשות בזכויותיהם ומנע מהם את השכר לו הם זכאים עבור עבודתם בתקופת חמשת החודשים. העובדים גם הדגישו שמשרד החינוך לא תקף את סמכותו העניינית של בית המשפט של חדלות פירעון במשך תקופה ארוכה בה בקשת המנהלת המיוחדת הייתה תלויה ועומדת נגדו, ועל כן הוא מנוע מלהשיג על כך כעת. 14. הכנ"ר מצדו (אשר בהליך בפני בית המשפט המחוזי "שמר על זכות השתיקה", כלשון ההחלטה) טען כי בחינת המקרה דנן מצריכה הבחנה בין שתי תקופות: האחת, ארבע השנים בהן התמקדה הביקורת שקיים משרד החינוך ובמסגרתה התגלו ליקויים ופערי שכר; והשנייה, תקופת חמשת החודשים בהם תקצוב העמותה נחסם לנוכח הליקויים שהתגלו כתוצאה מאותה ביקורת. אשר לתקופה הראשונה, אין ספק כי אי-תשלום מלוא השכר שהגיע לעובדים הוא תוצאה ישירה של התנהלות קלוקלת של העמותה. באשר לתקופה השנייה, היינו, תקופת חמשת החודשים בה העובדים המשיכו לעבוד חרף הקפאת התקצוב, סבירות החלטתו של משרד החינוך ראוי שתתברר לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. ההחלטה על הקפאת התקצוב צריכה להיבחן בראי התנהלות העמותה ומשרד החינוך לאור הוראות הנוהל. בתוך כך יש להביא בחשבון את מידת שיתוף הפעולה של העמותה בתיקון הליקויים שהתגלו, ובהתאם להתנהלות העמותה ייבחן אופן הטיפול של משרד החינוך בעניינה, לרבות אופן ההתראה, הקפאת התקצוב והפשרתו. כן סבר הכנ"ר כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, שכן עולה ממנו כי "דמן של עמותות בפירוק סמוק מדמן של עמותות שאינן בפירוק". באשר לשאלת הסמכות, הכנ"ר הצטרף לעמדת משרד החינוך וסבר כי הביקורת השיפוטית על החלטת המשרד מקומה בבית המשפט לעניינים מינהליים שיביא בחשבון את סבירותה, את התנהלות הצדדים וכן את הסתמכותם של צדדים שלישיים כגון עובדים ונושים אחרים המצפים להיפרע מכספי התקצוב. תשובת המשרד לתגובות המשיבים 15. לשלמות התמונה יוער, כי בתשובת משרד החינוך לתגובת המשיבים ובמסגרת הדיון שנערך לפנינו, נטען על ידי המשרד כי הואיל ובליבת המחלוקת שאלות הנוגעות במישרין לתקיפת ההחלטה המינהלית וכל עוד החלטה זו עומדת בעינה, אין כל בסיס לסעד המבוקש על ידי המנהלת המיוחדת ואין נפקא מינה בשלב זה לשאלה האם המדובר בסעד כספי אם לאו. לשיטתו, אין לאפשר עקיפת המסלול המינהלי על ידי תביעה לסעד כספי. כן נטען כי הנוהל החדש עליו הצביעה המנהלת המיוחדת, אשר עוסק בחסימת וקיזוז תקצוב על ידי משרד החינוך, נכנס לתוקף רק ביום 10.6.2014 ולכן אינו רלוונטי למועד ההחלטה להקפיא את התקצוב, אשר התבססה על נהלים פנימיים של המשרד. כך או אחרת, גם בראי הנוהל החדש יש מקום לחסימת התקצוב בנסיבות המקרה דנן, בהן העמותה לא פעלה כנדרש לתיקון הפגמים. עוד נטען כי בחינה מדוקדקת של הוראות הנוהל החדש מעלה ששיעור הפערים שהתגלו בביקורת שנערכה לעמותה הינו בגדר "שיעור חמור" כהגדרתו בנוהל, ומשכך מצדיק את הקפאת התקצוב. 16. המשרד גם השיג על חישוב סכום הכספים שהוקפאו ולשיטתו הסכום עליו הצביעה המנהלת המיוחדת מגלם גם כספים בגין החודשים שקודמים לתקופת חמשת החודשים, אלא שאין חולק כי התקצוב בגין חודשים קודמים אלה הועבר במלואו לעמותה. כמו כן, על פי הוראות הנוהל, האפשרות לקזז את כספי התקצוב כסנקציה בגין פערי שכר שהתגלו בהתנהלות העמותה, אף אם פערים אלה לא מוגדרים כ"ליקויים חמורים", מצויה בתחום שיקול דעתו של משרד החינוך. דיון והכרעה 17. הנושא המרכזי העומד לדיון הינו אפוא זהות בית המשפט "המוסמך" (או כפי שנראה להלן, "הראוי") לדון ולהכריע בסוגיות מתחום המשפט המינהלי המתעוררות במסגרת הליכי חדלות פירעון, בית המשפט לעניינים מינהליים או בית המשפט של חדלות פירעון. 18. במוקד הערעור עומדת כאמור החלטת משרד החינוך שלא להעביר לידי העמותה סכומים מכספי התקצוב השנתי שהייתה העמותה זכאית להם, לאחר שהוקפאה העברתם משנמצאו ליקויים חמורים באופן בו עשתה העמותה שימוש בכספי התקצוב. אין חולק כי סמכותו של משרד החינוך לעשות כן קבועה במסגרת תקנה 10 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953. לפי תקנה זו, אם לא מתקיים תנאי מן התנאים שנקבעו בתקנה 3 לתקנות האמורות, ובכלל זה האמור בתקנה 3(א)(6), לפיה למורים ולעובדים במוסד ישולמו משכורות "לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים", תבוטל ההכרה במוסד כמוסד "מוכר" ועמה יבוטל גם התקצוב. המדובר אפוא בסוגיה המצויה בלב תחום המשפט הציבורי, וחלים עליה על פני הדברים הכללים הרגילים החלים במסגרת המשפט המינהלי-ציבורי. 19. ככלל, השתלבותם של תחומי משפט שונים בהליך חדלות הפירעון אינה מציאות חריגה. טבעם של הליכי חדלות פירעון שהם קשורים למגוון רחב ומשתנה של סוגיות משפטיות שונות ולסכסוכים מסוגים שונים. כך, פעמים רבות מובאות לפני בית המשפט של חדלות פירעון סוגיות הקשורות לענפי משפט שונים ומגוונים שהליך חדלות הפירעון מתפתל סביבם וכרוך בהם. בפסיקת בתי המשפט התגבש הכלל לפיו בית המשפט של חדלות פירעון הוא בעל מומחיות ייחודית בתחום חדלות הפירעון (ראו למשל: רע"א 5222/05 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק קבוע של עמותת ביקור חולים הוספיטל, פסקה 4 (25.8.2005) (להלן: עניין ההסתדרות הרפואית בישראל)), ועל כן הוא גם זה המוסמך לדון בכל ענייניה של חברה או יחיד בהליכי חדלות פירעון, תוך שניתנו לו סמכויות רחבות בהקשרים שונים לשם כך (ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' Dolphin Fund Limited (13.7.2016) (להלן: עניין רוזנפלד); ע"א 6726/15 רם יולס בתפקידו כמפרק חברת י. מושקוביץ נ' מושקוביץ (1.1.2017); ע"א 6919/15 עו"ד שאול ברגרזון נ' אשפלסט תעשיות פלסטיק בע"מ (17.7.2017)). בית המשפט של חדלות פירעון יוצר היכרות עמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים שהתקיימו לפניו ולוֹ היכולת להתרשם מן הצדדים באופן ישיר ובלתי אמצעי. הוא גם בית המשפט שיכול לבחון את ההליך המתנהל לפניו "במבט-על", על כל השיקולים והאינטרסים השונים הקשורים אליו (ראו למשל בהקשר של פשיטת רגל: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד, פסקה 22 (14.8.2017); ובהקשר של פירוק חברה: רע"א 5308/14 לוי נ' עו"ד גרין, פסקה 7 (21.9.2014)). על כן המגמה הכללית היא לרכז את כלל ההליכים הקשורים להליך חדלות הפירעון בבית המשפט של חדלות פירעון ולא לבזר את ההליכים בין בתי משפט אחרים להם נתונה הסמכות לדון באותם הליכים בדרך כלל. 20. ואכן, בתי המשפט של חדלות פירעון פרשו את סמכותם על מגוון נושאים וענפי משפט שונים. בין היתר, הכריעו בתי משפט אלה בסוגיות המסורות לסמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה (ראו: רע"א 5156/17 קובלנץ נ' קובלנץ (24.8.2017); רע"א 4258/17 מגן נ' ענבי (29.6.2017); בש"א (מחוזי חי') 17497/06 עמיד מח'ול, עו"ד נ' אליעזר (12.3.2007); פש"ר (מחוזי ת"א) 1304-12-11 עו"ד ארז חבר, נאמן לעיזבון המנוח דוד דודאי ז"ל בפשיטת רגל נ' כונס הנכסים הרשמי (16.1.2013); דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחדש" דין ודברים ט 105, 172 (2015)). בעניין זה יש גם להזכיר את סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, המסמיך את בית המשפט של פשיטת רגל לקצוב מזונות (וזאת לאחר שיצא תחת בית משפט למשפחה או בית דין דתי פסק מזונות. וראו עוד בעניין זה: ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (20.9.2007)). בית משפט זה אף קבע כי הסמכות לדון בעניין מסוים – במעמדו של חוב מזונות לאחר מתן הפטר – נתונה לבית המשפט של פשיטת רגל אשר אינו מוסמך להעביר את סמכות ההחלטה לידי בית המשפט לענייני משפחה (רע"א 3050/12 פרופ' יוסף גמזו נ' ישעיהו (18.11.2012) (להלן: עניין ישעיהו)). 21. כך גם בית המשפט של חדלות פירעון פָּרַשׂ את סמכותו על סוגיות הנוגעות לעניינים המצויים בגדרי סמכותם הייחודית של בתי הדין לעבודה (ראו: ע"א 5090/08 אורגל נ' עו"ד עופר אטיאס בתפקידו כנאמן, פסקה מ"א (8.12.2010) (להלן: עניין אורגל); בש"א (מחוזי ת"א) 12138/02 גן אורנים נ' טסים תעשיות מזון בע"מ (1.7.2002); ראו גם: עניין ההסתדרות הרפואית בישראל). בעניין זה אף קיימת הוראת חוק ייחודית, במסגרת סעיף 24(א1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 הקובעת כי סעיף 24(א), המפרט את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, "אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית". ובתי משפט של חדלות פירעון פרשו את סמכותם גם על עניינים מינהליים שונים (פר"ק (מחוזי י-ם) 42024-05-14 מכון לנדר מרכז אקדמי (בהקפאת הליכים) נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים (10.7.2014); פר"ק (מחוזי חי') 299-03 קינד נ' כונס הנכסים הרשמי (19.2.2012). וראו גם: פר"ק (מחוזי חי') 42082-05-14 צים שירותי ספנות משולבים בע"מ נ' מדינת ישראל (2.7.2014); פר"ק (מחוזי מרכז) 48555-05-13 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ נ' גרין אי.וי. אופריישן בע"מ (11.8.2013)). אם כי סוגיה זו, וגבולות הגזרה שיש לשרטט לפרישת היקף סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון על תחום המשפט המינהלי, טרם הובהרו עד תום בפסיקת בית משפט זה. מה בין המשפט המינהלי לבין דיני חדלות פירעון 22. ואכן, סוגיות מתחום המשפט המינהלי-ציבורי עשויות להגיע לפתחו של בית המשפט של חדלות פירעון במגוון מצבים שונים. בסוג מקרים אחד, בעל התפקיד בא בדרישה כי הרשות תחזיר כספים ששולמו לה מכוח הדין, בשל עילה מתחום חדלות הפירעון. אם כי שאלת סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון לדון בסוגיות מתחום המשפט המינהלי במקרה מסוג זה, הינה שאלה "קלה" באופן יחסי, שגם ניתנה עליה הדעת בפסיקת בית משפט זה. כך נקבע כי כאשר בלב המחלוקת ניצבת כאמור עילה שהינה ייחודית לדיני חדלות הפירעון, תהא הסמכות נתונה לבית המשפט של חדלות פירעון, אף אם מדובר בסוגיה שנמצאת בסמכות מקבילה (או אף ייחודית) של ערכאה שיפוטית אחרת (ע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' אלדרמן, עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 537-538 (2004); רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד אלקס הרטמן, פסקה 6 (26.3.2007) (להלן: עניין שרידב)). כך גם לא מתעוררת שאלה אמיתית במקרים החריגים והנדירים בהם נתן המחוקק את דעתו באופן מפורש לסוגיה כיצד תפעיל רשות מינהלית את סמכויותיה במקום שבו מדובר בחברה חדלת פירעון או בהליכי הבראה (ראו למשל: תקנה 10(ב) לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (סיווג קבלנים רשומים), התשמ"ח-1988; סעיף 47(ב) לחוק לעידוד מחקר, ופיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשיה, התשמ"ד-1984). 23. השאלה המורכבת יותר נוגעת לסוג המקרים בהם עומדת בלב הדיון פעולה שלטונית שנקטה רשות מינהלית מכוח סמכותה על פי דין, שיש בה כדי להשפיע על הליך חדלות הפירעון, אך בבסיס הטעם לתקיפתה אינה עומדת עילה הייחודית לתחום חדלות הפירעון. כך למשל כאשר, כפי שארע בענייננו, הרשות המינהלית הפעילה סמכות המסורה לה על פי דין, באופן שהביא להרעה במצבו של הגוף חדל הפירעון. במקרה כזה, בעל תפקיד עשוי לבוא לפני בית המשפט של חדלות פירעון בבקשה לבטל את ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות כאמור או לדחותה לזמן מה (וראו: יעד רותם "הסמכות למתן הקלות שלטוניות בהליכי חדלות פירעון" משפטים מ 113 (תשע"א) (להלן: רותם)). כך כאמור בענייננו, כאשר משרד החינוך עשה שימוש בסמכויותיו המאפשרות לו להקפיא תקציב של מוסד חינוכי אשר לא עמד בדרישות התקנות או הנהלים. כך גם למשל, כאשר הבורסה מחליטה מכוח סמכות המסורה לה בחוק, למחוק מן הרישום למסחר את מניותיה של חברה חדלת פירעון ובעל התפקיד בא בבקשה לבית המשפט לדחות את מועד המחיקה (ראו: פש"ר (מחוזי ת"א) 1975/02 ארט אין טכנולוגיות אינטרנט נ' הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ (31.7.2005); פר"ק (מחוזי ת"א) 31111-09-14 סקיילקס קורפוריישן בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (3.2.2015); פר"ק (מחוזי ת"א) 1716-09 הסדר נושים לחברת אופק אינטרנשיונל נדל"ן בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (24.7.2011)). וכך למשל כאשר רשות מקומית מבקשת להקצות קרקע שהייתה בהחזקתו של גוף חדל פירעון לגוף אחר (וראו: פר"ק (מחוזי י-ם) 22645-11-14 רשם העמותות נ' עמותת הדרת ירושלים (20.1.2016)). לעתים הסוגיה העומדת לדיון הינה מסוג אחר, למשל כאשר הגוף חדל הפירעון טוען כי הוא חויב ביתר בגין חיוב שהרשות מופקדת על אכיפתו (ראו למשל: בש"א (מחוזי חי') 8412/04 בולוס גד בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ולבניה כרמיאל (1.7.2004)). 24. בין כה ובין כה, במקרים מעין אלה ואחרים עשויה להתעורר שאלת סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון לדון בעניין. כך במקרה זה, נטען על ידי משרד החינוך כי נוכח העובדה שבמוקד הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי עמדה תקיפת שיקול דעת מינהלי של רשות מינהלית, היה על העמותה להגיש עתירה מינהלית נגד הרשות, היינו משרד החינוך. לצורך בחינת הסוגיה אפוא, ראשית יש לבחון לעומקם את ההבדלים העומדים בין שני סוגי ההליכים. 25. באשר לתחום המשפט המינהלי. כלל הוא כי התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטות הרשות המינהלית הינה באופיה התערבות שלאחר מעשה, בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטותיה. עתירה מינהלית שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגוף העניין הינה בגדר "עתירה מוקדמת", שדינה להידחות על הסף (ע"א 524/98 מדינת ישראל, משרד האוצר נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(2) 145 (1998); בג"ץ 7636/10 חברת נקודת מוצא בע"מ נ' ראש ממשלת ישראל (28.2.2011); בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (12.7.2015)). התפיסה היא כי בית המשפט לעניינים מינהליים יימנע מלהידרש לפעולת הרשות בטרם ניתנה ההחלטה על ידה. 26. כמו כן, אחד מכללי היסוד בדין המינהלי הוא כי בית משפט אינו מחליט במקומה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה, ואין בית המשפט נוהג להיכנס לנעלי הרשות ולהחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו (ראו למשל: בג"ץ 6274/11 דלק החברה הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012); עע"מ 4662/11 מדינת ישראל נ' זוהר (19.6.2012)). בהפעילו ביקורת שיפוטית, בית המשפט אינו בוחן את תבונתה של ההחלטה והאם הינה ההחלטה הטובה ביותר שניתן היה לקבל בנסיבות העניין, אלא את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה, על פי עילות ההתערבות המוכרות בדין המינהלי (בג"ץ 764/88 דשנים חומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793 (1992); בג"ץ 11087/05 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (21.8.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי ב, 620-625 (2010)). כך, אין הדין המינהלי מתערב בהחלטות הרשות, אף אם חש השופט היושב בדין כי אילו היה הוא הגורם המינהלי שהיה מוטל עליו לקבל את ההחלטה, היה פועל אחרת (ראו גם: עע"מ 9530/05 ריבוע כחול – ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה, פסקה כ"ג (16.1.2008)). 27. אכן, במקרים חריגים נוטל בית המשפט הליך פעיל בקבלת החלטה מינהלית, אך זאת רק כאשר הדבר מוסדר בחקיקה מפורשת וזאת בבחינת חריג לתפקידו הקלאסי של בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות המינהל שכבר נתקבלו (ראו גם: עניין רשם הקבלנים, פסקה 30 והדוגמאות שם; א"ב 9255/12 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה נ' ח"כ חנין זועבי, פסקה 15 (20.8.2013); ראו גם: הוראת סעיף 6(ד) לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992; רע"א 7504/95 יאסין נ' רשם המפלגות, פ"ד נ(2) 454 (1991)). 28. מן העבר השני, בית המשפט של חדלות פירעון דן בדרך כלל בעניינים המובאים בפניו בדרך של "בקשה למתן הוראות" (סעיף 148 לפקודת פשיטת הרגל; סעיף 310 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות)) אשר נועדה בראש ובראשונה להיות לעזר לבעל התפקיד ולסייע לעבודתו. היינו, מסגרת ההליך היא כזו שנועדה ללוות את בעל התפקיד בצמתים משמעותיים של תפקודו. בית המשפט של חדלות פירעון מלווה את הליך פשיטת הרגל, הפירוק או ההבראה, "צעד אחר צעד", ומאשר את פעולות בעל התפקיד באופן תדיר. בבסיס הדברים, וזאת בניגוד גמור לביקורת שיפוטית מינהלית, אין המדובר בהפעלת ביקורת שיפוטית שלאחר מעשה, אלא בנטילת חלק פעיל ומשמעותי בהתהוות המעשה. 29. עוד יצוין כי הכלי של בקשה למתן הוראות אינו מסתכם רק בגדרי "כלי עזר", שכן ניתן לעשות בו שימוש גם על מנת לברר מחלוקת חיצונית של הגוף עם צד שלישי שאינו חלק מהליך הפירוק ואף להכריע בזכויותיו של צד שלישי (ראו: רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני (2.9.2009); רע"א 4956/07 לבנברג נ' ביקור חולים – הוספיטל, פסקה 6 (2.4.2009)). ההצדקה העיקרית העומדת בבסיס השימוש בכלי זה, הינה שיקולי היעילות, כאשר ההנחה היא כי בירור הסוגיה במסגרת הליך נפרד עשוי להביא לעיכוב משמעותי ובלתי רצוי בהליכי הפירוק (להצדקות נוספות כאשר מדובר בהליך הבראה של חברה, ראו: ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה, עמ' 213-214 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: אלשיך)). 30. כמו כן, בניגוד בולט לבית המשפט לעניינים מינהליים, בית המשפט של חדלות פירעון רשאי לנקוט צעדים שונים ומגוונים במסגרת הליך חדלות פירעון, ושיקול דעתו רחב. סמכותו הרחבה של בית המשפט של חדלות פירעון עולה בראש ובראשונה מהוראות סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל אשר מסמיך את בית המשפט באופן מפורש להכריע, בכפוף להוראות הפקודה, "בכל שאלה של דין קדימה, ובכל שאלה אחרת, שבמשפט או שבעובדה, המתעוררת בעניין פשיטת הרגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנדון". כמו כן, קובע סעיף 178(ב) לפקודה האמורה כי בית משפט הדן בפשיטת רגל "לא יוגבל בהפעלת סמכותו על ידי צו מבית משפט אחר, ולא יהיה ערעור על החלטותיו, אלא בדרך הקבועה בפקודה זו" (ההדגשות אינן במקור). תכליתו של הסעיף היא להבטיח שבית המשפט של חדלות פירעון "לא ימצא עצמו 'חסר סמכות' במקום שהצדק דורש את מעורבותו" (ע"א 3756/92 מנס נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(4) 121, 129 (1994)). הוראותיו של סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל חלות גם בהליכי פירוק חברה או עמותה (לפי הוראות סעיף 353 לפקודת החברות וסעיף 54 לחוק העמותות, התש"ם-1980) ומכוח סעיף 350טז לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) הוחל הסעיף גם על הליכי הבראה ושיקום (כאשר עוד לפני חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב-2012 הוחל העיקרון העומד בבסיסו גם על הליכי הבראה ושיקום מכוח היקש, ראו: עניין אורגל, פסקאות ל"ה-ל"ט). אם כן, סמכותו של בית משפט של חדלות פירעון מוגדרת באופן רחב, וכוללת בחובה "ארגז כלים" רחב ביותר, וזאת בניגוד בולט להתנהלותו של בית משפט לעניינים מינהליים, אשר מתאפיינת בצמצום יחסי ובריסון שיפוטי ואיפוק, במסגרת עילות התערבות מסוימות ומוגדרות. 31. יתר על כן, בדיני חדלות פירעון נעשה באופן תדיר שימוש ב"חקיקה שיפוטית" (ראו: יורם דנציגר, יואב פויזנר ורענן בן ישי "חקיקה שיפוטית בדיני חדלות פירעון" משפט ועסקים יג 61 (תש"ע) (להלן: דנציגר, פויזנר ובן ישי). וראו לשם הדוגמה סוגיית מינוי בעלי תפקיד בהליכים בהם נתונה החברה ב"אזור חדלות הפירעון" עוד בטרם ניתן צו להקפאת הליכים או לפירוק החברה: ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר, פסקה 8 (19.4.2016); פר"ק (מחוזי ת"א) 36681-04-13 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ הנאמן לסדרות ז' וט' נ' אי די בי חברה לפיתוח בע"מ (4.5.2013); פר"ק (מחוזי י-ם) 26836-07-14 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' חברת דואר ישראל בע"מ (4.9.2014) (להלן: עניין דואר ישראל)). כדוגמה "קלאסית", בתי משפט במקרים שונים ורבים הקישו מההוראות מתחום הסדרי פירוק ופשיטת רגל על הסדרים מתחום ההבראה והשיקום (ראו: עניין אורגל; ע"א 10739/07 רשות המסים היחידה לפירוקים, כינוסים וגביה קשה מכס ומע"מ נ' קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, פסקה 30 (16.6.2011); רע"א 292/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נה(2) 56, 61-62 (2000)); ע"א 3911/01 כספי נ' שלמה נס, רואה חשבון, פ"ד נו(6) 752, 762 (2002); עניין רוזנפלד, פסקה ט"ז)), זאת נוכח החסר החקיקתי הבולט ששלט בתחום במשך השנים, כאשר בעבר נמתחה ביקורת רבה על המחוקק אשר לא פעל להסדרה חקיקתית של תחום הבראת חברות והקפאת הליכים במשך שנים רבות (אלשיך, "ראשית" דבר, עמ' י"ז ואילך; דנציגר, פויזנר ובן ישי). בהקשר זה יש לציין כי במסגרת תיקונים מס' 18 ו-19 לחוק החברות (חוק החברות (תיקון מס' 18), התשע"ב-2012; חוק החברות (תיקון מס' 19), התשע"ב-2012) נתן המחוקק דעתו על מספר רב של עניינים אשר בעבר היו חסרי כל הסדרה. 32. מכל מקום, גם המציאות העסקית-הכלכלית המשתנה והמתחדשת, מעמידה בפני בית המשפט של חדלות פירעון מגוון שאלות וסוגיות מורכבות אשר אין להן, ואולי אף לא יכולה להיות להן, הסדרה מפורשת במסגרת הוראות החוק, שכן המציאות בתחום זה "עולה על כל דמיון" (עניין דואר ישראל, פסקה 51). זאת הן בהליכים הקשורים להליכי הבראה ושיקום, והן בסוגיות מתחום הפירוק. המסגרת של דיני חדלות הפירעון מחייבת התייחסות מורכבת למכלול הזכויות של כלל המעורבים מנקודת מבט רב-צדדית מורכבת הכוללת בתוכה זכויות ואינטרסים נוגדים זה לזה (ראו גם: דוד האן דיני חדלות פירעון 17 (2009) (להלן: האן)). פעמים שאילוצי המציאות והסוגיות המורכבות והמשתנות מחייבים מתן מענה גמיש ויצירתי על ידי בית המשפט, אשר נדרש ליתן מענה מהיר לבעיות לא פשוטות המתעוררות חדשים לבקרים. מכלול תנאים אלו הובילו את בתי המשפט של חדלות פירעון ליזום וליצור פתרונות, לעתים "יש מאין", למצבים סבוכים שנדרש לתת להם מענה, תוך שימוש בסמכויותיו הטבועות של בית המשפט ומתן פרשנות יצירתית לדין הקיים. כך גם בית משפט זה התבטא בעבר כי בית המשפט של חדלות פירעון מהווה "שותף פעיל" בהליך יצירת הסדר פשרה, באופן שיש בו כדי ליתן משנה תוקף לפרשנות ההסדר על ידי בית המשפט של חדלות פירעון, שכן אין מדובר בבית משפט אזרחי "רגיל" המפרש בדיעבד הוראותיו של הסדר, אלא בגוף ששימש "מעין עד להבנות שנרקמו" (ע"א 7652/09 עו"ד יצחק מולכו נ' עו"ד אמנון לורך, פסקה 15 (11.4.2011)). 33. אם כן, כפי שפורט עד כה, הבדלים רבים עומדים ביסוד שני תחומי המשפט – חדלות פירעון מזה והמשפט המינהלי מזה. כאמור, בעוד שתחום המשפט המינהלי מתאפיין בריסון ובזהירות, כאשר התערבות בהחלטת הרשות המינהלית תיעשה ככלל, בדרך של בחינה לאחר מעשה, ללא שבית משפט נכנס לנעלי הרשות ובמסגרת עילות התערבות מסוימות; דיני חדלות הפירעון מתאפיינים במגוון כלים, בסמכויות המוגדרות באופן רחב ובמתן מענה יצירתי לבעיות שונות "בזמן אמת", תוך כדי ליווי ההליכים השונים, בעניינו של חייב או בעניינה של חברה, באופן תדיר. 34. אלא שיש להדגיש – בעיקרו של עניין, אותו בית משפט מחוזי, אשר מוסמך מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) לשמש כבית משפט לעניינים מינהליים, הוא גם בית המשפט המחוזי אשר מוסמך לדון בענייני חדלות פירעון והליכי הבראה. שהרי, אין בית המשפט לעניינים מינהליים אלא בית משפט מחוזי הדן בנושאים מינהליים (אורי גורן בתי משפט מינהליים 14 (2008)). אכן, קיים נוהג בקרב בתי המשפט המחוזיים לפיו ישנם מותבים המתמחים בתחום חדלות פירעון והם אלו הדנים בתחום זה, ואכן בבית משפט לעניינים מינהליים יושב בדין רק מי שנקבע לכהן כשופט בית משפט לעניינים מינהליים על ידי נשיא בית המשפט (לפי הוראת סעיף 3(ב) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). אך בפשטות הדברים מדובר באותם שופטים היושבים בדין. מכאן כי אין המדובר בסוגיה "קלאסית" של סמכות ייחודית, הנתונה לערכאות שונות בהם יושבים שופטים שונים על מנת ליישם כללים ייחודיים להן. שכן, בשונה ממצב הדברים שבו בית המשפט של חדלות פירעון נדרש לסוגיות מתחום דיני המשפחה או דיני עבודה, ב"מתח" הקיים בין "בית משפט לעניינים מינהליים" לבין "בית משפט של חדלות פירעון", קיימת זהות פרסונלית (ולוּ תאורטית) בין השופטים השונים (ראו גם: רע"א 5337/17 כץ נ' כץ, פסקה 15 (31.7.2017). כן ראו לעניין הזהות הפרסונלית בין שופטי בית משפט מחוזי לבין שופטי בית משפט לעניינם מינהליים כמהווה שיקול שלא לבטל פסק דין שניתן בחריגה מסמכות עניינית של בית משפט לעניינים מינהליים: עע"מ 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433 (2005)). 35. הנחת היסוד הינה אפוא כי שופט בית משפט מחוזי יכול לישב בדין הן בתחום המינהלי, והן בתחום חדלות הפירעון, חרף השוני המהותי והיסודי העומד בבסיס כל אחד מהתחומים כאמור. על שופט בית במשפט המחוזי באשר הוא, היושב בדין, ליישם את העקרונות הייחודיים לכל אחד מתחומים אלו, בשים לב לאופיו הייחודי של כל ענף משפטי. 36. לעניין זה השלכה ממשית על הדיון בשאלה העומדת לפנינו. כאמור, השאלה העומדת על הפרק הינה האם כאשר רובצות לפתחו של בית משפט של חדלות פירעון סוגיות מתחום המשפט המינהלי, "מוסמך" בית המשפט לדון ולהכריע בהן, על אף היותן מסורות לסמכותו העניינית של בית משפט "אחר" לכאורה. אך חרף ההבדלים השונים הקיימים בין ענפי המשפט האמורים, הסוגיה העומדת לפתחנו אינה עוסקת בנטילת סמכות עניינית ייחודית הנתונה לערכאה נפרדת לחלוטין, לפחות מבחינת זהות השופטים היושבים בדין. במסגרת דיוננו יש ליתן לעניין זה משקל של ממש, כפי שיבואר להלן. רציונאלים לריכוז ההליכים לפני בית המשפט של חדלות פירעון 37. כאמור, התפיסה הכללית הינה כי עם היכנסו של חייב להליכי פשיטת רגל או חברה לפירוק הליכי או הקפאת הליכים, הועברה הסמכות לדון בתביעות נגד אותו הגוף לבית משפט של חדלות פירעון, ואין עוד רלוונטיות לשאלה מהי הערכאה בה ראוי היה לברר את הסוגיות העולות לדיון אילולא חדלות הפירעון או ההקפאה (ראו: עניין אורגל, פסקה ל"ד). לדידי, יש להחיל עיקרון זה, תוך תיחום גבולותיו, גם על תחום המשפט המינהלי, בשים לב ליתרונות הטמונים בכך, כפי שיפורטו להלן. רוצה לומר, המצבים בהם על בית המשפט לעשות כן ואופן הפעלת הסמכות, צריכים להתברר ולהיבחן בהתאם לנסיבות העניין הספציפי ותוך שקילת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין – הן אלו הנובעים מהתחום המינהלי והן אלו הנובעים מתחום חדלות הפירעון. 38. ויובהר. בעיקרו של דבר, לאור הזהות הפרסונלית (ולוּ התאורטית) הקיימת בין "שופט חדלות פירעון" ל"שופט מינהלי", ולאור זהות הערכאה השיפוטית (בית המשפט המחוזי) ברמת העיקרון, ההכרעה השיפוטית המתקבלת בסופו של ההליך אינה יכולה להיות נבדלת ושונה זו מזו, בין אם מדובר בשופט היושב בדין בבית משפט מחוזי כבית משפט של חדלות פירעון, ובין אם מדובר בשופט היושב בדין בבית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. על בית המשפט הדן בעניין המתנהל לפניו ליתן הכרעה המביאה בחשבון את מכלול האינטרסים והשיקולים הקשורים לעניין, בהתייחס למכלול הכללים המשפטיים הקשורים לתחום ההטרוגני הנידון בפניו. על כן, המסקנה המשפטית הנגזרת במקרה מסוים תהיה אותה מסקנה, בין אם הוא "חובש כובע" של בית משפט לעניינים מינהליים ובין אם הוא "חובש כובע" של בית משפט של חדלות פירעון. על בית המשפט להתאים את מסגרת הכללים המשפטיים וההלכות הנהוגות במסגרת הדין הרלוונטי. גם בלתי סביר כי שני "בתי משפט" יגיעו לכלל תוצאה שונה. בין אם העניין יידון לפני בית משפט לעניינים מינהליים ובין אם לפני בית משפט של חדלות פירעון, על בית המשפט לשקול את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין ומצופה כי יגיע לכלל תוצאה נכונה, צודקת ואחידה. השאלה מצומצמת אפוא, והיא היכן ראוי שהדיון יתקיים ומיהו בית המשפט המתאים יותר מבין השניים שידון בעניין. 39. זאת ועוד. עוד בטרם הגיעה הסוגיה לפתחו של בית המשפט, בעת קבלת החלטה מינהלית, על הרשות המינהלית לקחת בחשבון במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, גם את העובדה כי מדובר ביחיד או בחברה המצויים בהליכי חדלות פירעון ואת התוצאות הנובעות מההחלטה שתינתן, גם על הליכים אלו ועל התכליות ביסודם (ראו: עניין רשם הקבלנים, פסקה 33; וראו גם, למשל: עמ"נ (מחוזי ת"א) 31461-10-11 יעקב כפרי בע"מ נ' רשם הקבלנים (23.11.2013); ראו בהקשר זה גם: סעיף 279 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2006 (ה"ח הממשלה, 1027). הגם שהסעיף מבטא גישה מצמצמת באשר להיקף סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון, אין עדות לאותה גישה באשר לסוג השיקולים שצריכים להילקח בחשבון על ידי הרשות המינהלית, שעה שהיא מקבלת החלטה לגבי גוף המצוי בהליך חדלות פירעון). ברי כי אין משמעות הדבר כי השיקולים הציבוריים העומדים בבסיס הפעלת סמכותה של הרשות המינהלית יידחקו באופן נחרץ תחת שיקולי חדלות הפירעון. אלא, שעל הרשות המינהלית להתחשב גם באינטרסים מתחום חדלות הפירעון ועל ההשלכות שתהיינה להחלטתה על הליכים מעין אלה, כאשר המשקל שיש ליתן לעניין זה הינו משתנה בהתאם לנסיבות העניין הספציפי המסור להחלטתה. 40. ואכן, במובן מסוים, החלטה מינהלית הניתנת בעניין יחיד או חברה המצויים בהליכי חדלות פירעון אינה בהכרח החלטה מינהלית שהייתה ניתנת במצב דברים רגיל. במקרים המתאימים לכך, על היחיד או על החברה המצויים בהליך חדלות פירעון יחול דין "מיוחד" אשר לוקח בחשבון גם שיקולים מתחום חדלות הפירעון. הצורך בקיומו של "דין מינהלי מיוחד" ליחיד או לחברה המצויים בהליכי חדלות פירעון, אשר ייקח בחשבון גם את עובדת קיומם של הליכים אלה, עולה ממורכבותו וייחודו של הליך חדלות הפירעון, והוא מנותק למעשה משאלת "סמכותו" של בית המשפט של חדלות פירעון לדון בסוגיות מתחום המשפט המינהלי. 41. ויובהר, אין המדובר בעניין של מה בכך. שיקולים מתחום חדלות הפירעון יכולים להיות כאלה שהרשות אינה מורגלת לשקול במצב דברים רגיל. הרשות המינהלית מורגלת ליחסים הכוללים שררה מינהלית, ולא ליחסים כלכליים של נושה-חייב (ראו גם: אלשיך, עמ' 488). אך ייחודו של הליך חדלות הפירעון והאינטרסים השונים הגלומים בו מחייבים לקיחה בחשבון גם של היבט זה. 42. מכל מקום, יש לחדד בהקשר זה, כי אך מובן מאליו שבהינתן סוגיה מינהלית, על בית המשפט של חדלות פירעון להביא בחשבון גם שיקולים מתחום המשפט המינהלי, ובכלל זה יישומן של עילות התערבות מינהליות ושל עקרונות יסוד מתחום המשפט המינהלי. זאת, במסגרת בחינה ושקילה של מכלול השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים לעניין, במשקל ובעוצמה משתנים לפי נסיבות העניין והמקרה הספציפיים. בכלל זה, בית המשפט יידרש לקחת בחשבון, גם אם תחת טווח הראייה המושפע מאינטרסים הקשורים להליך חדלות הפירעון, את חוקיותה וסבירותה של ההחלטה המינהלית; את אופן התנהלות החייב או החברה ובכלל זה אם פעלו בשיהוי או שלא בתום לב; את הכלל לפיו אין בית משפט נכנס בנעלי הרשות ועוד. 43. יצוין כי מבט השוואתי מגלה כי שאלה דומה עשויה להתעורר באנגליה, כאשר גם שם בית משפט של חדלות פירעון ובית משפט לעניינים מינהליים ממוקמים באותה ערכאת שיפוט. כך, בית המשפט של חדלות פירעון ("Bankruptcy and Companies Courts ") הינו חלק מה-High Court אשר לו הסמכות לפרק חברה (“The High Court has jurisdiction to wind up any company registered in England and Wales”, Insolvency Act 1986, s 117(1)) וכך בית המשפט לעניינים מינהליים ("Administrative Court") ממוקם אף הוא כחלק מאותו בית משפט, גם אם באגף ה-Queen's Bench Division. מכל מקום, בפסיקת בית המשפט באנגליה הודגש כי בית המשפט של חדלות פירעון אינו נפרד ומובחן מה-High Court ותיאורו ככזה רק נועד לאפיין את ה-High Court שעה שהוא עוסק בענייני חדלות פירעון (Re Shilena Hosiery Co Ltd. [1980] Ch. 219, 224.). על כן גם שאלת הסמכות אינה משמעותית, שכן ברור כי לשופט בית משפט של "חדלות פירעון" נתונות הסמכויות של שופטHigh Court ומכאן אותה סמכות נתונה גם לשופט בית משפט לעניינים מינהליים (וראו שם). באותו אופן, לכל שופטי ה-High Court יש את הסמכות לדון בתיקי חדלות פירעון ולא רק לבית המשפט של חדלות פירעון ה-Bankruptcy and Companies Courts (Fabric Sales Ltd. v. Eratex Ltd. [1984] 1 WLR 863). יחד עם זאת, שמורה הזכות לבית המשפט של חדלות פירעון להעביר את הדיון בעניין מסוים לבית משפט אחר, כולל לבית משפט לעניינים מינהליים, אם הוא סבור שמתאים יותר שאותו עניין ידון בפני בית המשפט האחר (שם, בעמ' 865). כך, בית המשפט של חדלות פירעון מוסמך לדון בנושאים אשר בדרך כלל נידונים ב- High Courtאף אם אותו עניין קשור רק באופן רופף להליך חדלות הפירעון. עם זאת, לא תהיה לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות לדון בשאלה המתעוררת במנותק ובאופן עצמאי מהליך חדלות הפירעון (Re Centrifugal Butter Co. Ltd. [1913] 1 Ch. 188). 44. לעומת זאת, המצב בארצות הברית מורכב קמעא. זאת, נוכח העובדה שקיימות שתי מערכות דינים, הפדרלית והמדינתית כאשר דיני חדלות הפירעון הינם חלק מהחקיקה הפדרלית, במסגרת חוק חדלות הפירעון הפדרליU.S. Code: Title 11 – Bankruptcy (להלן: חוק חדלות הפירעון הפדרלי). כמו כן, בגדרו של חוק בתי המשפט הפדרלי – U.S. Code: Title 28 – Judiciary and Judicial Procedure (להלן: חוק בתי המשפט הפדרלי) נקבע בסעיף 1334 שלבתי המשפט המחוזיים הפדרליים תינתן סמכות מקורית וייחודית בכל הנוגע לחוק חדלות הפירעון הפדרלי. כך נקבע בסעיף 151 לחוק האמור שהשופטים המכהנים בבית המשפט המחוזיים הפדרליים יכהנו גם כשופטי חדלות פירעון ותוקם לצורך כך יחידה בכל בית משפט מחוזי אשר ידון בתיקי חדלות פירעון. 45. עם פתיחת הליך חדלות הפירעון, קונה בית המשפט של חדלות פירעון סמכות ייחודית לדון בכל עניין הקשור לנכסי פשיטת הרגל (estate). על כן, ההליכים המתקיימים נגד נכסי החייב לא ישפיעו על הליך פשיטת הרגל, בין אם מדובר בהליכים המתקיימים בבית משפט מדינתי ובין אם מדובר בהליכים המתקיימים בבתי המשפט הפדרליים (Taylor v. Sternberg, 293 U.S. 470, 472 (1935) citing Gross v. Irving Trust Co., 289 U.S. 342, 344, (1933); Acme Harvester Co. v. Beekman Lum. Co., 222 U.S. 300, 307, 32 S.Ct. 96, 56 L.Ed. 208; In re Diamond's Estate (C.C.A.) 259 F. 70, 73 ; In re Fundamental Long Term Care, Inc., 500 B.R. 147 (Bankr. M.D. Fla. 2013)). עם זאת, לפי סעיף 157(b)(1) לחוק בתי המשפט הפדרלי, לשופטי חדלות פירעון ישנה סמכות לדון רק בסוגיות הקשורות בליבת העניינים הנדונים בהליך חדלות הפירעון (“Bankruptcy judges may hear and determine all cases under title 11 and all core proceedings arising under title 11”). בהתאם לכך, קיימת חשיבות לסיווג הסוגיות הניתנות להידון בפני בית המשפט של חדלות פירעון בהיותן סוגיות ליבה ("core claims") וזאת לעומת אותם עניינים אשר אינם בליבת הליך חדלות הפירעון ("non-core claims"). סעיף 157(b)(2)(A) קובע רשימה שאינה סגורה של עניינים הנחשבים כליבת הליך חדלות הפירעון. הואיל וכך, הגדרת ענייני הליבה נתונה לפרשנות שיפוטית ולעיתים לא נמצאה אחידות בפסיקה (In re Marshall, 118 B.R. 954, 959 (W.D. Mich. 1990)). לשם הדוגמה, תובענות בדבר הפרת חוזים הוגדרו במקרים מסוימים כענייני ליבה של הליך חדלות הפירעון, ובמקרים אחרים הוגדרו כעניינים אשר אינם בליבת הליך חדלות הפירעון כאשר כל עניין נדון לפי נסיבותיו (וראו לדוגמה: Hays & Co. v. Merrill Lynch, Pierce, Fenner & Smith, Inc. 885 F.2d 1149 (3d Cir. 1989). כן ראו בעניין המתח הקיים בין ענייני הליבה המצויים בסמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון הפדרלי לבין העניינים שבסמכותם של בתי המשפט המדינתיים: Stern v. Marshall, 564 U.S. 462, 468–69 (2011)). 46. כך למשל, ככלל, קיים כלל המוציא את ענייני ירושה מסמכותם של בתי המשפט של חדלות פירעון הפדרליים. כלל זה נקרא The Probate Exception (להלן: הכלל), שמשמעותו שלבית המשפט הפדרלי של חדלות פירעון אין כל סמכות לתת תוקף לצוואה או לנהל עיזבון (Markham v. Allen, 326 U.S. 490, 494 (1946)). כלל זה הוא ספיח של כלל רחב יותר לפיו כל העניינים הפנימיים, הפרטיים והמשפחתיים לא יידונו בבתי המשפט הפדרליים (וראו בעניין זה: In re Burrus, 136 U.S. 586, 593-594 (1890); Thomas H. Dobbs, The Domestic Relations Exception is Narrowed After Ankenbrandt v. Richards, 28 Wake Forest L. Rev. 1137 (1993); Antony B. Ullman, The Domestic Relations Exception to Diversity Jurisdiction, 83 Colum. L. Rev. 1824 (1983)). כמו כן, בפסק הדין בעניין Markham v. Allen בית המשפט העליון הפדרלי קבע כי נושים ויורשים יכולים לעמוד על זכויותיהם בבית המשפט של חדלות פירעון במידה ובתי המשפט המדינתיים יכירו בהחלטות בתי המשפט הפדרליים באותו עניין. עם זאת בית המשפט של חדלות פירעון לא יתערב בהליכי ניהול העיזבון או ייטול סמכות כללית של ניהול העיזבון או יתערב בהליכי ניהול העיזבון המצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לענייני ירושה המדינתי. לפיכך בית המשפט של חדלות פירעון אינו מוסמך להורות על ביצוע תשלומים מתוך נכסי העיזבון (שם, בעמ' 495-496). הלכה זו לא הגדירה מה הם גדרי ההתערבות בניהול העיזבון (וראו לעניין המבחנים שנקבעו לשם קביעת גדרי ההתערבות:Rienhart v. Kelly, 164 F.3d 1296, 1300 (10th Cir. 1999); Bedo v. McGuire, 767 F.2d 305, 306 (6th Cir. 1985); Lamberg v. Callahan, 455 F.2d 1213, 1216 (2d Cir. 1972); McKibben v. Chubb, 840 F.2d 1525, 1529 (10th Cir. 1988); Mich. Tech Fund v. Century Nat'l Bank of Broward, 680 F.2d 736, 739 (11th Cir. 1982); Blakney v. Blakney, 664 F.2d 433, 434 (5th Cir. 1981); Akin v. La. Nat'l Bank of Baton Rouge, 322 F.2d 749, 753 (5th Cir. 1963); In re DiMartino, 144 B.R. 225, 226 (Bankr. D.R.I. 1992); Dragan v. Miller, 679 F.2d 712, 713 (7th Cir. 1982); Marshall v. Marshall, 547 U.S. 293 (2006). כן ראו לעניין אימוץ המבחנים שנקבעו בפסיקה המפורטת גם במסגרת הלכת Marshall וכן סקירת התפתחות ההלכה: Allison E. Graves, Marshall v. Marshall: The Past, Present, and Future of the Probate Exception to Federal Jurisdiction, 59 Ala. L. Rev. 1643 (2007-2008); Christian J. Grostic, A Prudential Exercise: Abstention and the Probate Exception to Federal Diversity Jurisdiction, 104 Mich. L. Rev. 131 (2005-2006)). 47. מכל מקום, כברירת מחדל ראוי לנתב את ההליך המשפטי שעניינו השגה על החלטה מינהלית, כאשר מדובר בהחלטה שעניינה גוף חדל פירעון, לבית המשפט של חדלות פירעון. בהקשר זה יש להידרש ליתרונות הגלומים במהלך זה. ראשית, מטבע הדברים, להכללת הליכים משפטיים שונים בגדרי סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון ישנם יתרונות שונים ומשמעותיים, חלקם אף פשוטים ומובנים מאליהם. כך, מטבע הדברים ריכוז ההליכים בבית משפט אחד מהווה הקלה משמעותית על המתדיינים אשר עניינם אינו מתפרש על פני בתי משפט שונים ואין הם מחויבים לנקוט בהליכים נפרדים, אלא מקבלים מענה מהיר ויעיל במסגרת אותו הליך. יתרון נוסף הכמעט מובן מאליו, הוא התרומה שיש לריכוז ההליכים השונים תחת בית המשפט של חדלות פירעון באופן שיש בו כדי לתרום לייעול הליך ולמנוע את סרבולו (ראו גם: עניין ישעיהו, פסקה 5). 48. יתרון משמעותי אחר גלום בתפיסה שהוזכרה גם לעיל, כי לבית המשפט של חדלות פירעון, המלווה ומנהל את הליך חדלות הפירעון, ההיכרות העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים המתנהלים במסגרתו (ראו למשל: רע"א 329/17 בעניין חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ", פסקה 21). בהינתן חדלות פירעונה של חברה (או חייב), התמונה המלאה הפרושה בפני בית משפט של חדלות פירעון מאפשרת ליתן הכרעה מדויקת בנסיבות המקרה, הלוקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, גם בעניינם של הנושאים השנויים במחלוקת הכרוכים בהליך. כך, כאשר באות לפני בית המשפט של חדלות פירעון סוגיות מתחום המשפט המינהלי, כמו גם מתחומי משפט אחרים, היקפם של האינטרסים הרלוונטיים לעניין הפרושים לפני בית המשפט מגלים תמונת מצב רחבה ועשירה שיש בכוחה כדי להביא להכרעה שתביא בחשבון את האיזון הכולל הנדרש בנסיבות העניין. בית המשפט של חדלות פירעון הוא הגוף שפרושים לפניו מלוא החיובים והחובות הרלוונטיים לעניין, והוא יכול וצריך ליתן החלטה שיש בה גם ראיה רחבה הכוללת פרספקטיבה רחבה הנוגעת למכלול השיקולים והאינטרסים הנוגעים בדבר, לתכלית ההליך ולמכלול הזכויות והחובות העומדים על הפרק. זאת לעומת בית משפט לעניינים מינהליים, המכוון לבחינת קיומן של עילות מתחום המשפט המינהלי בלבד. גם בענייננו אפוא, התמונה הפרושה בפני בית המשפט של חדלות פירעון מאפשרת לקיחה בחשבון של מכלול האינטרסים הקשורים לגורמים השותפים להליך חדלות הפירעון. במובן זה, הכרעת בית המשפט של חדלות פירעון גם בסוגיות מתחום המשפט המינהלי הכרוכות בהליך תהיה מכוונת למכלול האינטרסים הקשורים לעניין ותביא תועלת רבה יותר להליך. 49. ויודגש, אינטרסים הקשורים לטובת הציבור (אשר עליהם מושתתים עקרונות המשפט המינהלי) אינם זרים להליך חדלות הפירעון, אף לולא התאפשר לתחום המשפט המינהלי להיכנס בדלת אמותיו. כך נקבע למשל באשר להליכי פשיטת רגל, כי האיזון הנדרש מבית המשפט של פשיטת רגל כולל בתוכו גם אינטרס הנוגע לטובת הציבור. שכן על הליך פשיטת הרגל להתחשב בשלוש תכליות היסוד של ההליך: הגנה על זכות הקניין של הנושים; מתן אפשרות לאדם שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש; והאינטרס הציבורי, הבא לידי ביטוי בעיקר בעניין השמירה על הליכי מסחר תקינים (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 197-200 (מהדורה שלישית, 2010); ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 18-24 (9.8.2009); עניין ישעיהו; ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.2016)). כך גם בית המשפט של חדלות פירעון מחויב להביא בחשבון אינטרסים שונים, ומלבד טובת הנושים וטובת עובדי החברה גם את טובת החברה וטובת הציבור בכללותו, אשר נהנה פעמים רבות משירותיו של החברה וקריסתה עשויה לפגוע בו בדרכים שונות (ראו גם: האן, עמ' 108, 112-122; ראו גם: ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט(1) 538, 550 (2004)). זאת על אחת כמה וכמה כאשר עומדת על הפרק האפשרות לפעול להבראה ושיקום החברה, אשר עשויים פעמים להביא תועלת לציבור כולו, וודאי כאשר פעילות החברה הינה מהסוג שיש בו כדי להביא תועלת כזו (ע"א 4409/08 אלישיוב נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 67 (14.11.2010); עניין דואר ישראל, פסקאות 52-53). במסגרת זו גם נבחנות העלות מול התועלת שעשויה לצמוח לחברה כתוצאה מהבראת החברה, בהתחשב בין היתר באופייה של החברה ואופי השירותים שהיא מספקת (אלשיך, עמ' 53-54, 66-68; ראו גם: עניין דואר ישראל, פסקה 52). 50. הנה כי כן, טווח ראייתו של בית המשפט של חדלות פירעון אינו צר ומצומצם ואינו ממוקד רק אל עבר טובת הנושים. השיקולים השונים שעליו לקחת בחשבון עשויים להתייחס לאינטרסים שונים ומגוונים, ואף נוגדים, ובכלל זה אינטרסים ציבוריים שונים. כאמור, גם בדין הקיים היום, סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון כוללת תחומים הנתונים לסמכותו הייחודית של בתי משפט אחרים. הבהרת סמכותו של בית המשפט לדון גם בעניינים מתחום המשפט המינהלי יש בה אך להביא לתועלת גדולה יותר להליך ולהרחיב את פרספקטיבת ההכרעה בה, גם אם במסגרת דיון כאמור יידרש בית המשפט לקחת בחשבון אינטרסים נוספים החיצוניים לתחום דיני חדלות הפירעון (והשוו, לעניין הסכנה הטמונה בכך שבית המשפט של חדלות פירעון ייתן משקל נמוך מדי לאינטרסים החיצוניים לתחום דיני הפירעון: עניין רשם הקבלנים, פסקה 29 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו אז) השופט א' גרוניס; פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית). 51. יתרון נוסף לריכוז הדיון בעניין מתחום המשפט המינהלי בידי בית המשפט של חדלות פירעון קשור למעמדה המיוחד של הרשות המינהלית במסגרת הליכי חדלות פירעון. פעמים רבות הפעלת סמכויותיה של הרשות מינהלית מול חייב חדל-פירעון, משמעותה השתת סנקציה כספית על החייב בצעד אשר מקנה לה מעמד של נושה (ראו גם: רותם, עמ' 163). במקרים כאלה, על אחת כמה וכמה שהזירה המדויקת להתמודדות עם מורכבות העניין אינה ערכאה מינהלית כי אם בית המשפט של חדלות פירעון (ראו גם: עניין רשם הקבלנים, פסקה 2 לפסק דינו של השופט י' עמית). גבולות ההתערבות 52. כאמור, הנחת היסוד הינה כי כאשר בית המשפט של חדלות פירעון דן בסוגיות מתחום המשפט המינהלי, עליו להביא בחשבון גם שיקולים מתחום המשפט המינהלי, ועקרונות יסוד מתחום זה, במשקל ובמידה המתאימים בנסיבות העניין. אין בית המשפט של חדלות פירעון כופה אפוא את דיני חדלות פירעון על הרשות המינהלית, אלא עליו ליישם את עקרונות המשפט המינהלי תוך שהוא לוקח בחשבון גם את השיקולים השונים הרלוונטיים להליך. בכלל זה, גם בית המשפט של חדלות פירעון אינו נכנס בנעלי הרשות, וגם אין להקנות לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות, מקום בו לא קיים הסדר ספציפי המסמיך את בית המשפט באופן מפורש לעשות כן, לאשר החלטה מינהלית אשר טרם התקבלה (ראו גם: עניין רשם הקבלנים). התערבות שיפוטית באופן שוטף ועקבי במקום שבו מתקבלת החלטה על ידי רשות מינהלית שעניינה חברה או יחיד המצויים בהליכי חדלות פירעון אכן אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם עקרונות היסוד במשפט המינהלי לפיהם אין בית המשפט נכנס בנעלי הרשות. לכן, דרישה גורפת לקבלת אישורו של בית משפט טרם תעשה הרשות שימוש בסמכויותיה מהווה דריסת רגל שאיננה בהכרח במקום הראוי לה, בצומת שבו מתקבלות ההחלטות על-ידי הרשות. 53. כאמור, כלל יסוד במשפט מינהלי הינו כי עתירה מינהלית שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת קיבלה החלטה לגוף העניין הינה בגדר "עתירה מוקדמת", שדינה להידחות על הסף. היינו, גם בית המשפט לעניינים מינהליים שתחום מומחיותו הינו המשפט הציבורי-מינהלי, אינו מתערב בהחלטת הרשות המינהלית טרם נבחנה והתקבלה, שכן אין הוא מופקד על קבלת החלטה במקומה של הרשות. אין הוא יכול להוות מצפן לרשות, ולאשר לה לקבל החלטה מסוימת בעניין פלוני בשלב בו נבחנת ההחלטה על ידה. באותו אופן גם בית המשפט של חדלות פירעון אינו בעל הסמכות לקבלת החלטה במקומה של הרשות, אף לא במקום שבו מדובר בחברה בהליכי חדלות פירעון. 54. כמו כן, ככלל, גם אין זה מתפקידו של בית המשפט, ובכלל זה גם בית המשפט של חדלות פירעון, להיכנס בנעליהם של גופים מינהליים המשמשים כמנגנוני השגה על החלטות הרשות, בעלי אופי מעין-שיפוטי, המוסדרים בהוראות חוק ספציפיות. כך, כאשר קיים הסדר סטטוטורי ספציפי המסדיר הליכי השגה בדרך של ועדת ערר וכיוצא בזאת על החלטת הרשות, על המבקש להשיג על החלטת הרשות לפעול על פי מנגנונים אלו, גם כאשר ההחלטה התקבלה בעניינה של חברה המצויה בהליכי חדלות פירעון (עניין רשם הקבלנים, פסקה 34; רע"א 3001/12 עו"ד פז רימר, כונס נכסים זמני נ' משרד התמ"ת – לשכת המדען הראשי (8.10.2013)). אומנם במסגרת עניין רשם הקבלנים בית המשפט הכליל במסגרת אותם הליכים ספציפיים אשר יש לפעול על פיהם, גם כאשר מדובר בחברה שמתנהלים בעניינה הליכי חדלות פירעון, גם הליך של הגשת ערעור לבית משפט לעניינים מינהליים (עניין רשם הקבלנים, פסקה 34), אך נראה כי הדיון בעניין זה לא מוצה). 55. כך לשם הדוגמה, באשר לחיובי מס, כלל הוא כי אין זה בסמכותו של בעל תפקיד (או של בית המשפט של חדלות פירעון), להרהר אחר תביעת חוב שהוגשה על ידי רשויות המס בגין שומה שהוצאה לנישום. כך נקבע כי על בעל התפקיד המעוניין להשיג על שומת מס, לפעול לפי הסדרי ההשגה הספציפיים שנקבעו במסגרת החוק (ראו: עניין רשם הקבלנים, פסקה 31; ע"א 262/76 שמעון בן יעקב, עו"ד נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ"ד לא(1) 475 (1976); ע"א 850/76 מרומי זכרון בע"מ (בפירוק מרצון) נ' פקיד השומה לגביה מיוחדת, פ"מ לא(2) 701 (1977)). מכאן, כי בית המשפט של חדלות פירעון, לא יידרש ככלל לסוגיות מתחום זה, טרם מוצו הליכי ההשגה האמורים. אומנם, בעניין זה יצוין, כי יתכן שגם לאחר שמוצו הליכי ההשגה הקבועים בדין, וזאת בשונה מעט מהחלטות אחרות בעלי אופי מינהלי, אין יתרון משמעותי לניתוב הליך הערעור לבית המשפט של חדלות פירעון על פני "בית המשפט המחוזי" הדן בערעור מסים. זאת שעה שהפעולה שמתבצעת על ידי רשות המס הינה ככלל פעולה שלטונית אשר כּל כולה בתחום הגביה הממונית (בשונה משאלות מסוגים אחרים שעשויות להתעורר אגב פעילות שלטונית, מתחום מתן הרשיונות, ההיתרים וכיו"ב). ממילא אפוא, ככלל אין לבעל התפקיד הבוחן את תביעת החוב שיקולים רלוונטיים לעניין שיכולים להטות את הכף (שכן הקביעה הממונית בעניין זה היא הקביעה השלטונית), וממילא אין להליך חדלות הפירעון ככלל, כדי להשפיע על הכרעה שתינתן בעניין לכאן ולכאן (ראו חריג לכלל זה, במקום שבו מדובר בתקיפת חיוב מס בשל עילה מתחום חדלות הפירעון: ע"א 4351/01 עו"ד איתן ארז, מפרקו של חברת ח.א. מזון בע"מ נ' מדינת ישראל, אגף המכס והמע"מ, פ"ד ס(1) 467 (2005); פר"ק 37547-06-15 קיו.סי.איי (1997) בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, אגף המכס והמע"מ (26.6.2016)). אומנם יתכן שישנם מקרים בהם היתרון הטמון בריכוז ההליכים יבוא לידי ביטוי גם בעניין זה, אך על פני הדברים ככלל לא ניתן לומר כן. 56. דוגמה נוספת לכלל האמור, לפיו אין בית המשפט של חדלות פירעון בא במקומם של הליכי השגה ספציפיים על החלטות הרשות המינהלית, ניתן למצוא בתחום ההגבלים העסקיים. חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים) יוצר הסדר השגה ייחודי על החלטת "ממונה" מכוח החוק, בענייניים שונים הקשורים לתחום ההגבלים העסקיים, וביניהם החלטות בעניין מיזוג חברות, הסדרים כובלים, מונופולין ועוד. השגה על ההחלטות העיקריות שבסמכות הממונה הינה לבית הדין להגבלים עסקיים אשר הוקם מכוח פרק ח' לחוק האמור. הסמכות לדון בערעור על החלטת בית הדין, נתונה לפי חוק ההגבלים העסקיים לבית משפט זה. הנה כי כן, המדובר בתחום משפט שהוסדרו לו הליכי השגה ספציפיים וייחודיים. ברי כי גם כאשר במוקד החלטה שניתנה על ידי ה"ממונה" עומדת החלטה שיש בכוחה להשפיע על חברה חדלת פירעון, כגון במקרה של זכייה בהתמחרות המתקיימת בהליך חדלות פירעון, או במקרה של מיזוג חברות במסגרת הליך חדלות פירעון, יש למצות את הליכי ההשגה הספציפיים שנקבעו בדין. בעניין זה, לבית המשפט של חדלות פירעון לא תהא הסמכות להיכנס "לנעלי" הממונה או אף ל"נעלי" בית הדין להגבלים עסקיים (וראו: פר"ק (מחוזי מרכז) 61269-12-13 שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות) בע"מ נ' רשם החברות (2.3.2014)). שעה שמכוח החוק, ערעור על החלטת בית הדין מסור לבית משפט זה, גם פשוט כי לא ניתן לומר כי השגה על החלטת בית הדין להגבלים עסקיים יכולה להיות בגדרי סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון. 57. בשולי הכלל האמור, בדבר ייחודיותם של הליכי השגה ספציפיים, יצוין כי בית משפט זה הותיר פתח לאפשרות כי גם במקרים בהם נקבעה בדין דרך השגה ספציפית על החלטת רשות, יתכן במקרים מסוימים כי בית המשפט של חדלות פירעון ירכוש סמכות לדון בסוגיה גם אם טרם מוצו הליכי ההשגה על ההחלטה, זאת למשל אם הצדדים הביעו הסכמה לכך או אם נמצא כי הדיון בדרך זה יתרום ליעילות הדיונית ולהכרעה מהירה בהליך (ראו, הותרת סוגיה זו בצריך עיון: ע"א 2827/11 עו"ד יוסף בן דור, בתפקידו ככונס הנכסים על זכויות חברת דניאל חן בניה בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב, פסקה 24 (3.11.2013)), אך מכל מקום אין זו "דרך המלך". 58. ועוד באשר לגבולות הדיון בבית המשפט של חדלות פירעון. יובהר כי הבהרת סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון לדון גם בנושאים מתחום המשפט המינהלי אין משמעותה כי כל סכסוך מכל סוג שהוא יתברר דווקא במסגרת הליך חדלות פירעון. ניתן להניח כי כאשר מדובר בסוגיה המצויה בליבת הליך חדלות הפירעון, תגבר הנטייה לדון בה גם אם היא בגדרי סמכותו הייחודית של בית משפט אחר. כמו כן, וזה העיקר, יש לברר האם הסוגיה שעומדת על הפרק הינה מורכבת באופן יוצא דופן, והאם מתאימה היא לבירור במסגרת "בקשה למתן הוראות" לפני בית המשפט של חדלות פירעון, אשר נועדה כאמור לייעל את הדיון ולאפשר לבית המשפט להכריע בסוגיות העומדות על הפרק במהירות (עניין שרידב; רע"א 4956/07 בעניין; עניין ההסתדרות הרפואית בישראל; רע"א 4627/04 ענב נ' עו"ד נחמה אלדר בתפקידה כנאמנת בפשיטת רגל של פושט הרגל אברהם רימון (9.6.2004)). במסגרת זו, צריכים לחול המבחנים שנקבעו לעניין השאלה האם סוגיה מסוימת מתאימה להכרעה במסגרת הליך מתן הוראות. היינו, האם בירור הסוגיה במחלוקת נדרש על מנת ליתן הוראות לבעל תפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של עבודתו; האם בירור המחלוקת לגופה אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; והאם אין בניהול ההליך בדרך מקוצרת כדי לגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל דין (רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 395-396 (2001); עניין שרידב; רע"א 3032/08 בעניין רייך, פסקה 6). בדרך כלל, השאלה המרכזית שתיבחן הינה מידת מורכבותו העובדתית של המקרה ונסיבות העניין (רע"א 3032/08 בעניין רייך, שם). כך גם, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, יצוין כי דווקא המשפט המינהלי, אשר מתאפיין אף הוא בסדרי דין גמישים, ופעמים רבות גם אין עומד במרכזו בירור עובדתי מסובך, עשוי בהיבט זה להתאים להליך של בקשה למתן הוראות, ללא קושי מיוחד. מכל מקום, ברי כי בית המשפט של חדלות פירעון יכול וצריך שלא לדון בסוגיות מתחום המשפט המינהלי שיש בהן מורכבות מיוחדת שמסגרת ההליך אינה מתאימה לבירורן. 59. עוד יובהר, כי על בית המשפט של חדלות פירעון גם להביא בחשבון את השאלה האם בנקיטת ההליך (שמעורבת בו סוגיה מתחום המשפט המינהלי) בפני בית המשפט של חדלות פירעון, החייב או החברה מבקשים לעשות שימוש לרעה בהליך חדלות הפירעון על-מנת לנסות ולהיפטר מחיובים שהם חבים בהם כלפי הרשויות, וזאת במסגרת שקלול האינטרסים השונים הנוגעים לעניין (ראו למשל: ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (12.10.2015); ראו גם סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל). מכל מקום, פשיטא כי הליך חדלות הפירעון אינו מהווה מקלט למי שמנסה להימלט מהדין או להשתחרר מחובותיו כלפי רשויות שלטוניות. ברי כי על בית המשפט של חדלות פירעון במסגרת זו גם ליתן את הדעת לכנות הגשת הבקשה. 60. עוד יצוין כי תוך מתן משקל לשיקול זה הקשור באפשרות ניצול לרעה של ההליך, נקבע בפסיקת בתי המשפט כי טווח התחומים עליו חולשת סמכותו של בית המשפט של חדלות פירעון יכול שיהיה מוגבל כאשר עומדת על הפרק סוגיה מתחום המשפט הפלילי. כך נקבע כי אין בגדרי סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל להורות על עיכוב הליך פלילי המתנהל נגד חייב (רע"פ 9008/01 מדינת ישראל נ' א.מ. תורג'מן בע"מ, פ"ד נז(5) 799 (2003)), וגם אין בסמכותו להורות על עיכוב ביצוע עונש שהושת במסגרת הליך פלילי (ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל, פסקה 57 (6.3.2017); רע"א 4098/13 יזיד נ' כונס הנכסים הרשמי (27.6.2013); פש"ר (מחוזי ת"א) 23208-01-11 אפל נ' עו"ד חגי אולמן (14.7.2014); ולגישה אחרת, ראו: פש"ר (מחוזי חי') 17980-09-16 זיסו נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (8.3.2017)). סוגיה נוספת 61. בשולי הדברים, יש ליתן את הדעת גם לסוגיה נוספת הקשורה לעיתוי שבו ניתנה החלטת הרשות השלטונית. כך, וכמו בנסיבות המקרה שלפנינו, לעתים מתקבלת ההחלטה השלטונית עוד טרם נכנס החייב או נכנסה החברה להליך חדלות הפירעון (ראו גם: רותם, עמ' 121-122). כפי שהובהר לעיל, החלטה שלטונית צריכה לקחת בחשבון, במסגרת מכלול הנסיבות הרלוונטיות לעניין, גם את העובדה שיחיד או חברה נקלעו להליך חדלות פירעון. במקרים רבים, היקלעותם של יחיד או חברה להליך חדלות הפירעון, עשויה להיות בעלת רלוונטיות משמעותית לנושא שבו ניתנה החלטת הרשות. מכאן כי במצב דברים זה, בהתאם לעקרונות מתחום המשפט המינהלי, על הרשות המינהלית, במסגרת הפעלת שיקול הדעת המינהלי, לבחון (לרוב לבקשת חייב או חברה) אם חל שינוי בנסיבות המצדיק קבלת החלטה חדשה אשר תיקח בחשבון גם את השינוי במצבה הפיננסי של החייב או החברה ואת ההשלכות שתיתכנה לשינוי זה על ההחלטה שתתקבל. זאת בהתאם לכלל לפיו שינוי מהותי בנסיבות עשוי לחייב את הרשות לשקול מחדש את החלטתה (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי א, 443 (2010); יצחק זמיר הסמכות המינהלית ב, 1374-1375, 1383 (מהדורה שניה, 2011); בג"צ 5194/03 גרוסמן נ' שר הביטחון, פ"ד נז(4) 426, 431-432 (2003); עע"מ 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים, פסקה 12 (26.5.2014)). סיכום 62. לסיכומם של דברים, בהתחשב במכלול היתרונות הקשורים לריכוזם של ההליכים בעניינם של יחיד וחברה שנקלעו להליך חדלות פירעון תחת בית המשפט של חדלות פירעון, ככלל, במקרים רבים תינתן עדיפות במצבים אלה כי בית המשפט של חדלות פירעון ידון בעניינים אלה. זאת בשים לב לסייגים המפורטים לעיל, היינו לשאלת התאמת הסוגיה הספציפית לבירור במסגרת ההליך כמו גם לחובה המוטלת על בית המשפט של חדלות פירעון ליישם במסגרת הכרעתו עקרונות מתחום המשפט המינהלי: (א) על בית המשפט של חדלות פירעון לבחון את גדרי הבקשה ואם מתאימה היא למסגרת הליך של "בקשה למתן הוראות" שנועדה להביא לבירור מהיר ויעיל של הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. כמו כן, על בית המשפט להביא בחשבון את השאלה האם בנקיטת הליך בדרך זו יש משום ניצול לרעה של הליך חדלות הפירעון באופן שאינו מצדיק בירור הסוגיה בדרך זו. (ב) הכלל המנחה הוא כי במסגרת החלטתו, על בית המשפט של חדלות פירעון לשקול שיקולים מתחום המשפט המינהלי, ובכלל זה לבחון את החלטת הרשות בין היתר בהתחשב בעילות התערבות מתחום זה ועקרונות יסוד המנחים אותו. (ג) בכלל זה, בית המשפט של חדלות פירעון גם לא ייכנס בנעלי הרשות ויידרש לקבלת החלטה במקומה של הרשות. כך במסגרת זו, בין היתר, אין מקום כי בית המשפט של חדלות פירעון יידרש לבחינת פעולת הרשות טרם ניתנה החלטה על ידה. כמו כן, גם אין בית המשפט של חדלות פירעון בא להחליף הסדרי השגה סטטוטוריים ספציפיים. במקום שבו קיים הסדר סטטוטורי ספציפי המסדיר הליכי השגה בדרך של ועדת ערר וכיוצא בזאת על החלטת הרשות, על המבקש להשיג על החלטת הרשות לפעול על פי מנגנונים אלו, וזאת גם כאשר ההחלטה התקבלה בעניינו של יחיד או חברה המצויים בהליכי חדלות פירעון. (ד) הרשות המינהלית מצדה, מחויבת לקחת בחשבון את העובדה שחברה או יחיד באו בגדרי חדלות פירעון ולשקול שיקולים מתחום זה בגדרי החלטתה כאשר המשקל שיש ליתן לעניין זה הינו גמיש ומשתנה בהתאם לנסיבות העניין. (ה) אם קיבלה הרשות המינהלית את החלטתה עוד לפני שנפתח הליך חדלות הפירעון, במצבים מסוימים היקלעות החייב או החברה לחדלות פירעון עשויה להיחשב כשינוי נסיבות המצדיק את בחינת ההחלטה מחדש, בראי מצבם החדש של החייב או החברה. על כן, במצבים אלה (ולרוב לבקשת החייב או החברה), ככלל על הרשות לשקול, האם השינוי במצבם הפיננסי של היחיד או החברה מחייבים בחינת העניין פעם נוספת בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ולהשפעה שתיתכן על הליך חדלות הפירעון על הנושא אשר עומד בלב ההחלטה. ומהכלל אל הפרט 63. בית משפט המחוזי במקרה זה קבע כי: "אומר את המובן מאליו, כי משרד ממשלתי שניתנה בידיו סמכות אשר נועדה, כמו במקרה שלפנינו, למטרות טובות של אכיפת חוקי העבודה והבטחת תשלום שכרם של העובדים, יפעל כמצופה מרשות מינהלית על מנת לקיים את אותה אכיפה ועל מנת לדאוג שאותן זכויות, משולמות. על כללים אלה, לא יימצא, לטעמי, מי שיחלוק.." (עמ' 11) וכן: "... מקום שמוסד חינוכי אינו מקיים את התנאי הבסיסי בחינוך והוא תשלום שכרם של העובדים וזכויותיהם, מן הראוי שאותו מוסד ייענש במלוא חומרת הדין על ההפרות שהוא מפר, ככל שאותן הפרות אינן מתוקנות" (עמ' 12). אם כן, בצדק טען משרד החינוך כי בית המשפט עצמו הכיר בהפסקת התקצוב ככלי לגיטימי וחשוב להפסקת הפרת הוראות החוק מצד העמותה. חרף הכרה זו, קבע בית המשפט כי על משרד החינוך להעביר את כספי התקצוב לעמותה, שכן היה עליה "לפנות להליכים משפטיים על מנת לעצור ולהפסיק אותה הפרה" (עמ' 12). אלא שבמסגרת ההחלטה לא נלקח בחשבון שההחלטה על הפסקת התקצוב אכן נמצאת בטווח הפעולות המינהליות שבגדרי סמכותה של הרשות. 64. במסגרת זו, גם לא ניתן לומר כטענת המנהלת המיוחדת, כי מדובר ב"סעד כספי" מהסוג שאין בית משפט לעניינים מינהליים כלל מוסמך לתת. החלטה בגדרי תקנה 10 ותקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953 הינה בגדר החלטה שניתן לעתור עליה לפני בית משפט לעניינים מינהליים (ראו סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000). מדובר אפוא בהחלטה מינהלית שבית המשפט לעניינים מינהליים היה מפעיל לגביה ביקורת שיפוטית. 65. כאמור, בית המשפט של חדלות פירעון בצדק קנה לו סמכות לדיון בסוגיה. אלא שכאמור גם בשבתו כבית משפט של חדלות פירעון, על בית המשפט לקחת בחשבון גם את אותם השיקולים העומדים על הפרק לוּ הייתה מוגשת עתירה מינהלית על ההחלטה המינהלית. כך, על בית המשפט לקחת בחשבון את סבירות ההחלטה; את העובדה שהעמותה עשתה שימוש שלא כדין בתקציב שהועבר לידה; את השאלה האם ניתנה החלטת הרשות לפני שנקלעה העמותה לחדלות פירעון וההשלכות שעשויות להיות לכך; ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, יש גם ליתן משקל מתאים במסגרת מכלול השיקולים לשאלה אם תכלית התקצוב עודנה מתקיימת נוכח פירוק העמותה (ראו באשר לשיקולים השונים שעל בית משפט לעניינים מינהליים לשקול בעת בחינת עתירה מעין זו: עת"מ (מחוזי י-ם) 11448-03-14 מ.ח.ת. מוסדות חינוך ותרבות נ' משרד החינוך והתרבות (21.10.2014); עת"מ (מחוזי י-ם) 5913-03-14 עמותת "תורה והוראה" נ' משרד החינוך (15.8.2014)). 66. בית המשפט המחוזי נתן כאמור את דעתו לכך שהתנהלותה של העמותה מצדיקה הענשתה "במלוא חומרת הדין", וגם זקף לחובתה של העמותה את התנהלותה. כשיקולים התומכים בהחלטה להעביר את התקציב לעמותה, צוין כי נדרש לשלם לעובדים את זכויותיהם, וכי היה על משרד החינוך לנקוט "הליכים משפטיים" על מנת להפסיק את הפרת זכויות העובדים. מכאן אפוא עולה המסקנה שלא נבחנה במסגרת ההחלטה סבירות החלטת הרשות, וגם בית המשפט לא נדרש לתקינותה במבחני המשפט המינהלי. על כן לסיכום אציע לחבריי לקבל את הערעור בנקודה זו, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין. אם תשמע דעתי, הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, אשר יבחן וייקח בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, לרבות השיקולים מתחום המשפט המינהלי, וייתן החלטה חדשה כראות עיניו. במסגרת ההחלטה יבחן בית המשפט גם את טענות העמותה בראי בחינת העילות מתחום המשפט המינהלי, ובכלל זה את סבירות ההחלטה. בית המשפט ייתן דעתו במסגרת זו, בין היתר, גם לטענות המשרד בדבר הכספים שקיבלו העובדים מהמל"ל ובדבר הסך של 1,400,000 ש"ח אשר הועברו לעמותה ולטענתו לא שימשו בפועל למימון הוצאות שכר המורים ועובדי העמותה; את טענות המנהלת המיוחדת בדבר חריגות המשרד מהנוהל החדש; כמו גם את טענות הכנ"ר כי יש מקום להבחנה בין שתי תקופות שונות, ארבע השנים לגביהן התמקדה ביקורת השכר מטעם המשרד ותקופת חמשת החודשים לאחר שנחסם תקציב העמותה. בזהירות ייאמר, כי לא מן הנמנע שבמסגרת זו אף תבחן האפשרות להחזיר את הנושא לדיון בפני הרשות אשר במסגרתו יילקח בחשבון השיקול הכרוך בהיותה של העמותה חדלת פירעון. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: קראתי בעיון את חוות דעתו המפורטת של חברי השופט ד' מינץ, ולצערי אין בידי להצטרף אליה. להשקפתי, בנסיבות המקרה דנן, תקיפת החלטת המערער – משרד החינוך (להלן: משרד החינוך) – להקפיא את המשך תקצוב המשיבה (להלן: העמותה) – שהתקבלה עובר לתחילת הליך הפירוק – צריכה הייתה להיעשות בהליך נפרד לפני בית המשפט בעל הסמכות העניינית לדון בתקיפה ישירה של החלטה של רשות מינהלית, הוא בית המשפט לעניינים מינהליים. המסגרת הדיונית המתאימה 1. כמפורט בחוות דעתו של חברי, העמותה תוקצבה במהלך השנים על ידי משרד החינוך כמוסד מוכר שאינו רשמי. התקצוב הופסק בעקבות ביקורת שגילתה כי העמותה אינה עומדת בתנאים להמשך תקצוב, משלא שילמה לעובדיה את מלוא השכר ולא הפרישה כספים לקופת הפנסיה ולקרן ההשתלמות של עובדיה. לימים הופסקה פעילות העמותה והיא נכנסה להליך פירוק. לידתו של הערעור דנן בבקשה למתן הוראות שהגישה המשיבה 2 – עו"ד ליעד יוסף, היא המנהלת המיוחדת של העמותה (להלן: המנהלת המיוחדת), ושבגדרה תקפה את ההחלטה להקפיא את התקצוב ועתרה "להורות למשרד החינוך להעביר לקופת הפירוק הזמני את הסך של 1,300,000 ₪ (סכום משוער) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עפ"י החוק בגין הכספים שהיה על משרד החינוך להעביר לעמותה עבור התקופה החל מחודש ספטמבר 2013 ועד חודש ינואר 2014 לרבות בגין משכורות עבור עובדי העמותה, פיצויי פיטורין, דמי חופשה, דמי הבראה והפרשות סוציאליות". משכך, השאלה הראשונה שבה עלינו להכריע היא כלום דינה של הבקשה דנן להתברר במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות לפני בית משפט של חדלות הפירעון. לכך נפנה כעת. בקשה למתן הוראות 2. השאלה שעומדת לפתחנו היא אם המחלוקת נושא הבקשה ראויה להתברר על דרך של בקשה למתן הוראות בהליך הפירוק. כידוע, הליך של בקשה למתן הוראות משמש כמסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוח של בית המשפט על פעילותו השוטפת של בעל התפקיד שמונה מטעמו; כמו גם כלי להנחיית בעל התפקיד כיצד לפעול בנוגע לפעולות המחייבות את אישור בית המשפט באופן שנועד לקדם את טובת ההליך. לפיכך, במקרים רבים משמשת מסגרת דיונית זו כדי להכריע במחלוקות פנימיות הנוגעות באופן ישיר להליך חדלות הפירעון (ע"א 7390/13 פלמר נ' ב. גאון קמעונאות וסחר בע"מ, פסקה 7 (4.5.2014) (להלן: עניין פלמר); רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 394-393 (2001) (להלן: עניין פליצ'ה); ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה 202 (מהדורה שניה, 2010) (להלן: אלשיך ואורבך); ראו עוד בפסקה 28 לחוות דעתו של חברי). ככלל, מסגרת דיונית זו לא נועדה להכריע במחלוקות מהותיות ומורכבות בין בעל התפקיד לבין צדדים אחרים, שכן אלו יתבררו – ברגיל – בהליך משפטי נפרד לפני בית משפט מוסמך, שבגדרו ניתן יהיה לברר את העובדות לאשורן (ע"א 8702/06 מדינת ישראל נ' הנאמן הציבורי בתפקידו כנאמן בהקדש "נאמנות התיאטרון", פסקה 25 (9.6.2011) (להלן: עניין נאמנות התיאטרון)). 3. אמנם, בפסיקתנו נקבע כי המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות נועדה לפתרון מחלוקות בין בעלי הדין "הטבעיים" בהליך חדלות הפירעון; ואולם, לעיתים, בעל התפקיד רשאי לפנות בבקשה למתן הוראות המופנית כלפי צדדים שלישיים, חיצוניים להליך חדלות הפירעון (רע"א 9082/05‏ שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן, פסקה 5 (26.3.2007) (להלן: עניין שרידב); וראו בפסקה 29 לחוות דעתו של חברי). בדרך זו ניתן במקרה מתאים להימנע מדיון ארוך, מסורבל ויקר בהליך שיפוטי נפרד, ולהכריע במחלוקת בדיון מהיר וזול באופן יחסי לפני בית המשפט של חדלות הפירעון. ואכן, במקרים רבים משמש הליך זה אכסניה לקשת רחבה של בקשות שעניינן בבקשה של בעל התפקיד לפסיקת סעד, כספי או אחר, כלפי הצד השלישי (עניין שרידב, שם; ראו עוד בפסקאות 21-19 לחוות דעתו של חברי). כך למשל הוא הדבר מקום שבו מדובר בבקשה למתן הוראות בעילה ייחודיות לדיני הפירוק כמו העדפת מרמה. הגם שבקשה כאמור מופנית כלפי צד שלישי חיצוני להליך פשיטת הרגל, נקבע כי אין מקום שהליך המבוסס על עילה ייחודית לדיני חדלות הפירעון, יידון בהליך נפרד. זאת, נוכח המומחיות המיוחדת שעומדת לבית המשפט שדן בענייני חדלות פירעון (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר, פ"ד נה(4) 925, 936 (2001); ראו בפסקה 22 לחוות דעתו של חברי). מקרים אחרים שבהם אפשר שבית משפט של חדלות פירעון ידון בעניינם של צדדים שלישיים הם כאלה שבהם עולה שאלה בדבר היקף מסת הנכסים העומדת לחלוקה בהליך. נקבע, כי הגם שבמקרים מעין אלה אין מדובר בעילה ייחודית לדיני חדלות פירעון, ככלל יש להעדיף את בירורם לפני בית משפט של חדלות פירעון נוכח שיקולי יעילות וקידומו המהיר של ההליך (עניין שרידב, פסקה 7). 4. ואולם, בצד היתרונות הגלומים במסגרת דיונית זו, היא עלולה לגרום גם לפגיעה בזכויותיו הדיוניות של הצד השלישי או ביכולתו להתגונן (אלשיך ואורבך, בעמ' 208). בהתאם לכך, בפסיקתנו נקבעו אמות מידה מנחות לקביעה אי מתי ניתן יהיה לברר מחלוקת בעלת אופי מהותי בין בעל התפקיד לבין צד שלישי בהליך של בקשה למתן הוראות. נקבע כי יש לבחון – בין היתר – אם ניהול ההליך במסגרת בקשה כאמור הכרחי כדי לאפשר את תפקודו המהיר והיעיל של בעל התפקיד; אם קיימות בבקשה עילות ייחודיות לתחום דיני חדלות הפירעון; אם ניתן להכריע במחלוקת מבלי לערוך בירור עובדתי מורכב שאינו מתאים למסגרת דיונית כאמור; אם נגרמת פגיעה בזכויותיו הדיוניות של הצד השלישי באופן שעלול לגרום לו לעיוות דין (עניין פלמר, פסקה 7; עניין נאמנות התיאטרון, שם; עניין פליצ'ה, בעמ' 396-395). כמו כן, הוטעם כי יש מקום לבחון אם מדובר במקרה הדורש דיון מעמיק בסוגיות המצויות בתחום המומחיות המיוחדת של ערכאה ייחודית אחרת (אלשיך ואורבך, בעמ' 219). בקשה למתן הוראות המופנית כלפי צד שלישי שהוא רשות מינהלית 5. כזכור, עניינו של ההליך שלפנינו בבקשה למתן הוראות כלפי צד שלישי חיצוני להליך חדלות הפירעון שהוא רשות מינהלית. בחינת הבקשה מעלה כי במסגרתה נתקפת בתקיפה ישירה החלטת משרד החינוך להקפיא את תקצוב העמותה. חברי, השופט ד' מינץ, סבור כי בקשה זו ראויה להתברר במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות לפני בית משפט של חדלות הפירעון. לתוצאה זו הוא מגיע – בין היתר – לנוכח "הזהות הפרסונלית (ולו התיאורטית) הקיימת בין 'שופט חדלות פירעון' ל'שופט מינהלי', ולאור זהות הערכאה השיפוטית" (פסקה 38 לחוות דעתו); לנוכח מומחיותו של בית המשפט לחדלות פירעון ויעילות ההליך לפניו; ולנוכח מאפייני המשפט המינהלי אשר "מתאפיין אף הוא בסדרי דין גמישים, ופעמים רבות גם אין עומד במרכזו בירור עובדתי מסובך" (פסקה 58 לחוות דעתו של חברי). כאמור, אין בידי להצטרף לדברים אלה. להשקפתי, מחלוקת שעניינה תקיפה ישירה של החלטה מינהלית, שהסמכות לדון בה מוקנית – ברגיל – לבית משפט לעניינים מינהליים צריכה להתברר, ככלל, במסגרת הליך משפטי נפרד לפני בית משפט לעניינים מינהליים, שהוא בית המשפט המוסמך לדון בתקיפה ישירה המכוונת להחלטות הרשות המינהלית. למסקנה אחרונה זו הגעתי בשים לב למומחיותו של בית משפט זה; ולנוכח מאפייניה הייחודים של הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות, שעליהם אעמוד כעת. ייחודו של ההליך לפני בית משפט לעניינים מינהליים 6. סמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים לדון בעתירות מינהליות מעוגנת בסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק), שמפנה לתוספת הראשונה לחוק (להלן: התוספת). בחלק מן הפרטים בתוספת נקבע היקף הסמכות על פי סוג העניין; ובחלקם האחר נתחמת הסמכות על פי זהות הגורם המחליט (רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר, פ"ד נט(5) 473, 476 (2005) (להלן: עניין בלונדר); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 232 (2017) (להלן: ברק-ארז)). נקודת המוצא לביקורת השיפוטית בעתירות מינהליות בבית משפט לעניינים מינהליים דומה לזו הנקוטה בבג"ץ (ראו סעיף 8 לחוק שקובע כי "בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק"). כלומר, הנחת היסוד לדיון בעתירה מינהלית לפני בית המשפט לעניינים מינהליים – בדומה לזו הנהוגה בבג"ץ – היא חזקת התקינות המינהלית, שמשמעה היא ההנחה בדבר תקינותה של הפעולה המינהלית, אלא אם הוכח אחרת. לחזקה זו משמעות ראייתית – הנטל להוכחת אי-התקינות המינהלית מוטל על הפרט. הרשות המינהלית אינה נדרשת להראות כי נהגה כדין בכל אחת מחוליות שרשרת קבלת ההחלטות. היא תדרש להביא ראיות לחוקיות פעולתה רק מקום שבו הצביע הפרט על אי-תקינות לכאורה בפעולת הרשות (ברק-ארז, בעמ' 25). לכך נוסף הכלל שלפיו בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול הדעת של הרשות שהחלטתה נתקפת בעתירה (ברק-ארז, בעמ' 246; וראו בפסקה 26 לחוות דעתו של חברי). 7. בהתאם נקבע כי הדין המינהלי – המהותי והדיוני – הנוהג בבית המשפט לעניינים מינהליים הוא זה הנוהג בבג"ץ. משמע, "בית-המשפט המחוזי, בעתירות מינהליות, יפעיל את עילות הביקורת במשפט המינהלי, ולא יפעל כבית-משפט אזרחי רגיל" (עע"ם 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 411, 418 (2005)). במילים אחרות, בדונו בעתירה מינהלית מיישם בית המשפט לעניינים מינהליים את מבחני הסף המקובלים – זכות עמידה, שפיטות, פנייה מוקדמת, שיהוי, אי-ניקיון כפיים, עניינים תיאורטיים, מעשה עשוי (להרחבה, ראו ברק-ארז, בעמ' 282 ואילך); כמו גם את העילות המהותיות לבחינת תקינותה של החלטה מינהלית. כפי שמציינת ברק-ארז, עקרון זה משפיע אפוא לא רק "על מרחב שיקול הדעת של הביקורת השיפוטית, אלא גם על הפרוצדורות ודיני הראיות שחלים עליה. אלה הם, בשינויים המחויבים, הפרוצדורות ודיני הראיות של בג"ץ, שהם מהירים יותר אך גם מגבילים את היקף הבירור העובדתי" (ברק-ארז, שם, הערת שוליים 71; ראו עוד עע"ם 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 444 (2005) (להלן: עניין דץ)). צירופם של אלה יחדיו מצביע על ייחודו של ההליך המינהלי מקום שבו נדרשת הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה של הרשות. ואכן, במקרים רבים קבעה פסיקתו של בית משפט זה כי ראוי שהליכים שעניינם בתקיפה ישירה של החלטות של רשות יידונו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו מהעת האחרונה בר"ם 8689/16 עיריית רמת השרון נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול (26.9.2017); השוו בר"ם 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו, פסקה 8 (2.3.2010); עניין בלונדר). המסגרת הדיונית המתאימה: בקשה למתן הוראות או הליך לפני ערכאה מינהלית 8. ראינו כי בית משפט של חדלות פירעון מוסמך לדון בבקשה למתן הוראות מטעם בעל תפקיד המופנית כלפי צד שלישי, חיצוני להליך חדלות הפירעון. עם זאת, בצד היתרונות הגלומים בהליך זה באספקלריה שעניינה בקידום ובייעול הליך חדלות הפירעון, הוא עלול לפגוע בזכויותיו של הצד השלישי. בנתון לכך, עמדה פסיקתנו על שיקולים מנחים לקביעה אם הליך מסוים מתאים לדון בדרך של בקשה למתן הוראות. אחד השיקולים בהקשר זה עניינו בשאלת מורכבות ההליך; שאלת הפגיעה בזכויות הצד השלישי; והשאלה אם מדובר בהליך הנתון למומחיות ערכאה ייחודית אחרת. להשקפתי, שעה שמדובר בתקיפה ישירה של החלטה מינהלית, שדרך ההשגה עליה מוסדרת באופן מפורש בחוק, ראוי לקבוע כי ככלל הדרך הראויה לבירור המחלוקת אינה בדרך של הגשת בקשה למתן הוראות המופנית נגד הרשות, אלא בדרך של נקיטת הליך נפרד, לפני הערכאה המינהלית המוסמכת. בעניין זה ניתן לדעתי להקיש מפסק הדין של הנשיא א' גרוניס בע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל פרויקטים בע"מ (11.9.2012) (להלן: עניין רשם הקבלנים)). באותו עניין עלתה – בין היתר – השאלה מהי הדרך הראויה לתקיפת החלטה של רשם הקבלנים לעניין סיווגה הקבלני של חברה הרשומה בפנקס הקבלנים שעה שאותה חברה נמצאת במהלך של הסדר נושים. הנשיא א' גרוניס קבע כי ככלל, מקום שבו שינוי הסיווג מתבקש שלא מן הטעם שהחברה נכנסה להליך חדלות פירעון, הדרך להשיג על ההחלטה תהיה לפני הטריבונאל המינהלי הרלוונטי. וכך נקבע: "כאשר נקבע בחוק הסדר ספציפי וברור להפעלת ביקורת שיפוטית על החלטה שנתקבלה על-ידי רשות פלונית, יש לפעול על פי אותו הסדר גם כשההחלטה נתקבלה לגבי חברה המתנהלים בעניינה הליכי חדלות פירעון. [...] מכאן שדרך תקיפת ההחלטות שניתנו על ידי רשם הקבלנים במקרה דנא הייתה באמצעות ערר לוועדת הערר" (עניין רשם הקבלנים, פסקה 34). 9. למול נקודת המוצא שלפיה תקיפה ישירה של החלטות מינהליות צריכה להיעשות בערכאה שהוסמכה לכך בחוק – ניצבת המסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות. אכן, מקובלים עלי דבריו של חברי שלפיהם יתרון ההליך לפני בית משפט של חדלות פירעון הוא בכך שלבית משפט זה עומדת "ההיכרות העמוקה עם הנפשות הפועלות ועם ההליכים המתנהלים במסגרתו" (פסקה 48 לחוות דעתו של חברי). כך שכן, לפני בית משפט זה נפרסים מכלול החיובים והזכויות הרלוונטיים, באופן שמאפשר לו לקבל את ההחלטה על סמך תמונה עובדתית רחבה ככל הניתן. דא עקא, שבצד היתרון בהיבט זה קיימים גם חסרונות. יפים לעניין זה דברי הנשיא א' גרוניס בעניין רשם הקבלנים: "לא ניתן לשלול את האפשרות שהתמקדותו של בית המשפט של חדלות פירעון בשיקולים הנוגעים לדיני חדלות הפירעון, וביתר פירוט בשיקולים שעניינם שיקומה והבראתה של החברה, עשויה להוביל לכך שבית המשפט של חדלות פירעון ייתן משקל נמוך לאינטרסים חיצוניים 'לעולם חדלות הפירעון'. כוונתי היא בעיקר לשיקולים ציבוריים שאינם נשקלים במקרה הרגיל על-ידי בית משפט של חדלות פירעון, ואשר אינם מיוצגים בפניו בדרך-כלל" (ההדגשות הוספו – ע' פ') (עניין רשם הקבלנים, פסקה 29). וראו גם את דברי השופט י' עמית, שהצטרף לעמדת הנשיא א' גרוניס, באותו עניין: "במצב הדברים הרגיל, תקיפה של החלטת הרשות המינהלית נעשית במסגרת הדין המינהלי, על פי עילות ההתערבות המצומצמות של הדין המינהלי ועל פי הכלל לפיו אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. לעומת זאת, במסגרת הליכי הקפאת הליכים, רשאי בית המשפט להתחשב בשיקולים נוספים, כמו הרצון להעניק לחברה מרווח נשימה על מנת לאפשר את שיקומה" (שם, בפסקה 3 לחוות הדעת של השופט י' עמית). אף אני שותף לעמדה זו. דרך המלך להשיג על החלטה של רשות מינהלית היא באמצעות תקיפתה ב"זמן אמת" בהליך המינהלי המתאים בתקיפה ישירה. זאת לנוכח היתרונות הגלומים בהליך המינהלי: יצירת ודאות משפטית – למול חוסר הוודאות שעלול ליצור מנגנון התקיפה העקיפה, שכן כוחה יפה רק לעניין המובא לפניה (ברק-ארז, בעמ' 177); וכמו כן שקלול מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין וקיום מנגנון ביקורת ב"זמן אמת" או בסמיכות יחסית לקבלת ההחלטה המינהלית. 10. מכל האמור עולה כי הביקורת השיפוטית על החלטות מינהליות היא ייחודית – מבחינת הערכאה המוסמכת ומבחינת טיב ההליך – ומשכך, ראוי – ככלל – שהיא תתבצע על ידי הערכאה המינהלית המתאימה. מתן סמכות לבית משפט של חדלות פירעון במסגרת הליכי פירוק לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות משמעה עקיפת המנגנון הייחודי שנקבע בחוק, על האיזונים המיוחדים בו, ופגיעה בכללי המשפט המינהלי – הדיוני והמהותי. כך שכן, גם אם להלכה ניתן לנהוג לפי אמות המידה הנהוגות בביקורת שיפוטית על החלטת רשות, כפי שמציע חברי, הרי בחיי המעשה מרכז הכובד מועתק לשיקולים אחרים, כפי שהיטיבו לתאר חברי המותב בעניין רשם הקבלנים. כך, קל וחומר שעה שעניין לנו בתקיפה ישירה של סבירות החלטת הרשות המינהלית. 11. לבסוף, איני סבור – כעמדת חברי – כי הזהות הפרסונלית (ולו תיאורטית) בין חברי המותב בבית משפט לעניינים מינהליים לבין חברי המותב בבית משפט של חדלות פירעון; כמו גם העובדה שקיימת זהות מבחינת הערכאה השיפוטית, שכן שני ההליכים מתנהלים בבית המשפט המחוזי – מובילות למסקנה כי אין חשיבות לקיומו של הליך לפני הערכאה המתאימה. אכן, שאלת הסמכות נפרדת משאלת הדין, ומקום שבו נדונה סוגיה מינהלית לפני בית משפט שאינו יושב כבית משפט לעניינים מינהליים עליו לדון בה בהתאם לדין המינהלי הנוהג (ראו פסקה 42 לחוות דעתו של חברי). ואולם, להשקפתי, קבלת עמדתו של חברי עלולה לפגוע ברציונל שהוביל לכתחילה לכינונו של בית המשפט לעניינים מינהליים, על מומחיות השופטים היושבים בו; ועל המאפיינים הייחודיים של ההליכים המתקיימים לפניו (השוו לעניין דץ). משכך, לדעתי, יש לבכר – במצב הדברים הרגיל – כי שאלות הנופלות באופן מובהק בגדרי תחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים תתבררנה לפניו. מן הכלל אל הפרט 12. כאמור מעלה, עניינו של הערעור בתקיפה ישירה של החלטת משרד החינוך להקפיא את תקצוב העמותה. ברגיל, הדרך להשיג על החלטה זו היא באמצעות עתירה מינהלית בהתאם לאמור בפרט 3 לתוספת, הקובע כי הדרך להשיג על החלטות רשות בענייני חינוך היא באמצעות הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים. עיון בבקשה למתן הוראות שהגישה המנהלת המיוחדת מעלה כי עניינה בטענות לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת המינהלי של הרשות; כמו גם שאלת סבירות ההחלטה להורות על הקפאת התקציב. בנסיבות העניין, איני סבור כי בקשה למתן הוראות היא ההליך המתאים לבירור שאלות אלו באופן שעוקף את מנגנון ההשגה הספציפי שנקבע בחוק לעניין תקיפה של החלטה של רשות בענייני חינוך. ככל שסבורה המנהלת המיוחדת כי עומדת לה עילה לקבלת כספי התקצוב שהוקפאו על ידי משרד החינוך, עליה לפנות לנתיב ההשגה המינהלי – היינו, על ידי הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, שיבחן את שיקול הדעת של הרשות ואת סבירות ההחלטה על יסוד העילות המהותיות והכללים הפרוצדוראליים הנקוטים בבית משפט זה. סוף דבר: לו תשמע דעתי, אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ונקבע כי הביקורת השיפוטית על החלטת משרד החינוך תיערך בבית המשפט לעניינים מינהליים. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: חברי השופט ד' מינץ פרש יריעה מנומקת ורחבה בהסבירו מדוע לשיטתו ישנה הצדקה לרכז את ההליכים השונים תחת כנפיו של בית המשפט של חדלות פירעון. מסכים אני עם חלק מקביעותיו, ובפרט עם סברתו כי מהלך זה עשוי לייעל את הליכי חדלות הפירעון ולמנוע את סרבולם, וכן עשוי הוא להביא להכרעה כוללת "הרמונית" ושלמה יותר במקרים מסוימים, בהם פרושה לפני בית המשפט של חדלות הפירעון תמונה רחבה ושלמה. יחד עם זאת, וכמפורט היטב בחוות דעתו של חברי השופט ע' פוגלמן, יש לזכור כי עסקינן בהליכים שעוסקים בתקיפה ישירה של פעולה שלטונית על יסוד עילה מינהלית, ולא על יסוד עילה ייחודית מתחום חדלות הפירעון. הסמכות לדון בהליכים התוקפים תקיפה ישירה מעשי מינהל נתונה על-פי חוק לטריבונאלים המינהליים: לבית המשפט לעניינים מינהליים היא נתונה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000; לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק היא נתונה בחוק יסוד: השפיטה; ולערכאות מינהליות אחרות היא נתונה בהוראות חוק ספציפיות נוספות. מדובר בסמכויות ענייניות ייחודיות, וקיים קושי שלא לפעול במדויק לפיהן. אינני סבור כי ניתן להעניק לבית המשפט של חדלות פירעון סמכויות מקבילות, ובמידה רבה אף גוברות, בדרך פסיקתית. אוסיף ואבהיר כי בניגוד להיבטים אחרים בדיני חדלות הפירעון שייתכן שעשויים להצדיק קביעות שיפוטיות הכוללת הסדרה מיוחדת בדרך פסיקתית (עליהם עמדתי בין היתר גם במאמר קודם בעניין "חקיקה שיפוטית בדיני חדלות פירעון" משפט ועסקים יג (התש"ע)), אינני סבור כי הסוגיה דנן מצדיקה הסדרה מיוחדת בדרך זו. כאמור, בתחום בו עסקינן אין לאקונה משפטית אלא הסדרה ברורה, ולטעמי בנסיבות אלה יש לפעול לפי ההסדרים הקבועים בחוק. אשר על כן, אני מצרף את עמדתי לעמדתו של חברי השופט ע' פוגלמן ומנימוקיו. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן כנגד דעתו החולקת של השופט ד' מינץ. ניתן היום, ‏ט' בחשון התשע"ח (‏29.10.2017). קבע בפסיקת בתי המשפט הקשור באפשרות ניצול לרעה של ההליך, קשרים שונים. דלות הפירעון, את סבירות ההחלטה המנהלית; את תום לבה של גש קבע בפסיקת בתי המשפט הקשור באפשרות ניצול לרעה של ההליך, קשרים שונים. דלות הפירעון, את סבירות ההחלטה המנהלית; את תום לבה של גש ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17030690_N09.doc נו+אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il